עניינה של עבודה זרה כשמה הוא לחפש קשר עם הבורא/המנהל/המשפיע, והוא שאיפה אנושית טבעית. השאלה היא מה מטרת הקשר המבוקש. חז"ל (בגמ' סנהדרין) מסבירים שעם ישראל, שהיה לו קשר משלו עם הבורא (דרך התורה), חיפש קשר אחר כדי להשתחרר מהמחויבויות של הקשר הקיים (איסורי עריות). זה לא שולל שיהיו סיבות אחרות לחיפוש קשר אחר, ואותן היה צריך לעקור בפעולה נפרדת (בגמ' יומא).
נשלח ב-16/12/2010 12:13
קראתי לפני זמן מה (איני זוכר איפה), שטרום התפשטות הנצרות הדת הפגנית זכתה לזלזול מצד המשכילים בעולם היווני-רומי ואילו עם התפשטות הנצרות (ומתוך ניסיון להעמיד הגנה אינטלקטואלית לאורחות החיים הישנים) נעשה ניסיון להציב תשתית פילוסופית לדתות העתיקות.
נשלח ב-16/12/2010 11:47
הכל שאלה של השפעה, פעם היה "נאור" להאמין באלילים. אם היום בארה"ב ואירופה היו מאמינים באלילים תאמין לי שזה היה זולג לישראל. (ע"ע סיינטולוגיה, למשל..)
וחוצמזה, אם אתה מסוגל להבין מים קדושים ומשליכי נרות ומתפללים למצבה - מה הבעיה להבין עבודת אלילים...
נשלח ב-16/12/2010 11:21
ת_ח_ז_ל כתב:
נראה לתרץ באשכול זה אשכול אחר, ולהוכיח ממנו שהאחרונים פחותים מהראשונים בגלל שהם מקבלים מהם דעות ואינם חושבים אותם ראשונית.
כל האשכול מבוסס על הטענה שלפי חז"ל היה יצר הרע קדום לעבודה זרה, ובזמן הזה התבטל.
אמנם כך כתוב באגרות חזון איש, אבל לא זו היא דעת התלמוד
כך תחילת אותו מקום עצמו שממנו מקובל להביא ראיה שהיה יצר הרע מיוחד של עבודה זרה עד שביטלו אותו ושוב אינו ידוע לנו:
סנהדרין סג עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא מתיב רב משרשיא (ירמיהו יז, ב) כזכור בניהם מזבחותם וגו' וא"ר אלעזר כאדם שיש לו געגועין על בנו בתר דאביקו ביה וכו' (ובהמשך סד עמוד א):ת"ש (נחמיה ט, ד) ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור אמר רב יהודה ואיתימא ר' יונתן בייא בייא היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא וקטלינהו לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין הוא מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן בתר דאביקו ביה
אם כן, לפי התלמוד הדחף הראשוני הוא אחר, אלא שאחרי שהדבר מתקבל בציבור קשה לא לציית לדעת הציבור, וקשה לשנות דברים שהתחנכו עליהם, וכמו הרבה דברים אחרים
ובמקרא משמע טעם אחר: דחף עבודה זרה הוא להצטרף לתרבות העולם, לתרבות העמים המפותחים, (שגם הוא דחף שקיים היום),
[מכאן ואילך, דברים שאיני בטוח בהם:
ומה עשו אנשי כנסת הגדולה: נלחמו בנישואי תערובת, עד שעשו את עם ישראל חברה נפרדת. (יש כאן כנראה תקנות דרבנן שחידשו אז נגד נישואי תערובת, ואכמ"ל) ולכן מאז הפסיקו לעבוד עבודה זרה.
אבל לחברה הנפרדת היה מחיר: שנאת כל שאר האנושות ליהודים, שהתחילה קצת אחר כך]
לעניות דעתי, אין דברי רב אלא היפוך בזכותם של אבות. לומר שלא שלט בהם יצר הרע, אלא שעשו זאת בשל יצר אחר.
לחילופין, אין דבריו אלו אלא הוכחה לדברי בתחילת הדיון, שכבר בתקופת האמוראים לא הצליחו להבין את האטרקטיביות המדהימה של משהו כל כך מטופש כמו עבודת אלילים.
וכי כל עבודת האלילים שבתנ"ך ניתנת להעמדה ככזו שנובעת מהיצר לעריות? ירבעם בן נבט העמיד עגלי זהב בשל יצר עריות? העם הלכו לאותם עגלים בשביל להתיר עריות? לאחאב היה צורך לעריות שכדי לממשו איפשר לאיזבל את עבודת הבעל?
נשלח ב-14/12/2010 22:00
לשנרב
לא הבנתי מה כל כך הדהים אותך בתשובת הרב משה פיינשטיין.(התדהמה שלך נבעה ממשמעות שגויה שנתת למילה פיקח בהקשר הנדון)
הרי מדובר באדם שהיה לו:"שגעון לדבר אחד" וחוץ מהשגעון הזה התנהגותו היתה רגילה כלומר הוא לא ערבב בין מציאות לדמיון מה שמאפיין את השוטה.
ולכן התואר פיקח לא ניתן לו בגלל עקביות אלא מפני שבשאר שטחי היום יום הוא התנהג כאדם נורמלי.
נראה לתרץ באשכול זה אשכול אחר, ולהוכיח ממנו שהאחרונים פחותים מהראשונים בגלל שהם מקבלים מהם דעות ואינם חושבים אותם ראשונית. כל האשכול מבוסס על הטענה שלפי חז"ל היה יצר הרע קדום לעבודה זרה, ובזמן הזה התבטל. אמנם כך כתוב באגרות חזון איש, אבל לא זו היא דעת התלמוד כך תחילת אותו מקום עצמו שממנו מקובל להביא ראיה שהיה יצר הרע מיוחד של עבודה זרה עד שביטלו אותו ושוב אינו ידוע לנו: סנהדרין סג עמוד ב אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא מתיב רב משרשיא (ירמיהו יז, ב) כזכור בניהם מזבחותם וגו' וא"ר אלעזר כאדם שיש לו געגועין על בנו בתר דאביקו ביה וכו' (ובהמשך סד עמוד א):ת"ש (נחמיה ט, ד) ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור אמר רב יהודה ואיתימא ר' יונתן בייא בייא היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא וקטלינהו לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו ועדיין הוא מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן בתר דאביקו ביה אם כן, לפי התלמוד הדחף הראשוני הוא אחר, אלא שאחרי שהדבר מתקבל בציבור קשה לא לציית לדעת הציבור, וקשה לשנות דברים שהתחנכו עליהם, וכמו הרבה דברים אחרים ובמקרא משמע טעם אחר: דחף עבודה זרה הוא להצטרף לתרבות העולם, לתרבות העמים המפותחים, (שגם הוא דחף שקיים היום), [מכאן ואילך, דברים שאיני בטוח בהם: ומה עשו אנשי כנסת הגדולה: נלחמו בנישואי תערובת, עד שעשו את עם ישראל חברה נפרדת. (יש כאן כנראה תקנות דרבנן שחידשו אז נגד נישואי תערובת, ואכמ"ל) ולכן מאז הפסיקו לעבוד עבודה זרה. אבל לחברה הנפרדת היה מחיר: שנאת כל שאר האנושות ליהודים, שהתחילה קצת אחר כך]
התנצלותי על הקפצת הישן, אולם חביב אשכולו של אדם עליו, ואז"ל .
