הסופר דוד זריצקי

קודם כל האישיות של הסופר דוד זריצקי , מי הוא היה ,לפי הבנתי הוא היה סופר ברמה של ש"י עגנון

וככזה הוא היה ראוי ליחס אחר מאשר ההתעלמות הכמעט מוחלטת מזכרו .

זאת ועוד לפי מחקר זוטא שעשיתי הסופר דוד זריצקי נפטר יחסית בגיל צעיר ומהתקף לב כתוצאה מרדיפה של אחיו הליטאים ובשל דעותיו

הנכון הוא ?

[ האם שו"ש גולשת כאן ? ]

כרם נבות

כבר שכחתי מה היתה השאלה. אני משער לפי ההקשר שהכוונה: האם מותר לפרסם מאמר ביקורת המעוגן במקורות.

לא נראה לי שבעלי הפשקוילים למיניהם חוששים שיש איסור כזה. אבל הם מתמקדים בכל מיני חומרות.

בכל אופן, גם אם אין עיתונים חרדיים העומדים לרשותנו, יש לנו אינטרנט, ומבחינה זו הפורומים החרדיים הם באמת ברכה. (אבל אינטרנט זה עדיין מסוכן מאד).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני- שאלתך הגדולה ראויה לאשכול נפרד,
האם אפשר בעידן תקשורת ההמונים להעלות מאמר ביקורתי על הנהגה/ תקנה מסויימת, כמובן שהביקורת מבוססת על דברי חז"ל, בלי להתייעץ עם גדולי ישראל- או לאחר התייעצות שלא הועילה כי עדיין דעתי שונה מדעתם. ויכוח קשה היה לי בנידון עם אחד מעורכי העיתונים החרדים שטען שאסור לכתוב על אף תופעה לא טובה כי הרבנים אמורים לטפל ואם הם לא מטפלים אז נסבול ונשתוק. 

לבעל בעמיו, נוע תנוע. זה טוב לדיאטה. ולעצם הענין. "מתבוסס בטרגדיה" נשמע לי קצת מוגזם. הוא דוקא כן מראה את נקודות האור שבתאור, כמו למשל בליל הסדר בסיביר (ב"האש המתלקחת") אלומת האור מופנית לא אל הטרגדיה העכשווית אלא אל ההיבט הכולל, הנעלה יותר. ("טוב שאנו נרצחים ולא רוצחים") וכנ"ל בכ"מ ואכמ"ל

מישהו טוען ברצינות שהוא משתווה לעגנון? הכתיבה שלו חיננית למדי, אך בינונית ופשוטה. כמעט ילדותית.

מרבית התגובות אינן נוגעות כלל בנושא האשכול.

גם דעתי היא, שרמת האיכות של זריצקי אינה נופלת במאומה מזו של עגנון, ואולי אף עוקפת אותה. אולם חשוב לציין שמדובר בשתי סוגות שונות של ספרות. עגנון עוסק בפולקלור יהודי מזוית ראייתו של אחד שעזב את השטייטלה. זריצקי לעומתו, עוסק בסוגה סוריאליסטית יותר, ובמיוחד ובעיקר ב'האנשה', וכך הוא מאפשר לנו להאזין לשיחתם של בעלי החיים ואף של הדוממים. זריצקי ניחן ביכולת הצצה נדירה לרגשות חבויים שאינן ניתנות לגילוי בעינים רגילות. אין ספק כי בדומה לכל אמן, גם אצל זריצקי ישנן יצירות קלות יותר להבנה וישנן כבדות יותר, אולם המאחד בין כולן הוא - מסע לעולמות חדשים שלא ידעת על קיומן, עולמות מרתקים ואין-סופיים. אחד המבדילים בין יצירותיו של זריצקי לסופרים וסופרות חרדים אחרים הוא, שזריצקי מעולם לא נצמד להפי-אנד, ולא חשש להתבוסס בסוגת הטרגדיה שתחבוט בקורא ללא רחם.

כיוון שהיה חרדי וירא-שמים מופלג, לא זכו יצירותיו להוקרה בעולם הספרות שמחוץ לבתי-נייטין ולדרמן, ומכיון שהמגזר החרדי לא מתענין ולא מבין דיו בספרות (ובוודאי שלא באמנויות אחרות) ולא יודע להעריך אותה, הוא אינו מודע ליהלום יקר הערך שהיה בתוכו ועודנו על מדף הספרים.

