עשיית פסלים "בשביל המזל" - דעת הרמב"ם?

הרמב"ם, בהלכות עבודה זרה פרק ג, מדבר על שני איסורים שונים שקשורים לעשיית פסלים:

* הלכה יד: "העושה עבודה זרה לעצמו--אף על פי שלא עשאה בידו, ואף על פי שלא עבדה--לוקה, שנאמר "לא תעשה לך פסל, וכל תמונה" (שמות כ,ג). וכן העושה עבודה זרה בידו לאחרים--אפילו עשה אותה לגוי--לוקה, שנאמר "ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם" (ויקרא יט,ד). לפיכך העושה עבודה זרה בידו לעצמו, לוקה שתיים.", כלומר - אסור לעשות כל פסל שמייצג אל שעובדים אותו.

* הלכה טו: "אסור לעשות צורות לנוי, ואף על פי שאינן עבודה זרה: שנאמר "לא תעשון, איתי: אלוהי כסף ואלוהי זהב" (שמות כ,יט)--כלומר צורות של כסף ושל זהב שהן לנוי, כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהן לעבודה. ואין אסור לצור לנוי, אלא צורת האדם בלבד... וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ומלאכים, שנאמר "לא תעשון, איתי" (שמות כ,יט)--לא תעשון כדמות שמשין המשמשין לפניי במרום, ואפילו על הלוח. צורות הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם, וצורות אילנות ודשאים וכיוצא בהן--מותר לצור אותן, ואפילו הייתה הצורה בולטת. ", כלומר, אם הפסל לא מייצג אל שעובדים אותו, אלא הוא נעשה לקישוט בלבד, בדרך-כלל מותר לעשות אותו, אלא-אם-כן הוא בדמות אדם בולט, או בדמות כוכב.

אבל בימינו יש גם מצב ביניים: יש פסלים שעושים אותם כדי להביא מזל (חמסות, דגים וכו'). זה פחות חמור מאשר לעשות פסל שעובדים אותו, אבל זה יותר חמור מאשר לעשות פסל לנוי. מה הדין במקרה זה, ומדוע? האם יש פוסקים שהתייחסו לשאלה זו?

הרוגוצובר אמר פעם שהמצוה הראשונה בתורה היא "תהיה חכם" כלומר במקרה שלנו אני חושב שהבנת היטב את דברי ואני לא רואה טעם לתת לך להמשיך לנקנק את המילים שלי, אני חושב שמצידי הנקודה ברורה ואני מאחל לך הצלחה בכל אשר תפנה.

ייתכן שיש לי בעיה בשפה, אולם אני לא מבין את ההבדל בין "חומרי/גשמי" לבין "רוחני/מאגי":
* אם "תרופה חומרית" היא תרופה שעשויה מחומר, אז גם קמיע עשוי מחומר, ולעומת-זאת הקרינה שמקרינים על חולי סרטן אינה חומרית.
* אם "ריפוי חומרי" הוא ריפוי שמשפיע על הגוף ולא על הרוח, אז גם רופא-אליל יכול לטעון שהוא "מקרין אנרגיה" על הגוף, ולעומת-זאת כל הטיפולים הפסיכיאטריים והפסיכולוגיים אינם חומריים.
* אם "ריפוי חומרי" הוא ריפוי שפועל בעזרת חוקי-הטבע המוכרים לנו, אז פניצילין בזמן הבית היה נחשב לעבודה-זרה, ומכיוון שאסור לנסות עבודה-זרה אפילו באופן זמני ("אל תפנו אל האלילים"), היה אסור לנו לעשות ניסויים בתרופות אלו, והרפואה היתה נשארת ברמה פרימיטיבית.

אני מקבל את ההתנצלות, גם אני מתנצל על כך שאני "נודניק", אולם לדעתי זה חשוב להגדיר באופן מדוייק את המושגים שמשתמשים בהם, כי רק הגדרות מדוייקות יכולות לאפשר לנו להתייחס כראוי למקרים חדשים.

אתה מתעקש להשוות בין רפואה רוחנית לרפואה גשמית ואני מרגיש שאני מדבר אל הקיר.

אתה תופס את הניואנסים ומתעלם מהעקרונות.

אני חוזר ומסביר, רפואה מאגית נאסרה על ידי התורה בין אם כדעת הרמב"ם מפני שהוא הבל ואין בו מועיל, בין אם כפי שמופיע בחז"ל שנקראו כשפים מפני שמכחישים פמליה של מעלה. בכל מקרה התורה אסרה את זה.

אם הנסיון לפתור את הבעיה היא בדרך פיזית/גשמית זה מותר. אם הנסיון לפתור את הבעיה היא בדרך רוחנית התורה אסרה. מלבד ע"י הנבואה כמו שכתוב נביא מקרבך מאחיך כמוני וכו' אליו תשמעון.

או בדרך של תפילה לרופא כל בשר.

נ.ב. קבל את התנצלותי על הביטויים הלא יפים שכתבתי בתגובה הקודמת, זה באמת לא היה בסדר.

אשר: אני אתעלם מכינויי הגנאי ואמשיך לשאול, כי תורה היא וללמוד אני צריך.
זו לא חכמה לפסוק לגבי מקרים קיימים - צריך גם לדעת להתייחס נכון למקרים חדשים, ולשם כך צריך למצוא את קריטריון מדוייק להגדרת "עבודה זרה", ולשם כך צריך לנפות את הקריטריונים הבלתי-רלבנטיים.

כתבת: "ההסבר של מי שהולך לרופא, זה מפני שההוא למד רפואה, למד ממה נגרמת המחלה ואיך מטפלים בה. וזה שאני לא יודע זה לא בגלל שהוא יותר קרוב להקב"ה יותר ממני, אלא בגלל שהוא למד ואני לא, וזה שאני מסתמך עליו זה בגלל הבחינות שהוא עבר והרישיון שהוא קיבל. ".
ומי שלא הולך לרופא, אלא הולך לסבתא שלו, שלא עברה שום בחינות ואין לה שום רשיון, אבל היא יודעת מנסיון שקומפרסים חמים של תה מרפאים את העיניים - האם הוא עובד עבודה זרה?
ומי שהולך ל"הילר", שלמד "הילינג" במקדש הודי, ולמד גם מה הסיבה לכל מחלה (הפרת האיזון של האנרגיות בגוף, כמובן), עבר מבחנים וקיבל רשיון; והלקוחות באים אליו בגלל שהוא יודע יותר טוב איך "לרפא" בעזרת לחשים למיניהם - האם הוא לא עובד עבודה זרה?
ומי שהולך למקובל, שלמד קבלה בישיבה, ויחד עם זה גם למד עבר מבחנים וקיבל תעודת-הסמכה; והלקוחות באים אליו בגלל שהוא יודע יותר טוב קבלה, ויודע בדיוק מה הסיבה לכל מחלה (=שדים ומזיקים שנכנסים לגוף) - האם הוא לא עובד עבודה זרה?

בקיצור, הקריטריונים של לימוד, מבחנים, תעודות, ידיעת הסיבה למחלה וכו' נראים לי לא רלבנטיים.

אראל

אתה עושה את עצמך *** בכוח?

ההסבר של מי שהולך לרופא, זה מפני שההוא למד רפואה, למד ממה נגרמת המחלה ואיך מטפלים בה. וזה שאני לא יודע זה לא בגלל שהוא יותר קרוב להקב"ה יותר ממני, אלא בגלל שהוא למד ואני לא, וזה שאני מסתמך עליו זה בגלל הבחינות שהוא עבר והרישיון שהוא קיבל.

לעומת זאת ה"בבא" או ה"אדמו"ר" כוחם הוא במאגיה, בכך שהם לא צריכים בכלל לדעת על המחלה, הם כביכול מטפלים במחלה ב"שורשה העליון" וכו' ועליהם התכוון הרמב"םן שאסור להאמין בהם מכיון שהתורה אסרה עלינו לפנות למגידי עתידות וקוסמים למיניהם, והרמב"ם מוסיף שלא תחשוב שהתורה אסרה אותם אבל בכ"ז הם מועילים, אלא שלדעתו הם גם לא מועילים כלום.

כמובן שעל הדבר האחרון ישנו ויכוח האם ישנם כוחות כאלו, וכדברי חז"ל "שמכחישים פמליה של מעלה" אבל זה נושא לויכוח אחר.

___
לפי החוקה:


תוקן על ידי - יענטע - 17/02/2004 20:22:32

איקה: הרמב"ם מביא הרבה דוגמאות, ואז כותב "כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן", אבל לא נותן הגדרה כללית מהם "דברים אלו": האם כל דבר שאינו מועיל נכלל ב"דברים אלו" שאסור להאמין בהם? למשל:
* אם אדם יוכיח שיש תועלת בחמסה - האם יהיה מותר להשתמש בה?
* ואם עדיין לא הוכח מדעית שמריחת קרם אבוקדו על הפנים מועילה לשיפור המראה - האם מעשה זה ייחשב לעבודה-זרה, עד שיוכח שהוא מועיל?
* ומה תגידי על המנהג ה"טיפשי" של הכנסת שערות לתוך הפה - האם הוא נכלל בהגדרה של עבודה זרה, שהגויים לימדו אותנו כדי שננהה אחריהם? (למי שלא הבין - התכוונתי לצחצוח שיניים)

אשר ונישטאיך הציעו קריטריונים להבחין בין תרופה לבין עבודה זרה, אולם כבר הסברתי מדוע לפי דעתי הם לא מספקים (בעמוד הקודם)

אראל,

בהלכה י – זה האוסף נחשים ועקרבים ולוחש על האדם "ומעלה על דעתו בסכלותו שאותם הדברים מועילים , והאומר כך וכך על האיש – אינו ניזוק ומהם אוחז בידו ,מפתח או אבן וכיוצא בדברים האלה הכל אסור – עבודה זרה.

בהלכה יא – מי שנשכו נחש או עקרב – מותר ללחוש על מקום הנשיכה, ואפילו בשבת – כדי לישב דעתו ולחזק לבו. אף על פי שאין הדבר מועיל כלום, והואיל ומסוכן הוא – התירו לו כדי שלא תטרף עליו דעתו. – פיקוח נפש.

הלכה יב - "המניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שישן – לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים אלא שהם כופרים בתורה - השימוש בקמיע נכלל באיסור עבודת אלילים.

ולסכום בהלכה טז - כל המאמין בדברים אלו , ומחשב בלבו שהם אמת ודברי חוכמה – התורה אסרתם שהם דברי תוהו והבל שנמשכו אחריהם חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללם -

וראה בתגובתו של אשר לעיל, הוא הביא את הפסוק עליו נסמך הרמב"ם כשהוא מכליל האמונה בקמיעות = ספר תהילים על הקטן שיישן – כאיסור עבודת אלילים.

נישטאיך: אז אנחנו מסכימים שיש הבדל מהותי, בין איסור עבודת אלילים, לבין איסור פיקוח נפש או איסורים אחרים. ולכן, אני מבקש באשכול זה לדון רק באיסור עבודת אלילים, שהוא האיסור החמור ביותר.
והשאלה שלי (מתחילת האשכול) היא: האם שימוש בחמסה כדי להתרפא נכלל באיסור עבודת אלילים? או ש"עבודת אלילים" הכוונה רק לארבע העבודות האסורות (השתחווייה, זביחה, קיטור וניסוך)? אם זה אכן נכלל באיסור עבודת אלילים - מה הפסוק בתורה שממנו לומדים זאת?

לאראל:

<"שמעתי שזה אסור, אבל לא שמעתי שזה אסור משום עבודה זרה">

לא אמרתי שזה אסור משום עבודה זרה.

להבדל שבין חומר לצורה:

נכון, התורה מדגישה שוב ושוב שאסור לעשות צורות מסויימות ("פסל", "תמונת כל סמל", תבנית זכר או נקבה..."), אך ההלכה גם מדגישה את איסור העבודה אף מבלי לעשות פסל: "עיקר הצווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים לא מלאך ולא גלגל ולא כוכב ולא אחד מארבעה היסודות ולא אחד מכל הנבראים מהן ואע"פ שהעובד יודע שה' הוא האלהים והוא עובד הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה הרי זה עובד כוכבים וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כלומר שמא תשוט בעין לבך תראה שאלו הן המנהיגים את העולם והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים ואינם נפסדים כמנהגו של עולם ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן ובענין הזה צוה ואמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם כלומר שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא". (רמב"ם יד החזקה - הלכות עבודת כוכבים פרק ב הלכה א).

על דברי: <"השאלה הראשונה שצריך לענות עליה היא: האם זה עובד, ורק אם זה עובד, יש לעבור לשאלה השניה: מה זה עושה לבן אדם.">

כתבת: כאן אני ממש לא מסכים".

אני מכיר את ההלכה של "בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה" (פסחים כה עמוד א), בדברי התייחסתי רק לריפוי בתרופות סגוליות, במקום שישנן תרופות "מדעיות", וטענתי, שאם התרופה לא עושה דבר, אז ברור שאסור להשתמש בה, ואף אם היא "עובדת", יש לבחון את המחיר שמשלם המשתמש בה, ואין כוונתי למחיר בדולרים וגרושים.

שאלת: <"מה תאמר על תרופות שאינן קשורות לתחום פיקוח נפש (בהנחה שהתרופה לא מזיקה), למשל - תרופה צמחית למתיחת קמטי הפנים, או תוסף-מזון שאמור לעזור להרזיה? האם גם כאן תאמר, שמי שמשתמש בתרופה, שתועלתה לא הוכחה מדעית, חוטא בעבודה-זרה? ">

איש אינו אוסר מריחת אבוקדו על הפנים כדי להסיר קמטים, או אפילו שימוש ברפואה חילופית או משלימה, כ"ז שהיא אינה "מפריעה" לרפואה מקובלת. (מדברי הרב רבינוביץ שהבאתים לעיל), אך ההבדל בין זה ל"תשים חמסה על הלב, ותראה איך הבריאות שלך תשתפר", הוא בתוצאות העקיפות. המחיר שמשלם המשתמש בה, ואין כוונתי למחיר בדולרים וגרושים.

לסיום: ייתכן שעבודה זרה, אינה בהכרח עבודת כוכבים, היא יכולה גם להיות עבודה שהיא זרה לעם ישראל.

ושאלה אחרונה להיום: אם, לטענתך, יש איסור להשתמש בקמיעות וחמסות - מהו המקור לאיסור זה בתורה?
* "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" - מדובר רק על פסל שמשתחווים לו ועובדים אותו (ע' רמב"ם הלכות ע"ז)
* "לא תעשון איתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" - מדובר רק על דמויות של מלאכים או כוכבים (שם)

אז איפה בתורה אתה מוצא מקור לאיסור?

ועוד לנישטאיך: התשובה שהבאת קובעת שיש איסור להשתמש בתרופות לא-בדוקות משום פיקוח נפש. אולם, מה תאמר על תרופות שאינן קשורות לתחום פיקוח נפש (בהנחה שהתרופה לא מזיקה), למשל - תרופה צמחית למתיחת קמטי הפנים, או תוסף-מזון שאמור לעזור להרזיה? האם גם כאן תאמר, שמי שמשתמש בתרופה, שתועלתה לא הוכחה מדעית, חוטא בעבודה-זרה?

