בנפול אויבך אל תשמח

לא מבין למה ! איזה היגיון עומד מאחורי זה ?

באבוד רשעים רינה? http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1771578

אראל, למעשה גם הטיפש שחושב שכל מי שחושב אחרת ממנו הוא רשע, אינו שמח, כי הוא חושב שהוא החכם.

אראל

אראל,

אהבתי את הרעיון.

"כי לא אחפוץ במות רשע" זו לא רק מידה של רחמים אלא גם של חכמה.

כשרשע מת מבלי לחזור בתשובה (או מבלי לעמוד לדין), המעשים הרעים שלו עלולים להפוך להיות ה"מורשת" שלו, שגורמים חינוכיים שונים עלולים להחליט להנחיל אותם לדורות הבאים, וכך הרשע בעולם יתרבה.

ולכן החכם לא שמח כשהרשע מת.

תוקן על ידי - אראלסגל - 05/01/2006 10:58:44

רעיון חדש:

"ישמח צדיק כי חזה נקם" מתייחס לצדיק - האדם שעיקר מהותו היא עשיית הצדק: כשהוא רואה שנעשה דין צדק ברשעים, הוא לא חושב יותר מדי, השמחה שלו מתפרצת כי זה עיקר עניינו בחיים.

"בנפול אויבך אל תשמח" מתייחס לחכם (הפסוק נמצא בספר משלי - ספר החכמה), כי החכם צריך לחשוב על כך שיכלה להיות אפשרות טובה יותר - אילו האויב הרשע היה חוזר בתשובה, זוהי האפשרות העדיפה בעיני ה' (ע"פ ספר יחזקאל), ולכן כשהחכם שמח בנפילה, הדבר רע בעיני ה'.

("ֻבאבוד רשעים רינה" מתייחס להודיה לה' ולא לשמחת הלב).

א. מהפסוק שהבאת יש ראיות לשיטת מלבי"ם: הפסוק "כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם" נמצא בפרשה שכולה עוסקת במעשים חיצוניים, "דבר הלמד מעניינו" שגם הששון מציין פעולה חיצונית (לדעתי הכוונה שה' יביא את הקללות במהירות וב"התלהבות"). בנוסף לכך, בדברי הנביאים ובמדרשים די ברור שה' התאבל כשנחרב המקדש, ולא שמח.

ב. עד כמה שזכור לי, התנ"ך מבחין בין צרות שה' מביא בעצמו, לבין צרות שבאות בדרך הטבע כאשר ה' מסתיר את פניו.
ועוד: גם אם החכמים יודעים שהכל מה', יש חשיבות גם לכך שהאנשים הפשוטים רואים את הצדק נעשה, וכמו שנאמר בפסוק הבא "ויאמר אדם אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שופטים בארץ".

א. החלוקה בין "שמחה" ל"ששון" ברורה למלבי"ם אך לא לי.
ב. חשבתי שהכל מהקב"ה.

אתה מפרש "בנפול אויבך אל תשמח" - רק כאשר אויבך אינו רשע;
באותו אופן יכולת לפרש "באבוד רשעים רינה" - רק כאשר הרשעים אינם אויביך האישיים (ייתכן שיש דין מיוחד באויב אישי, כדי שהאדם יכוף את יצרו, מעין מה שאמרו חז"ל על "חמור שונאך").

אולם לפי הפירוש שלי אין צורך ב"אוקימתא" לאף אחד מן הפסוקים, כי:
א. יש הבדל בין שמחה (בלב) לבין רינה וששון (שהם מעשים חיצוניים - ע' מלבי"ם);
ב. יש הבדל בין נפילה וכישלון (בדרך הטבע) לבין נקם (במשפט) - הצדיק שמח כשהוא רואה שנעשה משפט צדק ברשעים, אך לא כשהם סתם נופלים ונכשלים בדרך הטבע (ולכן, יש לשמוח בכך שסדאם חוסיין נלכד והובא למשפט צדק, אך אין לשמוח בכך שיאסר ערפאת מת מוות טבעי).

אראל,

א. מכיון ש"בנפול אויבך" מתייחס לאדם סתם, ואילו "באבוד רשעים רינה" מתייחס דווקא לרשעים, הרי שהפרשנות שלי מקיימת את שניהם בקלות והפרשנות שלך לא.

ב. הקב"ה בעצמו שש על מפלת הרשעים: "כאשר ששתי להיטיב אתכם כן אשיש להרע לכם"; וכן בניו הולכים בדרכיו: "ישמח צדיק כי חזה נקם, פעמיו ירחץ בדם הרשע". ומסתבר ששמחה במפלת אויב ה', מראה שבאמת כבודו של ה' חשוב לי. ואם אינני שמח, ייתכן שאין זה מצדיקות יתר, אלא להיפך, מכך שלא באמת חשוב לי כבוד ה'.

ג. אמנם האויב הוא "שבט מוסר", אבל האויב הוא גם אדם רע לשמים ורע לבריות. סילוק מעקשים ומכשולים כאלה מן העולם, הוא חיובי. אמנם, כמובן איננו חפצים במות הרשע כי אם בשובו, אבל במקרה שהוא לא שב - טוב מותו מחייו.

פרעתוני

חזק, אהבתי !!!!

תגובה לדברי הפרעתוני מהעמוד הקודם:

""בנפול אויבך" נראה בפשט מדבר על אויב אישי, יהודי או גוי, ולא על רשע כלפי שמיא" - מובן ש"אויבך" הוא אויב אישי, השאלה היא מה לעשות אם "במקרה" האויב האישי שלנו הוא גם רשע (ומכיוון שאנחנו צדיקים, "ברור" שכל אויב אישי שלנו הוא גם רשע....): מניין לך שהפסוק "באבוד רשעים רינה" חזק יותר - אולי הפסוק "בנפול אויבך אל תשמח" חזק יותר?

"למה "רע בעיני ה'"?" - כמה סיבות:
* ה' מעדיף שהאדם יחזור בתשובה, כמו שנאמר בספר יחזקאל: " כי לא אחפוץ במות רשע, כי אם בשובו מדרכו וחיה ". לכן, מי ששמח בנפילת אויבו, גם אם הוא רשע, מראה שרצונו הפוך מרצון ה'.
* אדם ששמח בנפילת אויבו מראה בכך על גישה לא נכונה לחיים - כאילו כל הכוח להרע לו נמצא בידי האויב שלו, וברגע שהאויב נופל - הוא בטוח. ע"פ התורה, יש לזכור, שהאויב הוא רק "שבט מוסר" ביד ה' - ה' משתמש בו כדי ליסר אותנו, אבל הכוח לא נמצא בידו אלא ביד ה'.
* אדם ששמח בנפילת אויבו, עלול לפתח מידות רעות של נקמה ואכזריות, המשחיתות את נפשו ומרחיקות אותו מייעודו (כדברי רמב"ם שציטטה ריב).

"ולמה ש"ישיב מעליו אפו"?" - אולי משום שהשמחה-לאיד פוגעת בו ומצערת אותו כל-כך, עד שה' "מנכה" צער זה מעונשו, ולכן עונשו קטן יותר (וכמו שאמר דוד כששמעי בן גרא קילל אותו: "אולי יראה ה' בעניי, והשיב לי טובה תחת קללתו היום הזה").