ברור שבימינו יצירותיו של זריצקי לא היו עוברות את ביקורתם המחמירה של הועדות השונות.

אחד היה האיש, כמוהו לא היה, והלוואי שכן יהיה.

שאני שומע ביטויים מסוג "המבט הנכון" אני מתחיל לנוע בכסאי.

לספרן ולכולם
שמא שכחתם או שמא לא ידעתם, אבל הרב זריצקי היה מזכיר מועצת גדולי התורה במשך עשרות שנים, וידיד אישי (ובמקרים רבים חבר או כמעט חבר לספסל הלימודים) של רבים מגדולי ישראל שהיו עמו בקשר יומיומי וקרוב במיוחד. קחו למשל את הבית ישראל מגור , שזריצקי היה מן הסתם מן היחידים בדורו שהיה "מסחבק" אתו, או הגר"י סרנא ראש ישיבת חברון, והגרח"ש קרליץ מבני ברק, ודווקא זה האחרון שהיה עמו בקשרים חמים במיוחד הוא זה החתום על המכתב שנשלח אל זריצקי ("מטעם גדולי הדור"...) באותו קיץ אומלל של שנת תשל"ח. זריצקי קבל התקף לב בז' סיון תשל"ח, והלך לעולמו שבועיים אחר כך בכ"ב בו. לטעמי,המילים "פשע" ו"בגידה" עדינות מכדי לתאר את העול בעליהום הציבורי שקם עליו בשעתו, ובפרט בנושא שהוא כל כך צדק בכל מילה שכתב עליו. רק שכמו כל דבר בתרבות הציבורית העלובה של הציבור החרדי, אין תקשורת בין הצדדים, או שהיא לקויה מאוד, וידידים נפרדו ומשפחות נהרסו ועיירות נחרבו בסיבת הדברים הללו.
רק שכמו שכבר הזכירו, חבל מאוד שנזכרים בשמו של הרב זריצקי רק בהקשר לפרשייה הכאובה הזו, לדעתי, מי שהעמיד אותו בשורה אחת עם ש"י עגנון צדק ועוד איך, מדובר בגדול הסופרים החרדיים שקם בדורות האחרונים (לפני זה לא נראה לי שהיתה קיימת "ספרות חרדית"), המסרים שהוא מעביר מחדדים מאוד את המבט הנכון על עולם הרוח של בני הישיבות בליטא, ולפעמים זה פשוט לקרוא ולא להאמין על גדלות הרוח והמושגים שבהם הם חשבו.
אין ספק, שזריצקי, כניצול שואה (היה בסיביר כשנה וחצי, ושאר הזמן הסתובב בברית המועצות ,ועד קזחסטאן ואוזבקיסטן הגיע) ובוגר ישיבת ראדין שאיבד כמעט את כל משפחתו, וכפעיל לאחר המלחמה ב"וועד ההצלה" שקם בפאריז, ועד תפקידיו הרבים והמגוונים בארץ וקשריו המיוחדים עם גדולי ישראל (ובכללם הרב מבריסק), הוא דמות חידתית בעלת גוונים רבים ועמוקים מאוד המתגלים למעיין בספריו, וראוי היה לפורום נכבד זה לעסוק בו קצת יותר ולדלות מטמוניות מספריו המיוחדים. אפשר ללמוד ממנו הרבה על תנועת נובהרדוק ועל נושאים רבים אחרים. מומלץ בחום!! כהנאה וכלימוד גם יחד.

דווקא יש היום סופרת חרדית טובה מאוד א.הראל(אני מקווה שאני לא טועה בשם), אומנם לא כמו זריצקי, אבל דומה מאוד, וחזק מאוד.
יש לה שתי ספרים - "אנשים אחים", "כרטיס הלוך חזור".
(שתי הספרים הם קובץ סיפורים, ולא סיפור אחד ארוך.)

רבו של רבך , בעל חזו"א , כתב [ כמדומני לר"ח נאה ] "הרגש החרדי יודע מה לקרב ומה לרחק "

ספרן עדיין אני שואל: האם כוונתך לסיכון חברתי או להלכה? ואם זו הלכה, מהי? האמירה "שולחן ערוך חמישי" היא דו משמעית בעיני. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

אם זקן ממרה יפנה לתקשורת , יש לדונו לפי הסעיפים האמורים בשלחן ערוך החמישי . . .