מה הזוהר חושב על המשנה והגמרא ?

מבחר קטעים(בעיני-מזעזעים)מהזוהר על המשנה והתלמוד.(המקור מספר מלחמות השם פרקים סז-סט)

*ההערות בסוגריים המרובעות לקוחים מהספר מלחמות השם.

"ד"א ונהר יוצא מעדן בודאי לעילא בעץ חיים תמן לית קליפין נוכראין הה"ד (תהלים ה') לא יגורך רע אבל בעץ דלתתא אית קליפין נוכראין ודאי ואיהו נטוע בגנתא דעדן דזעיר אפין דאיהו חנוך מטטרון דג"ע דלעילא דקב"ה לית תמן ערטומא למיהוי תמן נפתל ועקש. ובגין דא ונהר יוצא וגו' ויכילנא למימר במטטרון יוצא מעדן מעדון דיליה. להשקות את הגן גן דיליה פרדס (תיקון כ"ד) דיליה דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואלישע. וקליפין דיליה מסטרא דא טו"ב ומסטרא דא ר"ע ודא אסור והתר כשר ופסול טומאה וטהרה. קם חד סבא ואמר ר' ר' הכי הוא ודאי. אבל עץ חיים לא אתקרי איהו אלא הכי הוא רזא דמלה וייצר חד יצירה דטוב וחד יצירה דרע דא איהו עץ הדעת טוב ורע. עץ דא אדם זעירא מסטרא דחיים מניה ומסטרא דמותא מניה תמן ב' יצירות דיליה דאנון אסור והתר ועליה אתמר וייצר יי' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים דא שכינתא עלאה. עדן תיובתא ועלה אתמר ועץ החיים בתוך הגן דא עמודא דאמצעיתא הד"ן שכינתא תתאה תלת קטירין אנון נשמתא רוחא נפשא לגביה ובהון ויהי האדם לנפש חיה דאיהו מפיו ממש אתקרי לשכינתא דאיהי נשמת חיים. מיד דאמר מלין אלין סליק לעילא. א"ר שמעון חברייא בודאי מלאכא הוה ובודאי סמיך אית לנא מכל אתר"
[הן עתה אערוך לך ידידי הקורא דברי הפילסוף הנז' המבזה ילמוד המשנה והתלמוד, ומזלזל בשקלא ומריא דרבנן בתלמוד שהם לפי דעתו מהסטרא אחרא הנקרא מצרים (פועל הרע) שמעבידם ומטריחם בכמה קושיות ופירוקם כאשר יבין המשכיל בדבריו איך הוא משביח את הרמזים שלו בפסוק ונהר יוצא מעדן (זוהר בראשית דך כ"ו וכ"ז) בשם סבא דסבין (עתיק) שנגלה לר' אלעזר וחביריו. ור' אלעזר סיפר זה לאביו ר' שמעון שאמר להם סבא דסבין שאותן ארבעה שנכנסו לפרדס. השלשה מהם שלא למדו הסודות שלו שהם מאבני שיש טהור שהם מאבא וברתא והם מלוחות ראשונות שנשתברו, רק למדו משנה ותלמוד שהם מלוחות שניות שיש בהם טוב ורע והוא התר ואסור, לפיכך נסתכנו, אבל ר' עקיבא למד הסודות שהם ענייני רבוי האלוהות שהוא מרמזם באותיות שם הוי'ה ב"ה ושהסודות המבוארים בדבריו הם מאבני שיש טהור שכולו טוב והם ממדרגת לוחות ראשונות שנשתברו ואין בהם תערובת רע, ולפיכך נכנס בשלום ויצא בשלום, אבל המשנה והתלמוד ושאר מדרשי רז"ל הם מעורבים מטוב ורע]

"וימררו את חייהם וגו' וימררו במרירו דמרה ולגבי אברין קדישין דגופא דאנון מסטרא דטוב עלייהו אתמר (שמות ט"ו) ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה וגו' כגוונא דא אמרו מארי מתניתין וימררו את חייהם בעבודה קשה בקושיא. בחומר בקל וחומר. ובלבנים בלבון הלכתא. ובכל עבודה בשדה דא ברייתא. את כל עבודתם וגו' דא משנה"
[ ועוד חזר שם לדרוש בגנות המשנה והתלמוד בשם מארי מתניתין וז"ל וימררו את חייהם (המצרים שהם הקליפות) בעבודה קשה, דא קושיא, בחומר, בקל וחומר, ובלבנים, בליבון הלכתא, ובכל עבודה בשדה, דא בהייתא, את כל עבודתם אשר עבדו בפרך, דא משנה]

"אם תייבין בתיובתא אתמר בהון (שם) ויורהו יי' עץ ודא עץ חיים וביה וימתקו המים ודא משה משיח דאתמר ביה (שם י"ז) ומטה האלקים בידו מט"ה דא מטטרון מסטריה חיים ומסטריה מיתה כד אתהפך למטה איהו עזר מסטרא דטוב. כד אתהפך לחויא איהו כנגדו מיד (שם ד') וינס משה מפניו וקב"ה מסר ליה בידא דמשה ואיהו אורייתא דבע"פ דביה אסור והתר"
[ וקב"ה מסר ליה בידיה דמשה ואיהו אוריתא דבעל פה דביה איסור והתר (פי' המק"ם כי תורה שבע"פ היא במטטרון ששם טוב ורע שהם איסור והתר) הנך רואה בעיניך ידידי את דברי החובר מחבר הזהר איך הוא מכיון ליתן דופי במשנת חכמים ותלמודם המקובל בידם איש מפי איש ממשה רבינו ע"ה. וליחס את המשנה למטטרון שיש בו טוב ורע. ולא מפי הגבורה ניתנה אלא מטטרון. והטוב שבה הוא התר טהור כשר, ורע שבה אסור וטמא ופסול. וחשב את העסק בה לעון אשר חטא.]

" ובג"ד אמר קב"ה לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו דא משנה אתתא דההוא נער ואיהו (נ"א ואיהי) שפחה דשכינתא ואי זכו ישראל איהי עזר לון בגלותא מסטרא דהתר טהור כשר ואי לאו איהי כנגדו מסטרא דטמא פסול אסור. טהור התר כשר איהו יצר הטוב. פסול טמא אסור איהו יצר הרע. ואתתא דאית לה דם טוהר ודם נדה מסטרא דמשנה איהי שויא ליה ולאו איהי בת זוגיה יחודא דיליה דלית יחודא עד דערב רב יתמחון מעלמא ובג"ד (לעיל כ"ו ע"ב) אתקבר משה לבר מארעא קדישא וקבורתא דיליה משנה איהי ולא ידע גבר ית קבורתיה עד יומא הדין קבורתא דיליה משנה דשלטא על מטרוניתא דאיהי קבלה למשה ומלכא ומטרוניתא
מתפרשא מבעלה בגין דא (משלי ל') תחת שלש רגזה ארץ וכו' תחת עבד כי ימלוך דא איהו עבדא ידיעא ושפחה דא משנה ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב עם נבל ולא חכם,
[
ואמר שאלו זכו ישראל היה משה נותן להם משנה שאין בה אסור וטמא ופסול, אלא הכל טהור ומותר וכשר, ועל שנתן להם משה רבינו המשנה הזאת שיש בה איסור והתר, טמא וטהור, פסול וכשר, נענש להקבר בחוצה לארץ, ולא ידע איש את קבורתו, כלומר סבת עונש קבורתו, וסבת עונש קבורתו שם, משנה זו שנתן לישראל]

וממשיך ואומר. "ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה וכל עוף השמים ווי לעלמא דאנון אטימין לבא וסתימין עיינין דלא מסתכלין ברזי דאורייתא ולא ידעין דודאי חית השדה ועוף השמים אינון עמי הארץ ואפילו באלין דאנון נפש חיה לא אשתכח עזר בהון (בגלותא) לשכינתא בגלותא ולא למשה דאיהו עמה דבכל זמנא דגלת שכינתא לא זז מנה"

(אפשר לעיין בזה פה-http://chabadlibrary.org/books/sifrey_yesod/zohar/bereyshis/bereyshis_2.htm)

מה הוא חושב על חכמי המשנה והתלמוד?

"פקודא בתר דא לדון בדיני חגבים,דאתמר דגים וחגבים אינן טעונין שחיטה,אלא אסיפתם היא המתרת אותם,הכי מארי מתנינתין,אינו צריכין שחיטה,אלא דאתמר בהון ויגוע ויאסף אל עמיו,מה נוני ימא חיותן בימא אוף תלמידי חכמים מארי מתנינתין חיותיהו באוריתא ואי אתפרשן מנה מיד מתים,תניניא דמתניתין,דבא אתרבו תניני ימא,ואי אינון דביבשתא יפלון למיא,ולא ידעין לשטטא אינון מייתיןאבל אדם דאינון מארי קבלה אנון לעלא מכולהו,בהו אתמר "וירדו בדגת הים ובעוף השמים" דאנון מארי מתניתין "

ועוד ממשיך ואומר:
"פתח רעיא מהימנא ואמר,סבא סבא,אית סלע ואית סלע ,אית אבן ואית אבן,אית אבן דשמא דיקוק
עלה אתמר ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב,
ואית אבן דאיהי אבן משכית דלית תמן נביעו דמיא דחכמתא ולא דיבור.
אלא אבן דאיהי סלע דמשה עלה אתמר "ודברתם אל בסלע ונתן מימיו"דאיהי בת קול ולא תליא בה אלא דיבור ופיוסא,
אבל שפחה,סלע אחרא,דאתקריאת משנה,נוקבא דעבד נער,עלה אתמר "בדברים לא יוסר עבד אלא דמחאן ומתברין מינה כמה פסקות ולקטין לון,ואתקרון לקוטות, ועל דמלקטי לון אתקראי לקוטות,בלא נביעו דחכמה וקבלה"
(רעיא מהימנא,כי תצא דף רע"ט)





תוקן על ידי - בן_יוסף - 31/12/2003 13:31:23

OldBrisker,

http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=5&topic_id=1516634

ראה בריש הודעתו של בןציוןכהנא שם...

האם לא ניתן לומר אלו ואלו דברי אל' חיים?

כל הענין מבאור באגרת הקדש (תניא) פכ"ו (דף קמ"ב ע"א), וזלה"ק:

פרק כו
בר"מ פ' נשא והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר מן זהרא דאימא עילאה תשובה באילין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים ויתקיים בהון ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה לא ישלטו על ישראל יתיר דהא פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה דכתיב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ דלא יתפרנסון ת"ח מע"ה אלא מסטרא דטוב דאכלין טהרה כשר היתר ולא מערב רב דאכלין טומאה פסול אסור כו' ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו' אינון חכמים דדמיין לשבתות ויו"ט לית להון אלא מה דיהבין להון אינון חולין כגוונא דיום השבת דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומא דחול ובזמנא דשלטא אילנא דחיי אתכפייא אילנא דטוב ורע ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין להון ת"ח ואתכפיין תחותייהו כאלו לא הוו בעלמא והכי איסור היתר טומאה וטהרה לא אתעבר מע"ה דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד דאינון לא טעמי מאילנא דחיי וצריך לון מתניתין באיסור והיתר טומאה וטהרה ע"כ בר"מ:

והנה המובן מהשקפה ראשונה לכאורה מלשון זה המאמר לחסירי מדע שלימוד איסור והיתר וסדר טהרות הוא מאילנא דטוב ורע מלבד שהוא פלא גדול מחמת עצמו וסותר פשטי הכתובים ומדרשי רבותינו ז"ל שכל התורה הנגלית לנו ולבנינו נקרא עץ חיים למחזיקים בה ולא ספר הזהר לבד ובפרט שהיה גנוז בימיהם וגם כל חכמת הקבלה היתה נסתרה בימיהם ונעלמה מכל תלמידי חכמים כ"א ליחידי סגולה ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים כדאיתא בגמרא וכמ"ש האריז"ל דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה ולא בדורות הראשונים וגם רשב"י אמר בזוה"ק שלא ניתן רשות לגלות רק לו ולחביריו לבדם ואף גם זאת פליאה נשגבה דלפי זה לא היה לימוד איסור והיתר וכ"ש דיני ממונות דוחין מצות תפלה שנתקנה ע"פ סודות הזהר ויחודים עליונים ליודעים כרשב"י וחביריו וזה אינו כדאיתא בגמ' דר"ש בן יוחאי וחביריו וכל מי שתורתו אומנתו אין מפסיקין לתפלה ואפילו כשעוסק בדיני ממונות כרב יהודה דכולהו תנויי בנזיקין הוי ואפ"ה לא הוי מצלי אלא מתלתין יומין לתלתין יומין כד מהדר תלמודא כדאי' בגמ' ובירושלמי פ"ק דברכות ס"ל לרשב"י דאפי' לק"ש אין מפסיקין כ"א ממקרא ולא ממשנה דעדיפי ממקרא לרשב"י ולא חילק בין סדר זרעים ומועד וקדשים טהרות לנזיקין (וסותר דעת עצמו בר"מ בכמה מקומות דמשנה איהי שפחה כו' והמקרא שהוא תורת משה ודאי עדיפא מקבלה דאיהי מטרוניתא בר"מ שם ותורה שבכתב הוא מלכא (דהיינו יסוד אבא המלובש בז"א כמ"ש האריז"ל)). וגם פלפול הקושיות ותירוצים דמסטרא דרע ורוח הטומאה אשכחן ברשב"י דעסק בי' טובא גם בהיותו במערה ואדרבה בזכות צער המערה זכה לזה כדאיתא בגמ' דאמר לר' פנחס בן יאיר אכל קושי' כ"ד פירוקי וא"ל אילו לא ראיתני בכך כו' (וגם באמת ע"כ עיקר עסקיהם במערה הי' תורת המשניות ת"ר סדרי שהיה בימיהם עד רבינו הקדוש דאילו ספר הזהר והתיקונים היה יכול לגמור בב' וג' חדשים כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים) גם אמרו רבותינו ז"ל מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד. ועוד יש להפליא הפלא ופלא איך אפשר שלימות המשיח לא יצטרכו לידע הלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה כי איך ישחטו הקרבנות וגם חולין אם לא ידעו הלכות דרסה וחלדה ושהי' הפוסלים השחיטה ופגימת הסכין וכי יולד איש בטבעו שיהא שוחט בלי שהי' ודרסה וגם הסכין תהי' בריאה ועומדת בלי פגימה לעולם ועוד הרבה הלכות חלב ודם ושאר איסורין וגם טומאת המת יהי' צריכין לידע כדכתיב הנער בן מאה שנה ימות וגם טומאת יולדת צריך לידע כדכתיב הרה ויולדת יחדיו אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת אעפ"כ דין איסור טומאתה לא ישתנה ואין להאריך בדבר הפשוט ומפורסם הפכו בכל הש"ס ומדרשים דפריך הלכתא למשיחא ואליהו בא לפשוט כל הספיקות ופרשה זו עתיד אליהו לדורשה כו':

ועוד אינו מובן מ"ש דלא יתפרנסון ת"ח מעמי הארץ כו' ולא מערב רב דאכלין פסול טמא ואסור ח"ו שהרי ת"ח שבזמן בית שני לא היו מתפרנסין מע"ה דאכלין פסול אסור ח"ו שהיה להם שדות וכרמים כע"ה ואפ"ה היו עוסקין בלימוד איסור והיתר וטומאה וטהרה כל הזוגות שהיו בימי בית שני והעמידו תלמידים לאלפים ורבבות ולימוד הנסתר בהסתר כו':

אך באמת כשתדקדק בלשון ר"מ דלעיל ואילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר כו' ולא אמר תורת איסור והיתר או הלכות או"ה אלא ר"ל דגוף דבר האסור ודבר המותר הוא מאילנא דטוב ורע שהוא קליפת נוגה כמ"ש בע"ח. וזהו לשון אסור שהקליפה שורה עליו ואינו יכול לעלות למעלה כדבר המותר דהיינו שאינו קשור ואסור בקליפה ויוכל לעלות ע"י האדם האוכלו בכוונה לה' וגם בסתם כל אדם העובד ה' שבכח האכילה ההיא לומד ומתפלל לה' ונמצא שנעשה אותיות התורה והתפלה העולה לה' מכח הנברר מהמאכל ההוא וזהו בחול אבל בשבת שיש עליה לקליפת נוגה בעצמה עם החיצוניות שבכל העולמות לכן מצוה לאכול כל תענוגים בשבת ולהרבות בבשר ויין אף שבחול נקרא זולל וסובא. משא"כ בדבר איסור שאינו יכול לעלות לא בשבת ולא בחול גם כשמתפלל ולומד בכח ההוא אם לא שאכל לפיקוח נפש שהתירו רז"ל ונעשה היתר [גמור]. אבל הלימוד בתורה אף הלכות איסור והיתר טומאה וטהרה שהם המשניות וברייתות שבגמרא ופוסקים המבארים ומבררים דבריהם להלכה למעשה הן הן גופי תורה שבע"פ שהיא ספי' מלכות דאצילות כדאי' בזוה"ק במקומות אין מספר ובריש תיקונים מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה ובאצי' איהו וגרמוהי חד בהון דהיינו שאור א"ס ב"ה מתייחד באצילות בתכלית היחוד שהוא ורצונו וחכמתו המלובשים בדבורו שנקרא מלכות הכל אחד:

