| נשלח ב-5/2/2004 23:24 |
 |
| |
האדמו"ר מטאלנא-לא עד אדמו"ר!
ראיתי את הכתבה הזאת בח"ח היא מצאה חן בעיניי,וחשבתי שמן הראוי להביאה לפה.
האמת?שראתי את האשכול הזה בח"ח עם הכותרת
"האדמו"ר מטלנא:הביאו ילדים נמוכי קומה"
הייתי בטוח שזה עוד אדמו"ר שמחפש קצת צומי...
והגבתי בבוז ובגיחוך(ששמור אצלי לתופעה המבחילה הזאת)
אולם הפלא ופלא המשכתי לקרוא והתפלאתי לטובה
כמו שהגדיר אחד הכותבים שם:"שפתיים ישק משיב דברים נחוכים".
כמה חסרים לנו מנהיגים כמוהו 
הקלטת החמה ביותר בקרב חוגים חסידיים, במיוחד הנשים שבהם, היא של שיחת מוטיבציה שקיים באחרונה הרה"ג יצחק מנחם וינברג, האדמו"ר מטאלנא שליט"א, עם אמהות, נשות חסידי טאלנא.
האדמו"ר התרכז בנושאי חינוך ומתח ביקורת חריפה ביותר על סגידת מערכת החינוך החרדית לאליטות, לבעלי הכשרונות היחודיים בציבור החרדי.
בפתח דבריו ציטט האדמו"ר מתוך המדרש (ילקוט שמעוני) על רבי יהושע בן קרחא מענקי דורו, בנו של רבי עקיבא, שראוהו חבריו מבעד לחלון כשהוא זוחל על ארבע וגומי בפיו ומשתעשע עם ילד קטן. והוסיף: לא אחר מאשר רבי עקיבא צם 40 יום כדי שילד יהודי ערל שסבב בשווקים, בן להורים רשעים יזכה לקלוט את החומר הבסיסי שהוא מלמדו. לאמור: תנאים, קדושי עליון, שהכל חרדו מפניהם, השתטו והתייסרו וכל זאת כדי לקנות את לבם של ילדים קטנים שיהיה פתוח ללימודים.
ובעניין זה סיפר הרבי:
"היה לי חבר שלימים נהיה לאחד מעשירי-עולם, שה' חנן אותו בשני ילדים חריגים. הוא פתח מוסד מיוחד לילדים, שלו שהיום הוא מוכר ומפורסם. הוא הגיע לישראל כדי לבחור את הצוות שיעבוד במוסד והוא ביקש ממני עצה כיצד יוכל לאתר את האנשים המתאימים ביותר. אמרתי לו תפרסם מודעה בעיתון שאתה מחפש מועמדים לעבודה עם ילדים חריגים. כשיבואו המועמדים תפגיש אותם עם כמה ילדים לא חריגים נמוכי-קומה. בין היתר תבקש מהם לשוחח עם הילדים ולפתח קשר איתם. ואתה שמע לעצתי: מי שידבר עם הילדים הנמוכים הללו כשהוא זקוף קומה תפסול מיד; אם יתכופף זהו סימן שאולי הוא מתאים ומי שיירד ויישב על הריצפה אותו תיקח. שכן, התנהגות כזאת מסמלת את ההזדהות האמיתית, את ההתחשבות את השיוויון, את הגישה האוהבת שנותנת תקווה".
האדמו"ר שלל מכל וכל את אותם מחנכים שמתייאשים מתלמידים בכיתתם, והטעים כי חום, אהבה ותקווה הם תחליפים לייאוש הזה והעברת המחדל למגרש של ההורים, שמשום-מה משלימים עמו. "הציבור שלנו סוגד לאליטות האינטלקטואליות לגזע העליון. ילדים בני 11-12 בעלי כשרונות מלידה מחוזרים על-ידי מנהלי בתי הספר כדי שיהיו "מקדמי-מכירות". מנהלי מוסדות כורעים לפניהם ברך ומה יוצא בסוף מהם? הציבור שלנו נטש את האמת הפשוטה של "חנוך לנער על-פי דרכו", כל ילד לפי יכולתו וכישוריו. במקום זה קיימת סגידה לאינטליגנציה גבוהה."
האדמו"ר הדגיש כי "חז"ל תובעים מאיתנו כעם להיות ביישנים, רחמנים, גומלי-חסדים כמה אנחנו באמת מחנכים לערכים הללו?"
האדמו"ר: בסוף שנה עושים הצגה, מקדמים בדרמה. השחקניות הראשיות הופכות להיות מושא לקנאה ל 40 בנות כיתה. הנשמע כדבר הזה בדורות קודמים שאל האדמו"ר.
להלן אמר כי סבו, האדמו"ר מטאלנא זצוק"ל (רבי יוחנן טברסקי) התנגד נחרצות למבחנים פומביים. "ילדים בני 8 יושבים על הבמה ומתבקשים להשיב לשאלות. ומה עושים עם זה שאינו יודע? הוא יורד מהבמה מתוך בושה כשעיניים רבות מלוות אותו. האם חשבתם איך מרגיש ילד כזה? האם מישהו ניסה לחשוב מה קורה לילד כזה? ומה עם כל אלה שלא הגיעו לשלב הסופי... ולזה שהצליח? החברה עונדת עטרה לראשו ומעודדת אותו ליפול ברשת הגאווה המאוסה".
האדמו"ר סיפר למאזינות כי הזמין מחנכים בכיתות ח' ב"חדרים" "וביקשתי שירשמו לי על פיתקה את שמות המוכשרים ביותר; מי שלדעתם בעוד 15 שנים יהיה לגדול בתורה. קיבלתי פתקים משישה מחנכים מעולים. פתחתי את הפתקים כעבור חמש שנים. לא היתה לי הסבלנות לחכות. נערים כבר בני 15. מכל הרשימה הארוכה שקיבלתי (20 שמות) רק נער אחד, רק אחד, היה מיוחד בישיבה שלמד. כל היתר: חלקם אינם כלל בישיבה, אחרים בינונים ומטה ולא עקבתי אחרי אותו אחד שכן היה מיוחד. אבל לא שמעתי על איזה ספר שכתב, או שהפך להיות ראש ישיבה מוכר וידוע. המציאות טופחת על הפנים."
האדמו"ר האשים את מערכת החינוך החרדית בכך ש"אין אצלנו מספיק את החינוך לשלושת הדברים שצריכים לאפיין את החברה היהודית: ביישנים, רחמנים וגומלי-חסדים. אם תנסו לשווק ילד כזה עם התכונות הללו לתלמוד-תורה, הוא יתבקש להשיב לפני הכול כמה מסכתות הוא יודע בעל-פה. כאשר הורים יציגו את בנם כ"בינוני" יאמר להם המנהל או המחנך: "שמעתי שנפתחה ישיבה מתאימה בשבילו".
ומה באשר למוסדות החרדים לבנות?
"מי יחיה ומי לא יחיה? מה הקריטריונים? מטבע עובר לסוחר: המצויינות.
האדמו"ר קרא לרבולוציה בחינוך "שתתחיל אצלנו"; לחנך לאותם הערכים שחז"ל המליצו עליהם. לעלות על נס את הילדה שאמנם לא תהיה מתמטיקאית מהשורה הראשונה אבל "תורת חסד על לשונה".
(שאול שיף, הצופה)
תוקן על ידי - בן_יוסף - 05/02/2004 23:25:16
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2004 20:00 |
|
| |
ארי"ש,
עם כל שיקול הדעת הנאה שיש לחנך גם לתחרות, אך מאחר וזה פתח לאנוכיות שלילית, יש להדגיש שוב ושוב שזה אך בדיעבד גדול כי א. מאחר ועל האדם להקדים את חייו הקרובים על פני הרחוקים, לא יימלט שטרם תימלא הארץ דעה ייתקל בתחרותיות ולכן עליו ללמוד את אומנות "עם עיקש תתפתל" וכן ב. מאחר ומצד הישגי המחשבה עדיין לא מלאה הארץ דעה, עליו לגרות את הלימוד על ידי התנגדויות וכדרך ר' יוחנן.
במבוא לספר המידות לחקר ההלכה מנתח המחבר את שתי הגישות ומצביע על ההבדל בין הירושלמי ה"ישר לעניין" לבין ה"בבלי המתפתל" [כדאי' כבר בגמ' שהוא בלול ומפותל] וכן בין הראשונים הספרדיים המניחים סברות בצורה חדה וחלקה לעומת האשכנזים המפתלים את סברותיהם סביב קושיות ותירוצים ולפעמים אף מעלימים אותם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/2/2004 09:39 |
|
| |
השאלה הבסיסית היא האם חינוך ובפרט חינוך ישיבתי אמור להיות חינוך לציבור הרחב או חינוך ליחידי סגולה. החינוך בישיבות ליטאיות היה בדגש מאד אליטיסטי ושיבואו חכמים ממני ויכריעו האם הצליח או לא.
בארץ חלה נסיגה מחינוך למצוינות בשנים האחרונות וחוששני שחברה בלא אליטה אינטלקטואלית תהפוך לבליל של בינוניות ומטה, יתכן והאינטרס של הציבור הרחב הוא בבנית אליטה כזו וההישגים האחרונים של ישראל במתמטיקה ובהבנת הנקרא יוכיחו.
יתכן וצריך להחזיר את עטרת הישיבה כמוסד אקדמאי מתקדם ןבמקביל לאפשר חינוך הולם וראוי לאלו שאינם אמורים להיות פרופסורים, ןבלי פרוטקציה בבקשה. עכ"פ יבורך האדמו"ר שהעלה את הנושא לסדר היום.
מומלץ גם לעיין ב http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtTower.jhtml?itemNo=390725&nl=04_02
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2004 23:01 |
|
| |
גם אני הק' שמעתי על הרבי מטאלנא, וגם שמעתי אותו, ועושה רושם שהוא אכן אישיות ייחודית מכמה בחינות, ואכמ"ל. אבל דווקא בעניין הנדון אני חושב שהוא איננו ייחודי כללועיקר. על העניינים הללו מתריעים בציבור החרדי כל שני וחמישי, וגם הגדוילים מתחרים זה בזה מי יתריע יותר ויזעק בקול רם יותר - וכך כבר שנים (אני עוד זוכר את הרב שך זועק על כך, וגם לחזון איש מייחסים זאת - ואין כמו הייחוסים לחזו"א כדי לדעת מה נחשב לנושא "חם" בציבור החרדי דהיום...).
שאלת המפתח כאן היא: מה הרבי מטאלנא עצמו עושה? לאן הוא שולח את ילדיו? את בוגרי אילו מוסדות הוא ייקח לחתניו? (זו שאלה רטורית, חבר'ה, אין צורך לענות, ולא נגליש את הדיון לרמה האישית). כאן המבחן האמיתי.
ואם מישהו מכם יאמר: "רגע, בכ"ז הוא רבי, הוא לא יכול לשלוח את ילדיו לסתם מקום או לקחת לו חתן מסתם מקום!" - אשיב לכם: אם גם הוא חושב ברוח זו, הרי שמדובר, ובהחלט, ב"עוד אדמו"ר".
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 17:17 |
|
| |
מיימוני,
I thought that perhaps we can look at the following passage, from the story of R. Yochanan and Resh Lokish, as a debate between the ideas of using self-confidence or competitiveness in the classroom. Of course, this is only בדרך דרוש since the participants in the debate were all noted Rabbis already, not schoolchildren.
אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא
רבי אלעזר בן פדת it seems, was trying to boost R. Yochanan's self-esteem by agreeing with everything he said. However, what R. Yochanan wanted was a debate in which his theories can be questioned and even repudiated. He believed that only through real competitiveness can there be success in the classroom (Although, when Resh Lokish overstepped his boundaries, R. Yochanan didn't take it too lightly, as the story shows. But that is already another topic).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 14:39 |
|
| |
עוד משהוא
לפי מה שקראתי בח"ח הוא היה בעברו מזרוחניק
ר"ל ל"ע 
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 14:35 |
|
| |
איקה
אני מצטרף לתשובה ל מיימוני
מיימוני
"אין זה אדמור יוצא דופן. אולי רק בדורנו. האם לא כך אמור אדמור לנהוג?"
אכן דיברתי על האדמו"רים שבדורינו(רובם המוחלט כמדומני).אןתם שבדורות הקודמים אינני מכיר כדי לחוות עלהם דעה.
אמורים כן,נוהגים?לא לצערנו לא.
חוץ מלהוציא שם רע ליהדות ו"ללכלך" אותה במעשיהם ובגאווה המ***** שלהם הם לא תורמים הרבה.(כמובן שיש יוצאי דופן כמו הרבי מלובביץ
זצ"ל האדמו"ר מטלנא הנזכר ועוד אך בעיקרון זאת דעתי על תופעת נגע החסידות והאדמו"רים)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 13:11 |
|
| |
זילברשלג בראיון בתגובה להתקפת "יתד" נגדו
"אין לי רגע של חרטה"
"אני נלחם למען תלמידי הכולל"
זה לשיפוטכם לפני שאתם ניכנסים לפרטים הקטנים ואני מדבר על מה שעלה בתחילת האשכול כהבדלי מעמדות בחברה הלטאית דווקא
פולמוס בעולם החרדי סביב הקריאות לשלוח אברכים 'בטלנים' לשוק העבודה
הקיצוצים האחרונים בתקציב המדינה פגעו קשות בקצבאות שמקבלים אברכי כוללים חרדיים, מה שהביא לסגירתם של עשרות כוללים ברחבי הארץ. הקיצוץ בבשר החי הביא גם לפולמוס חריף ביותר בתוך העולם החרדי סביב התופעה ההמונית של עשרות אלפי תלמידי כוללים. המושג 'כולל', במשמעות שניתנה לו בחברה החרדית בדור האחרון, מתייחס לאברכים נשואים שמעדיפים את הלימוד על פני הצטרפות למעגל העבודה. בחוגים מסוימים, בעיקר אלו הליטאיים, כל בחור נרשם לאחר לימודיו באופן אוטומטי לכולל, כחלק מהווי חיים ובלי כל קשר לשאלה האם הוא באמת לומד והאם הוא מתאים לסביבה הלימודית. לגבי רבים מהאברכים, הקשר בין הצטרפות לכולל לבין לימוד בכולל הוא מקרי לחלוטין.
ככל שנקפו השנים, התופעה הלכה והתרחבה. בקרב הליטאים קיים 'פער מעמדות' בין בעל משפחה שלומד בכולל לבין מי שבחר לצאת לעבודה, כשהאחרון נמצא בעמדה נחותה. ישנם בתי ספר בבני-ברק שבהם קיימת הפרדה בכיתות בין בנות שאבותיהן לומדים לבין אלו שאבותיהן עובדים לפרנסתם. רבים מאברכי הכולל היו מעוניינים לצאת לשוק העבודה, אך לחץ החברתי משאיר אותם בכולל. אברכים ש'פורשים' נתפשים כסוג ב', ובמקרים מסוימים החברה אף מסתייגת מהם.
אף שלדברי רבים וטובים הביאה התופעה הזו על הציבור החרדי חלק גדול מהבעיות הפוקדות אותו - כגון עוני משווע, משפחות שכורעות תחת הנטל, ערעור שלום הבית וכו' – הרי שאיש כמעט לא העז למתוח ביקורת גלויה. אך לפני שבועיים גלגל דודי זילברשלג את התפוח האדמה הלוהט הזה לפתחם של החרדים. זילברשלג, המוציא לאור את השבועון 'בקהילה', כתב מאמר חריף ביותר על התופעה, והביא להוצאת השד מהבקבוק ולעריכת דיון נוקב.
