דת (בגבולות) התבונה.

ברצוני לעלות לדיון נושא שכמדומני נוגע ברבים רבים מן האשכולות בפורום זה ,ושנידון בפירוט בהרבה מקומות באכסניה זו , ועם זאת אני סבור שיש תועלת בדיון ממוקד ועקרוני בשאלה זו הגם שהיא מתפרטת לנושאים רבים.
מגמה רווחת בפורום זה היא לראות בכל האמירות הפוזיטיויות - קונקרטיות של היהדות, כגון מצוות מעשיות או סיפורי אבות או עיקרי אמונה רק כהמחשות גסות ופשטניות שנועדו להדריך את ההמון לכיוון של עבודה לשמה , ושמטרתם היחידה היא הערך המוסרי העומד מאחרי "הלבוש" הגשמי - מיתולוגי של כל אותם העינינים .
ערך זה הינו, על פי מגמה זו, ביטוי לצו מוסרי - תבוני שניתן להיות מושג על ידי התבוננות העמקה וחיפוש אחר הדרך הישרה וה"מדה הטובה" (כלשון אפלטון), כך שאדם המבקש אחר האמת ימצא לבסוף את כל מוסר התורה כתואם למוסר הכללי.
בנוסף לכך עיקר משמעותו של מוסר זה איננו מתוקף היותו איזשהי הכרעה פילוסופית על "אמת" אוביקטיבית כשהיא לעצמה , אלא יותר כאמת אקסיסטנציאליסטית שעיקר תוקפה אמור לבוא לידי ביטוי כלפי היחיד על פי המשמעות שהוא יוצק לתוך "אמת " זו.
על פי גישה זו היהדות איננה אלא תורת מוסר אלטרנטיוית לתורות מוסר אחרות ( סוקרטס שפינוזה קנט ניטשה ..) שכל ייחודה הוא בכך שהיא ניתנה משמיים ונושאת את חותם האלוהים עליה.
על פי השקפה זו יש לעשות אידיאליזיציה לכל
ריבוי ההמחשות וההגשמות המצויים בכל מקצועות התורה , על מנת לנסות ולמצוץ מתוכם את ערכם המוסרי והרעיוני. ואילו את הקליפה הגסה יש לזרוק .
אולם היות ואין רוב ההמון מוכשר לקלוט רעינות אלו ולישם את האמת אך ורק מפני שהיא אמת , וגם יתכן שאדם סבור שהגיע עד תכליתה של המצווה ,בזמן שהוא אינו אלא טועה ותועה אחר ליבו ועינו ,
משום כך חקק הרצון העליון שכל המצוות וההשקפות התוריות "הגולמיות" (ביאת המשיח עולם הבא וכו..) יהיו מחייבות על כל גדרים ופרטיהם ככתבם וכלשונם .
לפי תפיסה קיצונית יותר (קונסרבטיבים או רפרמים ?) גם ההלכה במתכונתה הכופה והמחיבת איננה נחוצה למי שסבור שהוא אכן הצליח "להפשיט " את הציווים הקונקרטים מן המוץ העוטף אותם, ולעמוד על תכליתם.

לשם חידוד הדברים אוסיף בזהירות :
מקריאתי בפורום זה אני סבור שלא אטעה אם אומר שמיצגיה הנאמנים של ההשקפה שתוארה לעיל בגירסה המתונה, הינם מימוני ווטו ("השקרים הקדושים") .
ואילו מיצגיה הבולטים של הגישה הרדיקלית יותר הם " טוהר האמת שחרית
אני בניגוד אליהם אינני סבור כך.
לדעתי תפיסה "דיאטטית" זו את מהות היהדות ,
כאוסף של אילוצים טכנים ומציאותים , פוגעת באלמנט החשוב ביותר שאמורה ליצג האמת והוא :
השלמות.
כפי שיבואר להלן.

חברים

אני רוצה להמליץ בפניכם על הספר 'איש ההלכה' של הרב סולובייציק . במאמרו הארוך ו'ביקשתם משם' הוא נוגע בדיוק בשאלה הזאת מנקודת ראות אקזיסטנציליסטית .

תמצית דבריו הוא ש'אלו ואלו דברי אלהים חיים' . לשני הגישות יש מקום: ל'תודעה הטבעית' ול'תודעה הגילויית' . העבודה היא להביא לסינתזה שלימה של שני הגישות .

ממללא,

שוב לא ענית, קשה להוציא את זה ממך, (נו טוב,,, עו"ד או לא עו"ד

לגבי מה שאצל ליבוביץ הוא לשמה או לא לשמה, נברר רק אחרי שאני אסביר,בעניין "תיקון הגוף" ו"תיקון הנפש" חכה בסבלנות.

לגבי זה שליבוביץ לקח הבנות למקומות שהרמב"ם לא היה בהם, הרי זו קביעה קצת "פשטנית ומתיימרת" (להבין את ליבוביץ זה לא פשוט, והוא גם לא "הרשה" להיות תוכים שלו.) ואיך תוכיח? אולי הבנתו של ליבוביץ היתה ב"מעלה" יותר איכותית משלך? אולי עליו דווקא מדבר הרמב"ם שהוא כותב את ה"מורה"? לכבודו, והבנתו? והוא בין הבודדים, אחד "מעולה" מתוך עשרת אלפים שכלים? שמבין נכון את כוונתו האמיתית של הרמב"ם?

הרי הרמב"ם בעצמו אומר שהוא אינו כותב דברים ברורים בלשון המעטה, שלא נדבר על זה שהוא מסתיר את האמת במכוון!

ממללא, אתה מפריד בין חיבוריו של הרמב"ם, אני אינני מפרידה, בשבילי בכולם הוא רמב"ם איש ההלכה. ורוח אחת בהם, רק שהוא הולך בעקבות המקרא, וכשהוא מגיע לכתיבת ספר כמו "מורה נבוכים",שבו הוא "מגלה סודות" הוא נזהר, שלא ל"הפר" את רצון הה', שהרי אם רצה האל לגלותם, היה מגלה אותם בתורה בגלוי! למה נצרכת התורה לפשט, דרש, רמז, וסוד, אלה דרגות בסולם הבנת האדם, באשר הוא אדם. ועל האדם לטפס בעצמו לשלב האחרון של גילוי הסודות. ה' לא היה מחכה לרמב"ם עד שיעשה לו טובה ויגלה לנו. לבני האדם.





תוקן על ידי - איקה - 16/12/2003 14:26:05

זה שהרמב"ם ראה במצוות תיקון הנפש, זה די ברור.

זה שמבחינת ליבוביץ' קיום המצוות לשם תיקון הנפש אינו קיום 'לשמה' זה גם ברור. הוא אף התבטא כך במס' מקומות.

זה שליבוביץ' לוקח את הרמב"ם לעיתים למקומות שהלה לא היה בהם, זה גם די ברור, אפילו שליבוביץ' עצמו מאן להודות בכך, למיטב ידיעתי.

עם כל הכבוד לשלו שורות במורה נבוכים, קדמו להם 'כמה' פרקים בספר הזה שלא לדבר על שלל פרקים במשנה תורה, פיה"מ ואגרות הרמב"ם.

ממללא, קודם כל תענה לשאלה אם זה שפת/איקה אוריגינל? והאם שוכנעת שאני יודעת על מה אני מדברת? שיהיה ברור מהיום ואילך, נמאס לי להסביר מליון פעם!(וכל פעם למישהו אחר)
תודה.

ועל זה שאמרתי "תיקון הנפש" אני אסביר, ואתה תבין שמה שאומר הרמב"ם שאני מבינה, ושליבוביץ מבין = אותו הדבר. ובטח ליבוביץ לא היה תמה ומתרגז, ואני אסביר בהמשך למה הכוונה, תעקוב.

וברור שהכוונה היא לא חלוקה בין גוף לנפש!




תוקן על ידי - איקה - 16/12/2003 13:53:20

אכן, על המשפט האחרון שלך אליו כנראה שליבוביץ' היה מאוד מתרגז ('תיקון הנפש'?!?).

מה אתה אומר ממללא? השפה שבה עניתי לבוגי, היא שפה איקה אורגינל?

ממללא,

האם אני התוכי של ליבוביץ?

האם הזכרתי את ליבוביץ? ומה פירוש עומד בפני עצמו? הוא תורה מסיני?

הפירוש שהבאתי רשום/פטנט על שם ליבוביץ?

יכול להיות שזו הבנה *שלי* מהרמב"ם , מותר לי?

ואולי תעשה עם אסופי חסד ותסביר מה פירוש מה שהבאתי מהרמב"ם בעיניך?

קצת חצופה ההודעה שלך.


בוגי,

הבנו, הבנו...רק דבר קטן נשמט ממך, הכרת ה' היא אמצעי ליושר, אבל היושר אינו דבר הניתן להשגה מושלמת, והוא אינו התכלית = תיקון הגוף במושג הרחב שלה שהיא הדרגה הנמוכה של מטרת התורה! קרבת ה' היא התכלית, שבאה לידי ביטוי בעשיית המצוות עצמן, ותוך כדי! היושר הוא לא הישג שהגעת אליו,ונגמר הסיפור. שהרי אם לא תעסוק במצוות, תאבד את היושר.ה"תרגול" שבעשיית המצוות מביאה אותך לתיקון הנפש!וזוהי מטרתה ברמה הגבוהה של התורה!" והלכת בדרכיו"

למה אמרו אל תאמן בעצמך עד יום מותך? שלא תחשוב שהגעת לאיזה מעלת יושר והיא תהיה בבחינת "שמורה" אצלך כמידה!



תוקן על ידי - איקה - 16/12/2003 11:39:57