ומ"ש האריז"ל שהמשניות הן במלכות דיצירה ר"ל לבוש מלכות דיצירה שנתלבשה בה מלכות דאצילות ומלכות דיצירה נקרא שפחה לגבי מלכות דאצילות ומלכות דבריאה נקרא אמה ותדע ממ"ש האריז"ל דמקרא דהיינו תושב"כ הוא בעשי' והרי מפורש בזהר ובכתבי האריז"ל מקומות אין מספר שהיא תפארת שהוא ז"א דאצילות אלא שמתלבשת בעשי' וכן הוא בהדיא בספר הכוונות שמקרא ומשנה ותלמוד וקבלה כולם באצילות אלא שמקרא מתלבש עד עשיה ומשנה עד היצירה ותלמוד בבריאה. והנה כשהמלכות דאצי' מתלבשת בקליפת נוגה כדי לברר הניצוצות שנפלו בחטא אדה"ר וגם הרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים אזי גם המלכות דאצי' נקרא בשם עץ הדעת טוב ורע לגבי ז"א דאצילות שאינו יורד שם ונקרא עץ חיים והנה התלבשות המלכות בקליפת נוגה הוא סוד גלות השכינה אשר שלט האדם באדם כו' וז"ש ברע"מ ובזמנא דאילנא דטו"ר שלטא כו' אינון כו' דהיינו בזמן גלות השכינה שמשפעת לחיצונים שהם בקליפת נוגה שהערב רב יונקים משם ומתמציתן ניזונין תלמידי חכמים בגלות ואז עיקר עבודת האדם ועיקר עסק התורה והמצות הוא לברר הניצוצות כנודע מהאריז"ל לכן עיקר ענין הלימוד הוא בעיון ופלפול הלכה באיסור והיתר טומאה וטהרה לברר המותר והטהור מהאסור והטמא ע"י עיון ופלפול הלכה בחכמה בינה ודעת כנודע דאוריי' מחכמה נפקת ובחכמה דייקא אתברירו והיינו חכמה עילאה דאצילות המלובשת במלכות דאצי' סוד תורה שבע"פ (בסוד אבא יסד ברתא) המלובשת במלכות דיצירה (וסוד) [סוד] המשניות וברייתות המלובשות בקליפת נוגה שכנגד עולם היצירה ששם מתחיל בחי' הדעת [נ"א הרע] שבנוגה [נ"א והברייתות המלובשות בק"נ שכנגד עולם העשיה ששם מתחיל בחי' הרע שבנוגה] כנודע מהאריז"ל. והמשכיל יבין ענין פלא גדול מזה מאד מה נעשה בשמים ממעל ע"י עיון ובירור הלכה פסוקה מן הגמרא ופוסקים ראשונים ואחרונים מה שהיה בהעלם דבר קודם העיון הלז כי ע"י זה מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה שלא היתה ידועה כלל או שלא היתה מובנת היטב בטעמה שהטעם הוא סוד הספי' חכמה עילאה שנפלו ממנה ניצוצי' בקליפות בשבה"כ והם שם בבחי' גלות שהקליפות שולטים עליהם ומעלימי' חכמת התורה מעליונים ותחתונים וז"ש בר"מ שהקושי' היא מסטרא דרע. והנה העליונים אין בהם כח לברר ולהעלות מהשבירה שבקליפת נוגה אלא התחתונים לבד לפי שהם מלובשים בגוף חומרי משכא דחויא מקליפת נוגה והם מתישים כחה בשבירת התאוות ואתכפיא ס"א ויתפרדו כל פועלי און. ולכן באים העליונים לשמוע חידושי תורה מהתחתונים מה שמחדשים ומגלים תעלומות החכמה שהיו כבושים בגולה עד עתה וכל איש ישראל יוכל לגלות תעלומות חכמה (לגלות) ולחדש שכל חדש הן בהלכות הן באגדות הן בנגלה הן בנסתר כפי בחי' שרש נשמתו ומחוייב בדבר להשלים נשמתו בהעלאת כל הניצוצות שנפלו לחלקה ולגורלה כנודע (וכל דברי תורה ובפרט דבר הלכה היא ניצוץ מהשכינה שהיא היא דבר ה' כדאיתא בגמרא דבר ה' זו הלכה סוד מלכות דאצילות המלבשת לחכמה דאצילות ומלובשים במלכות דיצירה וירדו בקליפת נוגה בשבירת הכלים). וז"ש בגמרא כל העוסק בתורה אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו פדאני ואת בני מבין האומות עו"ג. אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה [נ"א מהקליפות] אחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב ויתפרדו כל פועלי און ולא שלטא אילנא דטוב ורע בצאת הטוב ממנה אזי לא יהיה עסק התורה והמצות לברר בירורין כ"א ליחד יחודים עליונים יותר להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות כמ"ש האר"י ז"ל והכל ע"י פנימיות התורה לקיים המצות בכוונות עליונות שמכונות לאורות עליונים כו' כי שרש המצות הוא למעלה מעלה בא"ס ב"ה (ומ"ש רז"ל דמצות בטילות לע"ל היינו בתחיית המתים אבל לימות המשיח קודם תחה"מ אין בטלים) ולכן יהי' גם עיקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצות וטעמיהם הנסתרים. אבל הנגלות יהיו גלוים וידועים לכל איש ישראל בידיעה בתחלה בלי שכחה וא"צ לעסוק בהם אלא לערב רב שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי שהוא פנימיות התורה והמצוה וצריכים לעסוק [בתורה] במשנה להתיש כח הס"א הדבוק בהם (ע"י עסק התורה. בכ"י ליתא) שלא תשלוט בהם להחטיאם כדכתיב והחוטא בן מאה שנה יקולל שיהיו חוטאים מערב רב וגם למעשה יהיו צריכים לפרטי הלכות אסור וטומאה יותר מישראל שלא יארע להם פסול וטומאה ואסור כי לא יאונה כו' וגם אפשר וקרוב הדבר שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית כמו אברהם אבינו ע"ה ולכן א"צ לעסוק בהם כלל. מה שאין כן בזמן בית שני היו צריכים לעסוק גם כי לא בשביל הלכה למעשה בלבד אלא שזהו עיקר עבודה להתיש כח הס"א ולהעלות ניצוצי הקדושה ע"י התורה והעבודה כמ"ש במ"א. ואחר הדברים והאמת יובן היטב בתוס' ביאור הר"מ דלעיל במה שאמר אילנא דטוב ורע כו' ר"ל קליפת נוגה שהוא עולם הזה העיקר כמ"ש בע"ח וד"ל:

אשכילה בדרך תמים...

אישציפור

מתנצל אם העלבתי אותך,אבל את מוטי אני "מכיר" קצת ולכן אמרתי שאני מעריך אותו.אותך אני לא מכיר כ"כ ולכן לא אמרתי לשון זה עלייך(חנפנות זוהי מידה מגונה כידוע לך)

מוטי
אתה טוען שמן הסתם קושיות אלו א נעלמו מדברי חכמי ישראל שעסקו בזוהר,וזה מה שחיפשתי.
האם הם גילו דעתם בנושא הזה האם הם נתנו תשובות לקושיות שהצגתי?
תודה בכל מקרה



תוקן על ידי - הבאבא_תור - 20/04/2004 8:02:07

בבא היקר-

האמת ידידי.שאינני חפץ להיכנס בעובי הקורה.ואיני אומר קבל דעתי.השומע ישמע והחדל יחדל.מה שכתבתי לך הוא מה שקיבלתי מזקן מופלג ומופלא צדיק חסיד ועניו זצ"ל.ספרו נלמד בישיבות המקובלים .תנצב"ה.

קראתי את מה שכתבת לעיל.וגם את כל ספרו של הגאון מהר"י קאפח זצ"ל.הנ"ל.והדברים ידועים לי זה מכבר.

בקשת שאגיב\אגלה דעתי בנידון.לכן הגבתי.ולא מחמת צורך להגן.תמצא בכמה אשכולות שנאמרו דברים חמורים בעיני ביחס לזוה"ק.ולא הגבתי כלל.

אתה צודק ! הדברים שכתבתי אכן הם סתימת פיות.

זו האמת גם אם אינה משכנעת.אינה יפה .ואולי אף ברוטאלית.לכן העדפתים על נתינת הסברים מפולפלים ומעמיקים.הבנויים על הקדמות וסברות הכרס.

הדברים האמורים בספר הזוהר אינם פרי הסברא.ואין מקום לתת בו הקדמות שאינן מקובלות איש מפי איש.

טענותיך על לומדי הקבלה נכונות .אמנם אין האשמה בחכמה אלא במתפרצים אליה שלא לפי מידתם.(ומאז ימי עולם קבלו על כך.גם בטרם נגלה הזוה"ק.כמו שכתב הר"י סגי נהור)ויש להביט אל הכשרים שבהם.ולא אל הסיגים.כשם שלא נביט אל הסיגים היוצאים מלימוד ספר מורה הנבוכים.

אם אתה חפץ בציטוטים.והסברים.אפשר שהנכון לך ללכת לחכמי הקבלה הגדולים .ולשאול את פיהם.או לחלופין לעיין בספרות הפרשנית המקובלת.עם ההקדמות הנכונות.ופירוש הסולם אינני מכיר.

כלל העניין הוא.כלשון מהרח"ו "הסברא בהם סכנה".ואין לימוד ספר הזוהר כלימוד שאר חכמות התורה.

טענות מהר"י הנ"ל.הן צודקות על פי פשוטן של דברים ואף מוכרחות.אבל מוטעות לכל מי שיודע האמת.וזו הסיבה שלא חששו להם כל גדולי ישראל.שלא נעלמו מעיניהם כל טענות הללו.

(רוב טענותיו כבר הועלו בתקופת הראשונים ע"י רבי מאיר בן שמעון בספר "מלחמת מצוה" והשיב עליהן רבי יעקב בר ששת תלמיד הרמב"ן בספרו "משיב דברים נכוחים".ואדרבה ככל שפשטות הקושיות והכרחיותן עולות באופן מיידי-כך יתברר לנו שלא נעלמו מעיניהן הזכות של גדולי חכמינו.)

אינני רוצה להיכנס באריכות לכל העניינים.כי אין להם סוף.לפי העניין כאן.

אני מבין אותך.ומאחל לך הצלחה בבירור האמת.

באבא,
אני מבין שאותי אתה לא מעריך הא ? נעלבתי קשות .

לעצם הענין , אני לא חושב שזה שאתה חוזר על אותה טענה , בלי לנסות להתייחס לדברי הזהר כפי צורת ההתבטאות והשפה בה הוא נכתב (לשון של סמלים ומטאפורות [דוגמת "אבן משכית" , "עץ החיים" עף הדעת טוב ורע" וכיו"ב] ) מראה על התיחסות ענינית לדברים ונראה שכמו בדר"כ הפוסל במומו פוסל .

קשה לך עם הקבלה , גם לי קשה עם חלקים ממנה .
וגם עם חלקים מהתלמוד , אז מה ?
מי שבקי בנגלה יודע שיש לא מעט דעות שיש עליהן קושיות , ועדין הן אינן נדחות בתור לא נכונות .
מובן שאם עיינת , והגעת למדריגה בה אתה ראוי להכריע בשאלות כאלו (ואני ממש לא מתימר לקבוע מהי המדריגה הנדרשת לצורך כך) והכרעת שנראה לאמר שהזהר אינו אמת זכותך לחשוב כך ,
אבל בשעת מחלוקת תצטרך לענות באופן עניני ולא לדחוק את הסוברים אחרת לעמדה אפולגטית , באמצעות מילים חריפות .
בברכה ובתודה מראש.

מוטי היקר שלום

אתה קראת את כל מה שכתבתי לפני שהגבת,הוא שמכיון שחשת בנימת ביקורת כלפי הזוהר,הזדרזת לענות לי?
(אני מכיר אותך,תשובה כזאת לא מתאימה לך,ובטח שהיא לא מספקת אותי)

אתה טוען שכבר עמדו על דברי הזוהר והקשו ותירצו
האם תוכל להביא לי דוגמא/מקור/ציטוט בו ניסו לתרץ ליישב את דברי הזוהר שהבאתי?

לדחות את הקושיות שהבאתי בטענה ש:
"דברי הזוהר הקדוש הינם גבוהים ביותר.ולא ניתן להבינם כפשוטם כלל ועיקר"
זה לא מעשה ראוי.(כלו' סתימת פיות)

"אין חכם כבעל ניסיון.והפירות יעידו על
האילן"
אכן,ראה את מה שכתבתי בנושא(אני מאמין שה"קבלה"וחלק מהמקובלים גרמו נזקים קשים ליהדות ולעם היהודי)

"כל המקובלים שקראו לשונות אלו מהזוה"ק רק התחזקו בהתמדת התורה.נגלה ונסתר."

נגלה הייתי מוחק מפה.

תראה,אני מסכים איתך שאי אפשר לומר על המקובלים(על חלקם)שלא היו צדיקים יראי שמיים וגדולים בתורה.
וזאת קושייה גדולה(בעיניי)לאלה שלא מאמינים
בקבלה איך הרבה(רוב ליתר דיוק)מגדולי ישראל אכן האמינו בקבלה?לי אישית אין תשובה לזה.

