המדיה היא המסר!

אמר מי שאמר (זכרון השמות שלי פגום)
ואכן כיום בעולם בו המדיה כל כך חזקה אנו רואים זאת בצורה ברורה וחדה.

והתורה?
התורה היא המסר!
ספר התורה הוא מדיה. אולי המדיה הראשונה. בטוח שהמדיה הנפוצה ביותר בתבל.

מעניין.

איפה אני טועה?

מואדיב,
אנא הטעימנו דבר - היכן הגבולות לשיטתך?

.


רוח, הרשה לי רגע לחזור למה שהתכוננתי אליו, שכן הדיון אודות עין תחת עין יסיטנו הצידה, וכבר כשלתי בכך גם אני.

מה עשה הלל הזקן בעניין הפרוזבול? והרי כאן עקר ציווי מפורש מהתורה. לא פלפול, לא פרשנות, לא תורה שבע"פ, ציווי מפורש שאין מחלוקת עליו! קם הלל ועקר את שמיטת הכספים כפי שנצטוו עליה בני ישראל!


ואולם לכך כוונתי כשהזכרתי את "לא בשמים היא".

התורה ניתנה לנו כפי שהיא, ומובנית בתוכה סמכות חכמים לשנות, לחדש ולפסוק הלכות. כבר עמד וקרא על כך מול שמיא, וכבר ענתה לו בת הקול.


יחודה של התורה הוא בכך שהיא כוללת בתוכה כבר את המנגנון לתיקון מתמשך של מצבים בלתי אפשריים, וזהו שעשה הלל הזקן. התורה הזהירה במפורש בפני העובדה כי כאשר תקרב שנת השמיטה ימנעו האנשים מלהלוות לאחיהם, אך למרות ההזהרה, כך קרה. והעניים, מי יתמכם כשאין הלוואה מידי אלו שידם משגת?

הצורך החברתי היה גדול, ושוועת הנדכאים עלתה למעלה. קם הלל, ובסמכותו שהוקנתה לו מדאוריתא, תיקן את מנגנון הפרוזבול, מנגנון משפטי המהווה למעשה "חוק עוקף" לכוונה המקורית של התורה.

לטעמי, לא כנגד התורה יצא הלל, אלא כדי מצב בו נעשתה חריגה מכוונת התורה. במעשהו עשה הלל כפי שהוא מצווה, ולא כנגד הציווי המקראי - למרות שכך נראה למראית עין.

רוח דרומית וכולם

השאלה על הפירושים השונים האפשריים ל"עין תחת עין" כבר נידונה בפורום.
ונאמרו לשינוי זה מספר תשובות:

א. כפי שהגמרא מבקשת להוכיח, אי אפשר לקיים את הכלל "עין תחת עין" לפי הצדק והיושר, שהרי מה נאמר כאשר מוציא העין הוא בעל עין אחת. האם ניטול את עינו היחידה?

כמדומה שתשובה זו מופיעה גם אצל רס"ג.

לפיכך, יש לומר שהתורה כתבה לנו "עין תחת עין" כדי ללמדנו על חומרת המעשה, שזה עונשו הראוי, אלא שעונש זה אינו מתקיים לפי שאינו בר ביצוע, ואין לנו אלא ממון.

ב. ניתן לדחות את הראיה הקודמת, כפי שהגמרא עצמה עושה, שהרי יש מקומות שבהם ניתן לקיים את העונש ויש שלא, ו"היכא דאפשר אפשר" (ובמקום שאפשר עושים).

ורמז לגישה זו בדברי הרמב"ם האיזוטריים במו"נ, שיחסית לרמתם של עם ישראל בימי מתן תורה, עונש של עין תחת עין היה סביר בהחלט, כפי שהיה להם, לדוגמא, דין של גואל דם.
אך ככל שהחינוך התורני השפיע במשך הדורות, ההבנה של חכמי התורה - שלהם נמסרה הפרשנות בגדר של "ועשית ככל אשר יורוך", כדברי מואדיב (איני בא לומר שהוא יסכים לכל מה שיש כאן..) - כך הובן שהדין צריך להיות כפי שהוא מקובל בידינו היום.

לוטו ובוגי ניתן לומר שמכאן לג'פרסון מן התורה, למי שזוכר את פשרו של מונח זה. אמנם במיגבלה החשובה מאד שרק חכמים מוסמכים להחליט על כך.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מואדיב,

אתה מבין כמוני שאם רוצים לכתוב "פיצוי כספי" לא כותבים "עין תחת עין".

איקה,

הרעיון הוא יפה, אבל התורה שבכתב לא מדברת רק על הנפש, אלא גם על העין, רגל, יד, חבורה וכו'.
וכותבת במפורש שיש להעניש את החובל באופן פיזי לאחר שפיטתו.

רוח,

הנזק הגופני לא התבטל – באם נתייחס לכך ש"נפש האדם אחת" (כוללת את הגוף החומרי)

מבחינת הצדק האנושי עין תחת עין מתורגם לממון, אך מבחינת הצדק האלוקי, האדם לוקה בנזק גופני כתוצאה מהעברה הוא עבר, נפגעה נפשו!

.




תניא, ר' דוסתאי בן יהודה אומר: עין תחת עין - ממון

(בבלי בבא קמא פג:)

איננו מהצדוקים או הקראים, אבל אנחנו כן מהחושבים.

מדבריך יוצא שכותב התורה ניסה "לעבוד עלינו". הוא התכוון שנקנוס את החובל בכסף, אבל כתב שנפגע בגופו ממש.
למה? ככה סתם.

לדעתי גישה כזאת פוגעת בכבוד התורה לאין שיעור יותר משנניח שהתורה עברה שינויים מהותיים במהלך הדורות.
אני אינני מוצא בעיה עם שינויים, כשהם מותאמים למציאות המשתנת.

תוקן על ידי - רוח_דרומית - 25/12/2003 14:19:40

.


התורה שבכתב ניתנה עם התורה שבעל פה.

איך כתב אבן עזרא אודות אלו המסבים לסדר הפסח מותניהם חגורים ומקלותיהם בידיהם? ילכו נא מביתם מהלך שלושת ימים...

מכיוון שאנו, איננו מן הצדוקין ואיננו מן הקראין, סהדנא כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, וכי התורה שבכתב והתורה שבע"פ ניתנו בהר סיני.

אני לא רוצה לחרוג ממטרת האשכול, אבל נראה שהדברים כן קשורים.


כתבת: 'התורה כוללת בתוכה כבר את מנגנון פתרון הבעיות, ובכך חלק מיחודה.'.

אני אינני מבין מה הבעיה בענישת גוף ממש, שדורשת מנגנון שיפתור אותה. יכולנו להמשיך בענישת גוף כפשוטה עד לימינו אלה.

מואדיב

אין לי אלא לצטט את איקה:



כל מילה - זהב.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו