''זה יותר גרוע מלעשות מסיבה ביום כיפור''
סצנת הטראנס נרעשת. במסיבה באילת רקדו החוגגים סביב פסל של עגל מזהב
יהודית זילברשטיין ואסף גור
סביב לעגל הזהב שהוצב במדבר התאספו מאות חוגגים. הם כרעו ברך, רקדו בשכרון חושים, ונופפו בידיהם באקסטזה. הסצינה המוזרה המתוארת כאן - שיחזור כמעט מדוייק של האירוע התנ''כי שהביא לשבירתם של לוחות הברית - התרחשה בסוף השבוע האחרון, בוואדי שליד מלון הנסיכה באילת. הפעם, הסתיים האירוע רק בכמה חוגגים מזועזעים, ובקיתונות של ביקורת.
את המסיבה ההמונית, שהחלה ביום שישי באולמות המסוגננים של מלון הנסיכה, והמשיכה למחרת בוואדי הסמוך ארגנו יחד שמעון שירזי, מארגן מסיבות ידוע, איתן סלימי, מארגן מסיבות הייניקן סאן-דאנס ומועדון ה-TLV. נוסף לעגל הזהב, השתתפו במסיבה הפרועה גם מלכות דראג רכובות על גמלים, ומיצגים פרובקטיביים אחרים.
כוכב האירוע
לקראת המסיבה, שכרו המארגנים את כל 420 החדרים של מלון הנסיכה, ועשרות חדרים נוספים במלון קלאב הוטל. יותר מארבעה ימים הם שקדו על הכנתו של כוכב האירוע - פסל עגל עצום מימדים, צבוע כולו בצבע זהב בוהק.
''כשראיתי את העגל, שהוצב על הבמה המרכזית - הפסקתי לרקוד'', סיפר אתמול אחד החוגגים, ''הייתי פשוט המום. אני אמנם לא אדם מסורתי, אבל המארגנים חצו כאן קו אדום. הפסל הזה גרם לנו להראות כמו עובדי אלילים. מה, אנחנו כבר לא יהודים? ''.
החוגגים התפלגו לשתי קבוצות. ''היו שם הרבה אנשים שצרכו כמויות לא מבוטלות של סמים ושל אלכוהול. הם התלהבו מאוד מהעגל הנוצץ, והתחילו לרקוד סביבו ולומר שהם כמו בני ישראל החוטאים במדבר. אבל היתה גם קבוצה גדולה שהזדעזעה מכל הסיפור. הם ניגשו למארגנים וביקשו להסיר את הפסל מיד'', סי פר אחד המשתתפים.
''כמו בהר-סיני''
''כל הסצינה הזאת, של ריקודים סביב לעגל זהב במדבר פשוט הוציאו לי את החשק'', סיפר אתמול אלעד, בן 35, שעשה את כל הדרך מתל-אביב כדי להשתתף במסיבה, ''ישר נזכרתי במעמד הר סיני ואמרתי לעצמי שלא מתאים לי לקחת חלק בדבר שכזה, אפי לו במסיבת טראנס. באנו לרקוד וליהנות, וגרמו לנו להרגיש כמו עובדי אלילים בסדום ועמורה. זה יותר גרוע מלעשות מסיבה ביום כיפור. עמדתי שם והסתכלתי מהצד, עד שנמאס לי וחזרתי הביתה, לתל-אביב''.
מפיקי האירוע דחו את הדרישות הרבות להסיר את הפסל. ''פת אום אנשים שמחללים שבת נהיו שומרי מסורת, זה מגוחך'', אמרו המפיקים לקבוצת החוגגים שפנתה אליהם, ''מי שלא מתאים לו-לא חייב להישאר''.
אתמול הסביר רל נדל, מבעלי מועדון ה-TLV, כי העגל היה חלק מהתפאורה. ''זו היתה אמירה שלנו על הדרך שבה אנחנו רו אים את העולם'', אמר נדל, ''זה אולי לא נעים, אבל שמנו להם את האמת בפנים. היו אמנם כמה אנשים שהסתייגו מהעניין ורצו שנסיר את הפסל, אבל לא מדובר היה בגל של מחאה. כמובן שסירבנו לבקשה, כי זה נראה לי מגוחך שאנשים שיוצאים לבלות במסיבות בשישי שבת, מפריע להם עניינים שקשורים לתורה. או שאתם משתתפים במשחק, או שלא. עשינו כבר דברים הרבה יותר נועזים ולא נתקלנו בתגובות כאלו''.
''מה הצביעות הזו? ''
גם שמעון שירזי לא הבין אתמול על מה כל המהומה. ''דבר ראשון, זה בכלל לא היה עגל, אלא שור עם פירסינג. זו הייתה מסיבה באווירה אתנית בתוך ואדי, ואנחנו מתעסקים בפנטזיה ואמנות. לאף אחד אין בעיה שאנחנו יהודים ובכל זאת עושים במועדונים מסיבות בחג המולד עם עצי אשוח ושלג, וגם סילבסטר זה חג נוצרי. מה הצביעות הזו? שלא ישחקו אותה יפי נפש. מבחינתי, זה נראה בדיוק כמו הפרה של עלית, זו אמנות ולא עבודת אלילים''.
איתן סולמי, שותפם של שירזי ונדל להפקה, דווקא הבין אתמול ללבם של החוגגים הזועמים. ''האירוע יצא מפרופורציה, ואנשים איבדו את השליטה. האמת היא, שזה בכלל לא היה עגל זה היה שור זועם צבוע בזהב. אני מתנצל מראש בפני כל מי שנפגע. לא היתה לנו שום כוונה ליצור פרובוקציה, רצינו רק לגרום הנאה להרבה אנשים''.
בסוף החודש יועבר עגל הזהב לאמסטרדם, ויככב במסיבות שמארגן שמעון שירזי לקהל ההולנדי.
אם כבר מקורות, שיילכו עד הסוף / קובי אריאלי
כדי להזדעזע כראוי מריקודים סביב עגל זהב במסיבת טראנס, צריך ראשית לתמוך בקיומן של מסיבות כאלה, ורק אחר כך להתפלץ מהתפאורה האידיוטית הזאת. מאחר שאני חושב שמסיבות טראנס בזכות עצמן הן שריטה, הימצאו של האייקון המעצבן הזה בלב הרחבה היא נחמה פורתא.
כי עגל הזהב, למרות היותו מקור השראה לאינספור מושגים שאולים וסמל עתיק יומין, הוא בסופו של דבר מוצר תנ''כי טהור. כדי להכיר אותו יש להיות מחובר באיזושהי צורה לתנ''ך. כדי להבין שהצבתו בלב המסיבה היא התרסה אנטי-ממסדית, צריך מידה מסוימת של שאר רוח, של הומור ושל חיבור לשורשים. ואני לתומי חשבתי שמארגני מסיבות טראנס הם בורים גסי רוח, שעולמם התרבותי נע בין עטיפות של דיסקים לאמפולות של נוזלי הזיה. מסתבר שלא. מסתבר שיש מוח חושב מאחורי העיוות הזה. תנו לי להמר שמדובר ביוצא בשאלה שמפרק את האמביוולנטיות התרבותית שלו על מיצגים יצירתיים.
אבל אם כבר מקורות, אז עד הסוף. ריקודים סביב עגל זהב זה נחמד, אבל זה לא הכל. להלן הצעה יצירתית יותר למסיבה הבאה שגם היא נשענת על אליל מקראי, אמנם מפורסם פחות, אבל אפקטיבי הרבה יותר. קבלו את בעל פעור (במדבר כ''ה 9-3), אליל קדום שהתפרסם באופן המיוחד שבו היו עובדים אותו מאמיניו. הם היו, שימו לב, מרוקנים עליו את צואתם. לעניות דעתי, שילובו של אקט כזה יעשיר את הסצינה בצורה יוצאת מן הכלל ואף ירומם את קרן ישראל בעמים. הרי בסופו של דבר מסיבות הטראנס באו לכאן מבחוץ, אבל את ספר הספרים הנצחי הורשנו אנו לעולם כולו.
בגללו ניתץ משה את לוחות הברית / נפתלי קראוס
עגל הזהב - ביטוי מובהק של עבודת אלילים - נעשה בידי בני ישראל שיצאו ממצרים לפני יותר מ-3,000 שנה , מיד לאחר קבלת התורה בהר-סיני.
משה רבנו איחר לרדת מן ההר, וקטני האמונה דרשו מנהיג חלופי שימלא את מקומו. אהרון, אחיו של משה וממלא מקומו - סירב, אך בני ישראל המשיכו ללחוץ. הם אספו כמות גדולה של זהב, אהרון השליך אותו אל כור - ''ויצא העגל הזה'' (שמות ל''ב 24), כפי שדיווח אהרון לאחיו, לאחר שזה ירד מההר.
בני ישראל התכוונו ליצור אליל שינהיג אותם, ובחרו בדמותו של השור המצרי אספיס. אחרי שנוצר, התקהלו סביבו, רקדו, חגגו ''ויאמרו: אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים''.
כאשר ירד משה מן ההר הוא כעס מאוד, שבר את לוחות הברית שהיו בידיו, ניתץ את עגל הזהב והעניש את הגרעין הקשה של עובדי הפסל. כ-600 שנים אחר כך העמיד ירבעם בן נבט - שקרע את ממלכת דוד ושלמה - שני עגלי זהב בבית-אל ובדן, כדי למנוע את העם מלעלות לירושלים, אל בית המקדש. גם ירבעם הכריז: ''הנה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים'' (מלכים א', י ''ב 28).
מאז נשתרש אצל היהודים פתגם - במקרה של מעשה שלילי, או בשל טעות חינוכית כלשהי, אומרים: ''ויצא העגל הזה''.
הועתק המאמר בידי מיימוני
תוקן על ידי - מיימוני - 21/01/2004 18:23:43
נשלח ב-29/1/2004 11:54
אוי לי שנכשלתי באנאכרוניזם ... אבל עדיין יש משהו במה שכתבתי . שום דבר אינו מנותק מהשרשים ההסטוריים שלו .
נשלח ב-29/1/2004 11:07
מציץ...
אנחנו כבר בעידן אחר...
אני ממליץ לך לעיין בספרו של גדי טאוב, "המרד השפוף".
נשלח ב-28/1/2004 20:03
ממללא
גם אני לא מתיחס לויכוח הפוליטי בישראל בין ימין ושמאל . אני מתיחס לשני התנועות הרעיוניות שקיימות בעולם כולו והקיימות כבר מאות שנים בגלגולים שונים .זה אולי קצת פשטני , אבל בגדול ניתן לומר שמבחינה היסטורית הרעיון שיש מוסר אובייקטיבי אחד ואוניברסלי הוא מה שעמד ביסוד התפיסה השמאלית והרעיון שלכל עם יש את אמות המדה שלו עמד ביסוד התפיסה הימנית . היחס למסורת ולמוסדות מקודשים היא דוגמה אחת . הלאומיות לעומת הקוסמופוליטיות היא עוד דוגמה . כך לפחות הבנתי מספריהם של ישעיהו ברלין ושל יעקב טלמון .
נשלח ב-28/1/2004 18:15
מציץ,
אני שוב נמנע מלהיכנס לויכוח הישראלי שמאל-ימין, כיוון שלענ"ד פילוג המחנות האלו בישראל אין בו דבר מלבד שבטיות, עדריות ואינטרסים.
העימות פה הוא בין תפיסה מודרניסטית, שמבחינה בכללי מוסר אובייקטיביים ואני חושב שהיא מקובלת על רובו המוחלט של הציבור, בלי קשר לזהות הפתק שהוא משלשל בקלפי.
מולה קיימת תפיסה שלא מכירה במוסר אוניברסלי אלא ב'כל אחד והמוסר שלו', ולכן אפשר להיות מחד הומניסט קיצוני, על כל המשתמע מכך, ובד בבד לתמוך בזכותו של האחר לרצוח על רקע חילול כבוד המשפחה, כיוון שזוהי האמת וזה המוסר שלו.
הביטוי הדתי של תפיסה כזו הוא שאין אמיתות מטאפיזיות, כל אחד והאמת שלו, לרבות העגל כאמת.
הביטוי הפוליטי הוא מחד תפיסות אולטרה-שמאליות שאף לא מנסות לנתח אובייקטיבית את הסכסוך הישראלי-ערבי, אלא לקבוע מראש שהצד השני צודק לאור סולם הערכים שלו (כך למשל, מיכה שטרית יכול לשיר את השיר :"תחזור הבייתה ותראה, יהודים ערבים, ואתה תקוע ביניהם...").
מאידך, אפשר לראות שימוש בתפישה הזו בטיעונים של פוליטיקאים חרדים העומדים על זכותם לנהל את חייהם לפי אמונתם, במנותק מהכלל ודרישות הכלל (לימודי יסוד, שירות צבאי וכיו"ב).
נשלח ב-28/1/2004 16:36
בענין ה'קורלציה' בין תמיכה בפתרון בדרכי שלום לבין עבודה זרה , מענינים דבריו של ר' נחמן מברסלב כפי שמוסרם תלמידו ר' נתן : "דבר לענין מלחמות המלכים שנלחמים על איזה נצחון ושופכין דם הרבה בחנם וכו' ואמר שכבר נתבטלו הרבה שטותים מן העולם מה שהיו תועים ונבוכים בדורות הראשונים [כגון עניני עבודות זרות שהיו שוחטים בניהם למולך , וכיוצא עניני שטותים שהיו בדורות הרשונים] ועכשיו נתבטלו הרבה שטותים , ועדין טעות זו ומבוכה זו של מלחמות לא נתבטלו . והיה מתלוצץ מן חכמיהם ואמר בלשון ליצנות שהם חכמים גדולים וחושבים וחוקרים בחכמתם איך לעשות כלי זין נפלא , שיוכל להרוג אלפים נפשות בפעם אחת . וכי יש שטות יותר מזה לאבד ולהרוג נפשות רבות בחנם .
ממללא
האם אין זו דוקא התפיסה הניאו שמרנית שביסוד השקפתה עומד הרעיון שהכל יחסי ? הרי התפיסה הזאת אומרת שעל מדינות לפעול אך ורק בשם אינטרסיהם במשוחרר מכבלים מוסריים . דוקא התפיסה השמאלנית דורשת בשם מוסר אוניברסלי להתרסן ולהתחשב בכללים שמחייבים את כולם באופן אחיד.
נשלח ב-25/1/2004 06:38
אמשלום,
הניתוח של קובי אריאלי נוטף ציניות.
הוא לא בדיוק מסתכל על חצי הכוס המלאה..
נשלח ב-23/1/2004 14:38
ממללא,
חשבתי, אתה יודע, שלפעמים אדם משיח לפי תומו... כמו למשל בכינוי רב גדול בתוארו האקדמי ולא בתוארו הרבני (כבאשכול שכן)... אבל אני מקבלת את דבריך ומבטיחה להשתדל שלא לגרור אותך למלחמות שאין לך חלק בהן.
נשלח ב-23/1/2004 13:12
סנסי,
אני דווקא איני מסכימה עם המארגנים. יש יהודים רבים שמקפידים על אכילת אוכל כשר ונוסעים בשבת, למשל. או כאלה שאינם מקפידים על טהרת המשפחה, ובכל זאת ירתעו מלחגוג את יום הולדתו של אותו האיש. בעיני רבים (וטובים) היהדות מכילה מצוות והנהגות רבות שקרובות לליבם, במיוחד כאלה, הנתפסות בעיניהם כקשורות במסורת ובתחושת "עם" (כמו הרתיעה מ"עגל הזהב"), ואין לכך שום קשר, לדעתם, עם שמירת שבת וכו'.
קירוב של אותם אנשים (אם זוהי אכן המשימה) לא ייעשה, לענ"ד, ע"י הוצאתם אל מחוץ לתחום באמצעות הגדרות מצומצמות, דחיה חד-משמעית ופאניקה.
אני שוב מפנה את המבט לניתוח של קובי אריאלי, שמעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה.
נשלח ב-23/1/2004 12:47
שחרית,
לא כיניתי מישהו כ'דתי'.
ציינתי תופעה שמהווה בעיני מקבילה שצמחה בקרקע דתית להלך הרוח אותו תיארתי. המרכאות היו בעיני המקום, כיוון שה'דתית' בא לתאר חממה ובית גידול סוציולוגי מסויים. ברור שאין לכך כל משמעות אחרת, שהרי גם עבודה זרה היא דתית במובן הפשוט של המלה.
ואגב, אודה לך באם תשתדלי לא לגרור אותי למלחמות שאין לי חלק בהן...
נשלח ב-23/1/2004 09:53
צודקים המארגנים שאמרו:
אתמול הסביר רל נדל, מבעלי מועדון ה-TLV, כי העגל היה חלק מהתפאורה. ''זו היתה אמירה שלנו על הדרך שבה אנחנו רו אים את העולם'', אמר נדל, ''זה אולי לא נעים, אבל שמנו להם את האמת בפנים. היו אמנם כמה אנשים שהסתייגו מהעניין ורצו שנסיר את הפסל, אבל לא מדובר היה בגל של מחאה. כמובן שסירבנו לבקשה, כי זה נראה לי מגוחך שאנשים שיוצאים לבלות במסיבות בשישי שבת, מפריע להם עניינים שקשורים לתורה. או שאתם משתתפים במשחק, או שלא. עשינו כבר דברים הרבה יותר נועזים ולא נתקלנו בתגובות כאלו''.
גם שמעון שירזי לא הבין אתמול על מה כל המהומה. ''דבר ראשון, זה בכלל לא היה עגל, אלא שור עם פירסינג. זו הייתה מסיבה באווירה אתנית בתוך ואדי, ואנחנו מתעסקים בפנטזיה ואמנות. לאף אחד אין בעיה שאנחנו יהודים ובכל זאת עושים במועדונים מסיבות בחג המולד עם עצי אשוח ושלג, וגם סילבסטר זה חג נוצרי. מה הצביעות הזו? שלא ישחקו אותה יפי נפש. מבחינתי, זה נראה בדיוק כמו הפרה של עלית, זו אמנות ולא עבודת אלילים''.
מה שונה עגל הזהב שהיה במסיבה, מטלויזיה, או כל פסל אחר שהיו מציבים שם?
יש לי דחיה מסויימת מדיונים שטחיים וסטריאוטיפיים על שטחיותם וסטריאוטיפיותם של מיני "אחרים", ולמרות זאת אתפרץ אל הדיון הזה, רק כדי לציין חידוש חשוב של הפוסטמודרניזם - ההבנה שהעולם אינו מחולק לקבוצות כל-מכילות, ושיש בו אפשרות ל"קואליציות משתנות", ומעגליות חופפת מכיוונים שונים, שנתפסו ע"י החשיבה המודרנית, כבלתי אפשריים.
בד"א? למשל, רבים מ"עובדי עגל הזהב" (כפי שכונו למעלה) המשאנטים בישיבהאשראם של אהד אזרחי, באים דווקא מן העולם הד"ל ולא יסכימו לוותר על אף שעל מן הנילוס ועד הפרת. לעומתם, חלק מעובדי "עבד הזהב של השלום" (שהוצגו למעלה כמי שהי"א דווקא מסמל את כל דרכם "המעורבבת") כלל לא יגיעו לישיבהאשראם, כיוון שמבחינתם, הדרך אליו עוברת בשטחים הכבושים.
אגב, מה שמכונה למעלה "פי.סי", בלגלוג מסוים, יכול גם להיות מוערך כנימוס הכרחי ורגישות מינימלית בעולם חברתי המורכב מאנשים שונים מרקעים שונים - למשל, הפורום הזה.
נשלח ב-22/1/2004 23:06
זה עדין לא אומר שהוא לא דתי ...
(צחי , עובדות ו/או עקרונות לא ממש מענינות את
הPC הפוסט , וגם לא יגרמו לאדם הפוסטי , להתבלבל לרגע ואולי חלילה לתהות על חייו , הלא כן ?)
נשלח ב-22/1/2004 22:26
שחרית, ייחסת בטעות את דברי למימוני.
צר לי לחלוק עליך, אבל הוכח שהמנהיגים שהובילו את עבודת עגל השלום, היו מוכנים לשלם כל מחיר עבורו. אשמח אם תאמרי לי איזה מחיר הם לא ישלמו עבורו.
מידי פעם אני מעיין בירחון חיים אחרים, שתוכנו ב60 אחוז פגני. עוד לא ראיתי שם כותב אחד שאינו חלק ממחנה עגול השלום.
לגבי אהד אזרחי, על-פי מסכת מגילה הוא אינו יהודי, שכן כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי.
ואילו על-פי ההלכה יש לו דין מסית ומדיח.
נשלח ב-22/1/2004 19:51
מיימוני היקר,
אפילו את הנקודה של מואדיב ציטטת...
ולגבי דאגתך - אל חשש, מספר עובדי עגל השלום המוכנים למכור כל ערך רוחני (זה היה הניסוח?) שאותם אני מכירה, שווה בערך למספר הקופים האדומים שכיכבו באשכול אחר שעמם יש לי שיג ושיח. ולריב על עניין היפותטי בעלמא למי יש כוח?
ממללא היקר,
ראיתי שכינית את הרב אוהד אזרחי בכינוי 'דתי' (במרכאות). האם תוכל לספק לנו הגדרה מהו דתי ומיהו דתי בעיניך, כדי שנדע לעטר שמות מכרינו באופן הראוי?
