| נשלח ב-7/1/2004 13:59 |
 |
| |
פשט
נושא קשה: פשט
אחת המחמאות הגדולות ביותר שאפשר לתת לתלמיד חכם קשורה ביכולתו לעקור הרים, לשבר סלעים ולטחון אותם זה בזה.
ובכל זאת, חובה על כל יהודי לומד, לקרוא – בנוסף ל'אותיות המרובעות' שבחומש – את פירושו של אדם שהקפיד (כך אומרים) ללמוד, כשהוא ישוב על כיסא אבן. שמו: רש"י.
נציג הפשט האולטימטיבי.
בשיעורי התורה בבית הספר עיצבנה אותי תמיד השאלה: "מה קשה לרש"י"
כשהתבוננתי בפניו/בפניה של המורה שהיפנה/היפנתה אלי את השאלה, שאלתי את עצמי מיד:
1. מנין – לכל הרוחות – אדע מה היה קשה לגאון דורות ?
2. מנין – לכל הרוחות – יודע/יודעת זאת המורה שלי ?
היום, בגילי המופלג, ברור לי לחלוטין שהשאלות הללו היו לגיטימיות לגמרי.
אם אקטין את הענין לתחום הספרות שהוא קרוב לי אומר, שהכתיבה הקשה ביותר היא כתיבה לילדים. סופרים שאינם מבינים ילדים, מעזים לכתוב למענם ספרים.
הספרים כתובים בלשון מתיילדת, או בנויים על עלילה דלוחה.
רק מבוגר שחי עדיין את הילד שבתוכו, מסוגל לכתוב כהלכה.
ילד, כך שוכחים מבוגרים, אינו איזו חיה דו רגלית גמדית.
סופרים מתיילדים שוכחים שילד הוא אדם, שההבדל בינו לבינם הוא אך ורק מספר השנים.
כמובן, תוך תקוה שהבוגר ניצל את השנים הללו כדי להחכים. מה שבכלל לא בטוח.
אינני יודעת אם רש"י ישב באמת על כסא אבן, כשלמד. אבל המסר, ברור לגמרי.
בעקבותיו של המסר הזה הלכו גדולי ישראל, כשפנו אל ילד ואמרו לו: "פסוק לי פסוקך".
מוחו של 'עוקר הרים ומשבר סלעים' זקוק מדי פעם לשמיעת דעתו של אדם ראשוני, כדי לקבל, איך אומר, כיוונון מוחי. משהו שיגרום להברקה חדשה שתיצור מעין קליידוסקופ חשיבתי.
דומה להבדל בין מומחה יודע כל, לבין מומחה המאזין לדעתו של הדיוט, כדי לקבל נקודת מבט שונה, שתביא לחידושים ואפילו למפנה בעל משמעות.
למרבה הצער, קורה במציאות ההיפך הגמור ואני לא מדברת כמובן בהכללה.
חיים בינינו תלמידי חכמים שתורתם-התנשאותם.
הגישה הזו מחלחלת אל כל שטחי חייהם האישיים. החל במגע עם הזולת, דרך עקימת אף מול סוגי מלאכות מסויימים וכלה כמובן בענייני שידוכים.
ולך תסביר למי שזה מעורר בו אנטגוניזם, שההתנשאות הזו היא בעצם מסקנתו ההופכית של כל לימוד.
ההצדקה היחידה שאני מסוגלת לתת להתנשאות הזו היא, שיכחת הפשט.
זוהי – לפחות לדעתי – אחת הסיבות המרכזיות לכך שאין קשה ממנו.
כל כך מדבר אל ליבי הסיפור ההוא על הזוג שחי בבית ההורים בשנות נישואיו הראשונות. הסיפור מספר על כך שבאחד הלילות שמע החותן את בכיו המתמשך של נכדו התינוק והפתיעה אותו העובדה שהבכי מתמשך, למרות שידע שחתנו ער, ועוסק בלימודו.
החותן יצא ממיטתו, ניגש אל חתנו וסגר את הגמרא הפתוחה:
"לא למדת כלום", פסק.
עכשיו אני מגיעה לשדה ממוקש, אבל ממש לא איכפת לי, כי הנושא כואב מדי.
אני עומדת להישמע מאד מאד אנטי פמיניסטית.
אבל, קודם כל, עלי להגדיר משהו.
אני בעד נשים דעתניות. אני בעד נשים העומדות על שלהן ומסרבות להירמס.
אבל אני נגד התופעה ה'נשית' של נקמת דורות.
כדי להיות דעתנית, אין צורך לרמוס גברים – כעיקרון.
שינאת הגבר (כמו כל שינאה) לא מקדמת שום דבר.
בימינו, תקפים דברי עוד יותר. נשים לא זקוקות להילחם על שלהן בציפורניים.
יש כמובן אפליות. אבל אפליות קיימות גם במגזרים נוספים ודעות קדומות קשורות לא רק בנשים, אלא גם בעניינים אחרים לגמרי הפוגעים גם בגברים.
בסעודיה, אגב, קובעים מי יהיה המלך, לפי חוזקה של אימו !!!
כן, זו היושבת בצד, מכוסה מכף רגל ועד ראש ושותקת כמו ספינקס.
לסיכום:
אני בעד מתן יחס ראוי לנשים ראויות
אני נגד תוקפנות הישיגית.
ועכשיו,
הגרועים שבין 'עוקרי ההרים ומשברי הסלעים' הן מה שמכנים 'בנות תורה'.
אל יהי חלקי עם הזקופות שבהן. אלה ה'יודעות'. אלה שהן מעל ל'שטויות'.
בעניינן של נשים דתיות יש התפתחות כל כך חיובית, עד שבאמת איני מבינה לשם מה זקוקות הללו להתנשאות הזאת.
בעלים לומדים היום עם נשותיהם. יש אינספור שיעורים. '...כאילו לימדה תפלות' באמת כבר לא תקף היום.
אם כך, לשם מה ההתנשאות ?
לא מזמן קראתי משהו שכתבה נערה נחמדה. זו היתה מקאמה על ציצית.
משהו מקסים, מעורר מחשבה ומפתיע בעומקו. לא רק יחסית לגילה של הכותבת.
במשפחתה של הכותבת, יש 'בת תורה' (עם ההבעה הקפדנית הזאת שמתלווית לכך, משום מה).
היא עיינה בכתוב וציינה בקול יבש: "מאד מאד טריוויאלי".
או, כן. מה זו המקאמה הזו, מול הדף היומי שהיא מפרקת את סוגיותיו בקלות ?
אבל המקאמה הזו היתה אמירה של ילד. פשט טריוויאלי. משהו יסודי שביסודיים, ובזאת כל יופיו.
מילא, הגסות הבלתי נסלחת.
אבל מה בקשר לפיספוס המסר ?
מי יודע, אולי יש אוויר כל כך דליל במרומי הפירמידה שאליהם העפילה מי שדיברה כך ,
עד שהלב פסק מלפעום כמצופה ממנו.
פשט. אין קשה מזה.
תוקן על ידי - הנני - 07/01/2004 14:06:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2004 01:06 |
|
| |
לאחר כמה פניות באישי, הריני מבהיר שקבלתי את דברי הנני כרעיונות עם פלפל סגנוני, אך לא כהתקפה כלפי אף אחת מאחיותינו שבפורום שבוודאי אינן נכללות בתיאורים כאלה כמו "נטויות גרון" וכד'.
לו היו הדברים מזוהים ככאלה, היה עליהם להימחק!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2004 11:47 |
|
| |
אין לי אלא להצטרף לדברי וטו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2004 11:42 |
|
| |
הנני,
אל-יאוש!
המסרים שלך חשובים מדי למען תסוגי ממסירתם בגלל ההיתפסות בשולי סגנונך המתלוה להם.
עיקרון ה"פשט" שהעלית כאן מזכיר לי אמרת הרופשיצער [האדמו"ר רבי נפתלי מרופשיץ ז"ל] על כמה חכמה שצריך כדי להגיע לאמונה פשוטה. הוא גם רעיון דברייך!
על בסיס רעיון זה אני טוען כאן ללא הרף על הצורך לעשות "מעשה דיקארט בכל יום" שעם כל ההתחכמות המילולית, בל נשכח את הציור החי הראשוני אותו מייצג המלל ונתאמן לראות את כל הר המלל אלא עד כמה שהוא "מסדר" את הציור החי לראותו כהוגן.
חזקי ואמצי ואל תרפי!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 22:09 |
|
| |
הנני,
כתבתי שדברייך מעניינים ומעוררים במלוא הרצינות!!
השאלות שלי באו לעמוד על דברים שנראו לי כחוסר דיוקים או כדברים הזוקקים הסבר.
אכן הייתה בשאלות מידה של עוקצנות, אבל גם דבריך שלך הם דברים חריפים ומושחזים וכמה מאיתנו נפגעו מהם.
יש פתגם עממי שאצטט אותו אבל אנא קחי עם קורטוב חיוך - מי שזורק אבנים, שלא יפתח קריירה של זגג.
כך או כך, אם נפגעת מדבריי, אני מבקשת את סליחתך מעומקא דליבא.
תוקן על ידי - שחרית - 08/01/2004 22:52:11
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 21:59 |
|
| |
אמשלום
ודאי שהיא לא ידעה על הגמרא. הבאתי אותה רק כדוגמא מאפיינת לזרם הכתיבה הזה.
אם נחזור לביצה שלנו:
יש בארץ מבקר ספרות/סופר, שלא אומר את שמו כאן, משום שקודם לכן עלי לבקש את רשותו.
הוא אמר לי שהצליח להבין את וירג'יניה וולף והזרם שלה, לאחר שכחילוני, הקדיש שנה ללימוד בישיבה.
ספריו כתובים בסגנון זרם התודעה.
באשר לשיטת הלימוד:
כן. כך אני מאמינה.
ואתן כאן רק שני מרכיבים יסודיים:
פירוק סוגיות אנוש לגורמים, כולל הגעה אל תחתית הנפש.
דיונים אסוציאטיביים (ואני מקווה שיסולח לי - רק לרגע - חילונם של הדיונים בגמרא)
שחרית
אנא, אל נחזור על אי ההבנות שגררו התמקדות בפמיניסטיות.
החזרה על 'וירגיניה וולף בבית המדרש', דומה להן מאד.
כן, אני אמרתי את מה שכתבת בסעיף חמש.
אך לא במובן של מציאת תאום, אלא במובן של מציאת זהות בין מה שכתבתי אני, לבין מה שכתב מישהו אחר.
למרות שהדבר מהווה סטיה מדברי, אני נאלצת לספר משהו כדי להבהיר.
מישהו מעבר לים (בארצות הברית), כתב ספר
**זהה* לספרי הראשון. כל כך זהה, עד שלו הופץ באנגלית בארצות הברית, הייתי מואשמת בפלגיאט.
הספר ההוא התפרסם עד כדי כך, שיצרו ממנו סרט בכיכובו של רוברט מיצ'אם.
עד כדי כך זהה, שגם אירוע משמעותי בספר שלי שהתרחש בקומה החמישית של בנין מסויים, התרחש באותו סוג של בנין (בסרט) ו...בקומה החמישית.
קשה לתאר איזו חוויה מוזרה עברה עלי, כשראיתי את הסרט הזה שנראה כאילו רשמו את התסריט שלו, לפי הספר שלי.
הסופר ההוא, אינו תאום שלי.
**יצירתו** היא תאומתה של זו שלי.
לכך התכוונתי. את זאת היה אמור להבין כל מי שקרא את מה שכתבתי.
ובזאת, רצוני להיפרד מכם.
היה נעים. היה נחמד.
הבנתי אינסטינקטיבית, שאיני מצליחה להעפיל לרמות מהסוג שיצליח לגרום לי להיות מובנת.
עייפתי לא רק מהעוקצנות, אלא אפילו משמירה על העיקרון שלי, להתעלם ממנה.
ואני בטוחה לגמרי, שאפילו מילות הפרידה שלי לא ישאירו אדווה על מימיו של הפורום הנכבד הזה.
לילה טוב
תוקן על ידי - הנני - 08/01/2004 22:14:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 21:17 |
|
| |
כמה שאלות תמה:
1. מניין שחז"ל כתבו בלי סימני פיסוק?
2. האם חז"ל כתבו את ספרות חז"ל?
3. האם וירג'יניה וולף למדה בבית המדרש, ואם כן של איזה זרם? (אולי עם רות קלדרון (-:?)
4. האם הכתיבה של היוצרים בזרם התודעה מתבססת על בקיאות?
