בדידות

יש באמונה באלוהים בכדי למנוע, או לחשוך מעט את רגש הבדידות?

לשאלה הפשוטה, התשובה הפשוטה שאין מפיג בדידות אלא ההכרה כי כל מפגש האדם במציאות על כל בריותיה, הינה מפגש עם האלוקים.

כל מפגש המתייחס לפחות מכך אינו אלא מפגש מוגבל. גם מי שזכה לאהבת אדם שאינה תלויה בדבר, סך הכל אין האוהב פנוי כולו לנאהב.

אתנצל שקיצרתי, התכוונתי אך לתת מבוא יסודי!

ברוך הבא אל הפורום.

ניתן לענות "כן" על השאלה, אך תשובה כזו מחטיאה את המטרה מכמה סיבות.

א. היא הופכת את האמונה לכלי שרת לבעיה פסיכולוגית. היא גם מערערת את תוקפה, כי אולי אין היא אלא פתרון מדומה לבעיה ולא בירור של מציאות קיימת?

ב. המונח "אמונה באלקים" אינו חד משמעי כפי שמשתמע מן השאלה. מה התוכן של אמונה זו? הרי יש אמונה יהודית, ויש אמונות אחרות. וגם בין אמונותיהם של יהודים יש לפעמים הבדל בתוכן, למרות שאין זה עקרוני כמו ההבדל בין יהדות לדתות אחרות.

לפיכך, הייתי מוסיף על השאלה ועל התשובה:

האמונה באלקים - ידיעת האלקים - הכרת האלקים - מציבה אותנו בעולם שונה משהיכרנו. לא עולם מנוכר ומת וחסר ערכים, אלא עולם של חיים ופעילות, ערך ותכלית. עולם שבו אין האדם ניצב לבדו, אלא תמיד הוא עומד ופועל לנוכח ה"אתה הנצחי", האלקים שאוהב אותך, שהוא הבן-שיח שלך.

האם אמונה זו היא דבר פשוט וברור? יש כאלו שסוברים שכן. יש כאלו שזוכים לבהירות של אמונה וידיעה. לעומתם, יש כאלו שמתלבטים, שמחפשים, שעמלים על בירור ידיעות אלו כל ימיהם. לגביהם, זו משימה נצחית.

בין כך ובין כך, אלו ואלו יודעים שחייהם לובשים צורה אחרת לגמרי.

ואני מצטט, שוב, מדבריו היפים, הנוגעים ללב והאמיתיים של הרב י.ד. סולוביצ'יק, המתאר את אברהם אבינו המחפש את האלקים, אך לדעתי הוא מתאר קודם כל את עצמו, מנסיון חייו.
אברהם של הרב סולוביצ'יק מחפש את ה' בכל מקום. הוא רואה את העולם, והוא רואה בו ארמון מפואר, אך ארמון העולה באש. והוא שואל את עצמו איך זה יתכן, והיכן אדונו של הארמון - והוא בוכה בלילה מתוך ליבו בחיפוש אחרי האלקים - עד שהאלקים נגלה אליו ואומר לו: הנה אני כאן. אינך לבד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו