על עניינים שבינו לבינה- ההלכה/הרב שרלו

ברוך השם, התשוקה אינה נעלמת

האם לגבר ואישה שאינם נשואים מותר לנגן ולשיר יחד? * האם גבר יכול לשאול לשלומה של אישה שאינה אשתו? * האם מוצדק לכלוא נשים בשמחות מאחורי מחיצות, רק בגלל שהגברים עלולים להסתכל עליהן? * הרב יובל שרלו קיבץ בספר תשובות לשאלות של גברים ונשים על עניינים שבינו לבינה - ועל ההלכה

אבישי בן חיים


''לכבוד הרב שלום. ראשית אני מקווה כי הנני מפנה את שאלותיי לגורם המתאים ומקווה שהתשובות שאקבל יביאו מזור ושלווה ללבי. אני בחורה רווקה, שלצערי, נכשלתי באיסור החמור של קיום יחסי מין לפני נישואין. . .''. במלים אלה נפתחת אחת השאלות המאפיינות את ספר השו''ת (שאלות ותשובות) הכי פופולרי היום בקרב צעירי הציונות הדתית: ''רשו''ת היחיד''.

השאלות הן אוסף שאלות שנשאלו באנונימיות באינטרנט, הנושא המרכזי הוא מין, והרב המפתיע והמרגיע בתשובותיו הוא הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר בפתחתקוה. הרב הוא אחד מראשי ארגון רבני צהר-רבנים ציונים דתיים, שעוסקים בנושאי משפחה, ובין היתר עורכים טקסי נישואין לזוגות חילונים על פי ההלכה והוראות הרבנות הראשית, וכל זאת ברוח דתית ידידותית וללא תמורה כספית.
השאלות הן מסמך חברתי חושפני, המאפשר הצצה אל התמודדות העולם הדתי עם המין. התשובות הן מסמך מרתק על ניסיונותיו של רב לתת מענה לכל מצוקה אנושית, תוך היצמדות להלכה. הרב עושה זאת תוך הענקת אופציה לחזרה בתשובה גם אחרי החטא החמור ביותר, בלי לתת לגיטימציה למעשים. על הפרסום הפומבי שהוא נותן לנושאים מציצניים, ומציתי דמיון נעורים, סבור הרב: ''התועלת גדולה מהנזק''


איסור נגיעה

קשת השאלות מגוונת. הרב שרלו מנסה לגשר על התהום הפעורה בין אורח החיים המעשי הציוני-דתי, זה העכשווי והמתירני יחסית, לבין המחויבות העקרונית לספרות ההלכתית, זו הישנה והשמרנית. עומק התהום שונה משואל לשואל. רבים מהשואלים מוטרדים מהקושי בשמירת איסור ''נגיעה'' בין בנים לבנות, מעידים על כישלון במלחמה נגד יצר האוננות, או תוהים על משיכה בין בנים לבנים ובין בנות לבנות. אחרים מוטרדים משאלות פחות קשות, לכאורה. כמו השאלה ששלח בחור ישיבה, שיוצא עם בחורה אך לא יודע איך להתמודד עם האיסור ההלכתי המפורש אך הממוסמס, לשאול בשלומה של אישה.
''בכל פעם שאנחנו מדברים בטלפון היא שואלת מה שלומי, והתגובה הטבעית שלי היא לשאול מה שלומך בחזרה'', שואל התלמיד הנבוך.
משיב הרב: ''באופן עקרוני עליך להתחמק ממילת השלום בשאלה ולדרוש לא בשלומה כי אם בשמועתה'מה נשמע'''. שרלו מסייג את ההלכה, בכך שאפשר לומר שמדובר באיסור ''התעניינות אצל בעלה של אישה מה שלום אשתו ולא המציאות אותה תיארת''.
שאלות אקראיות נוספות: ''האם מותר לי לנגן ליד הבחור שאני נפגשת איתו (אני מנגנת והוא שר) ? ''. התשובה : ''תמונה כזו כפי שאת מתארת יוצרת יחס מאוד אינטימי, ומאוד קרוב בין בני הזוג. אם זו תחילת הדרך, הדבר אינו ראוי, והוא דומה לחשיפה מוגזמת של היופי או של הנשמה הפנימית''. או : ''האם מותר לי להתקשר לחברה שלי לשעבר ורק לשמוע את הקול שלה בטלפון ואז לנתק? ''. התשובה : ''שמיעת קול אישה על מנת ליהנות מהקול ולא מתוכן הדיבור הוא שורש איסור'קול באשה ערווה'. למעלה מכך, באמת אסור לעשות זאת גם מבחינת הונאתה, שכן אתה מטרטר אותה לטלפון בחינם. כל טוב, ואני מקווה שתמצא מחדש אהבה מותרת''.

