העקרון עליו עומד כל המוסר – מי אמר?

מיימוני, וכולם.

אמר את זה – פסקאל בלייז: 1662- 1623. פילוסוף דת צרפתי קאתולי, הוגה דעות, מתמטיקאי ומדען. התפרסם בהמציאו מכונת חישוב ראשונה מסוגה, הניח את היסודות לתורת ההסתברות המתמטית והגאומטרית הסינטית, ופיתוח הגיאומטריה הפרוייקטיבית, לרבות עיסוק בתורת ההיגיון. ערך ניסויים להוכחת השפעת הגובה על לחץ האויר וקיום החלל הריק. התלבט רבות בין המדע לבין הדת,* וסבר כי ההכרה היא הכרת הסופי מתוך האין סופי, אולם האינסופי עצמו אינו בהיכר אלא ב*אמונה*, והאמת הדתית היא חוויה סובייקטיבית של גילוי אלוקים*

הוא היה מן הגדולים שבאבות המתימטיקה החדשה, ואלמלא מת בדמי ימיו בגיל 39, ודאי היה מקדים את ניוטון ואת לייבניץ ביצירתה של המתטימתיקה החדישה, וזאת יודעים לקבוע מה"רשימות" שהניח אחריו.

הוא לא השאיר אחריו חיבור שלם אלא רשימות קצרות בלבד להן קרא ''pensees'' כלומר: "הגיגים".

ומה שהוא אמר בקיצור נמרץ הוא : שאין המוסר עומד על ההבחנה בין הטוב לרע, אלא עומד על החשיבה האמיתית שבנפש. ויש לזכור שדברים אלה נאמרו מפי פסקאל הנוצרי האדוק שבאדוקים, שהוא מביא בדבריו את הרעיון הקתולי של 'חטא האדם' שזהה בדיוק לדברי הרמב"ם בנושא זה.

אם נקח לדוגמא דברי הרמב"ם בדבר:' מחיית זכרם של בעלי הדעות המטעות כדי שלא יטעו אחרים'.
או בכלל את דבריו בשמונה פרקים על "טעות בחשיבה" -עברה או לא.

איקה

גלי
מי אמר?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

וכאן המקום להזכיר את מאמרו של בן בג בג : ש"הפוך בה והפוך בה דכולה בה"

< שגם שולמית אלוני ה"כופרת" משתמשת באימרה זו בכל הזדמנות >


אם נקח לדוגמא את מה שהביא מציץ – שהיה "חסיד", גדוייל- חכם, שאמר מה שאמר,שהגיע לשורה התחתונה של ה"עומק" רמה עילאית היא המסקנה אליה הגיע, ול"חסיד" הזה בטח היה מתנגד הרמב"ם, בדרך הוא הולך על מנת להגיע לחוכמה הזו.(ההתנגדות ל"חסידות")

ונשווה דבריו של ה"חסיד" למה שאומר הרמב"ם, כלומר, מסקנתו הסופית.אז הם שווים מבחינת עומקם.

אך מה החסידים השוטים של ה"חסיד החכם" הזה, מבינים מאמרה חכמה זו לעומקה?

הייתי "מתה" לשמוע איזה ניתוח עמוק של איזה שהוא חסיד של אותו חסיד, ניתוח ברמה שאותה עושה הרמב"ם בצורה הרציונלית/שכלית.

וגם אותו(= הפוך בה ...וכו') ביקשה שחרית "להבין" באשכול על "האשה הנכנסת לעולם התורה". ואני הקטנה כמו הרמב"ם להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן, אומרים שההפיכה היא שכלית לעומקה/ראיה של האדם באשר הוא אדם את לימוד התורה – ולא ראייה של כל מיני זויות מבחוץ/ראיה של איש או אישה את לימוד התורה. – ואני מקווה שהיא תעקוב אחרי אשכול זה .

ותרד לסוף דעתו/פירושו של הרמב"ם באותו אשכול אשר הבאתי.

ולסיום דברים אלה אני רוצה להדגיש את ההבדל בין ההבנה של הכלל כעקרון, לבין אלה שעסוקים בפרטים, ולומר/לקבוע שאת ה"חסידות" אפשר להבין מתוך חוכמתו של הרמב"ם, אבל לעולם לא, לעולם, אי אפשר יהיה להבין את הרמב"ם מתוך ה"חסידות".

<אוח, בטח אף אחד לא הבין על מה אני מבלבלת את המוח- נייברמיינד, מבטיחה להשתפר>





תוקן על ידי - איקה - 09/12/2003 14:58:58

מציץ,

הרי גם הרמב"ם אומר שיש רק שתי מצוות עשה - (שהן בעצם אחת) שכליות/עיוניות. (טהורות) וכל השאר מוסריות, או מפורסמות שנעשות בחלק השכלי/מעשי. או שמעיות, שנעשות בחלק המתעורר/הרצוני.

אנכי ה', ולא יהיה לך...וכו'. אלה שתי המצוות. זה הכלל, אך פרטי הכלל כוללים חשיבה נכונה, על הדגש הזה נדרש מהאדם דקות הבנה כדי להבינו, ולא פלא שאמר אותו מי שאמר.

העניין הוא כפי שכבר כתבתי שהדגש הוא על ה"כראוי" ומשמעותו בהקשר לרעיון 'חטא האדם'.

וההבדל בין "סתם" לחשוב - ולחשוב כראוי, טמון במאמרם של חז"ל על שלמה המלך ש"היה חכם אף מן השוטים" - והשוטים כאן אינם במשמעות של "סכלים" או כאלה שלוקים בכושר חשיבה-אינטילגנטים. אלא הרבה פעמים אנו פוגשים אנשים ש"חושבים" ואנו מתפלאים על דבריהם ואומרים לעצמנו: הכיצד יוכל אדם לחשוב כך?




תוקן על ידי - איקה - 09/12/2003 12:23:21

לא,לא.

הרבה יותר מאוחר.
ואריסטו? הוא הרי כלל את המדמה בשכלי, איך יתכן?