בית פורומים עצור כאן חושבים

פרישות מתענוג בחז"ל- האמנם?

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-1/2/2004 03:41 לינק ישיר 
פרישות מתענוג בחז"ל- האמנם?

האם פרישות היא דרך מקובלת בחז"ל? בפרק שישי בנדרים מבואר סיפורים על המלצות אנינות טעם של אמוראים. וכן תנא שהיה בדרן ובידר את רבי.בר קפרא כמדומני.אך רבי אמר שלא נהנה מהעולם? ומה עם המסילה לישרים? והמקובלים?

אל תצל מפי דבר אמת



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-5/6/2014 09:33 לינק ישיר 

זכו שכינה ביניהם
המנגינה המקובלת היא שהשראת השכינה היא בפרישות, סוגה בשושונים שהיה חביב על הרב סולובייצ'יק.

מדוע לא נאמר שהיא שורה דווקא בלהט ובשיאים, הלא הן מקיימים את הבית ואת העולם?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/3/2012 11:53 לינק ישיר 

שומרים נגיעה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-22/3/2012 11:49 לינק ישיר 

לא
אבל מי שנגיעתו היא למענו - חייב
מי שנגיעתו היא תסביך - פטור, כשוטה

וביתר רצינות-א. גם אם היו גישות שונות, וזה הגיוני מאוד, אין מניעה שהעאמת היא סינתזה
ב. למעשה, מה אכפת לנו מה חשבו חז"ל בדבר שאינו הלכה "קשה". כשם שמוסכם על הרבה כאן שבעובדות יכול וטעו, כך יתכן שטעו בניחוש "רצון ה'" (ורק בהלכה שיקול דעתם - מחייב)


תוקן על ידי תלמידטועה ב- 22/03/2012 11:53:40




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/3/2012 11:04 לינק ישיר 

רק להם יש נגיעה?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/3/2012 10:34 לינק ישיר 

דווקא נראה לי, שהאמת יותר עם הגישה החרדית.

א. כי הגישה החרדית נאמרה על ידי גדולה תורה כדוגמת הסטייפלר והחזון איש, ולא על ידי רבנים או מדריכי חתנים פשוטים - שאינם יכולים להכריע בסוגייה עדינה זו.

ב. הגישה הרווחת בכל דבר תורני - היא לנסות להסביר שאין מחלוקת, ולא לברוח מבחינת הדברים לעומק ולא למצוא פיתרון.

ג. מחלוקת אינה פותרת את כל הבעיה, כי חלק מהסתירות נמצאות בדברי אותו חכם. למשל מובא בערך הנ"ל סתירה בדברי השולחן ערוך עצמו:  השולחן ערוך מביא להלכה (באורח חיים סימן רמ) שיש לקצר בתשמיש ולמעט הנאתו, ומצד שני פוסק (באבן העזר סימן כה) שבדברי תשמיש יכול לדבר איתה "כדי להרבות תאוותו".

ד. יש כאן נגיעה בדבר. לגישה הדתית - ישנו ריווח שיוצא על ידי פרשנות זו. על ידי שהם מציגים זאת כמחלוקת, והם כמובן בוחרים את הצד המתירני.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-20/3/2012 21:16 לינק ישיר 

חגית

(ברוכה הבאה לפורום, או ברוכה השבה)

יש ענין רב בקטע שבחרת לצטט. תודה.

חלק מן הענין אינו בנושא עצמו, הפרישות מול הפקת הנאה, אלא בפרשנות. אצלנו, החרדים, מעדיפים להציג את הגישה הראויה כבת שתי דרגות ולמעט במחלוקת, ואילו אצל אחינו הדתיים לאומיים "מותר" להציג את הנושא כמחלוקת היסטורית בין שתי גישות כבר בימי האמוראים והתנאים, כפי שכנראה הדבר באמת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/3/2012 09:41 לינק ישיר 

עוד על פרישות נכתב בויקיפדיה כאן:

http://he.wikipedia.org/wiki/יחסי_אישות_(יהדות)

בספרות ההדרכה החרדית, הדברים מוצגים כגישה אחת. האידיאל הוא למעט בתענוג, אך בפועל אין לאדם לצמצם בהנאה, אלא אם כן הוא הגיע לדרגת חסידות (מקביל לדרגת הפרישות), ואישתו לא נפגעת מכך. הגדיר זאת החזון איש באיגרת ג': "באשתו הטהורה הכל מצווה, רק על דרך החסידות מי שראוי לכך ממעט בתענוג"‏[38]. בדומה לכך כתב הסטייפלר באיגרתו: "הן אמת שהפרישות מתאוות העולם הזה הוא עניין גדול... אבל זה אינו אלא כשמקיים מה שמחוייב על פי התורה"‏[38].

לעומת זאת, בחלק מהספרות הדתית לאומית, הנושא מוצג כשני גישות ביהדות. גישה אחת שרואה מיעוט הנאה כאידיאל - גישתו של השולחן ערוך שלדבריו יש לעשות זאת "כמי שכפאו שד", כלומר, לקצר כדי למעט הנאתו. וגישה שניה, שעל פיה יש לנהוג, גישה של שימוש בהנאה באופן טבעי בלא צורך למעט בה, בגלל שההנאה מאחדת בין בני הזוג‏[41].




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/3/2009 15:15 לינק ישיר 

מאיר
קדוש בעברית פרושו- מובדל, ולכן קידושין הן הבדלתה של האשה , כש- שקדשה- פרושה זונה המובדלת מאחרות. וקדש- מובדל מאחרים,

אדם המקדש- - מבדיל את הבהמה או את הבית,וכ' ---במקרה שלנו ליהודי יש  הכח להבדיל בהמה בית או אדם , להבדיל אותו מחולין למצב של שיכות לה',
 
וכשם שאדם המקדש את האשה, מיחד אותה לעצמו ומבדיל אותה מאחרים, כך הוא  מיחד את הבהמה לה' ומבדיל את הבהמה מאחרות ואחרים.

כל הכח זה מוקנה לו על ידי התורה.

גוי לא מקדש, לא בהמה ולא אשה, רק ליהודי יש את הכח הזה. ומהכח הזה הוא גם מברך.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/3/2009 14:33 לינק ישיר 

מי החליט מה ההגדרה ה"נכונה" של המילה "ברכה"? הרי את בעצמך מסכימה איתי בסוף דבריך, שהכל מגיע מלמעלה. אז אני רק אומר זאת בפירוש, וזה הכל.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/3/2009 13:35 לינק ישיר 

למיכה המרשתי

" ברכת איש לרעהו היא איחול (=ייחול ~בקשה) שתבוא הברכה מלמעלה"

תשובתך לא מתרצת את שאלתי.
כיצד הישירות של הברכה משנה הגדרה של מילה?
אתה הרי בקביעתך נתת הגדרה חדשה לברכה.
העובדה שהברכה ישירה או עקיפה איננה משנה הגדרה.
הרי בסופו של דבר כל ברכה מגיעה למעלה.
גם אם יש כח ליהודי לברך הרי הברכה באה תמיד מאת ה'.
 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-12/3/2009 13:31 לינק ישיר 

ירוחם,

כשיהודי מקדיש הוא לא בהכרח הופך את הבית, בהמה או את החפץ לקדוש במובן של קדושה, אלא במובן של קידושין. האם אשה שהתקדשה לאיש הופכת לקדושה יותר מבתולה קדושה ורווקה?

קדוש פירושו מיוחד לדבר מסויים/לאיש מסויים/לרשות מסויימת, מעבר לכך דבר קדוש שולל מכלל העולם ליהנות ממנו, כלומר קדושה היא סוג של בעלות וקניין.

לכן אשה המקודשת לבעלה אסורה לכלל העולם לא מצד שהיא קדושה כספר תורה אלא בגלל שהיא מיוחדת לבעלה ומקודשת אליו, כ"כ המקדיש בהמה מייחד את הבהמה לרשות הקדש ומחיל עליה בעלות חדשה ולאו בדווקא שיש בכוח האדם להפוך מחולין לקדושה.

הוכחה לכך היא תורת הנדרים, שאדם לא יכול לאסור חפץ סתם, אלא להתפיס בדבר הנדור, דהיינו שאדם יכול להקדיש חפץ ולייחדו ואז חלים עליו מהתורה דיני איסור, הוי אומר שהאדם רק העביר את החפץ לרשות הקדש, האיסורים והקדושה - אם ישנם - באים מהתורה. ולכן המתפיס צריך להתפיס בדבר הנדור כי בכוחו רק לנדור אבל לא להחיל איסורים וקדושה, כשנודר האיסורים חלים ממילא מדין התורה אולם לא האדם מקדש.

_________________

מ. זוהר




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/3/2009 13:18 לינק ישיר 

מיכה

אין לזה ולא כלום עם הקבלה, זה מהתורה הכתובה, אוכל להביא לך  ראיות.
 
אבל ככלל, יהודי יש לו כח להפוך חולין לקודש - יהודי אומר  בהמה זו קודש, הבהמה מיד הופכת לקודש.

בית זה- יהיה בית כנסת, הבית מיד מתקדש, והופך למקום קדוש,

הגמרא אומרת - אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיינך. 


בזמנו כש-הרב כהנאמן  הקים את ישיבת פונוביץ , נסע לגיוס כספים לאמריקה, היתה לו הצלחה לא רגילה, 

פעם הוא הגיע לביתו של יהודי עשיר, וניסה להתרים אותו לישיבה,
 
אבל למרות כל כישוריו של הרב, ולמרות שליהודי הזה,הוא  הקדיש הרבה  זמן, תרומה הוא לא קיבל,
 
עמד הרב כהנאמן על רגליו, להפרד- ואמר ליהודי- ראה- אם כסף אתה לא מוכן לתת לי,  אני מבקש אותך שתברך אותי!
 
השתומם היהודי --מה? שאני אברך את כב' הרב? אני יהודי פשוט,

השיב לו הרב- כל יהודי יש לו את הכח לברך, ואפילו יהודי פשוט, בבקשה תברך אותי.

-במה לברך אותך כב' הרב?

ש לא אפגוש עוד יהודים כמוך- השיב הרב.

כשלמדתי בפונוביץ  אמרו שזה סיפור אמיתי,  בהכירי את הרב הסיפור התאים לו.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/3/2009 12:49 לינק ישיר 

איך אתה יודע שליהודי יש כח לברך? האם זה מגשים את הכוחות העליונים פחות מהקבלה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/3/2009 12:33 לינק ישיר 

מיכה

לכל יהודי יש את הכח לברך, הוא המברך. אפשר להגיד גם שה' יברך אותך וכ' אבל אנו מברכים בלי התוספת , יש ליהודי כח לברך.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/3/2009 11:53 לינק ישיר 

אני מדבר על ברכה ישירה מלמעלה.
 ברכת איש לרעהו היא איחול (=ייחול ~בקשה) שתבוא הברכה מלמעלה. (הרי בשר ודם לאו בר הכי הוא. אא"כ כוונתו סתם להביע את נשיאתו בעול עם חברו. ואז זה כבר לא ברכה שנועדה להפיק איזה תועלת, אלא למנוע אי-אמון)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > פרישות מתענוג בחז"ל- האמנם?
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 7 8 9 לדף הבא סך הכל 9 דפים.

bholext