ייסורי הדתי הצעיר

ייסורי הנפש העזים של הדתי-ציוני הצעיר והחוטא באים לידי ביטוי בשאלות כדוגמת: ''יש לי יצר מאוד חזק, ואני מרבה להתבונן במראות אסורים. בהתאם לכך אני גם לפעמים שופך זרע לבטלה. מה שאני לא מנסה שוב ושוב אני נכשל, ממש כמו ילד קטן! בבוקר כשאני מתעטף בציצית, אני מכוון שהציצית תחזק אותי בשמירת העיניים ועם כל זה אני נכשל שוב ושוב. מה עושים? איך נפטרים מכל הקלקולים האלה? ''. ושואל אחר: ''כבר כמה חודשים שאני בתור נער נלחם מלחמות חורמה עם יצר העריות וב''ה אני מרגיש התקדמות ממשית. שאלתי היא האם יש שלב בחיים שהתשוקה יורדת מעוצמה כה חזקה בגיל הנעורים לתשוקה חלשה יותר? כבר נמאס כל כך מהמלחמה היומיומית. השאלה היא לא איך מתמודדים, אלא האם זה ייגמר מתישהו? כי כבר אין לי כוח ואני מפחד להידרדר''.
התשובה : ''ברוך השם, התשוקה המינית אינה נעלמת, שאם לא כן לא היה העולם קיים כיוון שהתרבותו אינה נעשית בגיל הנעורים וגם היה חסר משהו מעדן החיים. . . ברם , המלחמה היומיומית אינה נעצרת. היא ממשיכה בגילאים מבוגרים יותר לכיוונים אחרים. . . הדבר לא צריך להוביל לייאוש ודיכאונות. להפך - זוהי המציאות האתגרית של חיים בתוך חברה יחד עם יעדים ומגמות ומשימות ''. לשואל אחר בנושא משיב שרלו: ''המציאות אותה אתה מתאר היא המציאות בה מצויים רוב הבנים, ריבונו של עולם נטע בנו כוחות גדולים ועל כן הם מבקשים את ביטויים. כוחות אלה מלמדים כי אתה נורמלי ומבקש את מימושו של היצר המיני והעובדה שנפלת אינה עושה אותך לא ישר, כי אם מי שהתמודד ונפל''.