אם חבר שלי אומר לי "תאכל כל בוקר אשכולית, ותראה איך הבריאות שלך תשתפר" - בוודאי מותר לי לשמוע בקולו, למרות שלא עשיתי מחקר מדעי בנושא, וייתכן שהוא טועה; אז מה אם הוא אומר לי "תשים חמסה על הלב, ותראה איך הבריאות שלך תשתפר"- מה ההבדל? בכל מקרה, מבחינתי אני לא יודע אם הוא צודק או טועה, ואין לי זמן לעשות מחקרים; אני יכול לקבל את הדעה שלו, או לא לקבל אותה. אז מה ההבדל?

עוד לאשר: "אדם לוקח תרופה משום הערך הרפואי ה"גשמי" שלה כלומר מכיון שהוכח שהיא מועילה בדרך הטבע": בהחלט לא. הוכח שהיא מועילה, אבל לא הוכח שהיא מועילה בדרך הטבע. מבחינה מדעית, אי-אפשר לדעת, האם היא מועילה "בדרך הטבע" או שהיא מועילה ע"י כוחות רוחניים כלשהם, והרפואה גם לא מתיימרת להכריע בשאלה הזאת. כל מה שיודעים הוא, שכאשר נותנים לחולים את התרופה הזאת, ונותנים לחולים אחרים "תרופת דמה", אז אחוזי-הריפוי של החולים שמקבלים את התרופה משתפרים. זה לא מוכיח שהתרופה מועילה דווקא באופן "גשמי". ולכן, שוב, הקריטריון הזה לא נראה לי.

בקיצור, כדי להגדיר מהי "עבודה זרה" צריך למצוא קריטריון אחר - לא "רוחני לעומת גשמי" וגם לא "קריטריון התועלת".

אשר: לרוב האנשים אין מספיק ידע, לא בעולם החומרי ולא בעולם הרוחני. הם לא למדו ביולוגיה, לא מבינים איך פועל הגוף, ולכן "דרך הטבע" היא בשבילם מיסטיקה. הם לוקחים תרופה כי כך אמר להם הרופא, והם משתמשים בקמיע כי כך אמר להם ה"מקובל". הם לא חושבים הרבה מעבר לזה. ולכן לדעתי הקריטריון שלך לא מספיק טוב.

נישטאיך: כתבת "שבודאי אסור להניח דרכי הריפוי המקובלות, אצל רופאי זמננו, ולהשתמש בדרכי ריפוי, שאינן מבוססות היטב... שוב לא תוכל לומר לא שמעתי": שמעתי שזה אסור, אבל לא שמעתי שזה אסור משום עבודה זרה. עבודה זרה חמורה יותר מפיקוח נפש.

"לא הסברת מה ההבדל בין חומר לצורה": לדעתי ההבדל הזה כתוב בתורה - התורה מדגישה שוב ושוב שאסור לעשות צורות מסויימות ("פסל", "תמונת כל סמל", "תבנית זכר או נקבה..."). ואל תקשה עליי ממה שכתוב "לא תעשון איתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם", כי שם בפירוש נאמר "אלהי כסף" ולא "פסל מכסף".

"השאלה הראשונה שצריך לענות עליה היא: האם זה עובד, ורק אם זה עובד, יש לעבור לשאלה השניה: מה זה עושה לבן אדם.": כאן אני ממש לא מסכים: מכיוון שעבודה זרה דוחה פיקוח נפש, השאלה הראשונה שצריך לענות עליה היא, האם יש בכך חשש עבודה זרה. רק אם אין חשש עבודה זרה, מותר לבדוק אם זה מועיל או לא מועיל.

בתלמוד מסופר על אנשים שהלכו למקדש אלילי והתרפאו; אולם חז"ל לא הסיקו מכאן שזה מותר. גם אם היו עושים מחקרים מדעיים, ומגלים שהליכה למקדשים אליליים תורמת לריפוי, זה לא היה מתיר ללכת לשם, כי עבודה זרה דוחה פיקוח נפש.