שיבוט לצרכי ריפוי

מצו"נ,

אינני יכול לתת תשובה הגיונית על השאלה.
ברור לי שהתכפול יכול להואיל להרבה מאד בני אדם.
ברור לי גם שאוסף מדולדל של תאים אינו בן אדם, אלא אדם בפוטנציה. אבל גם תא זרע ותא ביצית הם אדם בפוטנציה, ואף אחד לא מתייחס לזרע וביצית כאל אדם.
לכן לדעתי יש למצוא כל דרך כדי לאפשר שימוש בעוברים משובטים להצלת חיי אדם [כמובן בעוברים בשלבי התפתחות ראשוניים ביותר. אולי אפשר גם להטיל בעובר מום גנטי שמראש ימנע ממנו להתפתח, או יגרום לו להתפתח באופן הראוי לגידול רקמות ואיברים בלבד].

זילות בחיי עוברים הנוצרים בדרך ה"רגילה" של פרייה ורבייה, יוביל גם לזילות בערך חיי האדם בכלל.
לכן לדעתי אין להתיר שימוש בעוברים רגילים, למרות שבעצם אין הבדל של ממש.

יש למצוא כל דרך לאפשר שימוש בעוברים משובטים, תוך קביעת סייגים ברורים.
במקרה של תכפול, אין עדיין כללים.
העולם כולו עומד נבוך אל מול התפתחות הטכנולוגיה, ואין לו את הכלים האתיים-מוסריים להתמודד איתה. היהדות תעשה דבר גדול אם היא תתמודד באומץ עם השאלה, ואולי תנחיל לעולם כולו בעזרת הכלים ההלכתיים שכבר נתונים בידה, דרך להתמודד עם הבעיה ובאותה הזדמנות גם תשיב לעצמה מעט מן הכבוד האבוד שלה.

מיימוני

כתבת שההלכה מחייבת אותנו לראות עובר כאדם פוטנציאלי . הא מנלך ? מגמ' ערכין ז' (וע"ע רמב"ם פי"ב מהלכות סנהדרין ה"ד) ממש לא נראה כך .

רו"ד

למה לדעתך יש לחלק בין עובר רגיל לעובר משובט ? האם גם בעובר רגיל דעתך כך ?

מתוך מאמרו של פרופ' אברהם שטיינברג שמדבר של שיבוט:
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sde_chem/tichpul.htm

דינו של שיבוט אינו כדינו של גולם ולכן אסור להורגו.

סנהדרין צא ב: "וא"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו..."

ובבראשית רבה גירסא מעט שונה: "א"ל מאימתי נשמה ניתנה באדם משיצא ממעי אמו או עד שלא יצא ממעי אמו א"ל משיצא ממעי אמו א"ל לאו משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח והודה לו ר' שהשוה דעתו לדעת המקרא שנאמר (איוב י) חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי מאימתי נתת בי את הנשמה משהפקדתני"


ישנן כאן שלוש אפשרויות לזמן שבו העובר הופך להיות מוגדר כבעל נשמה: משעת פקידה, משעת יצירה ומשעה שיצא מרחם אימו.
העוברים המשובטים אינם עומדים ב*אף אחד* מהקריטריונים הנ"ל.

אפשר אבל ללמוד מהדיאלוג בין רבי לאנטונינוס, שהשאלה ממתי העובר הופך להיות בעל נשמה, היא שאלה פילוסופית-מדעית, ולא ידע שניתן לראותו כמסור למשה מסיני.
אחרת רבי לא היה מקבל את דעתו של אנטונינוס.

אם זוהי שאלה פילוסופית-מדעית, יש לתת לה תשובות לפי מושגי זמננו, ולא לפי מושגי זמנו של אנטונינוס.
בימינו נראה שאי אפשר לדבר על רגע ספציפי שבו העובר הופך להיות בעל נשמה.
התפתחות העובר היא הדרגתית, וככל שהמדע מתקדם יותר, הוא גם מסוגל לקיים עוברים צעירים יותר ויותר מחוץ לרחם בתנאים מלאכותיים, עד שאולי ביום מן הימים יעלה בידי המדענים לבנות רחם מלאכותי.
לכן שעת יצירה ושעת הלידה לא נראים כקריטריונים ראויים.

לעומת זאת במסכת שבת אפשר אולי למצוא הגדרה שונה:
"ר"א אומר ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת מתקיף לה רב יוסף עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה דאינה פרה ורבה אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי ושניהם לא למדוה אלא מאילים רבי אליעזר סבר כאילים מה אילים שיש בהן נטילת נשמה אף כל שיש בו נטילת נשמה ורבנן סברי כאילים מה אילים דפרין ורבין אף כל דפרה ורבה."
אפשר לראות שהשאלה כיצד הכינה הגיעה לעולם אינה רלוונטית בעיני רבי אליעזר.
התצפית מלמדת שלפנינו בעל נשמה [=בעל חיים], ולכן אסור להורגו בשבת, ונראה שגם חכמים אינם חולקים על ר"א על עצם ראיית הכינה כבעלת נשמה, אלא שהם סבורים שאופן ההווצרות הוא הרלוונטי לאיסור מלאכה בשבת.
ההגדרה הזאת של ר"א וחכמים, שרואים כבעל נשמה כל יצור שמתפקד כבעל חי ללא התייחסות לאופן שבו נוצר, ניראית רלוונטית מאד למושגי דורנו.


ועם כל זאת, אפילו אם רואים בעובר משובט בעל נשמה, אני אינני חושב שניתן לפסול מראש שימוש בעוברים משובטים ליצירת רקמות ואיברים.
יש בעל נשמה ויש בעל נשמה.
העוברים הנ"ל נוצרים באופן בלעדי מתאיו של תורם בודד, וייתכן שיש לו הזכות לראות בעובר כשייך לו בלעדית.
כמו כן, עם כל הכבוד להגדרות פילוסופיות, לי נראה ברור שיש להעדיף להציל אדם, מאשר עובר בגודל מיקרוסקופי שאין בו כלום ממה שניתן להגדיר כ"אדם".
היותו בעל נשמה אינה עושה אותו עדיף על פני כינה שגם היא בעלת נשמה.

תוקן על ידי - רוח_דרומית - 15/02/2004 4:14:33

מיימוני,
האם אתה סובר שההפריה שנעשתה על ידי המדענים היא דומם ? האם אתה סובר ההיפך? אשמח אם תביא מקורות. בנוסף, עלינו לשאול את השאלה לאיזו מטרה כיוון בורא עולם בזה שגילה למדענים הללו את סוד השיבוט.

שירת הים

מהי נשמה?

האם היא נכנסת בגוף שסופו להיפסד מייד?

האם אפשר ללמוד על שאלות אלו מדיני איסור פגיעה בעוברים?

נראים הדברים, אינטואיטיבית, שאם מגדלים עובר שסופו להיוולד לחיות, וחותכים אותו עבור אבריו בשלב כלשהו, הרי זה אסור.

אך האם יש שם נשמה? נשמה במובן של ישות חיה, חושבת, מרגישה, רוצה?
זאת איני יודע. אני יודע די הרבה על מה שכתבו על מהי נשמה, אבל איני סבור שאני יכול לענות מהי, וכל שכן מתי היא נכנסת לגוף.

יש מדרשים שמהם ניתן להסיק מסקנות לגבי שאלה זו, אולם יש לברר אם מדרשים אלו מייצגים ידיעה ברורה או השערה של חז"ל שכך ראוי הדבר להיות, או שלפי המסתבר לבריות של אותו דור השתמשו בכך כדי להעביר מסר כלשהו.

אבל בלי קשר לכל זה, אם מדובר בעובר שסופו לחיות ולתפקד, הרי זה יצור שסופו להיות בעל נשמה, תיכנס בו מתי שתיכנס. ולפי זה אין ראוי ואף איסור חמור הוא לעשות מה שעושים המדענים ההם.
זאת אם המציאות היא כפי שתיארתי והבנתי כאן.

והנראה לעניות דעתי כתבתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו