פרישות מתענוג בחז"ל- האמנם?

האם פרישות היא דרך מקובלת בחז"ל? בפרק שישי בנדרים מבואר סיפורים על המלצות אנינות טעם של אמוראים. וכן תנא שהיה בדרן ובידר את רבי.בר קפרא כמדומני.אך רבי אמר שלא נהנה מהעולם? ומה עם המסילה לישרים? והמקובלים?

אל תצל מפי דבר אמת

למיכה המרשתי

" ברכת איש לרעהו היא איחול (=ייחול ~בקשה) שתבוא הברכה מלמעלה"

תשובתך לא מתרצת את שאלתי.
כיצד הישירות של הברכה משנה הגדרה של מילה?
אתה הרי בקביעתך נתת הגדרה חדשה לברכה.
העובדה שהברכה ישירה או עקיפה איננה משנה הגדרה.
הרי בסופו של דבר כל ברכה מגיעה למעלה.
גם אם יש כח ליהודי לברך הרי הברכה באה תמיד מאת ה'.
 

ירוחם,

כשיהודי מקדיש הוא לא בהכרח הופך את הבית, בהמה או את החפץ לקדוש במובן של קדושה, אלא במובן של קידושין. האם אשה שהתקדשה לאיש הופכת לקדושה יותר מבתולה קדושה ורווקה?

קדוש פירושו מיוחד לדבר מסויים/לאיש מסויים/לרשות מסויימת, מעבר לכך דבר קדוש שולל מכלל העולם ליהנות ממנו, כלומר קדושה היא סוג של בעלות וקניין.

לכן אשה המקודשת לבעלה אסורה לכלל העולם לא מצד שהיא קדושה כספר תורה אלא בגלל שהיא מיוחדת לבעלה ומקודשת אליו, כ"כ המקדיש בהמה מייחד את הבהמה לרשות הקדש ומחיל עליה בעלות חדשה ולאו בדווקא שיש בכוח האדם להפוך מחולין לקדושה.

הוכחה לכך היא תורת הנדרים, שאדם לא יכול לאסור חפץ סתם, אלא להתפיס בדבר הנדור, דהיינו שאדם יכול להקדיש חפץ ולייחדו ואז חלים עליו מהתורה דיני איסור, הוי אומר שהאדם רק העביר את החפץ לרשות הקדש, האיסורים והקדושה - אם ישנם - באים מהתורה. ולכן המתפיס צריך להתפיס בדבר הנדור כי בכוחו רק לנדור אבל לא להחיל איסורים וקדושה, כשנודר האיסורים חלים ממילא מדין התורה אולם לא האדם מקדש.

_________________

מ. זוהר

מיכה

אין לזה ולא כלום עם הקבלה, זה מהתורה הכתובה, אוכל להביא לך  ראיות.
 
אבל ככלל, יהודי יש לו כח להפוך חולין לקודש - יהודי אומר  בהמה זו קודש, הבהמה מיד הופכת לקודש.

בית זה- יהיה בית כנסת, הבית מיד מתקדש, והופך למקום קדוש,

הגמרא אומרת - אל תהיה ברכת הדיוט קלה בעיינך. 


בזמנו כש-הרב כהנאמן  הקים את ישיבת פונוביץ , נסע לגיוס כספים לאמריקה, היתה לו הצלחה לא רגילה, 

פעם הוא הגיע לביתו של יהודי עשיר, וניסה להתרים אותו לישיבה,
 
אבל למרות כל כישוריו של הרב, ולמרות שליהודי הזה,הוא  הקדיש הרבה  זמן, תרומה הוא לא קיבל,
 
עמד הרב כהנאמן על רגליו, להפרד- ואמר ליהודי- ראה- אם כסף אתה לא מוכן לתת לי,  אני מבקש אותך שתברך אותי!
 
השתומם היהודי --מה? שאני אברך את כב' הרב? אני יהודי פשוט,

השיב לו הרב- כל יהודי יש לו את הכח לברך, ואפילו יהודי פשוט, בבקשה תברך אותי.

-במה לברך אותך כב' הרב?

ש לא אפגוש עוד יהודים כמוך- השיב הרב.

כשלמדתי בפונוביץ  אמרו שזה סיפור אמיתי,  בהכירי את הרב הסיפור התאים לו.

_________________

מודה ועוזב

איך אתה יודע שליהודי יש כח לברך? האם זה מגשים את הכוחות העליונים פחות מהקבלה?

מיכה

לכל יהודי יש את הכח לברך, הוא המברך. אפשר להגיד גם שה' יברך אותך וכ' אבל אנו מברכים בלי התוספת , יש ליהודי כח לברך.

_________________

מודה ועוזב

אני מדבר על ברכה ישירה מלמעלה.
 ברכת איש לרעהו היא איחול (=ייחול ~בקשה) שתבוא הברכה מלמעלה. (הרי בשר ודם לאו בר הכי הוא. אא"כ כוונתו סתם להביע את נשיאתו בעול עם חברו. ואז זה כבר לא ברכה שנועדה להפיק איזה תועלת, אלא למנוע אי-אמון)