זאת קומתך דמתה לתמר, ר' חוניא בשם ר' דוסא בר טבת שני יצרים ברא הקב"ה בעולמו, יצר עבודת כוכבים ויצר זנות, יצר עבודת כוכבים כבר נעקר, ויצר זנות הוא קיים אמר הקב"ה כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן, אמר ר' יהודה לחבר שהיה לו חכינים חבר את הגדולה והניח את הקטנה, אמר כל מי שהוא יכול לעמוד בזו מעלין עליו כאילו עומד בשתיהם, כך עקר הקב"ה יצר עבודת כוכבים והניח של זנות, אמר כל מי שעומד ביצר זנות מעלין לו כאילו עמד בשתיהן, אימתי נעקר יצר עבודת כוכבים, רבי בנייה אמר אלו מרדכי ואסתר, ורבנן אמרי אלו חנניה מישאל ועזריה...
(שה"ש רבה פ"ז)
ומנגד, בהמשך לאשכול עם תשובת הרדב"ז, הרי ש:
רבי יודן ביר' ישמעאל קבע לה לאמוריה דיימר בתר פרשתיה כן רבי תנחום בר איסכולסטיקא מצלי יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתשבור ותשבית עולו של יצר הרע מלבינו שכך בראתנו לעשו' רצונך ואנו חייבים לעשות רצונך את חפץ ואנו חפיצי' ומי מעכב שאור שבעיסה גלוי וידוע לפניך שאין בנו כח לעמוד בו אלא יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתשביתהו מעלינו ותכניעהו ונעשה רצונך כרצונינו בלבב שלם.
וד"ל
(ירושלמי ברכות פ"ד ה"ב)
נשלח ב-7/3/2004 01:23
הנה ידוע כי אנשי כנה"ג הוו בתחילת ימי בית שני.ואז הוי סוף נבואה כידוע.וידוע כי מעת שפשטה מלכות יוון פסקה נבואה.דזה לעומת זה עשה ה ופסקה אלילות ע"י אנשי כנה"ג.
דעד אז היה גילוי גמור לאלוהות.ואם כך הופכו היה אלילות המקבלת קיום בורא ומפרשנת אותו בצורה נוחה לעבירה.כמ"ש לעיל.אבל אחר שפשטה מלכות יוון פשטה האפיקורוסות בעולם...אם כך אין צורך יותר באלילות דהא אינה אלא מכח הגילוי הגמור של האלוהות.
כלומר בזמן שיש נבואה חייב להימצא כפירה בצורה אלילית.
אחר שאין נבואה ויש כפירה של יוון אין צורך יותר באלילות.
ואנשי כנה"ג ידעו דיותר לא תימשך הנבואה לפיכך ביטלו יצרא דעבוד"ז דתו אין בו צורך.
נשלח ב-5/3/2004 15:52
מואדיב היקר-
אני דווקא חשבתי שמבין שלושה שציינתי (פעור מרקוליס ומולך) הנצרות דווקא דומה לפעור (אם כי יש הבדלים)
לגבי הרש"ר הירש.מישהו פעם המליץ לי לקרוא את כתביו.אך לא זכיתי לקוראם ואינו בנמצא אצלי.
עכ"פ מואדיב היקר אני מבין טוב מאד למה אתה רומז.ולאן הדברים מובילים אלא שאני לא רציתי להרחיק לכת .ומכלל הדברים שכתבתי יבין המתבונן.
נשלח ב-5/3/2004 15:20
מוטי,
ראה נא בפירוש הרש"ר הירש לפרשת אחרי על משמעות עבודת המולך, לפיה תמצא אליליות זו לא רק בנצרות ולא רק בחילוניות!
נשלח ב-5/3/2004 14:21
ניסיון להבין את הדחף לע"ז:
פעור-עשיית אלוה .או גילוי לכח האלוה.והשחתתו במידה הבזויה ביותר.מהווה כעין אפיקורסות אקטיבית.המעניקה שיחרור מכל הגבלה.וחירות עצומה ברמה הפסיכולוגית לכל פעולה שיחפוץ בה העובד.שהרי אפילו על האלוה אני עושה את צרכיי.