"לצדם של גיבורי החיל, הממיתים עצמם באוהלה של תורה, צמחו הולכי בטל, שלא לפי כבודם להתפרנס מיגיע כפיהם. תדמיתם החיצונית כבני תורה, ומהותם הפנימית - ריקים ובורים... יש בהם כאלו הרשומים ב'כולל', לוחצים ספסל, מעלים בעשן ימיהם ולומדים פחות מבעל בית ממוצע הנהנה מיגיע כפיו", כותב זילברשלג במאמרו. "ימי העוני שהתרגשו ובאו עדינו מטלטלים אותנו, כחברה, טלטלה עזה. הכוללים הופכים עד מהרה לבתי יוצר שאין בהם מקום להולכי בטל, רק מצויני בני התורה קונים בהם שביתה וכל היתר נפלטים, ארון ברית ה' פשוט הודף ומוקיע את מוציאי דיבתו רעה".
זילברשלג אף רומז למי בדיוק כוונתו: "בחצרות החסידים כבר לפני שנות דור היתה העדפה לבני התורה, והלא-מתאימים ידעו כי מקומם בשוק העבודה. הם לא קידשו את 'מעמד בני התורה', אלא את בני התורה עצמם. יהדות זמננו זקוקה נואשות למעמד ה'בעלי בתים', אנשי האמונה והעמל, שעל יסודותיהם נבנה עולם התורה. באיזו דבקות, התמדה ותדירות הם שבו ממרומי הפיגומים או מכיסא הסנדלר אל שיעורי התורה".
המאמר החריג והתוקפני נגד ה'כוללניקים' לא עבר בשקט. למשרדי עיתון 'בקהילה' הגיעו אין ספור תגובות, שכללו דברי נאצה ואיומים בפגיעה פיזית. בעיתון הליטאי 'יתד נאמן' הפך זילברשלג לעוכר ישראל, הוכתר כ"מיזרוחניק", ואף הושווה לאחד מראשי תנועת ההשכלה. "אפילו לפיד ושריד לא הגיעו לרמת שנאה שכזו לבני התורה כפי שהגיע זילברשלג", כתב שם יצחק רוט.
דודי זילברשלג, מדוע החלטת לפתוח נושא כה רגיש לדיון ציבורי?
"מדובר בנושא כאוב מאוד. אברכים שאינם קשורים ללימוד יושבים בכולל ולמעשה מפריעים לאלו שחפצים ללמוד. נקודת המבט שלי בכתבה היתה שיש לנכש את העשבים השוטים מהכוללים. אברך נשוי שאינו לומד - עדיף שייצא לשוק העבודה. לכתבה גם קדמה בקשה מצד רבנים".
צפית את הפולמוס החריף?
"ידעתי ולקחתי את הסיכון הזה. הצד השווה של כל אותם כותבי מכתבי הנאצה, שאף אחד מהם אינו חותם את שמו. אין לי רגע של חרטה על הדברים שכתבתי בגנותם של הולכי הבטל, כי במקום שאין תורה ואין סחורה - נחשים ועקרבים יבואו בו".
מה אתה אומר על ההשוואות לשריד וללפיד?
"המעניין הוא שאותן נאצות שחוגי הקנאים כותבים על רבותיהם, הם כותבים עלי. אני נמצא בחברה טובה. אלו שכתבו נגדי ב'יתד' הם כאלו שלמדו בישיבות תיכוניות, ההורים שלהם דגלו בדרך של תורה ומלאכה, וכיום הם נהפכו למחנכי הדור ומטיפים לי מוסר. קשים תיכוניסטים לחרדים כספחת. מה שחמור לא פחות - אותם כתבים ועורכים ביתד נאמן, שכביכול נלחמים למען אברכי הכולל, מקבלים משכורות גבוהות ומנופחות, וחיים על חשבונם של אותם אברכים מסכנים שקונים את העיתון מפתם הדלה. אני נלחם למען תלמידי הכולל הלומדים, ונגד אלו שמוציאים את דיבתם רעה".
פתחת למעשה תיבת פנדורה, לאחר שבמשך שנים רבות לא העזו לשוחח על הבעיה.
"אין לך מושג כמה תגובות חיוביות קיבלתי בנושא הזה. הציבור הרחב, רובו ככולו, מזדהה עם העמדה שלי. ניגש אלי אברך והתוודה בפני שעשר שנים הוא חי על חשבון הכולל, ומעולם לא פתח ספר.
צריך להבין את הרקע. עולם התורה הגיע בשנים האחרונות לממדים שלא הכרנו בעבר, ואלו שאינם לומדים אך ממשיכים לשהות בכולל, גוזלים את פת לחמם של לומדי התורה. צריך לנכש את העשבים השוטים".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 12:28 |
|
| |
איקה
הצגת היטב את גישת "הנשר הגדול"!
ועתה, ברשותך, נעבור לדון בנושא שהעלה אריה שאג, ביחס הראוי לתלמידים נחשלים, מחוננים, וסתם תלמידים שלא זכו לשם כינוי?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 12:22 |
|
| |
מיימוני יקר.
עיקרון הוא עיקרון. ואי אפשר לבטלו גם אם חז"ל משתמשים בביטויים ש*נראים* כנוגדים אותו.
הרי לך העיקרון: בחן כל המצוות, תמצאן כולן שהן מלמדות כוחות הנפש.....מפני שיבה תקום והדרת פני זקן(ויקרא) כבד את אביך ואת אימך(שמות) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך וגו' (דברים) - עד שתסור תכונת העזות ותגיע תכונת בשת פנים, ואמר : הוכח הוכיח את עמיתך (ויקרא) לא תגורו מפני איש (דברים ) עד שיסור רב הבושת = ביישנות גם כן, וישאר בדרך האמצעי"
גם אני הכנתי שיעורי בית,
יבמות דף עט עמוד א:
שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים; רחמנים, דכתיב: (דברים י"ג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך; *ביישנין, דכתיב: (שמות כ') בעבור תהיה יראתו על פניכם*;
במדבר רבה (וילנא) פרשה ח ד"ה ד:
באותה שעה אמר דוד: ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל רחמנין וביישנין וגומלי חסדים רחמנין דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך *והרבך ביישנים דכתיב (שמות כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זה סימן לביישן שאינו חוטא וכל מי שאין לו בושת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני וגו'*
דברים רבה (וילנא) פרשה ג ד"ה ד ד"א ושמר
"אמר רבי חייא שלשה מדות טובות יש ביד ישראל ואלו הן ביישנים ורחמנים וגומלי חסדים *ביישנים מנין שנא' (שם /שמות/ כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם.*
ואם אתה רוצה מקורות בהן הוא מופיעים בדברי הרמב"ם?
רמב"ם פירוש המשניות - מסכת אבות פרק ה משנה כ.
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. הוא היה אומר עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתבנה עירך במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך - אע"פ שאמר עז פנים לגיהנם, צוה בעזות בתוכחת המורים וכיוצא בהן, וכאילו אמר השתמש בקצת הפחיתיות במקומה ברצון הש"י ובאמיתתו, כמאמר הנביא ועם עקש תתפל אלא בתנאי שתהיה כוונתך האמת, והוא אמרו לעשות רצון אביך שבשמים. <*ומן הטובות שחנן הש"י לזאת האומה שיש להם בושת פנים*>, וכן אמרו (יבמות מט.) ש *מופת זרע אברהם שהם ביישנים* ורחמנים וגומלי חסדים, אמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וכאשר סיפר זה <*מעלות הבושת*> בקש ואמר ה' אלהינו כאשר חננתנו זאת המעלה כן תחננו להבנות עירך במהרה בימינו:
רמב"ם יד החזקה - הלכות איסורי ביאה פרק יט הלכה יז.
"שסימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים, ובגבעונים הוא אומר: והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם ולא נתפייסו ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד למחול לבני מלכם והם עשו עמהם חסד והחיום בתחלה:
"לא הביישן למד". (משנה מסכת אבות פרק ב משנה ה).
רמב"ם יד החזקה - הלכות תלמוד תורה פרק ד הלכה ה.
"לא יהיה התלמיד בוש מחביריו שלמדו מפעם ראשונה או שניה והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים שאם נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא אינו למד כלום לפיכך אמרו חכמים הראשונים אין הביישן למד ולא הקפדן ".
ספר אורחות צדיקים שער הבושה:
"ומי שאינו סובל הבושה במקום המצוה, ומתבייש לעשות המצוה, ועוזב דרך הטוב עבור הבושה, זו הבושה רעה מאד. וכן אם יתבייש להודות על האמת, גם זה חולי רע מאד. וכן אם יתבייש להוכיח בני אדם ולצוות להם על הטוב, וכן אם ישב לפני רבו ומתבייש לשאול מה שאינו יודע, הן קטן הן גדול, זה מגונה מאד, ועל זה אמר הכתוב (משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה". ואמרו חכמינו, זכרונם לברכה (אבות פ"ב מ"ה): לא הביישן למד! אלא הדרך הישרה היא, שלא יתבייש לשאול מה שאינו יודע.
*****************************
ובקיצור – כבר נאמר הרבה בקשר לקיצוניות שיש לנקוט במקום שהיא באה לרפא. וד"ל
הביקורת שיש לי על דברי הרבי: היא בהקשר לשבח מידת הביישנות (?), שהיא *תוצאה* (של החינוך), של צורת חיים כללית, ולא מידה שעלינו ללמוד אותה.
ושים לב לביטוי בכל המקורות המובאים
*"בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו"*.
שבת שלום
תוקן על ידי - איקה - 06/02/2004 12:38:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 11:06 |
|
| |
אריה שאג
העלית נושאים חשובים ביותר. ואני מסכם מקצת מדבריך בעברית לתועלת הכל:
א. כיצד יש לחנך ילדים מבחינת המסגרת והיחס?
האם יש לשים דגש על התמיכה ובנית הדימוי העצמי, במסגרת מיוחדת של בני אותה רמה בלבד, ולחסוך מהם התמודדות -
או למקם אותם בחברה טבעית, שיש בה בעלי כשרונות ויכולות ברמות שונות, מה שירגיל אותם להתמודדות, תחרותיות, וכלים שדרושים "במציאות", ב"עולם האמיתי".
ב. יש לדון בכל אלו ללא קשר לזהותו של האומר, או אפילו למסורות מקודשות יותר מחז"ל.
ותוספת שלי:
כמובן, זה לא בא להפחית, שלא להיזקק לדברי רבותינו. להפך. אלא שלא ננסה להצדיק את דעותינו על סמך עיגונן (הברגתן כדברי בוגי) בחז"ל.
אין דברי אלא הקדמה לדיון, שאשמח מאד להשתתף בו.
***
איקה
המאמר שכיוונתי אליו הוא:
"יבמות ע"ט: שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים רחמנים דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנין דכתיב (שמות כ) בעבור תהיה יראתו על פניכם גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו".
ותודה לצדיק הענו החפץ בעילום שמו ששלח לי זאת בתיבה האישית.
כמובן, הרמב"ם לשיטתו, שהמידה הטובה היא האמצעית בין מידות שונות. ויתכן שחז"ל היו מודים בכך. אולם לא הייתי בונה רק על דיוק הלשון בין "ביישנים" ל"בושת פנים" כי כמדומה שחז"ל לא הבדילו ביניהם כל כך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 09:21 |
|
| |
רוצים עוד חסרונות ?
א
קודם כל האדמור הנ"ל הוא תיכוניסט שנשרף
ובעיני החרדים הוא תמיד ישאר כזה , ודרך אגב זו הסיבה לדעותיו הרבגווניות , ככה זה , הוא לא התחנך ' אצלנו' [ = כך בעיני החרדי ה'קלאסי ']
ב
החסידות בעיקר לא ' מכירה בבעיות 'אין לה כמעט דעת תורה והשקפה ראיית החיים שלה היא מעשית תכליתית ,אגרסיבית ללא שום ' השקופה ' ומי בכלל דיבר שערך התורה הוא לא ערך עליון .
ג
גור בכלל שעליה אם אני לא טועה נמנה האדמור מטאלנה הנ"ל היא ייחודית בבעיותיה הקשות בענייני זוגיות חנוך ילדים ופתיחות בכלל ועוד , אז יאללה
הכל צ'ומי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 01:28 |
|
| |
We must indeed applaud the actions of this Rebbe who is making the education of the young as one of his primary concerns, and not being afraid of using unorthodox (no pun intended) approaches to the subject. However, we must also scrutinize his methods and theories before getting carried away to far.
There is a debate raging within the general pedagogic circles about many of the theories endorsed by the above noted Rebbe. For example, there have been signs of a shift recently in the approach to the generation-old emphasis on mainly concentrating on building up a child's self-esteem. Some argue that studies show that concentrating more on competitiveness and achievement produces better results, and prepares a child better to face the real world. They also say that the current ''you owe me'' attitude prevalent amongst many youngsters is a result of overemphasizing self-esteem as the most important factor in child developing.
Of course, there are valid counter-arguments. Then, there is the debate on how to approach the issue of the gulf between gifted and non-gifted children. Some say that the best method is placing children only amongst their peers – children in the same educational level. That way, no one will have ''to descend the platform in embarrassment'' when not being up to par. The counter-argument is that when you create ''classes'' you risk imbuing the ''upper caste'' with a sense of elitism and arrogance, while not providing a healthy peer environment for the ''lower castes.''
In any event, a healthy debate on the subject is necessary. The major risk being faced by giving to a still-ongoing debate a Rebbenic stamp is that this may actually stifle the debate, especially when I already see references to what the ''holy grandfather'' said. I beg you; please don't look at my comment as being cynical. I just want that the debate should go on, regardless of which Rebbe stands behind it.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 01:04 |
|
| |
מיימוני?
דקדוק המונחים שלי? הרי זו תמצית כל התורה כולה - המיצוע -
התוכל להביא מקור למאמר על שלושה דברים בתלמידי אברהם אבינו, ואחד מהם ביישנים?
ואולי התכוונת למאמר חז"ל (אבות ה, יז) "עין טובה,(= ההסתפקות) ונפש שפלה,(= הזהירות) ורוח נמוכה (= הענווה – מתלמידיו של אברהם אבינו? שלושתם מידות בינוניות ממוצעות בין שתי קצוות!
רעיונות נפלאים ראינו גם באשכול "מכתב מהעתיד" של מוישה גרויס, הרעיון לא מספיק כדי "להחזיק" תורה!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2004 00:14 |
|
| |
איקה
כמדומה שדקדוק המונחים שלך אינו מצוי אצל האדמו"ר.
אבל רעיונות נפלאים ודאי שיש אצלו. ולפי השמועה גם יותר מכך.
וכמו כן, האם לא אמרו כי שלושה דברים בתלמידי אברהם אבינו, ואחד מהם שהם ביישנים?
בוודאי שאדם צריך לשלוט על מידותיו, אך עד שיגיע לדרגה זו, מוטב שיהיה ביישן ואל יהא חצוף.
בן יוסף
אין זה אדמור יוצא דופן. אולי רק בדורנו. האם לא כך אמור אדמור לנהוג?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
