| נשלח ב-3/3/2004 08:05 |
|
| |
עד מתי נדון בדרך "פה ושם"? - סוף הדרך...
[הצעת דברים]
אם כי יש יוצא מן הכלל מהמבט הבא, אני נוקט אותו ככלל או כמאפיין ניכר.
גם בפורום היקר שלנו, הדיונים הם לרוב בגדר פה ושם. אקח את אשכולותיי שלי כדוגמא, לאחרונה דנתי על אם חד הורית, לפני כן על אקדמיה ופרנסה, לפני זמן רב על "הלכה למשה מסיני", כן על אובייקטיביות, כך גם על הזיתים כפיצוחים וכו'. במבט ראשון אין כל קשר בין כל האשכולות, מלבד מה שכל האשכולות מחפשות הכרעה, או אולי חיפוש אמת בעניינים הנידונים, אך העניינים כולם אינם יושבים על ציר אחד כלל ועקרוני. לא נראה כי יש בכלל גבול לעניינים שניתן לעורר, וכל דבר שאינו ממש מן הזוטות אכן שווה אשכול.
הלעד נפתח אשכולות?
ובאופן יותר ברור, האם אין אפשרות ליצירת פלטפורמה מחשבתית, וכעין נוסחאות מתמטיות שכל שאלה אמורה לקבל את עיקר הכרעתה [הראשונית] על פי אותם עיקרים העומדים בראש פירמידת ההסתכלות הישרה על המציאות?
אדגים את כוונתי, לפנינו שאלות רבות בתחומים הבאים -
המתת חסד
עצמית
של אחר המבקש
התאבדות
הפלה
העדפת חיים אישיים על פני אחר
וכדומה מעניין זה.
לכאורה נדון כל דבר בפנ"ע אך האמת שיש כאן כג' עיקרים שזה המהלך הראשוני שמביא את הבעיה לידי מבט נקי וממילא פתרון חלקי.
א. מה הם החיים - כאן יבוא דירוג, חיים בארץ, חיים של נשימה ופעולה מוחית וכו'.
ב. מהו ערך החיים - כאן תוכרע השאלה, אם החיים אינה אלא הגדרה של "קיצור דרך" לרמת חוויה מסויימת, שהיא בעצם הדבר הנעלה הנקרא בשם חיים, אך עצם כושר החיות אינו אלא אמצעי, ומכאן ששוני ברמת החיים מאבד את ערכם ה"קדוש" של החיים.
ג. האם החיים הם "של" האדם - כאן נדון אם יש "בעלות" על החיים, או רק קרבת אחריות, מכאן נוכל להכריע אם בזכותנו למנוע מתאבד שאינו מתאבד לדעתנו בצדק וכו'.
שלושת קריטריונים אלו אמורים להיות מודל להצבת ראשית הנתונים ועיקרם, ומכאן לרוב תתקבל הנטיה הנכונה לתשובה ראויה יותר ברוב השאלות הקשורות בנושא הנ"ל.
כעין זה נשאלת השאלה האם שייך להגיע אל מודל קריטריונים דומה לנ"ל אך המקיף את רוב הנושאים.... ואז... אז אכן נהיה קרובים בהרבה ל"סוף הדרך"?
[או שמא דרך האשכולות הוא נצח? ]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2004 15:12 |
|
| |
איש ציפור ואמשלום, אני מחכה לתגובתכם בכדי לפתוח אשכול חופש קריטריונים. כפי שנדברנו הרי יש צורך במיקוד מוקדם והחלטה משותפת על נושא.
תודה
תוקן על ידי - יהוסף - 11/03/2004 15:22:14
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2004 23:59 |
|
| |
נראה לי: השחתה.
אבל באשכול נפרד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2004 23:56 |
|
| |
כפי שכתבתי באישי הרי שאציע נושא ועל פי הכרעת החברים נבחר.
הנה כמה נושאים -
קריטריונים לאיבוד חיים וקיומם
קריטריונים למושג "השחתה"
קריטריונים לגבול החוק הכללי על הפרט האינדבדואל
במה נתחיל?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 14:19 |
|
| |
יהוסף,
בסיפור של הרח"ק זה נושא מובהק של עיקרון ההלכה מול ההלכה היבישה אותו פיתחת באשכול אחר. הרח"ק דולה את גאונותו מתוך מקורות המבליטים את העקרונות ובדרך זו נשמע משמו הערות גאוניות.
לכן בטוחני שאם תמציא לו איזה מקור המבליט את הצד הפשוט שלא כדבריו בנושא המעשר, הוא יודה לכך!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/3/2004 07:53 |
|
| |
דוגמא נוספת, הפעם לקוחה מתחום הפוליטיקה.
השאלה של החלפת ג' גופות וטננבאום תמורת 400 המחבלים, אין לה קריטריוניים אישיים - פרטניים ומקומיים, רק ניתוח העניין בראשית ציר העניין - הקריטריון הראשוני, יכול לסייע במתן הכרעה.
ומה יכול "כמשל" להיות קריטריון.
1. החלפה אובייקטיבית היא אחד כנגד אחד.
2. החלפה מופרזת מזרזת את זה שכנגדנו.
3. יש רמת אסירים או אישים שונה זה מזה היכולה להצדיק 2 עבור אחד.... וכן ע"ז הדרך.
[חומר למחשבה בלבד]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/3/2004 08:24 |
|
| |
ישנם שאלות מסוג מאוד נפוץ, שהדרך להתמודד אתם באופן פרטני אינו מן האפשר. רק הבנת הקריטריונים הראשיים של הנושא [באופן גלוי]יכולים לאפשר דיון בעניין. חלק מהם הם בד"כ גם שאלות מרגיזות.
דוגמאות:
שאלה אחת ששמעתי משמו של הרב קנייבסקי מזמן, ועכשיו שמעתי שהודפס בספר החדש שהוציא משבק"ו (רא"מ - שר"ח התנגד לספר), מה דינו של המוצא 1000 שקל לאחר יאוש בעלים, והרי הדין שלפים משורת הדין יחזיר, האם עליו להפריש קודם מעשר כספים כי מעיקר הדין הכסף הוא שלו?
כפי שנמסר משמו של רח"ק, הרי שעל המוצא להפריש (ועדיף משלו), זאת כיוון שעל פי הדין הכסף הוא שלו.
אגב, מעניין מה היה אומר ר"ח על מי ש"קני ע"מ להקנות", אם גם עליו להפריש מעשר כספים.
עכ"פ לא נתקלתי באדם עם חכמה סבירה שלא יגיב בגיחוך על הפסק המוזר הזה. השאלה היא, איך מתמודדים עם כזו שאלה?
רק ההבנה של עיקרון מעשר כספים, ובלשון האשכול - קריטריון מעשר הכספים, פותר את השאלה על נקל.
שאלה שניה, הפעם לא מרגיזה או מוזרה. ראובן נתן לי קופסת גפרורים למכור עבורו במחצית השקל. הזדמנתי למסיבת פורים של מעשנים ולכולם אזלו הגפרורים, ניצלתי את המצב ומכרתי הקופסה בעשרה שקלים, של מי תשעת השקלים וחצי. כוונתי הייתה שמחצית השקל עבור הקופסה ותשעה וחצי על טרחת המכירה, או על עצם זה שאני מאפשר את הקניה.
שאלה זו אינה ניתנת להכרעה פרטנית מתוך עצמה אם לא מתוך ידיעת קריטריון ראשי ביותר, החופף מקרים רבים ושונים, כמו משכיר שהשאיל ונאנס, שם נחלקו רבנן ור' יוסי, שדעת ר' יוסי מתבטאת בלשון הזו "כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו".
עוד לא שקלתי די בכדי להגיע אל פתרון, אבל הנצרך להכיר שרק הבנת הקריטריון היא הדרך לפתרון - זיהיתי.
הבהרה: המחלקה השונה משאלות אלו, הם כגון השאלות האלו -
1. מתי הנץ
2. כמה זה כזית
3. אם עדיף לומר "בעומר" או "לעומר"
4. האם לזרוק קליפת קלמנטינה לארץ בכלל לפני עיוור
5. האם יוצאים ללא הסיבה בפסח
האמת שבכל שאלה אין אדם נמלט מלדון את הקריטריון הראשי, אך אינו תמיד מתעסק בו במוצהר, בשאלות הנ"ל יש מרכיב הדורש התייחסות ישירה וניתוח ממוקד בקריטריון הראשי באופן מפורש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/3/2004 23:17 |
|
| |
דוגמא לצורך בקריטריונים -
בשבת חשבתי על שאלה פשוטה ומשום מה חשתי שאין הדרך בהירה להכרעה, עד שתפסתי שאכן בעיית חוסר הקריטריונים היא זו שעמדה לי לרועץ.
נשאלה השאלה -
ראובן נתן לי חפץ למכור עבור עשרה שקלים, אני מכרתי במאה תוך כוונה שהתשעים יהיו לי.
איך דנים שאלה כזו?
מה דעתכם?
ולאור רעיונותיכם מה הם הקריטריונים על פיהם תדונו או דנתם שאלה זו?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 14:39 |
|
| |
ווטו תודה
מיימוני, אם יש מילים חילופיות, זה הרי יוצע ועפי"ז נשיג מילה שמאפיינת לדעת כולם אותו הרעיון. כשבחרתי המילים הנ"ל לא בגלל שלא ניתו להשתמש במילים קרובות, אלא שזה נראה מספיק קרוב למה שרציתי להביע ולא טרחתי לחפש אולי יש מילה אחרת. האם יש לדעתך בעייתיות במילה הזו?
אי"צ
כתבת שאצטרך לעסוק במושגי היסוד של היהדות. כונתי הראשונית אינה להתעסק דווקא במסגרת התורנית אלא במסגרת הדרך ארץ הכללית - גם של מי שאינו יודע תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 14:25 |
|
| |
מיימוני,
לשאלתך השניה, מדוע המונח התאמה? אען ואומר כי לעת עתה זה המונח הקרוב לעיקרון הטהור [ושלכן גם יאפשר עליה מהפרטים לכלל]. "ערכים" היינו מה שמעריכים אבל מה סיבת ההערכה [הפנימית] שבגינה מעריכים ערכים? כך מה שאוהבים באנגלית לומר האדם מחפש "משמעות" [meaning], הלא גם המשמעות משמעותה שהיא משמיעה עצם שמשמעותו חשובה.
הנערך ושמשמעותה חשובה היא האחדות ההרמונית והיא מושגת מתוך התאמת השוני, יהיה זה זיווג אדמה ואדם או אישה ואיש או שלום בין הפרטים, כל הדרכים חוזרות לאחדות-התאמה ודו"ק נא!
אמשלום,
דווקא מערכת כללים ראשונית, מושג שיח של הסכמה רחבה יותר. אך בנית המערכת היא שדה מוקשים ולכן ניתן לה להיבנות בזהירות מתוך ההתעסקות בפרטים!
אנא הווה הצילחה נא!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 14:15 |
|
| |
מיימני, התכוונתי דס הרמוניה בין המכה למוכה. ה"אדם" במשפט אינו האדם המבצע אלא האדם שספג את המכה. סליחה על חוסר הבהירות שם.
אי"צ ואמשלום, אכן הצד השווה שבכולם שיש לבצע העניין בדרך הקל הקל תחילה, ובמידה ויהא די לתפיסת העניין נעבור אל הכלל כדברי ווטו.
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 13:36 |
|
| |
יהוסף,
אני מצטרפת לעמדתו של אישציפור (וואו, זה קורה לי די הרבה לאחרונה, ואולי אומר דרשני... )
אני מאמינה שהדיון על הפרטים מאפשר (אולי בניגוד לעמדה הרווחת) שיח של הסכמה רחבה יותר, מאשר ניסיון לבנות מערכת כללים ראשונית. בהתאמה, ניתן לומר שיחס של כבוד בין אישה פרטית זו אל אישה פרטית אחרת (מיימוני, אני מקבלת הצעתך כאן - נראה אם זה עובד... ), קל יותר מאשר יחס של שתי נשים מזרמים שונים, זו אל זו ברמה העקרונית. כלומר, קל יותר לקבל אישה שונה ממני ברמה האישית, מאשר לקבל את דרכה האידיאולוגית או האמונית כעקרון, דבר שדורש ממני לכבד אידאולוגיה שונה משלי.
הפורום הזה, הוא דוגמא נפלאה לאופן בו שיטה זו מתקיימת ואף יוצרת פריון מחשבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 12:05 |
|
| |
יהוסף
הבה ואעמוד על פרט במה שכתבת. סליחה על העיכוב בפרטים, ויתכן שזו רק אי הבנה פעוטה.
כתבת שאם ידי מכה אדם, זו דיס-הרמוניה בין היד לאדם.
ובזה איני מבין.
הלא היד עושה בדיוק מה שרציתי. רציתי להרביץ, והצלחתי. חבל מאד, אבל זה מה שעשיתי (הלא אתה ואיני איננו מתכוונים למכה של מצוה, כגון חינוך או הצלת נרדף מיד רודף, אלא לעבירה).
אם כן, הדיס-הרמוניה אינה בין ידי למחשבתי, אלא בין מחשבתי הזו לבין מהותי כאדם, או ערכי הטוב והיושר, או כל מסגרת רחבה יותר שתבחר בה. ואם נישאר בתוך התורה, הדיס-הרמוניה היא בין הכרעתי הפעם להרים יד ולהיקרא רשע לבין החיוב הכללי שלי להיות יהודי שומר תורה ומצוות, לעשות מעשים טובים ולא רעים.
ואם הגענו לידי כך, אזי יש לשאול: מדוע להשתמש בביטוי דיס-הרמוניה, או אי התאמה, במקום ב"סטיה מדרך הטוב", אי ציות לציוויים, עשיית הרע ולא טוב, ועוד.
כלומר, באיזה מקום, לא עכשו, נצטרך לדון על היחס ההדדי בין ערכים (ראה במה שכתבנו פעם על אפלטון והיחס בין האידיאות).
***
אתמצת. שתי שאלות:
א. מדוע הכאה היא דיס-הרמוניה בין היד למחשבה ולא בין האדם לערכים ולמצוות, או לחברו?
ב. מדוע לבחור במונח של דיס-הרמוניה (או בעברית: אי התאמה) במקום במונחים אחרים, או בערכים?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 10:18 |
|
| |
יהוסף,
גם אני חושב שיותר קל בשלב ראשון להתחיל מן הפרטים אל הכללים . (כי שם השפה בין המשתתפים יותר אחידה . )
דומני שבנוגע לכללים נצטרך להגיע לאי אילו תובנות בנוגע לשממעות היות העולם נברא , משמעות מתן תורה , יציאת מצרים וכיו"ב . שלמיטב ידיעתי יש להם שייכות של ממש בנוגע לענינים הנידונים .
שבת שלום .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 08:13 |
|
| |
ווטו תודה
דרך זו אכן נראית זו שתתאים לב' הצרכים והכיוונים, מקווה שיתקבל גם אצל שאר חברנו.
נ.ב כבר הפניתי באישי את שאר החברים לכאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2004 08:08 |
|
| |
יהוסף,
באשכול על מבנה הדעת של מבחן התבאר שזה תהליכי ב"הלוך וחזור" ותלוי אצל כל אחד ואחד להיכן הגיע בכיוון מהמאוחר למוקדם [פרטים לעיקרון] לשיוכל ללמוד בדרך האידיאלית של מהמוקדם למאוחר!
לכן מאחר ופורום הוא דיון לרבים, נראה שכדאי לבנותו בתהליכיות הזאת של הלוך וחזור בו מתחילים ממעט אבל מספיק פרטים להחדיר את עקרונם.
תוקן על ידי - ווטו1 - 05/03/2004 8:10:18
|
|
|
|
|