יצר מיני נשי

שרלו לא מסתפק בסיוע פסיכולוגי דתי לבודדים, הוא עסוק במאמץ גדול לעיצוב פניה של הציונות הדתית כ''חברה מעורבת, נורמלית וצנועה''. הוא תומך במפורש בקיומה של תנועת נוער דתית מעורבת ומביע עמדה הלכתית יוצאת דופן באשר לנורמה הגוברת והולכת בציונות הדתית להרים מחיצות ענק בין גברים לנשים בחתונות. הוא מצדד בישיבה משותפת סביב השולחנות ועושה הבחנה בין מחיצות רצויות לדעתו, שנועדו למנוע ערבוב בריקוד בין גברים לנשים כגון מחיצות עציצים, לבין מחיצות ''הראייה'' ההרמטיות. בדרך הוא מזכיר כי החיוב למנוע מגברים להתגרות מנשים, אינו מוטל על הנשים בלבד. בניגוד לפוסקי ההלכה הקלאסיים שמסרבים להכניס למערכת השיקולים ההלכתית את יכולתו של הגבר הנורמלי לשלוט על יצריו, עיניו והרהוריו, או אולי סבורים שיכולת כזו אינה בנמצא, שרלו דווקא מאיץ בגברים לגלות בגרות, להתאפק ולא להתבונן בנשים הרוקדות, גם אם אין ''מחיצת ראייה''. לטענתו אין זה מוסרי להכניס את הנשים ל''כלא'', רק בגלל שהגברים עלולים להסתכל עליהן, אלא זו בעיה של הבנים והם צריכים לשלוט בעצמם. פרדוקסאלית, הפסיקות המקלות של הרב שרלו עשויות דווקא לחזק מבחינה דתית את הציונות הדתית. בניגוד לרבנים אחרים במגזרו, שמתבטלים בפני החרדיות ורואים את הציונות הדתית כאורח חיים של ''בדיעבד'', שרלו מנסה להכניס חלק מהנורמות בציונות הדתית אל תוך ההלכה ולהפוך אותה ל''לכתחילה''. רק כך יוכל להחזיק בגישתו על פיה עמדת הציונות הדתית היא העמדה התורנית המרכזית בימינו. אם כוחו יגבר צפוי לו מאבק קשה מבית, ומבט מזלזל מהכיוון החרדי. מזלזל גם במקומות בהן הראייה החדשנית של שרלו מובילה דווקא להחמרות. למשל בקביעה שלו כי בזמננו יש להחמיר גם בצניעות הבנים וכי כיוון ההלכה הראוי צריך להיות איסור גם על בנות להתבונן בבנים רוקדים, נוהג מקובל בציבור החרדי. שרלו סבור כי ''אחד השינויים הגדולים במאה ה-20 הוא שחרור המיניות אצל הנשים. היום ישנה מערכת יצרית מלאה גם בעולמן של הנשים, לא ניתן לדבר עוד על הרהורי עבירה רק אצל גברים. בחברה החרדית זה יקרה עוד 20 שנה

מצו"נ,

אני מצטרף לתפילתך לגבי אחינו החרדים. ואולם, בתור מיזרוחניק אני גם מוסיף תפילה לכך שרבים מאחינו המיזרוחניקים, שארנו ובשרנו שהם ואנו מאותו הכפר, יראו אף בעניינים שהצנעה יפה להם כעניינים שבהם יש להלכה מה לומר (משהו קצת מוזר לי עם הכינוי 'שומר נגיעה', שבחלקים רבים מציבור זה הוא מקבילה לאאוטסיידר).

וטו - קצר ולעניין, ומאוד מדוייק.

מצו"נ,

הנחתי שאינך מסכים עמי על כך שהמזרוחניקים סובלים מחוסר פרישות ואילו החרדים מעודף. לא העליתי בדעתי שפלורליסט כמוך יחשוב שראוי לתת פסקים גורפים!!!

ווטו
אני לא מבין איזה סמנטיקה שייך כאן ? אתה טוען שאין מקום לפסקים כלליים בכגון זה ואילו אני טוען שיש להם מקום .

שחרית

למרות שאני שרוי כעת במוחין דקטנות אני מקבל עלי בלי"נ לפסוק את פסוקי . מפאת השעה המאוחרת זה יצטרך לחכות למחר .

רק הערה כללית : הלוואי ואחינו החרדים לדבר ה' היו מאמצים לעצמם אלפית מהפתיחות של אחינו המזרוחניקים ב'עניינים שהצניעות יפה להם' כביכול . אני מדבר על הנכונות לדון ולנתח את הדברים .

תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 22/12/2003 1:51:15

ווטו,?

תשומת הלב האישית שאמורה להינתן באופן יחידני לכל פרט ופרט צריכה להיעשות בידי "רופאי הנפשות" = ההורים, המחנכים, בשלבי ההתבגרות של האדם , עד לשלב בו האדם נעשה/הופך לאדם בוגר. אז ההכתבה להמונים כפי שהיא באה לידי ביטוי על ידי ה"מדקלמים הכישרוניים" (תרגום ההלכות למציאות הזמן בו חיים האינדיוידואלים ) היא זאת הקובעת את פרצופה של החברה.

התורה מטילה באופן שווה על בני האדם מצוות כגון : 'צניעות' 'עריות' ו'איסורי ביאה' להגבלת היצר הסקסואלי, זאת מטרתה.

וראה דבריו של הרב שרלו: היום ישנה מערכת יצרית מלאה גם בעולמן של הנשים, לא ניתן לדבר עוד על הרהורי עבירה רק אצל גברים. בחברה החרדית זה יקרה עוד 20 שנה.

ואני חשבתי שלנשים תמיד תמיד, מאז ומתמיד, היתה מערכת יצרית מלאה, ניתווסף לה משהו שלא היה לה קודם לכן? לאישה אין/לא היו, יצרים, דחפים, תאוות? החלק המתעורר שלה חסר? היא אינה נכללת בבחינת בני האדם להם ניתנה תורה?




תוקן על ידי - איקה - 22/12/2003 1:43:35

מצו"נ,

כרגיל לפי חויתי לא שייך שאינך מסכים מבחינת מבט המציאות אלא מבחינת קריאת השמות הנקראת "סמנטית" .


שחרית,

אכן כדברייך התכוונתי. אם כי כך היה ראוי להיות כללית הפרדה בין עקרונות ההלכה השווים לכל ליישומים המשתנים לפי אדם ומצביו, ניתן להשלים לגבי הלכות שאינן משפיעות במיוחד על נפש האדם כהדלקת נרות חנוכה מימין או משמאל וכד' שיהיו שוים לכל ומושמעים מספר הלכה כללי ומלווין אחד. אך לגבי נושאי הצניעות שלכל צד שבהם -להקל ולהחמיר- משקל כבד לגבי עדינותו של האדם מחד ותסכולו מאידך, ברור שאין לקבוע הלכה אחידה. [כבר דובר בפורום על נושאים דומים בעדינותם להם דרושים פוסקים חכמים במיוחד ולא רק מדקלמים כשרוניים.]

Asd

תאמר לי בבקשה? הדברים התפרסמו באיטרנט כשהרב שרלו אותו אתה מעריך כענק, מודע לזה שהם מתפרסמים, והציבור הרחב חשוף אליהם, מאיפה התמוכין להתנגדות שלך שהדברים אינם ראויים לפרסום מטעמי צניעות?

יותר צדיק מהאפיפיור הבן אדם.




תוקן על ידי - איקה - 21/12/2003 23:56:45

ווטו יקר,
אנא הסבר למה כוונתך בדרישתך לרדת לנבכי נפשו של כל אחד. האם אתה מציע קביעת הלכה באופן אישי לכל אחד לפי נתוניו הנפשיים ומידותיו הרגשיות והרוחניות?


מציץ יקר,
השלכת חרובים ... עכשיו אנא פסוק את פסוקך.

וטו

כרגיל אני לא מסכים אתך . אין לי כח להסביר עכשיו למה .

הערה הלכתית קצרה - אין לפני ספרים, אך לי זכור שהאיסור לדרוש בשלום אשה הוא רק באשה נשואה וע"י שליח.
עכ"פ בפנויה, בפרט אם הם בקשר שידוכין, לא זכור לי (בספרי ההלכה המקובלים, ולא בקבצי חומרות למיניהם) שיש איסור.

זאת גם אם נפרש את דרישת השלום שהיתה נהוגה פעם למה שמקובל היום, דבר שניתן לערער עליו, אך אין זהו הנושא.