מאמינים ויודעים בציבור אחד- מציאת המשותף

בפורום שלנו מתבלט מאד ההבדל ההשקפתי בין מאמינים למה שחינכו אותם להאמין נקודה ובין מאמינים בתנאי שיש בידם את הבסיס הרציונלי להאמין.

בלי להיכנס לויכוחים עצמם שיש להם מספיק אשכולות מהעבר ועד עכשיו וכנראה גם מעכשיו והלאה ובהנחה שכל אחד בודאי צודק לפחות חלקית לפי דרכו והכרת נפשו, אני מבקשת להתיחס יותר לדו-קיום בין שתי הקבוצות בתוך ציבור אחד.

זה לא סוד הרי שגם שני אחים השייכים לקבוצה שונה במגזר החרדי לעולם לא ישתדכו זע"ז. מעטים הם המוכנים ולו מבחינת הכדאיות לשבור את המחסומים מהסוג הזה. מה שכן שייך הוא לשמור על כבוד הדדי ועל מוכנות להחכים זה מזה לפחות מטעם 'מכל מלמדיי השכלתי'.

לפי הנראה לא ניתן להחזיק מגמה כללית בפורום רב-שיחי לשינוי דעות קדומות. א"כ לפחות נשתדל למצוא מה המשותף בין החולקים מאשר את המבדיל. למשל באשכול על החסידות שפתח מיימוני בשם מסתברא, אולי שינסו לדלג על המחלוקות הידועות ולמצוא עד היכן הצדדים כן מסכימים מבחינת האמונה בה' וההתחשבות בדעת חכמים. (אלא אם מישהו בא כתלמיד בפני רבותיו ושואל בסגנון כזה.)

בוגי,

לשם מה זה נחוץ?

וטו

זאת אומרת שדרוש למצוא מנהיג החש בבית אצל כולם ושכולם מכירים שהוא מבין אותם. הוא יהיה הסמכות של עם ישראל. ככל שהעדר והרועים יהיו בני מפלגות ולא יחפשו אחר כזה, ישארו תמיד כאלה 'חוץ' למפלגה!

מצו"נ ויענטע,

קיבלתי את התוכחה! [סגנון מ. וש. הכוונה למיימוני ושחרית!]


לגופו של אשכול.

הרי משנכנס אדם לציבור הוא מקבל גם את תנאיו "האכזריים" של הציבור כ"דמי חבר". גם אם לא הגיע להשכלת בן כ' כדי שיכיר ברוע הפרת חוקי הציבור, די בהיותו בן י"ג המודע כבר לחוזה החברתי בין היחיד והציבור.

ברגע שהוא משתתף ב"יהודי בצאתך" הוא מתחייב להתקפל ציבורית לדברים שאינו מסכים בתור יחיד. גם לא יעזור לו להיות יהודי לא-מגזרי [או בתר זרמי] כי עדיין לא יחוש בבית במגזרים שאינם פתוחים לנייטראליות.

אז אם לגבי ציבור המתדיינים פורום עסקינן, ניחא שאפשר למצוא דו-קיום, לא כן בעדתיות הרחבה הרווחה בישראל!

מציץ

ברור שכאשר אנחנו מדברים על הבדלי השקפה בין חלקי ציבור, שאנו מתכוונים למה שמתבטא בפה. אבל גם ברור שלא מתכוונים להכרזות בצורת הצהרת אימונים שאפילו צ'יק אינן. מתכוונים לנשמע בדיונים עצמם בשורות ובין השורות.

אבל אני בהחלט יותר ממסכימה עם הערתך שלצורך דיון, יש למתווכחים להיזהר שדבריהם יהיו מוסברים מכל צד ולא ייראו כמו הצהרות הנראות כצ'יק ללא כיסוי.

הרבה פעמים עוררתי את הדבר לכמה מכותבינו הראשיים ואחד מהם (בלי להזכיר שמות ) תמיד עונה לי משהו כמו: 'אז מה את רוצה? שאתפנה מכל עסוקיי ואקח קורסים לסגנן כמו מ. וש.? לפחות אניח בינתיים את סחורתי על השולחן והבוחר יבחר'.

נו, מה לעשות?

יענטע

ההבדל ההשקפתי שונה קצת ממה שאת מתארת . ההבדל הוא בין אלה שמכריזים שהם מאמינים רק במה שאומת אצלם באופן רציונלי לבין אלה שטוענים שהכרזה כזאת היא צ'ק ללא כיסוי . הבדל דק אבל משמעותי .

אני חושב שאפשר לחיות ביחד גם עם הבדלי הדעות האמורים . אבל בתנאי אחד : שאף אחד לא יזהה את עצמו חזק מדי עם הטוב והיושר המוחלט ושכל אחד יניח מקום , למראית עין לפחות וגם זה רק לצורך הדיון , לאפשרות לראות גם אחרת . אני אישית חושב שבמקום הכרזות על נאמנות לשכל , עדיף להשתמש בה ...

שחרית,

כן ענו לך באשכול האחר, אם כי בקיצור ובסוגריים בזה"ל:

"כן, שחרית בתמיכת הנאמנות לאמונה הממקדת על ידיעה זו החובקת כל הקשה למיקוד אבל ח"ו לא באמונת הפתי..."

"קפיצה" זו ה-faith המגעילה שנדמה כי חדרה ליהדות מדתות אחרות [לעומת belief]. האמונה היהודית אמורה להיות "אמת מעל הכל" אלא שכאשר היא קשה למיקוד כמו רופא הממוקד בנקודת הניתוח שיש לו לזכור בהשלכות רחוקות יותר, דרושים אמצעים לעורר לנאמנות גם להשלכות. באשכול "אמונה, הטלה או ידיעה?" מבואר מספיק למבקש תשובה לשאלתך. [מקוה שאורבערפל יאריך בנידון באשכול על הרבנית עליזה ראוזנבוים ע"ה.]

שחרית,

ממתי אחים משתדכים זה לזה??

לא הקשבת לפרשת השבוע כבר הרבה זמן...



אוי לשכן ואוי לשכנו

יענטע יקרה,

האם כל המאמינים יש להם בסיס רציונלי? שאלתי את זה באשכול אחר ולא קיבלתי תשובה שסיפקה אותי. לענ"ד, גם אם אפשר למצוא טעמים רציונלים לאמונה, תמיד תהיה איזו "קפיצה" מעבר לנהר די-נור שמובילה אל האמונה ולרציו (לא רציו חברנו...) לא יהיה בה חלק.

ו... ממתי אחים משתדכים זה לזה?...

יענטע



ניכרים כאן יד רכה ולב מבין... וכמה זה חסר.
הלא גם בגמרא אמרו שתלמוד בבלי קשה, לפי שהוא מחלוקות, ותלמוד ירושלמי נעים, שכולו אהבה בין המתווכחים.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו