חקירה:השתייכות לעומת זהות עצמית

זהות עצמית
בשעה 12:00 בדיוק, נגמרה פגישתו של ר' מנשה במשרדי החברה והוא החליט לנצל את הזמן הנותר לביקור בארמון בקינגהם על מנת לחזות בחילופי המשמרות של משמר המלכה המפורסם.
-"שלום עליכם ר' איד, מאיפה?"
לזה ר' מנשה לא ציפה.....
ל. מקובסקי | 17.02.04, 12:06



אדם, באשר הוא, אוהב להרגיש שייך.
השייכות למשהו גורמת להערכה עצמית, אך האמת היא שצורך זה נובע מחיסרון.
אם האדם היה מרגיש שלם מצד עצמו הוא לא היה צריך לחפש תחליף חלול. רק שהחלל הריק דורש את שלו והכי קל למלאותו, ע"י שאיבה ממקור אחר.אמנם העצלות הזו, ניראה שפסולה היא אך גם בה אפשר להשתמש ככלי לעבודת ה'.
אך המכשול העיקרי הוא שצריך משנה זהירות שלא להיתלות בדברים חיצוניים ושטחיים גרידא.
הצורך להזדהות עם קבוצה זו או או אחרת, ואין זה משנה אם הוא "בריסקער","חזונאישניק" או חסיד כזה ואחר. יכול להעלות את האדם עם אותה שייכות למעלה אך אסור לו שיתפס רק לאותה שייכות חלולה הממלאת את אותו חלל ריק.

מי אתה באמת?!
כשאתה משייך עצמך לקבוצה מסויימת,תן לה הגדרה.
מה המיוחד שם שמקרב אותך לבוראך?!.
כיום ישנן קהילות המאוגדות בקשרים חברתיים,אך מה מעבר? ההגדרה העצמית,אסור לה להתבסס על:אני אני כי אני לא כמו זה וזה. אלא הדרך הנכונה שיבור לו האדם היא שידע שהדרך בה בחרתי להתקרב להקב"ה היא ע"י שימת דגש על לימוד התורה ו/או דקדוק במצוות ו/או עבודת התפילה וכו'.
נכון, עבודת ה' בה בחרתי לעצמי כדרך העולה בית א-ל מזוהה עם הקהילה בה גדלתי ושעל ברכיה התחנכתי אולם אסור שיתן לעצמו לעשות זאת מצוות אנשים מלומדה כי אם נטיית ליבי שמשכה אותי לכך.
כיום קשה להצביע על שרידים ממה שהיה בעבר "האמת" של קוצק או "התפילה" של קוז'ניץ וכו'. כל אלו שהתבלטו באי אלו פנינים יקרות הנחילו זאת היום לכלל ישראל בזאת שקיבלנו מהם מושגים על עבודת ה'. וגם אם אין היום הבדל משמעותי בין קהילות ישראל השונות מעבר לאי אלו שינויי מלבוש חיצוניים, היא הנותנת, שכן החפיפה הפנימית בין כולם מטשטשת את ההבדלים ונותנת מרחב תימרון נרחב היכן יוכל למצוא האדם את הנקודה הפנימית שלו שאיתה ירים את כולו.
חיפשת ומצאת - תאמין. לא חיפשת ומצאת- נראה לך שחיפשת.



מכאן:http://eton.co.il/index.php?subaction=showfull&id=1077037600&archive=&start_from=&ucat=4&

ישב בסתר

הבאת מקור מעניין, אך אני סבור שראוי היה לייצג את הטיעון שמאחורי הכתבה בצורה ענינית יותר.

למשל, כך:

נראה שהמחבר, מקובסקי, מציע את הטענות הבאות:

א. בני אדם משייכים את עצמם לקבוצות (אני חזונישניק!).

ב. בשיוך קבוצתי יש תועלת, אך הוא עלול להביא לשטחיות. (אני חזונישניק כי אני לובש חליפה ארוכה).

ג. במיוחד גרוע מי שמגדיר עצמו הגדרה שלילית, לפי מה שהוא לא. (אני חזונישניק כי אני לא בריסקר!).

ד. אבל בהשתייכות קבוצתית יש כן תועלת לעבודת הבורא ולהתפתחות אישית. (אני חזונישניק אז אני משקיע הרבה בלימוד תורה).

ה. אדם צריך לחרוג מן ההגדרה הקבוצתית ולחפש מה מגדיר אותו במיוחד בעבודת ה'. (תפילה, חסד ועוד).

כמדומה שרובנו נסכים עם הקביעות שמוצגות כאן. וכתיבתן בצורה חצי ספרותית כזו של מקובסקי אופיינית להפצת היהדות בדורנו.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו