.



הלומת געגועים / זלדה


הלומת געגועים
לקרבת-נפש בלי פניות
סיפרתי לרוח
שזרק קור על פני וברח
כמה עדינות כמה חסות
כמה עצה יש במלה אח.


וכמה קנאה! לחש
יוסף הצדיק
שאחיו זרקוהו לבור.

נדהמתי מיופיו.
אך לא בכוח היופי
הקיצה בנפשי הנקודה
הפנימית.
זכרתי חוכמתו-
אך לא בכוח הבינה
האירה תקוה
שהיא למעלה מכוחו
של אדם.
ואמרתי:
איזו גדלות לשיר פלאך יהּ
כמו ששרו חיי החולם


והדלקתי נר של תודה
שיוסף יצא יפה כשחר
מבזיון הבור –
ששכלו הנבעת מעלבון
הסכים להיות שוב חכם
שב להבין האותות –
ששנאתם
לא השכיחה ממנו
את שפת המזלות
כי אצלי מדי צער
ננעלים היכלות
ולפעמים נסגרות אפילו חצרות
של תקופות השנה.

כאשר יצאתי
בעולם היה בוקר
וזמיר עמד בתוך עציץ
ואכל עשבים.
רציתי לספר לו
כל הדברים, אך הוא שכח
שאל אחד בראנו
ולא הבין.