אבל בכל זאת,גם אתה וגם אישציפור לא נתתם לי תשובה מספקת(אפשר לבדוק כמה התמקדתם בשאלה ששאלתי וכמה ב"מסביב")


מוטי,אני מתנצל על הנימה התקיפה במקצת אבל זה בגלל שאני מעריך אותך וציפיתי ממך לתשובה יותר ראויה(אפילו אם היית אומר שאתה לא יודע זה היה עדיף).



תוקן על ידי - הבאבא_תור - 19/04/2004 23:12:54

מוטי
יפה כתבת .

לעשות רצונך חפצתי.

בן יוסף היקר

כבר עמדו רבים על לשונות אלו מהזוהר הקדוש.כבר בזמנים קדמוניים.וגם כאן העלו כמה יישובים.(אם כי לא טרחתי לעיין כראוי)

דברי הזוהר הקדוש הינם גבוהים ביותר.ולא ניתן להבינם כפשוטם כלל ועיקר.בכל כי האי אנו סומכין על פירושו.דהיינו רבנו האר"י.ואלמלא דבריו.כולו עשוי מקשה אחת.וזה נעשה במתכוין ע"י מחבר הזוה"ק.

אין חכם כבעל ניסיון.והפירות יעידו על
האילן.

כל המקובלים שקראו לשונות אלו מהזוה"ק רק התחזקו בהתמדת התורה.נגלה ונסתר.

אז תנוח דעתך שיש לזה הסבר מעולה למי שמבין כלפי מה הדברים אמורים.וההפך מהנראה על פניו.הוא אדרבה רק ממריץ לעיין בתורה נגלה ונסתר.

טוב בן יוסף ,
פטור בלא כלום אי אפשר , אז הרי תשובתי . (וסליחה על העיכוב )

א. סתם הערה כללית , אני לא מדבר בססמאות אלא במושגים , שבלי להבינם , קשה באמת להבין את כונתי .
ב. כן , קבלה לדעתי היא החכמה הרוחנית שבתורה .
ג. ההגדרה הלא מדויקת לדעתי , היתה הגדרת הקבלה כערכים דתים-מוסרים .
טענתי היתה שכדי להבין את הדברים לאשורם צריך להבין את המושגים "סטרא דעץ הדעת" וסטרא דעץ החיים".
(ועיין גם בסעיף א.)
ד. ולטענתי הדברים כלשונם סתומים , ומחייבים בירור וביאור .
ה. לא טענתי ל"שנאה" , אלא לחוסר בדיקה ענינית . (למשל אתה מניח שאסור לבקר את דרך הלימוד במשנה/גמרא , בעוד שהגמרא עצמה עושה כך.)
ו. טענתי היתה (אפשר לספור כמה פעמים כתבתי את זה באשכול הזה אם אתה רוצה...) ש"מארי מתניתין" הם לא חכמי המשנה , אלא הפוסקים ממשנתם , או משהו דומה , שאינם יודעים את חכמת התורה .
איך שלא יהיה כיון שר"ע ורשב"י נמצאים במשנה שלנו . (לפחות זו שאצלי בבית ...) קשה בעיני לאמר , שהזוהר פסל את משנה באופן כללי , וקיבל רק את מה שאומרים שם ר"ע ורשב"י וכד'.
לך זה נשמע הגיוני ?
ז. הלכה וקבלה הוא אכן נושא לעצמו . ואתה מוזמן להקפיץ את האשכול . איך שלא יהיה אני בהחלט לא מרגיש את עצמי מומחה מספיק גדול להלכה ו/או לקבלה בכדי לישב כל ענין , אלא דברי הגר"א ושאר חכמים נאמנים עלי ...

איך שלא יהיה חשיבות הגדולה של הזוהר לטעמי היא פרשנותו לתורה , שמאפשרת לחכם למצוא אפיקים חדשים בהבנת התורה , ולכן השאלה בנוגע להלכות מהקבלה , פחות רלוונטית לגבי הדברים שמהותים בעיני בענין הזה . ( אם כי אשמח להגיב שם אם יהיה לי מה ... )
בברכה .

מיימוני
נראה לי שיש פה בלבול קטן.
הקטעים שציינתי לקוחים מהזוהר פרשת בראשית
ולא מתיקוני הזוהר (למרות הדמיון שבינהם)
תוכל לראות זאת בקישור שהבאתי(בהודעה הראשונה)

הוא הוא.

לפי דעת המחקר (שאפשר כמובן לערער עליה בראיות),
מחבר הרעיא מהימנא והתיקוני זוהר חד הוא.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו