אני יוסף אחיכם

.


כמה עוצמה יש בשלוש מלים אלו וכמה תוכן. אני יוסף אחיכם.



וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ, וְלָהֶם לְבַדָּם; וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם--כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם.




תארו לעצמכם את כל חרטומי מצרים, חשוביה ושריה.

ממלכה מסודרת, בעלת ממשל וחוקים, מעמדות מוסדרים היטב, לכהנים אדמתם ולחם חוקם, לעם שלוש עונות שנה סדורות, שני לוחות שנה (שמשי וירחי, אזרחי ודתי), צבא וממשל.

האימפריה הזו, מסתכלת מלמעלה על כל זר, ובודאי ובודאי על נוודים, בדווים רועי צאן,
כי תועבת מצרים כל רועה צאן.


המעמד הנמוך ביותר, הוא של חסרי המעמד, זרים, עבדים, רועי צאן.

והנה כל חכמי הארץ וטוביה, נבוכים מול חלומו של פרעה, ומשפל המדרגה מועלה אליהם עבד. אסיר. איש עברי, בנם של רועי צאן. לא די בכך שהוא פותר את החלום, במקום להשיבו למקומו הראוי לו לאחר שפתר – אל בית האסורים – מתמנה הבזוי הזה לאחראי על כולם. כוחו וסמכותו נובעים כולם מהמלך, אני פרעה , אולם העם לא בקלות מקבל את המינוי הכפוי שעשה לו המלך. שבע שנים אוסף יוסף בר כחול אשר על שפת הים, אולם כאשר מתחילות שנות הרעב, רץ העם אל פרעה, לא אל הזר הזה, הבזוי הזה , העבד כי ימלוך הזה.

ופרעה?! מחזירם אל יוסף. הוא המשביר.



מעמדו של יוסף חזק בשל שליטתו במקורות המזון, אולם כל מעמד זה הוא בשל המלך. אין לו משלו כלום, ואף כדי לקבור את אביו בכנען, לא די בכך שהוא נאלץ לבקש רשות, הוא אף נאלץ להסביר כי אין לו אפשרות, אבי השביעני לאמור , מכיוון שהושבעתי, אנא התר לי לעשות רצונו של אבי.





התרבות המצרית תיעבה רועי צאן, כפי שכל התרבויות החקלאיות שגידלו גידולי שלחין ובעל. מלחמת עולם נטושה בין האיכר לבין הרועה, המחזיק ברשותו את אחד מאבות הנזיקין. הנוודים שמהמדבר, סבלו כנראה מהתדמית הנמוכה ביותר. האם מקרה הוא כי בני יעקב הבאים מצרימה לשבור בר באים עם חמורים ולא עם גמלים? והלוא יודעים אנו כי גמלים רבים היו להם, וכי גמל מתאים בהרבה למסע מעין זה, גם מבחינת יכולת ההליכה במדבר, וגם מבחינת יכולת נשיאת משאות. אולם יתכן כי האחים לא רצו להבליט במצרים את מוצאם ועיסוקם, המוניטין של המצרים לגבי נוודי מדבר היה כנראה ידוע גם בכנען.



הפסוק מסביר לנו מדוע לא יכלו לאכול בני ישראל עם המצרים. מכאן, היינו מצפים לראות שתי קבוצות, אחי יוסף באחת, והמצרים עם יוסף בשניה. אך לא כך, שלוש קבוצות אנו מוצאים: המצרים, האחים, ויוסף. השירות הציבורי, הסיביל סרוויס המצרי מוחה במחאה אפורה: אולי המלך פרעה יכול למנות מעלינו עבד עברי משוחרר, ואולי אף הגעת אחיו מוכיחה את הטענה כי לא עבד יליד בית הוא אלא בן אצילים, אולם עדיין אלו אנשים עבריים, רועי צאן שהציוויליזציה מרחיקה ומבזה. לאכול אתו יחדיו? את זה אפילו המלך לא יוכל לדרוש מאתנו. יכבד נא העברי הלזה ויאכל עם עצמו ליד שולחנו. ואולי לכך מרמז לנו הפסוק שהובא למעלה. לא על כי לא אכלו המצרים עם האחים, אלא על כי אף עם המשנה למלך סירבו להסב לארוחה, שכן ידעו שעברי הוא.