מרקוליס-יצירת אלוה והטחת האשמות בו ללא גבול.כלומר ישנו אלוה אבל הינו בזוי ביותר עד שראוי לסוקלו באבנים.יש להניח שעיקר הטענה היא כטענת האומר "עזב אלוהים את הארץ" ואינו משגיח יותר בפועל ידיו.לכן אין ראוי לשמוע בקולו אלא ההפך הטוב הוא לעשות היפך דבריו.הרגשת חירות אדירה מכבלי המצפון.אבל בדרך שונה מזו של פעור.בעוד שפעור רואהו כבזוי ו"טיפש" על בריאת עולמו .מרקוליס רואהו כ "אשם" בכל צרות האנושות.
מולך(העברת הבן באש):אותו רעיון אך בצורה שונה -לאדם ישנם מידות טובות המובנות בו מראשיתו כמו החסד והרחמים.לפעמים מידות אלו מונעות ממנו להשיג מה שהוא חפץ.כי "זה לא יאה" וכן זה "לא מוסרי" כדי לצאת מכבלי המוסר הללו באה עבודת המולך לבטל.בעשיית פעולה הכי מחרידה שיכולה להיות. "העברת בנו בכורו באש" כלומר הריסת המידה הכי בסיסית בנפש האדם והכי עדינה "כרחם אב על בנים" (הגמרא בסנהדרין כמדומה אומרת שאב אין לו דין של הבא במחתרת כי לעולם לא יהרוג את בנו ואילו ההפך אפשרי).אם כך.אחרי שיחרור מהמידה הכי בסיסית של הרחמנות והחסד והטוב..מה יעצור עוד את האדם? כאשר זהו רצון האל?
בעיקרון אני מוצא בכל העבודה זרה רעיונות שמטרתם שיחרור מכל כבלים ומונע לעשיית מה שלבו של האדם חפץ.תוך כדי עקיפת הראיות המופתיות לקיומו של האל.כלומר יצירת מציאות בה ישנו אל .שהרי אין להתעלם מעובדה זו.אך עם כל זאת אפשר לעשות הכל בלי חשבון שיחרור רסן התאווה במידה שאף המצפון מסכים עימה ואף אלוהים.....
זהו שאמרו חז"ל וכן הרמב"ם שכל עובדי האלילים האמינו במציאות האלוה.
הכי קרוב לזה כיום בזמנינו.אני מוצא את האלילות בכל אלו שמאמינים באלוה אך מייחסים לו את כל תאוותיהם.ובשמו התירו כל מעשה נפשע.חושבני כי הנוצרים יכולים להיכלל בקטיגוריה זו.
זהו הנראה לעניות דעתי.
נשלח ב-22/2/2004 01:31
לדעתי צריך לחלק את המושג "עבודת אלהים אחרים" לשלושה חלקים:
To elaborate just a bit on the subject. Many in this forum see paganism in an array of modern settings, from secular popular culture to the adulation of Gdoilim to Kaballistic incantations. This view forces its adherents to come to terms with both the differences and similarities of ancient and modern paganism, which to them are one and the same, except in the manifestations of their practices.
I look at paganism mainly in its primitive religious practical sense, in which it encompassed all areas of religious and social life. An ancient idol worshipper couldn't understand the world in any other terms. Hence the comments of מנשה מלך יהודה to רב אשי. Paganism was part and parcel of the universal belief system. There was simply no way around it.
It took many, many generations for monotheism to finally put a serious dent in that universal belief system. We may wonder out loud why these ancients didn't have the guts to stand up and laugh at their own miserable creations. But the ancient people had no idea how to change a way of life that was so much their own. They didn't have the tools to free themselves from their inborn beliefs, just as pre-Copernican astronomers couldn't understand a heliocentric world, or ancient geologists couldn't understand a round earth.
Once the western world rid itself of religious paganism (regardless of whether we view Christianity as a relic) there can never be a return to it, just as there can never be a serious debate about whether the earth is flat or not (sorry, Flat-Earth-Society members). We may, as a result, be at a loss to understand the primitive world that was held under the spell of paganism for so long, which may lead us to seek out pagan areas in our own day and age, perhaps as a means to come to terms with something that appears so utterly contemptible to us.
