אל תחלל את בתך להזנותה - רש"י ורמב"ן
ויקרא יט29: "אַל-תְּחַלֵּל אֶת-בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ; וְלֹא-תִזְנֶה הָאָרֶץ, וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה".
לאיסור "להזנותה" הובאו שני פירושים (ע': http://www.tora.us.fm/mfrjim/rmbn/MefarsheyTanach003-19.htm):
* ע"פ רש"י, האיסור הוא על יחסי מין בין פנוי ופנויה שלא לשם נישואין, כלומר - הפקרות מינית.
* ע"פ רמב"ן, האיסור הוא על יחסי מין בין איש ואישה שאינם יכולים להגיע לנישואין, למשל עם גוי, ממזר, חייבי כריתות, ובמיוחד - ניאוף.
לביטוי "ולא תזנה הארץ" הובאו שני פירושים:
* ע"פ רש"י, זה איום - "אם תחלל את בתך להזנותה, גם הארץ תזנה ותיתן את פירותיה לעמים אחרים".
* ע"פ רמב"ן, זה איסור נוסף - "לא רק לאב אסור לחלל את בתו, אלא גם לבת אסור לחלל את עצמה".
למרבה הפלא, נראה שיש התאמה הפוכה בין הפירושים ל"להזנותה" לבין הפירושים ל"ולא תזנה הארץ":
* אם "להזנותה" מציין יחסי מין אסורים כדעת רמב"ן - לא סביר ש"ולא תזנה הארץ" הוא איסור נוסף, שכן המעשה ממילא אסור. יותר הגיוני שזה עונש, מידה כנגד מידה: כמו שהאישה הזונה (=נואפת) בוגדת בבעלה, כך הארץ תבגוד בבעליה (=עם ישראל), ותיתן את פירותיה לעמים אחרים.
* אם "להזנותה" מציין הפקרות כדעת רש"י - לא סביר ש"ולא תזנה הארץ" הוא עונש, כי אין כאן "מידה כנגד מידה". יותר סביר שזה איסור נוסף, שבא לשלול לחלוטין את ההפקרות המינית, כדעת רמב"ן.
 |
|
|
