המסורה של הקראים

לשחרית.

באמת ?

רצון להשיג קונים אינו מאבק על שליטה והגמוניה.

מלחמת השליטה של אירגוני הכשרות על שוק הקונים, אינו שונה ממלחמתם של יצרני הגלידות והביסקויטים.

ספק הגלידות טוענים: שלנו יותר טעימה.

ספקי הכשרות טוענים: שלנו יותר כשרה.

לשניהם אין רצון לשלוט, אלא רצון למכור.

כשם שאין הבדל בין הגלידות, כך אין הבדל בין ההשגחות.

ההבדלים הם רק בפרצוף שעל העטיפה ובשם שעל החתימה.

**********
לזריחת עץ.

למאמרו של א. דותן,

פרופ' משה גושן-גוטשטיין (מזהה כתר ארם צובא עם ספרו של בן אשר), מציין במאמרו "כתר ארם צובא והלכות ספר תורה להרמב"ם" (ספר היובל להגרי"ד סולובייציק, מוסד הרב קוק ירושלים תשד"מ עמ' תתעב) למאמרו של דותןA. Dotan, Ben Ashers creed, missoula 1977

אעתיק קטע מהספר "תולדות הקראים" לנתן שור:
"משה בן אשר ובנו אהרון חיו בטבריה במאה ה-9 ובמאה ה-10. מאז ימי ה"צ גרץ הניחו החוקרים שהמדקדקים המפורסמים האלה היו קראים... אך כבר בשנת 1957 הראה א' דותן שבן אשר, שאליו הפנה רב סעדיה גאון את איגרתו היה החכם אבו אלטיב שמואל בן אשר אלג'בלי, ולא בן אשר המדקדק. מ' צוקר ומ' גיל תמכו במסקנותיו של דותן, ולדעתם לא הייתה קהילה קראית בטבריה, ובני משפחת בן אשר הטבריינית לא היו קראים"

אממ.... ומה ההבדל בין מה שאתה אומר לדבריי שלי?
קרא לזה מאבקי שליטה והגמוניה או רצון להשיג קונים [ומהי הגמוניה ללא השלכות כלכליות?],
מה לזה ולכשרות [כ ש ר ו ת ]??

לשחרית.

כתבת אלי: <"אגב, לא צריך לחפש את התופעה הזו של שלילה על רקע של ויכוחי הגמוניה ושליטה דווקא בהבדל בין מגזרים. ראה הבררנות והפלגנות בתוך הציבור החרדי עצמו, בכל הקשור לכשרויות למשל, האם יש לה שמץ של עניין עם כשרות? (הכוונה לכ ש ר ו ת )">

לא הבנתי מה את אומרת, עד שהתברר לי מתיקונך, שלא דיברת אלי. והבנתי למה לא הבנתי.

הערה לדברייך:

אספתי הרבה חומר על "תעשיית הכשרות", ונראה לי שמסקנתך: "הבררנות והפלגנות בתוך הציבור החרדי עצמו, בכל הקשור לכשרויות", היא מסקנה מוטעית.

לשמחתי התחלת מהסוף.

המחלוקת בין ה"השגחות" השונות, אין לה דבר עם "ויכוחי הגמוניה ושליטה דווקא בהבדל בין מגזרים", אלא עם ניצול המחלוקת הקיימת בין המגזרים השונים, כדי לרכוש שוק קליינטים "בטוח", שאותו יוכלו "למכור" ליצרני המזון, כקונים בפוטנציה.

הנוסחה היא פשוטה. קונים=כסף. הרבה קונים, שווה הרבה כסף.

סיפורי ה"אימה", המתפרסמים מפעם לפעם, אינם אלא האכלת לוקשים לרעבים.



תוקנה מילה לא ראויה

תוקן על ידי - נישטאיך - 18/02/2004 11:44:27

תוקן על ידי - ווטו1 - 18/02/2004 15:56:12

סליחה, תגובתי האחרונה הייתה לדבריו של צמח יוסיפון (ומעניין מה פרויד היה אומר על זה...)

נ"א,
בתגובה לתגובתך לדבריי - אכן נראה שעולם כמנהגו נוהג ומה שהיה הוא שיהיה...



אגב, לא צריך לחפש את התופעה הזו של שלילה על רקע של ויכוחי הגמוניה ושליטה דווקא בהבדל בין מגזרים. ראה הבררנות והפלגנות בתוך הציבור החרדי עצמו, בכל הקשור לכשרויות למשל, האם יש לה שמץ של עניין עם כשרות?
(הכוונה לכ ש ר ו ת )

ttp://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/safrut-2.htm

Anshel

על שינויי הנוסחאות בספרי התורה (נוסחאות, חסרות ויתרות, פתוחות וסתומות) וכשרותם, ראה את דברי הרב עובדיה יוסף, (שו"ת יחווה דעת חלק ו סימן נו)

הדברים שהבאתי כאן, הם בלשונו, מדבריו ולא כל דבריו.

"שאלה: אודות ספרי התורה של התימנים שיש בהם כמה שינויים מספרי התורה שלנו, האם מותר לעלות ולקרות בהם בברכה?

תשובה: הנה אחד השינויים, שבפרשת נח (בראשית ט' כט) בפסוק ויהי כל ימי נח, התימנים כותבים ויהיו. ובמנחת שי שם הביא מחלוקת בזה, ושגם הרמ"ה הביא מחלוקת בזה, ונראה מדבריו שסמך יותר על המסורת הראשונה, דהיינו לכתוב ויהי, ושכן הכריע באור תורה. וכן מסקנתו שם. ע"ש. ועיין בספר אבן ספיר (דף יג סע"ב) שכתב, שבתיקון סופרים כתיבת יד אשר שלח מרן הבית יוסף להרמ"א (שקנאו בעבורו במאה אדומים זהב), ובספר תורה שכתב הרמ"א על פיו, נמצא באחד מהשינויים מהספרי תורה שלנו ויהיו כל ימי נח. ...
ומצאנו עוד שינוי בתיבת פצוע דכה, שאצלינו כותבים דכה בה"א, ואצל התימנים כתוב דכא באל"ף.

והנה בשו"ת רבינו אברהם בן הרמב"ם (סימן צא) כתב, ואנו רואים הרבה חילוקים ושינויים בין הסופרים בדבר הפרשיות שבספר תורה הפתוחות והסתומות, וכבר ראינו בעלי הוראה שהיו קוראים במעמדם בכל אחד מהספרי תורה האלה, והוא דבר של טעם, כי אין עמנו ספר עזרה שנוכל לדקדק ממנו הדבר, ואין בדבר זה קבלה שהכל מסכימים עליה עד שנפסול מה שיסתור אותה, והנכון לדקדק לכתוב כפי שכתוב בספר אהבה (של הרמב"ם הלכות ספר תורה), ומכל מקום מה ששונה ממנו אין לפסוק עליו שהוא פסול, אלא אם כן יהיה שונה מכל ספרי תורה הנמצאים...

... וראה עוד באבן ספיר (בקונטרס חדרי תימן סימן כח, דף סא ע"ב) שכתב, את חטאי אני מזכיר היום שהבאתי עמי ספר תורה מכתיבת סופרי תימן, וכשמצאתי בו שינויים מהספרי תורה שלנו, כגון ויהיו כל ימי נח וכו', תיקנתיו על פי הספרים שלנו...

מסקנתו להלכה:

"לכן יש *להקל* בנידון דידן, ו*רשאים* להוציא ספרי התורה של התימנים לקרות בהם בצבור ובברכות התורה כנהוג. והנח להם לישראל".


תוקן על ידי - נישטאיך - 17/02/2004 6:39:10

ליהוסף
יש הבדלים אפילו בין אשכנזים לספרדים במסורה (אות 1) והבדלים עם התימנים (9 אותיות).

עם הקראים ישנם כנראה יותר הבדלים. רק שלאור הספקות בדבר קראותו של מסרן הכתר, לא כ"כ ברור מי מחזיק בעותק הקראי "המקורי"

יש הבדלים משמעותיים בין ס"ת קראי לרגיל, א"כ מה ההבדלים?

מעבר לכך, גם אם נמצא כיום נוסח רב אשי ור' אמי, הכל יהיה תלוי איך נחתם בארבעת אלפים שנות תורה. כלומר המנהג קובע את ההלכה.

אך אילו לא הייתה עדיין הלכה קבועה, הסברא נותנת שאם ההבדל אינו מהותי אלא בחסירות ויתירות, הכל יהיה כשר, כי זה טבעו של ספר העובר מדור ודור, ולזה הייתה כוונת המשורר לכתחילה.

אגב, בין אשכנז לספרד אין הבדל?
האם הקורא באשכנזית שהע' כא' כאילו קרא לא טוב, למה לא? [בהנחה שהמסורת התימנית מקובל עלינו כאותנטית יותר].

.


ממדבש:

שחרית,

במחילה:

התבדלות אין משמעה תמיד שימור שליטה או הגמוניה.

דומני שהגעת לזה מכיון שאת קושרת את הקומפלקס של ההווה עם נבכי ההיסטוריה!

ואם כבר, אז אולי גם ללמוד מטעויות העבר בדבר קיום והמשכיות? (התשובה: זה ממש לא קשור!)

ראו על כך לאחרונה: ר"י זר, "ההיה מסרן הכתר רבני או קראי", ספונות, כג (תשס"ג), עמ' 573-587. והספרות המצוינת שם.