פרסומי ניסא

מכיוון שכל הלכות הדלקת נרות הינם מרבנן, יש מקום להקל לפי הצורך.

ממללא,
גם אם המדליק אינו יוצא בה ידי חובתו צריך שיהא בהדלקה מצווה.

אריק

אזורי, דומני שמובא בפוסקים שהדין של הרואה המברך הוא גם ברואה הדלקה בביה"כ שאין המדליק יוצא בה י"ח (ואף למיעוט הפוסקים שסוברים שניתן לצאת י"ח בהדלקה כזו האי רק למי שלא יודע לברך - שבודאי אינו המברך...או לאורח - שזה מקרה נדיר).

הרואה המברך את ברכת שעשה ניסים [הברכה השנייה בלבד], הוא 'מצטרף' להדלקת הבעה"ב בלבד ואינו חלק מהמצווה שהרי המצווה היא "להדליק". וא"כ בשביל שרואה יברך צריך שהמדליק יקיים בזה את מצוותו.
[עיין תוס' סוכה מ"ו ע"א ד"ה הרואה שמשווה ראיית נר חנוכה לראיית לולב וסוכה.]

תוקן על ידי - אזורי - 21/12/2003 17:04:12

אזורי,
בהלכה קיימת גם ברכת הרואה נר חנוכה. הווי אומר שהחוויה משותפת למדליק ולרואה.

תוקן על ידי - אריק123 - 21/12/2003 11:06:27

עיקרו של נר חנוכה הוא בעצם צורה של חווית הנס של המדליק ע"י אור הנר. ע"י פרסום הנר והדלקתו במקום ציבורי חווה המדליק יותר את החג. אין מטרת נס חנוכה לפרסם לעם ישראל את ניסי השם ולהחזירם בתשובה, אלא לצורך המדליק שיחווה את הנס בצורה חזקה יותר.

חז"ל קבעו גדר שהמקום הטבעי של האדם לחוות את העניין הוא בביתו ומקום משכנו. הדלקה במקום ציבורי היא אמנם יפה ומוסיפה לחוויה אך איננה חלק מהחוויה הבסיסית של האדם שהיא בעיקר בביתו.