מעוף על הבנות היסוד - 'מבט האחדות' [נס']

כיוון שאני מסופק אם נכון בכלל להציג דברים באופן הבא, אני מציע את האשכול כניסיוני. במידה וזה לא יתפתח, ימחקו נא מההנהלה את האשכול. שכן הדברים עצמם מובאים באשכול שגיא, ואני מייחד אשכול כדי להביא את הדברים לדיון.

באופן כללי ניתן להציג את הכיוונים הכלליים שיצאו מתוך עיון על פי הגישה הישירה בדברי ימי הפילוסופיה. ההקשר הבא הוא ההקשר המסוים סביב בחינת הפילוסופיה, ואין בה התייחסות מספקת לערכי הדת באופן מיוחד.

מבט האחדות

"מבט האחדות"

הקדמה קצרה: בכל בחינה יסודית, מן הראוי מבחינה תיאורטית, לרוקן את מונחי המושגים שאנו מורגלים בהם, ולתת מילים אך לדברים שאנו מזהים, כך נוכל למקד את עצמנו במה שאנו מזהים ללא להתבלבל עם שימושי לשון שהורגלנו בהם. [בנקודה זו הרבה לעסוק הפילוסוף המאוחר אדוויד ויטגנשטיין]. דוגמא קלאסית – המתחיל להרהר שבעצם כל מה שהוא יודע זה חלום, עליו מייד להסיר משימוש השפה שלו, את המונח "יודע באמת", שכן אין כל משמעות ל"באמת נמצא", כאשר באותה מידה הוא יכול להיות חלום. אין הכוונה להתעסק עכשיו בתוכן העניין שבמשל, ואינו אלא דוגמא.

* התפישה
הנודע הוא במודע. אין לך מודע שהוא מחוץ למודע שכן אז אינו נודע. כך שאין משמעות והבדלה בין "קיים באמת" לבין "קיים בדעתי", שניהם זהים. המוסר אינו משתנה בין מציאות לדמיון, תפקיד המוסר לשמור על איזון והתאמה בכל מצב, מציאות, דמיון או חלום. בכך פתחנו את הדלת אל החיים באופן בריא, וחסכנו את ההטעיות המסבכות בין מציאות לחלום. (ראה דקארט). לשכנע את האדם על יד לוגיקה שהמציאות מתעתעת בו אינה אפשרית להנ"ל, שכן האדם חי עם מה שהוא יודע ואין כל משמעות אם זה תעתוע אם לאו. מלבד זאת ההוכחות "כביכול" על כך שאנו חיים בתעתוע אינם עומדים במבחן ההגיון (ראה פרמנידס וזנון).

תפישת המציאות על מושגיה, אינה תפיסה שונה מתפישת "המציאות עצמה". המושגים אינם יצורים חוץ מציאותיים, או תפישות הנפרדות מתפישת המציאות עצמה. הדרך לייצר מושגים כנפרדים מהמציאות, בא לידי ביטוי כאשר אין מבינים שכח הדימוי וההפשטה יכול להתייחס להיבטים מסוימים של דברים. אפלטון למשל, סבר שאין שני מקלות שוות לחלוטין במציאות ומכאן שמושג השוויון הוא חוץ מציאותי. אילו היה מבין כי מבחינת מקל הם שווים לחלוטין, או מבחינת היותם עץ וכדומה, לא היה מגיע להנחה זו. כך גם יום ההולך בעקבות ברקליי אודות המושגים הכלליים, כאילו הם "פטנט" של האדם, תפישה זו נובעת מחוסר ההבנה, כי המושג הוא היבט הכלול בדבר עצמו שאנו תופשים במציאות. המושג בן אדם למשל, מתייחס אל החלק המאפיינים שבאדם, קרי מחשבה צורה בסיסית וכו'.

נקודות אלו ואחרות הצועדות ברוח זו, נותנות לאדם את הגישה הישירה והאובייקטיבית אל המציאות, ללא ה"בג" של סובייקטיביות הכרחית וחוסר יכולת עקיבה אחר שורשי הידע.

* התאמה כראשונית
בכמה מקומות הגענו אל הצומת הראשונית בהתנהלות חיי האדם – קריטריון הפעולה. ראינו כי אדם פועל ולא יכול לפעול ללא זיהוי של התאמה בין הדבר לתכלית שהאדם מייעד לו. מתוך הכרה זו, יכלנו לשלול את מה שהאדם סולד מטבעו, גם ללא יכולת לנמק. הנהנתנות כשיטה (ראה אפיקורוס ובנתהאם), נשללת מאליה, שכן עם עיון מרחבי יותר, הרי שהתאמת ההנאה מצומצמת לעומת התאמת המוסר שאינה פוגעת בשום התאמה אחרת. ומכאן גם שההתאמה הראשונית אינו "האושר" אלא ההפך. מימוש ההתאמה תוך התחשבות כוללת בכל פרטי המציאות, היא התאמה הרמונית העשויה אכן להביא לאושר המיוחל (ראה אריסטו).

הבנת ההתאמה כראשונית, מתנה את שלימות האדם במוסר. הסתירות בנפש האדם ודעתו לא תחדלנה עד שלא ישרור סדר שלם ביניהם – קרי התאמה.

עם עיקרון זה הצלחנו גם לשלול את שלילת הבחירה. שוללי הבחירה מחייבים זיהוי סיבתי מוגדר לכל פעולה, ומכאן שבמקום שקול אין בחירה. ההתאמה הראשונית, מבקשת את הבחירה. ההתאמה הראשונית המזהה את הנכונות של בחירת האחת מהם, דורשת את הבחירה ומפעילה לכיוון זה, ומכאן שחידוש להניח שתימנע הבחירה (ראה שפינוזה).

* הזיהוי והבחירה
ראינו שהזיהוי הוא המאפיין של האדם. האדם הוא המודעות, והידע הוא המציאות. האנוכיות היא צמצום מיקוד הדעת על חלק מצומצם בה. כאשר האדם ממוקד בכל מודעותו – מרחב כל המציאות, הוא ממוקם במקום הנכון והמוצלח ביותר. ההצטמצמות היא זו היוצרת סתירות ועיוותים ביחס האדם אל עולמו – דעתו (ראה אפיקורוס, ועוד באריסטו).

נוכחנו לדעת שראשיתה של הבחירה מהזיהוי, והרצון הוא תוצר הבחירה. האדם מעדיף את המתוק (או שהמתוק מועדף מאליו), בוחר בו ורוצה אותו. ההבנה המוטעית כביכול הבחירה נובעת מהרצון, גורמת להצדקת רשע, ולעמידה חסרת אונים נגד הרצון. המדמה כי הרצון ראשוני, אין לו דרך להשתנות, עם כל זאת הוא חש שהוא המעוות ולא רק רצונותיו. נקודה זו היא אחת הנקודות החשובות לשחרור האדם מתסבוכי המחשבה והנפש בתחום זה (ראה סוקרטס, ועוד בשפינוזה – על שיעבוד האדם).

כפי שצוין לעיל, נוכחנו כי אין כל סיבה להניח שהבחירה כפויה על האדם. אדרבא מתוך הכרת המניע הראשוני של האדם, אנו מכירים בהוראת הדעת לבחור גם במקרים שקולים, כאשר ראוי שאחד מביניהם ייבחר (ראה שפינוזה). נקודה זו כקודמתה שמה את האדם בעמדת בקרה על מעשיו ובחירותיו. האדם אינו יכול להתנתק משייכותו ואחריותו, אותם הוא חש ממילא ובאופן טבעי, כלפי מעשיו ודרך חשיבתו.

ראינו כי למרות שהאדם מזהה את הטוב והנכון, עדיין יש מצבים והם רבים, שאינו בוחר בהם. קונפליקט זה נובע משני הפרמטרים הקבועים בהם האדם חי, המביאים אותו לידי סתירה. הם העוצמה והעצם, כלומר האמת שבדבר לעומת רמת חדירתו וקרבתו ליודע. אדם יודע תיאורטית מה טוב אך עליו גם להגביר על ידע זה את המיקוד הפעיל והעירני (ראה סוקרטס ושפינוזה).