5. מי אמר ועל מי נאמר: "[אני] בשוק, משום שלא העליתי בדעתי שקיים תאום שלי(מסכן)".
(רמז - אשכול הסרבנות של איקה, עמוד 6)
6. מי אמר: "כל שייאמר במידת הביטחון הראויה, אמת ודאית ייחשב", ועל מה זה נאמר?
תודה, הנני, מעורר ומרענן.
האם מותר לגרוס סוגה ספרותית אחרת שמתארת את הנכתב פה? הייתי אומרת שזה יותר דומה לספרות סוריאליסטית, מבית מדרשם של ברטון וסופו.
לפני שתשאל מיימוני - סופו הגדיר את הספרות הסוריאליסטית כך:
"מונולוג המובע במהירות רבה ככל האפשר, מבלי לעבור שיפוט של סמכויות ביקורתיות הנוגעות לנושא, ולכן הוא בלתי מרוסן לחלוטין וקרוב לכל האפשר למחשבה מדוברת"
http://www.smkb.ac.il/privweb/teachers/chaim_tir/hagit/suril.htm
 
תוקן על ידי - שחרית - 08/01/2004 21:22:26
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 18:57 |
|
| |
הנני,
"מנסה לחקות את צורת הכתיבה של הגמרא" ?!?!?!
עם כל הכבוד לווירג'יניה וולף (לדוגמא), קשה לי להניח שהיא בכלל ידעה על קיומה של הגמרא...
מלבד זאת, האם את באמת מאמינה ששיטת הכתיבה/הדיון בתלמודים תואמת לשיטה הספרותית של "זרם התודעה"?!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 18:45 |
|
| |
אופס
מאחר שהגבתי על כל הודעה לחוד, לא שמתי לב שכבר ענו לך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 18:40 |
|
| |
מיימוני
זרם התודעה מנסה לחקות את צורת הכתיבה של הגמרא.
כלומר, ללא סימני פיסוק, תוך הסתמכות על בקיאות ואסוציאציות.
סופרת מאפיינת: וירג'יניה וולף.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 18:35 |
|
| |
שחרית
לא אני הייתי זו שהציגה את פרוסט כתאומי.
העולם זכה לכך, שממני ייצרו רק פריט אחד.
רק זה עוד היה חסר לו, שייצרו אחד נוסף.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 14:15 |
|
| |
הנני,
אני לא חשדתיך כנראה מפני שלא החשבתי מספיק את מאמרם של חז"ל שאמרו ב*פשטות* "כבדהו וחשדהו" – את אינך מכירה את ברוריה "אחותינו". את רק יודעת עליה ומסתפקת במה ש"מפורסם" עליה - מורדת סוררת שכמותה
ביג דיל, עוד אחת שהיתה "בת תורה" סרחה ולא היתה מסוגלת לעכל/לתפוס את הפשט הפשוט הזה . נו טוב, לא כולם ערים לחוכמת זרם התודעה. = להבנה אינסטנקטיבית..
בן יוסף,
נתחיל מהסוף אני מניחה שאתה שובינסט , מכיון שלא השכלת לראות סיפור יוסי גלילי וברוריה בכלליותו – אתה לוקח טכסט , מעיף אותו באויר ומנתק אותו מהסיפור שבהקשרו נאמרו הדברים.
ובעינייך, או בעיניי זה שפירש לך שאתה מקבל את דעתו והפירוש נשמע לך, ההדגשה היא על ענייני כבוד - ואם כבר להיכנס לפרטים אז ברוריה לא היתה יותר חכמה מרבי יוסי, הם שניהם היו "תלמידים חכמים". או שלדעתך היה ר' יוסי חייב לנהוג בה כבוד משום היותה נשואה לר' מאיר? למה שלא ישאל אותה? הבן אדם עומד על פרשת דרכים, היא זו שנקלעה בדרכו.
על מה רצית שישאל אותה: אם היא חושבת ש"ר' שמלאי באמת מסוגל ללמוד את מה שלקח לה "יותר" משלוש שנים, בשלושה חודשים, כמו שהוא אומר שהוא מסוגל?" (פסחים סב)***
זה מה שמעניין אותו בסיטואציה בה הוא נמצא? הוא צריך להגיע ללוד, הוא איבד את דרכו! מה זה שאל אותה שלא כהוגן? הוא שאל כי היה חייב לשאול!
ואם לסתור את סיפור הדרוש אסתפק בסיפור המעשה ובדברי ר' צדוק שברוריה ור' יוסי ודאי הכירו שניהם:
"מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' צדוק שהיו מסובין במשתה נשואין שעשה רבן גמליאל לבנו, ורבן גמליאל היה עומד ומשקה עליהם. נתן את הכוס לר' אליעזר – ולא נטלו, נתנו לר' יהושוע – וקיבלו. אמר ר' אליעזר : מה זה יהושוע, אנו יושבים ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?! אמר לו יהושוע : מצינו גדול ממנו ששימש את אורחיו, אברהם אבינו גדול הדור היה וכתוב בו: והוא עומד ומשקה עליהם( בראשית יח/ח) ואנו – לא יהא ר"ג עומד ומשקה עלינו? אמר להם ר' צדוק : עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקב"ה משיב רוחות, ומעלה נשיאים, ומוריד מטר, ומצמיח אדמה, ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד. לא רק לחכמים ובני תורה, לא יהא רבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?! (מכילתא, פ' יתרו, ספרי דברים יא, י. קידושין לב).
***רבי שמלאי הפציר ברבי יוחנן שילמד אותו, כשהתחילו ללמוד, ביקש רבי שמלאי שילמדו ספר יוחסין בתוך שלושה ירחים. אמר לו ר' יוחנן "ומה ברוריה, אשתו של רבי מאיר ובתו של רבי חנינא בן תרדיון, שלמדה שלוש מאות הלכות ביום קדים משלוש מאות חכמים, אפילו הכי לא יכלה לגמור לשנותה בשלוש שנים. ואתה אומר ללמוד דברים עמוקים ונשגבים שכאלו בתוך שלושה חודשים?!"
על הפירוש השני , אולי עוד אכתוב לך, אם לא יימצא צדיק שיעשה זאת לפני.
תוקן על ידי - איקה - 08/01/2004 15:05:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 08:54 |
|
| |
מה ההבדל בין פשט לדרש?
פשט זה מה שאני אומר,
דרש זה מה שאתה אומר
וד"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 08:36 |
|
| |
שחרית
האם אחת ההשלכות של זרם התודעה לא היתה העצמת חשיבותם של הרהורי רגע? מסתבר שעלייתו של הזרם היתה על רקע החשבת המפורד והמקרי על פני העקרוני בחיים, אך היא בוודאי גם תרמה להעדפת המקרי - ולפי זה, אפילו עד לניהיליזם?
אזכיר בדרך אגב כי טענתו של שגיא באחת מעבודותיו המוקדמות היתה שפירוק האני לאטומים של אישיות בידי יום תרמה ואיפשרה את הופעת האקזיסטנציאליזם - תובנה מרשימה ולדעתי אמיתית.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 08:28 |
|
| |
מיימוני,
בקצרצרה, בעקבות הדגש על חשיבות חיי הנפש והפסיכולוגיה של הפרט, נוצר סגנון הכתיבה הזהחדש שכונה "זרם התודעה". בזרם התודעה מנסה הכותב להתחקות אחר זרם המחשבות, שאינן מאורגנות ואינן מחושבות, כפי שהן צפות ועולות בתודעתו של האדם. סופרים שכתבו בסגנון זה הם בין היתר וירג'יניה וולף, ג'ימס ג'ויס, וויליאם פוקנר.
לגבי פרוסט, אני הייתי זו שהצביעה על הדמיון בין המשל הפוליטי המחורז של הנני לבין שירו של פרוסט.
הנני הייתה זו שהצביעה על כך שכנראה פרוסט הוא התאום שלה.
תוקן על ידי - שחרית - 08/01/2004 8:37:05
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2004 08:14 |
|
| |
שחרית
מיהו ומהו זרם התודעה? מי הם מייצגיו? במה הוא נבדל מספרויות אחרות? מה מייחד אותו?
לגבי פרוסט, כמדומה לי שהיו אלו אחרים שהכריזו על התאימות בינו לבין הנני. קורה שאדם מצליח ליצור מעצמו משהו, בדיוק כמו בעלה של הנני עם הפשט (אני מכיר את התופעה מעצמי).
והנני,
אולי תביאי לנו גם מפניני הפשט של בעלך?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
