מי הוא הראוי להישאל בדבר הלכה

בר_בי_רב: חילול שבת, מתי ולמי מותר? 29/9/2003

זכינו בחסדי ה' והרב אלישיב הבריא ושב לביתו .
עתה ניתן לחשוב ולדון בצורה הגיונית ללא מטען של רגשות המסיטים אותנו מהשכל הישר.
הנסיעה של בני פישר בשבת לר' חיים קנייבסקי העלתה בי תמיהות רבות , לא מפאת האיש הנוסע שכן על אף שהלה באמת ידוע כיהודי יקר ואיש חסד אך כמובן אינו ידוע כת"ח או פוסק, מה שכן מעורר תמיהה הוא העדר תגובות של דעה שונה מרבנים ופוסקים , - וראו זה פלא אף מ"מעוררים " למיניהם - היודעים בד"כ לצווח ככרוכיה על כל מעשה שנראה בעיניהם כחטא ועוון על אף שהדבר נעשה על פי רבנים.
ולגופו של עניין ננסה לנתח נסיעה זו בצורה הגיונית:
אני מבין שהנסיעה נעשתה עקב צורך להכריע בין 2 אלטרנטיבות שאחת מהם הינה ניתוח שסיכויי ההצלחה שלו מועטים לבין מצב של שב ואל תעשה שאף הוא מצב מסוכן.
לאור זאת יש לשאול מספר שאלות.
א. האם ההכרעה הייתה חייבת להיות מיידית, כלומר האם הרופאים אמרו שחייבים להכריע בשאלה זו בצורה מיידית, והאם לא הייתה אפשרות להמתין למוצ"ש?
(והרי עובדה שהמתינו שבוע עד לטיפול, אמנם יתכן שבשבת סברו שהדבר לא סובל דחוי )
ב' . .במדה והתשובה חיובית האם לא הייתה אפשרות לשאול בטלפון ע"י גוי או אפי' ע"י ישראל דבר שיחסוך את הפרהסיה הגדולה של חילול שבת שהיתרו לא ברור?

ג'. האם היה צורך בחזרתו לירושלים בשבת האם לא היה אפשרי להעביר את התשובה בטלפון או בפקס ע"י גוי?

ד'. אפי' אם נאמר שהנסיעה של פישר הייתה מוכרחת ומותרת האם היה צורך בלווי של אדם נוסף ?

ה. ושאלה עקרונית האם מותר בכלל לחלל את השבת כדי לקבל הכרעה של ר' חיים שהינו גברא רבא אך אינו רופא מקצועי, האם אין זה נכנס לגדר של "סגולה " שבניגוד ל"רפואה" לא התירו בזה חילול שבת?
(ועיין פיה"מ לרמב"ם על המשנה (ביומא פרק ח') מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו, מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו" שם הוא מסביר את ההבדל בין רפואה שהיא על פי דרכי הרפואה שאז נדחים כל האיסורים במקרה של פיקוח נפש לבין רפואה סגולית שאינה דוחה שום איסור)
ו'. אף אם נאמר שלא יכלו לסמוך על הרופאים והיה צורך בהכרעה של רב, כלום אין רבנים ופוסקים בירושלים עד שהיה צורך לנסוע לב"ב ?

מה יהא אם לרגל תקדים זה, הרי כל חסיד במקרה ויקבל התקף לב או משהוא דחוף אחר בשבת הרי בנו או אחיו יסעו בשבת לאדמו"ר שלהם כדי לשאול ולקבל תשובות לדרכי הטיפול, האם גם אז הדבר יהיה לגיטימי בעיני הכל , או שאז יזעקו המוחים?

מעניין לצטט בעניין זה תשובה בשו"ת מהרש"ם חלק ג סימן רכה:
"ועובדא ידענא בעיר מולדתי בזלאטשוב שהי' חולה מסוכן ובאותו זמן הי' מו"ר הגה"ק מוהר"ש אבד"ק בעלז זצ"ל משובתי ש"ק בבראד והתיר דיין א' לכתוב ע"י עכו"ם בש"ק שם החולה ואמו ושלח לבראד והרעיש הגאון מהרש"ק ז"ל ופסל את הדיין מלהורות עוד וכבוד מו"ר הגה"ק הנ"ל נתרעם ג"כ על הכותב ואמר עכשיו אני מחויב להתאמץ שישיג החולה רפואה שלא יוגרם על ידי חילול ש"ק וכן הי' שנתרפא ובכל כה"ג אין להקל ובפרט בדור הזה אין להקל מכמה טעמים ועל כיוצא בזה אמרו שבת הוא מלזעוק וכו' יכולה היא שתרחם וכו'".

אנו רואים שאף אדמורים וחסידים ראו כפירצה וכחילול שבת משלוח מברק בשבת לרבי בצנעה ע"י גוי, וכאן נסעו יהודים בשבת לעיני כל ישראל. (ואולי צודקים האומרים ש"המתנגדים" כאשר הם התחילו להתנהג בדרכי החסידות, ( גדוילים וקוויטלעך) נעשו חסידים עוד יותר מהחסידים עצמם...)

זכור לנו לפני כמה חדשים כוסו קירות ב"ב במודעות של רבנים גדולים על "פירצה נוראה" בשבת שיהודי נכה נוסע בשבת בקלנועית לבית הכנסת בשעה שהיה לו ע"כ היתר מרבנים ממכון צומת שהדבר מותר בשבת , עשו ליהודי הנכה לינץ' צבורי על אף שזה היה בצנעה ולולא המודעות היו אולי כמה אנשים בכל ב"ב יודעים מ"מעשה נורא" זה ואיך אפשר להשוות זאת לנסיעה בשבת שנעשתה לעיני כל ישראל?

אינני משוה כמובן בין הדברים שהרי בעניננו יש שאלה של פיקוח נפש משא"כ בקלנועית, אך אני בא להמחיש את העובדה שקיים מגוון דעות בכל נושא ועניין, והאוסרים לא שומרים בסוד את דעותיהם, ותמיד ימצאו העסקנים והמעוררים שיפעילו את הרבנים וירעישו את העולם על כל דבר שנראה כפירצה בעיניהם וכאן לפתע זכינו לדעה אחידה ללא מחלוקת דבר שלא זכינו לו מימי הלל ושמאי ?

נקודה למחשבה על המניעים המביאים לצעקות מחאה על כל "פירצה" ועל השתיקה במקרים אחרים.
ואולי נזכה שבזכות מקרהו של הרב אלישיב שליט"א הרי גם במקרים אחרים ובאנשים אחרים ידעו רבנים ועסקנים שונים לשמור על רגישות ועל כבוד הזולת, והיה זה שכרנו.

*****
מתענין:

[ראה בחדרי חרדים, שם יש נתונים רבים שנותנים אור, כמו שלר"ח אין טלפון, וכמו שחיכו שם לתשובה וכו']

*****
יהודי מרחוק:

ברור וסגור כי פיקוח נפש דוחה שבת.

השאלה שאתה שואל ברמה המעשית היא: האם ספק רו צל צילו של ספק של פיקוח נפש דוחה שבת?

תשובתי שלי היא, כן!

כי הרי אם היה הפוך ובגלל שיהודי יחשוב שיש ספק גדול מידי שהנושא הוא פיקוח נפש ויצא המקרה וטעה ואכן היה פיקוח נפש היה הדבר חמור. אי לכך לדעתי האישית יש לפסוק קלה בעניינים שכאלו ולו רק שלא יקרה המקרה ההפוך.

אכן אני יכול לשער שלו יהודי מן המניין היה עושה את המעשה היו קופצים ושוקצים עליו אך זהו כבר עניין פוליטי ולא עניין הלכתי.

מענין מה היה פוסק בעל חישוקי חמד, לאדם חולה לב, אם מותר לו לעלות לדירתו בקומה החמישית בשבת- במעלית שבת?

אולי לספר זה כיונו סוף דבריך?  מדובר כמובן ביום הכיפורים

היות והאשכול גלש לנושא של חילול שבת לרפואה סגולית במקום סכנה, אבקש לצרף כמה ציטוטים מהספר חישוקי חמד (הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, חתן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הפוסק עפ"ד חותנו, שמצאתי בעזרת "אוצר החכמה"):

א) חישוקי חמד ברכות עמ' ריג:
שאלה: כהן הסובל ממחלת הנפילה [- אפילפסיה] וישנה סגולה לתת ידו ליד ערל מת ולומר לחש קח ממני החולי שאינו מזיק לך ולי אתה מטיב האם מותר לכהן להטמא בשביל תרופה סגולית זאת?
 
תשובה: השיב על כך החת"ס (יו"ד סימן שלט): כיון שיש סכנת נפשות בחולי זה, אם היתה הרפואה בדוקה ואתמחי גברא וקמיע פשוט שמותר, כי אין לך דבר העומד בפני פקו"נ יעויין שם שנתן עצה איך לעשות הדבר כמובן שמדובר באופן שהמחלה היא חריפה מאד וטיפול מונע בכדורים לא מועיל.

ב) חישוקי חמד שבת עמ' רעא:
ועיין ברכ"י סימן ש"א סעיף ו שדן במומחה שכתב קמיע בשבת לחולה שיש בו סכנה ונתרפאה דאע"פ דהיה אסור לו לכותבו ראין מתרפאין ברפואה סגולית מ"מ לאחר מעשה לא עבר איסור אלא אדרבה מצוה גדולה עשה.

ג) חישוקי חמד יומא עמ' קמ:
...הפתחי תשובה (יו"ד סימן רעו ס"ק יא) שהביא בשם שער אפרים (סימן צ), שדן באחד שנכפה רח"ל [- סובל ממחלת אפילפסיה], ואמרו המומחים לכתוב קמיע על קלף צבי ולא מצא קלף צבי רק מספר תורה, ושאל אם מותר לחתוך חתיכה של קלף מספר תורה לצורך הקמיע מאחר שצריך לגרור הכתב ולמחוק כמה שמות, והביא השער אפרים ראיה להיתר, וכתב פתחי תשובה על דבריו: איני יודע מה הספק בזה אם הוא חולה שיש בו סכנה פשיטא דמותר שהרי פיקוח נפש דוחה כל התורה ואם אין בו סכנה פשיטא דאסור כיון שהוא איסור תורה עכ"ל.

דברי הפתחי תשובה מחודשים שהרי ידועים דברי הרמב"ם (פרק בתרא דיומא) שרק למען רפואה טבעית מותר לעבור על איסור תורה ולא למען רפואה סגולית.

ויתכן שהפתחי תשובה סובר שאם הרפואה הסגולית היא בדוקה ומנוסה דינה כרפואה טבעית ויעויין בהערות במסכת יומא (דף סט ע"א) למו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, דשמעון הצדיק לבש בגדי כהונה להצלת ישראל אף שההצלה היא סגולית כיון שהיה בטוח שיועיל, וכעין זה בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סו"ס רכה).

ד) חישוקי חמד יומא עמ' תקנב:
...ולמעשה מסיק שם [- שו"ת פני מבין סי' קפז] שאף בשאר דברים שיש בהם חשש סכנה סגולית מותר לעשות אותם במקום פקוח נפש ואע"ג שכתב הפרמ"ג (או"ח סימן ד' א"א סק"ב) דאע"פ שהרמב"ם סובר בכל התורה שספק דאורייתא מהתורה לקולא, מכל מקום מודה שבספק סכנה ספיקא דאורייתא לחומרא, כיון שכתוב "ונשמרתם". ולכאורה מכל מקום כיון שהסכנה היא רק סגולית היא נדחית מפני סכנה טבעית וכעין זה כתב הרמב"ם בפירוש המשניות במסכת יומא דף פג ע"א דמי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו משום דהוא דרך סגולה ולא מצד השכל ולכן תרופה כזו לא דוחה איסורים, וה"נ מסתברא דפיקות נפש אשר הוא מושג בשכל אדם דוחה איסור שנצמח מכח סגולה שאינו מובן בשכל אנושי עכ"ד הפני מבין.

ויש להעיר על מה שכתב בענין הרפואה הסגולית דהנה הכלי חמדה הביא בשם השפת אמת שלכן אין תרופה סגולית דוחה איסורים משום שאם כבר משתמשים בסגולות אפשר לשמור על התורה ולא לעבור איסורים והיא הסגולה הגדולה ביותר. סברא זו שייכת רק כשבאים בכח סגולה לדחות איסורי תורה ולא כשבאים לחשוש לסכנה סגולית.

ה) חישוקי חמד שבת עמ' שנה:
...דהנה הבאר יצחק (או"ח סימן טז) הוכיח שעל רפואה סגולית אין מחללים שבת וראיה לכך מקמיע שלא הוחזקה ג' פעמים עדיין אין יוצאים בה לרה"ר וקשה הרי הוי ספק פיקוח נפש דשמא כתבה מומחה ויתחזק ג' פעמים בעתיד אלא ודאי דאין מחללים שבת עבור רפואה סגולית ולכן אם אתחזיק הוי מלבוש וכל זמן שלא נתחזק אינו עדיין מלבוש ותכשיט שוב דחה ראיה זו כי מי יימר דמותר לו לצאת לרה"ר ישב בביתו ולא יזדקק לכך.

<><><>

כמדומני שראיתי בספר הנ"ל בשם חותנו שליט"א שמתיר ליסוע בשבת לצדיק שברכותיו הוכחו מהנסיון כמועילות. ומ"מ אינני מוצא זאת כרגע, ויתכן שאני טועה.

ולמה לא יכלו לשאול את השאלה את הגרי"ש אלישיב שליט"א,שעד כמה שידוע לי היה בהכרה מלאה,?
מענין גם מה היה דעתו של הגרי"ש שליט"א על נסיעה זו,האם ידע על זה בכלל?נראה לי שמתאים לו שלא להסכים לזה.

מכות ואלימות באמבולנס שפינה את הרב רוזנברגר‏

לצמח יוסיפון.


שאלת אותי אם אני נכדו של ר' סעדיה, ולא עניתי לך, הרי תשובתי:

בקשתיך להרחיב על ר' שמואל גוראריה, ולא הרחבת, עשיתי זאת בעצמי, חיפשתי בספר "תולדות חב"ד ברוסיא הסובייטית", כדי לגלות מי היה "מר גוראריה", שאצלו למד ה"סטייפעלר", וגיליתי שגם אבי ז"ל, וגם ר' סעדיה, למדו בקרמנטשוק, אם כי בזמנים אחרים.

אותו "מר גוראריה", לא היה "הגביר הידוע", שמואל גוראריה, אלא הגביר ("סתם") יחיאל צבי גוראריה, יליד קרמנטשוג, שלמד בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, וכשחזר לביתו בקרמנטשוג, הקים בה את ישיבת "תומכי תמימים.

הישיבה שבה למד הסטייפעלער, שהתולדות יעקב יוסף הפכו ל''מר'', ועד שהגיע ל-

Great lives 5, כבר לא היה מר.

לא רק שלא היה "מר", הוא גם לא היה.


הספר הופיע על ידי ההוצאה, בסדרת ''ArtScroll History series''.


כנראה שזו סדרת הספרים העושה היסטוריה, ולא מספרת עליה.


שמו של "הגביר הידוע", היה *שמואל ב"ר שניאור זלמן גוראריה*, שהיה מחשובי חסידי אדמו"ר מהר"ש, ונצטווה על ידו להתעסק במסחר, והיה גם מחסידיהם של ממשיכיו, האדמו"ר הרש"ב, ובנו האדמו"ר הריי"צ.

לפניך קטע ממכתבו של הרב אלחנן דוב מרוזוב, (נדפס בסוף ספר התולדות ג), שהיה מזכירו של הרבי הריי"צ, בשנים תרפ-תרפז, בשנה זו נאסר והוגלה לסיביר, עקבותיו נעלמו גביית עדות על מותו, מופיעה בשו"ת אגרות משה, אבן העזר ד, סימן נח אות ב. )שמו הפרטי שונה(.

"גם (וזה העיקר) כי הגביר הנודע, ר' שמואל גוראריה ז"ל שישב פה, מאחרי הפסח תרע"ט, (באמרו כי איננו יכול להיות מרוחק מאת כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע), הוא בכל עת מסר נפשו בשביל כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והוא שירת אותו בחייו (הוא נפטר בחודש אד"ר תרפ"א וזכה לזה), לקח חלק בהחזקת הישיבה, וכאשר באו התלמידים לפה, גם שהיה דחוק לו לעצמו על הוצאותיו, בכ"ז היה לווה, ומכר כמה חפצים יקרים, שעלו לסכומים עצומים והיה נותן בשביל התלמידים...".

נישטאיך
בוקר טוב וערב שבת שלום
אל באפך נישטאיך על מה אתה מעניש ואת מי? חברי הפורום מה חטאו?
והרי והתוהב בסופה והנחלים וג"ו.
אך מיסתבר שניפגעת ואף שאין אני מבין על מה ולמה?
אבקשך כאן בזאת לעני כל ישראל מחילה וסליחה
כי הרי עם רגשות אין ויכוח.
בשורות טובות
ערב שבת שלום.

לחלמיש.

בתגובה לדברי כתבת: "הכן ניכר בך שאתה עשיר בדברי תורה. אך קודם שאלת תם מי זאת נאדיה קומאנצ'י?

אשאלך שאלת מיתמם: מי דיבר עליה?

ידידי אכלת אותה!

בראשית הודעתי האחרונה, כתבתי: "מנהגי להגיב רק לאחר קריאת והבנת הנאמר, אינו מנהג ותיקין".

במשפט זה היה רמז מופנה אליך, שעליך לקרוא ולהבין את דברי לפני שתגיב.

אך אולי, ורק אולי, מאחר והושמטה אות אחת במשפט, לא הבנת את כוונתי, וחשבת שהוא עוסק בי, לפניך המשפט המתוקן: <"מנהגי להגיב רק לאחר קריאת והבנת הנאמר, (ש)אינו מנהג ותיקין". המשפט התייחס לאחרים ולא אלי.

למי התכוונתי?

אליך!

והראיה?

כתגובה להודעתי הארוכה, פתחת ב:"אך קודם שאלת תם מי זאת נאדיה קומאנצ'י? אם תשים לב ללשוני, כתבתי: "וקיבלתי ממנו תרגילים, ש*נאדיה נאקמיצ'י* לא היתה מסוגלת לבצען", לא כתבתי (בכוונה תחילה): קומאנצ'י שהוא שמה, אלא נאקמיצ'י: שם שונה.

אני לא ידעתי אפילו את שמה, ואתה ידעת בדיוק. ואפילו ידעת לכתוב * קו*, כדי להדגיש, שה"ק" היא קמוצה, כבשמה הרומני **Co.

שאלה לי אליך ידידי, מהיכן ידעת אתה, את שמה המדוייק?

מאחר ופתחת בה, אף שהיא בסוף דברי, כנראה שהידיעה מי היא, מדאיגה אותך יותר מכל דברי, אענה לך: היא מתעמלת רומניה, שבשנת 1976, כשהיתה בת 14, זכתה ב-3 מדיליות זהב, אחת כסף, ואחת נחושת, באולימפיאדת מונטריאול.
המקצוע: התעמלות.

אין ספק שאתה טוב ממנה.

ולשאר דבריך.

רק דברי רש"י על התורה, הם לבני חמש למקרא, (מי אמר? ומי אמר את הדברים הבאים: "ועוד יש דרכם כסל למו, מלמדו בפירוש רש"י על התורה, ומנהג זה נמשך ממלמדי תינוקות יושבי כפרים שלא היה להם ספרים, והנהיגו הדבר לבלות לכלות ימי הנער באין מועיל אל הנער").

כבודי הוא במקומו, ולא היה עושה. ירושלים היא עיר של חכמים, וכשצריך לשאול שאלה בהלכה, אפילו אם היא מסובכת, אין הכרח לנסוע בשבת לבני ברק.

מאחר שהשואל והנישאל הם גדולים בישראל, היתכונת שבודאי לא יזלזלו בכבוד שבת. ויהיו ניזהרים בה.

עד כמה שידוע לי, לא היה ספק, שהשואל לא יזלזל בכבוד השבת.

הוא היה מחוסר הכרה.

אזכירך: תחשוב לפני שאתה עונה.
אני כבר חשבתי. ובל"נ, יותר לא אענה לך.

שבת שלום לך.



תוקן על ידי - נישטאיך - 09/01/2004 7:38:43