* המידות
כאמור הרצון היא תוצאת הבחירה, המתייחסת לזיהויים. לא רק בעניינים עיוניים הדבר כן, אלא כל תכונה מתכונות האדם, כמו כעס, קנאות, פחד, עצלות וכדומה, מושתתים על זיהויים מסוימים. האדם אינו תקוע בין השכל לרגש ולמידות, כשם שאינו תקוע בין הרצון לשכל. הרצונות והתכונות הם תוצאה של הנחות ידע נבחרות, ויש לאדם גישה לעדכן ולהבהיר את הידע המשובש הגורם לו למידות הנראות בעיניו בלתי תקינות (ראה אריסטו, ועוד בשפינוזה – על שיעבוד האדם). המידות אינם אידאות, אינם רצונות בלתי נשלטים, ואין מקורם הראשון ברגש, הכל מתחיל מהמציאות וידיעתה, וממילא ששם המפתח לכל בעיה הצצה על פני השטח.

* המציאות
המציאות היא הידע הראשוני הכולל של האדם, אין נמלט ממנו, ואין לגביו חוץ ופנים. המציאות יכולה לשרת אולי כמה ממטרות השימוש במונח אל (ראה שפינוזה), אך לא לזה אנשים מתכוונים במונח, וגם המילה נוצרה כתיאור של אישיות מסוימת. דבר זה אפשרי בדרך השאלה (שם). המציאות אין בה "המציאות באמת" ומה שאינו כן, כל נמצא הוא נמצא ומכאן שאין מקום לדירוג של אמת או לא אמת, אלא לרמת עקביות והתמדה בלבד (ראה דקארט).

החיים כשנקודת המוצא נשארת בקביעות באופן מרשים ומוחש – כלל המציאות, יימנע האדם מבעיית האנוכיות, ולא יפר את חוק ההתאמה, באשר לא יתעלם מכל הראוי להתחשבות (ראה אריסטו ואפיקורוס).

ההרמוניה שהאדם מזהה במציאות, בסיבתיות ושאר תכונות קבועות, אינם שקריות. אדרבא זו האמת, אלא שעלינו לזכור שדברים עלולים להשתנות. מכחישי הסיבתיות (יום וקנט), נלחמים בעצמם מתוך בלבול הכרחי שאילץ לבנות תיאוריות קשות מאוד. ראינו כי הקיום אינו תלוי בזמן ומכאן שמצד עצמו אינו עומד לשינוי וראוי ליחס הראשוני עד לשינוי, ומכאן הגענו להצדקת הסיבתיות. אך עם זאת על האדם לזכור, שהמציאות אינה כבולה לחוקים הנראים בעיניו כהגיוניים, הכל נתון לשינוי. ההגיון אינו אלא במסגרת המציאות אך לא יכול לחול כמחייב על הבסיס הראשוני – המציאות עצמה (ראה שפינוזה- על האלהים, ושם).

המציאות מדברת בעד עצמה. יש לאדם את היכולת להבין את המציאות, שכן מה שהמציאות מודיעה קיים ומה שלאו אינו בכלל קיום. היומרה לקבוע שהאדם אינו יכול להבין אלא דברים פשוטים, היא פיצול הדעת ללא כל בסיס (ראה מונטיין מישל). ראינו במשך כל הדרך שיש דרך אובייקטיבית, ומי שמאזין בענווה ישמע את המציאות והוא מזומן להגיע אל השלמות המיוחלת בדברי הגל.

* הערת סיום
אם נבחין יש קו משותף העובר כחוט שני בין הדברים. הקו הוא פתירת הבעיות למצבן המקורי, כפי שכל אדם, עוד קודם שקרא, היה מייחל לראות את הדברים, ובחלקם כך הוא רואה באופן הטבעי מיום היוולדו, כעיקרון הסיבתיות, המושגים שלא כאידיאות או מלאכותיות.

אור,
אני מקבל את דבריך שהתהליך הפיזיולוגי אינו רלוונטי לעניין.
הרי מעבר קרני האור דרך העין, והזרמים החשמליים העוברים בעצבים ובמוח לדוגמא, אינם המודעות עצמה, אלא רק תהליכים שבסופו של דבר מוצאים את דרכם בדרך פלאית כלשהיא למודעות.

המודעות, מהרגע שהיא נוצרת [בתהליך פלאי שיהיה אשר יהיה] מעצם מהותה מותאמת לזמן שבו היא נוצרה. זה שהנתונים שהיא מקבלת מהחושים כבר לא רלוונטיים מזה כמה אלפיות השניה ומתייחסים למה שהיה בעבר לא משנה דבר, כי מבחינת המודעות הנתונים הללו מגיעים אליה בהווה.
המודעות עצמה תמיד עקבית עם הזמן.


אבל עדיין אני אינני סבור שניתן להפריד בין מה שקרוי זיכרון ל"חוייה מיידית".
ההפרדה הזאת אמנם רצוייה מאד מטעמים פרקטיים [לא הייתי רוצה שיינתן רשיון נהיגה לאנשים שאינם מסוגלים להבדיל בין עברם לבין מה שמתרחש מולם על הכביש], אבל היא בסופו של דבר מלאכותית ולא נראית לי חד משמעית. אני לא רואה איך ניתן ליצור הפרדה ברורה בין מה שנקרא זיכרון למה ש"קורה עכשיו". בסופו של דבר הרי הכל כולל הזכרון "קורה עכשיו".


יהוסף,
מהן ההשלכות הנובעות מהעיקרון?

אכן איני סבור שיש הבדל עקרוני ברמת הזהוי שהידע אחד הוא. אך איני משוכנע שאכן אנו רואים את מהות אותו "אחד" (ידע) בצורה דומה.

למה אתה או רוח מתכוונים באמרכם שהידע אחד? האם זו הצהרה השווה בעצמתה ל"השם אחד"? (כי הרי אין מחוץ לידע, לפי המשתמע מהדברים הקודמים)?. ואם לא אז מה ההבדלים? האם "ידע" זה אחד משמות ההויה, ואולי אחד המופשטים שבהם? איזה מן אחד הוא זה? אחד פרטי, או אחד גורף?

תוקן על ידי - אורבערפל - 25/01/2004 23:31:30

אור

אם כי אני מבין את מה שהנך מדייק בו, לצורך העניין די בהבנה כי אין סוגי ידיעה אלא רמות ידיעה, ולגבי קריאה בשם, מוטב ייקרא הכל זכרון, העיקר שכולנו כאן מסכימים שהידוע היודע והידע חד המה, ואין קיום מעבר לידוע, ואם רו"ד קורא לכל ידע זיכרון, אזי אין מעבר לזכרון ידע ולא כלום. ההסכמה על העיקרון היא הישג עצום, וההשלכות לא פחות.

בודאי שיש. גם אם מעבר קרן האור דרך העין, גלי הקול דרך האוזן או מישוש דרך העצבים התחושתיים לוקח בין 0.00001 ל 0.0000000000001שניות, הרי שעצם החויה היא עבורך הווה, שרק אחריה מתחיל הזכרון.

רוח, באשכול שיחתם הדמיונית של רמב"א והפילוסופים האחרים, כמדומני שנתקלנו בשיחתנו באותה בעיה עקרונית והיא עקרון "קריאה בשמות" (האמת שקיויתי שתענה "לנו" שם.... )

המילה זכרון כפי שכתבתי מעלה מניחה שהיתה חויה. אחרת אין לה משמעות כי אינך זוכר מה שלא חוית, אלא אם כן זהו דמיון בעלמא שגם עליו יש לך זכרונות. אך אי אפשר לאמר "הכל זכרון". שאז סכנה להאבד בפרדס....

תוקנו טעויות הקלדה

תוקן על ידי - אורבערפל - 25/01/2004 19:42:11

השאלה היא אם יש דבר כזה: "חויה ישירה בהווה".

עצם התהליך הפיזיולוגי שבו אני הופך להיות מודע למשהו דורש זמן. המודעות עצמה גם היא מתייחסת לזמן. לכן לא נראה לי שאפשר לומר שישנה חוויה ישירה, אלא שתמיד החוויה מסתמכת בצורה כלשהיא על העבר, בין אם זה מלפני 0.0001 שניות או מלפני 15 שנה.

רוח, . לגבי קיים לא מודע כביכול זו התשובה שחיפשתי כהסבר מדייק לשאלת יהוסף.

לגבי הסכמתכם על העבר: בהחלט לא הכל זכרון. זו אמרה חסרת משמעות וסותרת. אם הכל זכרון אזי אין הבדל בין זכרון לחויה ישירה בהווה, שממנה קיבל מלכתחילה המושג זכרון את משמעותו (ולכן אין משמעות לאמר "הכל זכרון").

אכן אין הבדל עקרוני (כי אם רק עצמתי) בין זכרון של דבר כלשהו לפני שניה או לפני 5 שנים. אבל יש הבדל בין זכרון למה שאינו זכרון.

עשה נסוי- קח את ארנקך התבוננן בו היטב עכשיו-ותקבל זיהוי ישיר של ארנק מוחש בידך ודרך עיניך.... עכשיו החבא אותו ותתחיל להתייחס לזכרונו.

תגלה שאמנם דומה אך אינו הדבר עצמו. אין זכרון הדבר- הדבר עצמו. אמנם שניהם בהוויה... אך אחד נקרא זכרון של ארנק והשני נקרא ארנק. כמו כן אין הארנק מלפני 5 שנים שלא קיים או מצוי כבר...... מצוי או קיים עוד.

באשכול האוביקטיביזם-יהדות הערירי ישנה דוגמא של רוני גרין על אותו אחד שמתקשר לחברו שאיבד ארנק, ומודיעו בשמחה "מצאתי את הארנק"! מיד קופץ ידידינו ונוסע אל המוצא. בהגיעו, מודיע לו חברו שמצא את הארנק אך רק בדמיון....

זכרון הדבר אינו הדבר כשם ששולחן אינו מכונית....הגם שגם שולחן וגם מכונית הם חלק מההויה, ושניהם עשוים אטומים, ובשניהם יש וו.

האם מצד היותם אתם רוצים לומר שזכרון הדבר והדבר עצמו הם אחד? נכון לשיחה על רעיון ההווה....אך כדי לדייק קשה...כי אז כל המושגים אחד וחסל סדר הבחנה בין נפרדים.

רו"ד

אכן יש"כ.

כל הידע הוא אחד. אין שני סוגי ידע, ואין ידע אמיתי ולא אמיתי. זה מה שהתכוונתי בסעיף הדן בעני"ז בהודעה הראשונה.
אם נרצה לעשות לעצמנו מראה מקום היכן נמצא בעייתיות כזו המפצלת, נוכל לציין את דקארט וקאנט, שניהם ראו בהסיק על ידע מסויים, כידע אחר, ומכאן הגיעו אל פיצוטל המציאות באמת והמציאות המתעתעת [דיקארט] או המציאות האובייקטיבית והמציאות הסובייקטיבית [קאנט].

יישר

אור,

אתה היית מודע לחשבון הבנק שלך מהרגע שפתחת אותו, אבל עבור אדם אחר, החשבון לא היה קיים עד שהפך להיות מודע אליו באמצעות האשכול.
זה שבדיעבד התברר שהחשבון קיים ומן הסתם גם היה קיים עוד לפני שקרא את האשכול לא משנה.

הרי כדי שאגדיר משהו כ"קיים" אני חייב להיות מודע אליו. כיצד ייתכן אם כן "קיום שאינו ידוע"?


יהוסף,
אני לא חושב שניתן להפריד בין הזכרון לשאר המודעות.
בסופו של דבר הכל זה זיכרון, אלא שיש זכרון שמתייחס לעבר שמלפני 0.00001 שניות ויש זכרון שמתיחס לעבר שמלפני 5 שנים.

הנושא של אחדות היודע והידוע נידון גם פה:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=128929

אור תודה...

השאלה היא, אם הזכרון אינו נמצא, כלומר אינו ידע מציאותי, אלא שברמה שונה?

יהוסף, כמה תשובות לתחילת דיון, אך בכוונה תשובות בניגוד למה שאתה מכוון ע"מ לחדד הסברים עתידיים.

האם הידע הוא "חיצוני" ליודע?

לכאורה כן, אני זה לא השולחן. ואני גם לא אתה.

האם יש יודע ללא "ידע מציאותי"?

לכאורה כן, אני יודע על דברים שאינם מצויים עוד, כמו נעליים שלי בגיל 4, או חשבון בנק שפעם היה לי בבנק לאומי אך איננו עוד. הרי לך ידע על דברים שאינם מצויים עוד אלא כזכרון. אך זכרון אינו הדבר עצמו.

האם יש קיום שאינו ידוע?

כן. ראה כנ"ל. חשבון הבנק הנוכחי שלי אינו ידוע למי שלא נכנס עוד לאשכול הזה. והוא קיים. הרי לך קיום שאינו ידוע.

כנושא ראשון אולי נבחר את הידיעה היודע והנודע.

האם הידע הוא "חיצוני" ליודע?
האם יש יודע ללא "ידע מציאותי"?
האם יש קיום שאינו ידוע?

וכן על זה הדרך.