| נשלח ב-30/1/2004 12:53 |
 |
| |
איך הקריב הבל??
איך הקריב הבל בעוד שאכילת בשר היתה אסורה? זה לא מוסרי אז, לא? מה הפשט?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2005 13:50 |
|
| |
עוד נקודה מענינת שלא מוזכר הביטוי "קרבן" אלא "מנחה" - ביטוי שלא מוזכר בתורה ביחס לבהמות.
'מנחה' מבטא יותר נתינת תשורה.מתנה. ובאמת כתוב שזה היה אחרי תקופה של עשיה וגידול - 'מקץ ימים' וזה היה ביטוי של מתנה לה' מהיבול.(ולכן גם לא שיך פה הענין של חטאת)
לאראל - אחרי התבוננות יתכן להסביר כדבריך גם ברש"י שאכילת האש היתה לא צפויה.כלומר הוא הקדיש את זה והאש ביטאה שה' רוצה את מעשיו. לא כמו כל הקטרה.לא אכילה. אלא ביטוי אחר.כמו עלית אליהו במרכבת אש השמימה.
נקודה נוספת - הבל הביא מבכורות הצאן ומחלבהן אז באמת פה כמו בבכור , הקדושה היא עצמית מלידה וזה לא קשור לשאלה של קדושה והקרבה.
אך מה משמעות של "חלביהן" לפי הפרשנות שלך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/4/2005 13:28 |
|
| |
למימוני - גם אם הבל השתוקק לזה לכאורה לא מתאים לבא לפני ה' עם ההשתוקקות הזו שלא היתה לגיטימית אז ונחשבה "איסור" (בפשטות).
לאראל - אתה טוען שיש ענין עצמאי להפריש בהמה לה'.מה בדיוק עושים איתה? מה המשמעות שהיא לה'? האם תיתכן קדושה ללא תכלית? שאלתי היא האם ההקרבה נותנת תוקף לקדושה ואין קדושה מבלעדיה (מלבד בכור שהוא קדוש מלידה והוא לא מהוה ראיה לשאלה הזו.) או שמא הקדושה היא דבר עצמאי וההקרבה היא רק ההנהגה שראויה לדבר קדוש.
אני חושב שהפשטות היא שמשמעות הקדושה היא שמקריבים קרבן זה לה' והיא לא דבר נפרד.
עוד דבר קשה לפי דבריך - מה פרוש "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו"?
אולי התברר בנבואה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/4/2005 10:55 |
|
| |
"והבל הביא גם-הוא מבכרות צאנו ומחלבהן" - לא נאמר שהוא שחט או שרף אותן, ייתכן שהוא רק הביא אותן למקום שהיה מיוחד אצלו לעבודת ה', והקדיש אותן לה'.
הביא = מעין מה שאמרה חנה אם שמואל "ונתתיהו לה' כל ימי חייו" - היא בוודאי לא הקריבה אותו על המזבח).
חלבהן = הכבשים השמנות יותר.
להסבר נוסף ע' גם דברים טו 19-20: "
* כל-הבכור אשׁר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדישׁ לה' אלהיך לא תעבד בבכר שׁורך ולא תגז בכור צאנך.
* לפני ה' אלהיך תאכלנו שׁנה בשׁנה במקום אשׁר-יבחר ה' אתה וביתך"
בני ישראל נצטוו שתי מצוות לגבי הבכורות: לא להשתמש בהם לצרכי חול, ולאכול אותם לפני ה'. הבל קיים את המצוה הראשונה אך לא את השניה.
אמנם, קושייתך עדיין במקומה לפי שיטת רש"י, שכתב שירדה אש מהשמים ואכלה את קרבנו של הבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 19:52 |
|
| |
מיימוני,
חלקתי על המגמה ליחס את פרשת הבל אחיו של קין לתקופה שלאחר יציאת נין נינו של קין מהתיבה, אך לא לגופה של אפשרות ההסבר. אכן הסברך שכבר השתוקק הבל, נהדר!
תוקן על ידי - ווטו1 - 01/02/2004 21:10:58
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 18:48 |
|
| |
בריסקר
תמהני על השגתך. מדוע אתה סבור שננעלו בפנינו שערי הבנה שמבוססים על הפסיכולוגיה האנושית?
וטו,
איני יודע מדוע מיהרת לחלוק על דברי בוגי. אמת שהוא מציע פעמים רבות פירושים שחורגים מיכולת הקבלה שלי, אבל במקרה זה אפשר שהוא צודק.
הלא הדברים באמת נכתבו בדור שכבר היה מורגל לאכילת בשר.
וגם אם הבל עצמו לא אכל בשר, מי אומר שלא השתוקק לזה? הלא היה אדם, כלומר גופו השתייך למחלקת הטורפים, כפי שמכנים אותה בזואולוגיה (לפי מיעוט ידיעותי בזה).
ועוד אזכיר את דברי הרמב"ן, שהמקריב בהמה לחטאו צריך לראות את הבהמה כאילו היא קרבה תמורתו, ומה שנעשה לה היה ראוי להיעשות לו.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 17:32 |
|
| |
ישרן,
אכן המשל צריך להתאים ולכן בעיקר אינני מסכים לאינטרפרטציה של בוגי, אך לא נראה שמשום כך עולה הפרכא לדרגה שהעלית אותה.
בריסקר,
אנו רחוקים אמנם מכל נסיבות החויה אבל את העיקרון הבסיסי ניתן לתפוס ולדון בו וגם עם ההארות שהאירו לנו הראשונים ז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 10:29 |
|
| |
כל עניין הקורבנות זה לא מובן לנו שאנו רחוקים. ואנו רחוקים מההבנה אז מה הטעם לשאול על הבל דווקא?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 06:19 |
|
| |
אי"צ,
בנוסף ובהרחבה לדבריך -
גם תפילה, תשובה וצדקה הם סוג של קרבן: של זמני היקר, של האגו שלי, של כספי וכו'...
ואני מסכימה איתך מאוד לגבי היכולת והצורך להסתכל אל מחוץ לעצמי (לסובייקט) בעבודת ה'.
מי ייתן ונצליח...
שבוע טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2004 03:47 |
|
| |
עינו ערכין יב ע"א "אכילה ושתיה" קרבני לחמי, מנחות כ ע"א. אולי יש לחלק בין זריקה לאימורין.וצ"ע אם היתה זריקה כלל.
אל תצל מפי דבר אמת
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2004 23:14 |
|
| |
ישרן ,
ומה מרחיק את האדם מהקב"ה ?
שיצטרך להתקרב אליו ?
להבנתי :
היותו יצור בעל חיות עצמאית , ולכן ע"י מסירת החיים חזרה לה' נוצר קירוב . (לפחות מצד התאוריה , וידוע שהדברים הללו שנוים במחלוקת.)
הקרבן מדמה את הפעולה הזו . אם כי אפשר להשיגה
ונראה שביתר שלימות , ע"י תשובה , תפילה , צדקה , וכו'.
ומכ"מ דומני שלקרבן יש את משמעותו היחודית , בשל יציאתו וחריגתו מה"סובייקט" האנושי , אל מציאות מוחשית וממילא מוחלטת יותר (אם אפשר לקרוא לזה כך).
שבוע טוב .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2004 16:32 |
|
| |
גם משל צריך להיות מתאים למציאות.א"כ שארי ליה מאריה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2004 15:45 |
|
| |
ישרן,
ברוך הבא!
הרעיון שמציע יהוסף מובע ברמב"ן וכבר התבאר באשכול עתיק על "קרבנות: חייבים מחלוקת" שגם הרמב"ם יודה לרעיון.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=278747
גם באשכול הבנות בקרבנות בו כתבת לאחרונה נידון הענין. סלח לי על הקיצור אך השבת ממשמשת!
תיקנתי את הערתך לבוגי אם כי איני מסכים שיש צורך לפרש שמעשה הבל משל הוא, אך מצאנו גישה זו בחז"ל ובראשונים ולכן לא ניתן לשלול במחי יד. גם לו היו דבריו שליליים לגמרי הייתי מוחקם אבל הערה מהסוג שנכתבה אינה ראויה לפורום!
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2004 15:33 |
|
| |
ה' ישמור מדעות כאלו האם הוא לא הקריב באמת? ***.ויהוסף -למה למסוק אותם לה'? תן להם לחיות! הרעיון שאתה מציע מוזר והפשוט שקרבן זו תקרובת מקרבת האדם לה'. וכן בחז"ל לא זוכר היכן על המזבח שהוא כאכילה ושתיה.שולחן גבוה.וכו'.
תוקן על ידי - ישרן - 30/01/2004 15:37:41
***
תיקון לשוני
תוקן על ידי - ווטו1 - 30/01/2004 15:39:11
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2004 14:54 |
|
| |
ישרן
אל תשכח שפרשת הבל נאמרה אחרי שכבר אכלו בשר 
|
|
|
|
| נשלח ב-30/1/2004 14:21 |
|
| |
ישרן היקר
נדמה כי קושייתך נובעת מהנחת יסוד כי הקרבן עיקרו בשר, וזה אינו כי אם קרבן מבטא את שייכות החיים לד'. זו לא מתנת בשר, אלא שיוך חיים, ומכאן שאין כל הגיון לקשור את הקרבן בכך שיהיה מותנה בהיותו מותר לאדם. גם נוח הקריב לפני היתר האכילה.
ובקצרה, כדי להניח את הנחתך, יש להניח עוד כמה דברים שאינם מבוארים. הנחות היסוד שלך מעניינות, אך כפי הנראה בתורה ובפרט לאור פירוש רמב"ן ורמב"ם בקרבנות, שהקרבן מסמל את מסיקת החיים לד', הקושיה מיושבת.
שבת שלום
|
|
|
|
|
