מושה הולך לצבא

Like Henry Ford said, "You can have the car in any color as long it is black"

תוקן על ידי - נישטאיך - 11/03/2004 2:00:10

הלבן,

אכן כיון שהגענו לשלב של "קיימו וקבלו" [שמכללו אני מזהה את גילויי התניא על דעת האלוקות], הרי שלב זה הוא הדורש את מלוא ההתעמקות השכלית.

מה שלכל יחיד ויחיד יש צורך להגביל את התעמקותו למען מצות "ולא תתורו" שלא יגיע לבלבול, הרי זה עניין אישי אך לא סיבה לרסן את שאר היחידים היכולים לעלות מעלה מעלה מתוך התעמקותם הבאה מתוך יראת הווה ית'.

[טרם ראיתי את אשכולו החדש של מיימוני, אך אעיר לך כי בזמן האחרון אני עד שהתפצלות לומדי התורה בין רוב המוני הבולע כל לוקש שמוכר לו השכן [לא זה שכותב אצלנו] מקצה אחד לבין מיעוט שכלתני החוקר ברצינות מקצה השני ומה שבין הקצוות, היא על-עדתית. ההתעוררות הנפלאה היא בין בליטאי חברון ופונוב'ז ובין בליטאי חזוניש [ובריסק איני יודע, אולי בריסקער יגלה לנו?], בין בחסידי מאה שערים ווילי ובין בחסידי קראון הייטס. העיקר שיתכוונו כולם להתקרבות לאמת!]

הלבן וכולם

תשובה להלבן על הירידה בשמירת מצוות ובשמחת המצוות עקב החקירה השכלית, באשכול הבא (התשובה היתה ארוכה מדי, אז פתחתי לה אשכול).

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=836214

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אתעלם גם אני מכל הפרטים הצדדיים, ואשיב לשני הפרטים העקריים:
א) תוכן ספר התניא הוא, כנכתב ע"י המחבר על השער: "מיוסד על פסוק כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד בדרך ארוכה וקצה בעזה"י".
ותוכן הביאור הוא, שלכאורה מובן רק איך הוא קרוב "בפיך", אבל לכאורה לא מובן איך הוא קרוב "בלבבך", וכי שייך ציווי על אהבה ויראה, כלומר וכי שייך ציווי על האדם שיקיים את המצוות ברגש של אהבה ויראה?
ותוכן הביאור הוא כי נפש האדם כולל שכל (חכמה בינה ודעת) ומדות (אהבה ה' ופחדו ויראתו ולפארו כו'), וחב"ד נקראו אמות ומקור למדות "כי השכל שבנפש המשכלת כשמתבונן ומעמיק מאד בגדולה ה' איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב נולדה ונתעוררה מדת יראת הרוממות במוחו ומחשבתו לירא ולהתבושש מגדולתו ית' שאין לה סוף ותכלית ופחד ה' בלבו ושוב יתלהב לבו באהבה עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין סוף ברוך הוא".
וזה עצמו מורה, שכאשר החכמה והבינה והדעת טרודים לעיין בכל דבר שאפשר להטיל בו ספק, באמיתות דברי חז"ל וקדושתם, וידיעתם בכל מיני שטחים, פועל בדרך ממילא קרירות של עמלק בגימטריה "ספק", בכל הקדוש לעם בני ישראל.
ב) בדברי הקודמים באשכול הזה, לא התייחסתי למנהיגי האומה בדורינו (אף שגם בזה יש להאריך), כי במפקדי תורתינו בתקופת התנאים, האמוראים, הגאונים, הראשונים וגדולי פוסקי הדורות. כולל ההאריז"ל והבעש"ט והגר"א ובעל התניא.

.



הלבן, סלח לי אם לא אתאפק, אך מכיוון שפתחת בווידוי אישי, ארשה לעצמי לעשות כך גם אני:

הוויות צבא מוכרות לי היטב משנים ארוכות שטרם הסתיימו. במערכת היררכית גדולה כמו הצבא, אין רק מצביא וחיילים, יש גם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. בדידי האי עובדא, שכל מי שאינו מצביא אך גם אינו "נוטל בלבד" של פקוחדות, מקבל פקודות ונותן פקודות. ומכיוון שאינני נוטל בלבד, תמיד גם קיבלתי וגם נתתי. תמיד הרהרתי במה שקיבלתי מלמעלה, ופעמים שאף פעלתי שלא בדיוק לפי מה שפקדו עלי מלעיל, וברוך ה', שבכל המקרים האלו הודו לי בסוף כי הלכה היתה כמותי.


גם ההלכה מכירה באפשרות כזו, וכך, אותו חסיד שאיננו מציל אשה טובעת בנהר בשל איסור, כולנו יודעים איך הוא מכונה, למרות שלכאורה, הוא פעל "לפי הפקודות".


=================================


מכיוון שאינך לא שור שונאי ולא חמורו, הרשה לי להתעלם מהערתך ממנה ניתן להסיק כי לעניות דעתך, הליטאים מקיימים מצוות רק כמצוות אנשים מלומדה.

הנה. התעלמתי.

=================================


גם על דבריך לגבי המסר החינוכי, בטוחני שלא התכוונת לכך שאם המלמד מלמד את הזאטוטים כי כל הזכרים מוכרחים לישון בסוכה בחג הסוכות, אסור לו להורה הנוהג מנהג חסידות חב"ד להסביר לבנו את עניין המנהג השונה, ועך מה הוא מתבסס.

==================================


אלא שסתירה אחת שעלתה מדבריך, מפליאה אותי מאד, ואודה לך עד בלי תכלה אם תאיר את עיני בכך:


כתבת כי " למדנו בחסידות חב"ד, שהמוחין שולטים על המדות, וכדי לעורר את האהבה ויראה להקב"ה צריך ללמוד ולהתבונן קודם." , ומייד לאחר מכן המשכת והבהרת כי אסור בתכלית האיסור ללמוד ביקורת כלשהי. ותמהתי בלבי ממה נפשך. אם ללמוד ולהתבונן צריך, כדבריך שכאן בירוק, מדוע טוען אתה כי יש להשמע למצביא וללכת אחריו בעיניים עצומות? ואם המוחין שולטין במדות, ממה אתה חושש שתמשכנה המדות? והרי אתה עצמך מבטל את המוחין מפני ההליכה אחרי המצביא!

והוספתי עוד ושאלתי את עצמי, היאך יבחין האיש הפשוט בין המצביא הראוי לבין זה שאין ראוי ללכת אחריו. והרי מדבריך בפתיחתא, למד אני כי המצביא הראוי ודאי וודאי שאיננו ליטאי, שכן דרכו היא מצוות אנשים מלומדה!

אלא שאז הבנתי כי הליטאים נדונו להשאר שבויים בעולמם השגוי לעולמי עד אם יקיימו את עצתך, שכן אם ילכו אחר המצביא הליטאי שלהם, ימשיכו לשגות דרך אנשים מלומדה!

אלא שאני, גוי חוטא שכמוני, מאחר ואינני נשמע לחלק מאלו שאסרו על הגלישה באינטערנעט, קראתי את דבריך, וחשבתי שאורו עיני, ופסלתי מניה וביה את עולם מצוות האנשים המלומדה, על חייליו ומצביאיו המלומדים. ולאחר שפסלתי את עולם זה, החל מפוניבז' הגדולה וכלה בלומז'א הקטנה, טחו עיני מראות וקצרה בינתי מהבן אחרי איזה אדמו"ר אלך? האם אלבש שחורים ואלך לעיר אחרת להפוך למסתופף אצל חסידי הלובביצ'ער, או שמא לאנשי הגערע רעבע, או שמא אלמד הונגרית ואסע מערבה אל הסאטמרים? והרי מה שחלק מגדולים אלו אמרו איש אודות רעהו, אפילו מיין שטעטלע בעלז לא שמעה!

נבוך אני מדבריך אלבוס, עזרני נא.

ראשית דבר, הרי עומדים אנו היום לפני יום הפורים, אשר יום הכפורים הוא רק דוגמה אליו, וא"כ בודאי היום הוא העת להתוודות ולחזור בתשובה.
ואתחיל בווידוי אישי: גם אני הייתי בסרט הזה, עצרתי וחשבתי, הרבה הרבה לפני שנפתח הפורום.
עד שהתחלתי להרגיש רפיון. ח"ו איני מדבר ברפיון במעשה בפועל, כי אם רפיון ברגש של אמונה פשוטה וטהורה.
הרגשתי שאוט אוט מתחיל אני לקיים את התומ"צ מתוך רגש של מצוות אנשים מלומדה ר"ל, בלי רגש.
ומה א"כ פעלה עלינו החסידות? הרי בשביל מצות אנשים מלומדה יכולתי להשאר ליטאי המקיים את כל התומ"צ, עם כל ההידורים והחומרות של החזון איש.
אלא מאי? למדנו בחסידות חב"ד, שהמוחין שולטים על המדות, וכדי לעורר את האהבה ויראה להקב"ה צריך ללמוד ולהתבונן קודם. אמנם כאשר המוח טרוד במחשבות של ביקורת הקבלה, ביקורת המסורה, ביקורת המקרא והלאה, אזי נפגם הרגש הטהור הזה בעת עשיית המצוות וקיום מנהגי המסורת.
או אז ראיתי עד כמה צדקו מאורי ישראל שאסרו את המחקרים בנושאים אלו, המחקר: עד כמה יכלו לטעות התנאים והאמוראים והגאונים והראשונים וגדולי הפוסקים, עד כמה טעו במציאות הדברים שאמרו ועד כמה טעו ביסוד הלכותיהן ומנהגיהן וכו' וכו'.
* * *
לעניות דעתי, המבקרים, שאין להם עין בוחנת מסתפקת, וגולשים ומבקרים באתר, מקבלים רושם מוטעה, שגדולי ישראל שבכל הדורות היו מוגבלים בהשכלה ובהבנה ובידיעה, אלא שאעפי"כ חייבים אנו לקבל חלק מהדברים שנאמרו על ידם.
ולעניות דעתי, העולם יראה טוב יותר לולי עכ"ח.
ואם טעיתי ה' הטוב יכפר.
* * *
אנסה כעת להגיב לשלושת ההערות:
א) בודאי צודק אתה שרבים מהדנים כאן הם מהמצביעים הבוחנים את מקורות הדברים. נכון שבשעה שהחייל רואה משהו חשוד אצל המפקד, צריך הוא להעיר על כך. יש אפילו הלכה כזו בקשר לתלמיד ורב בלימוד התורה.
עיקר דבריי כאן הם בקשר לנושא החינוכי, בין אם המדובר בצבא ובין אם המדובר בבית ספר.
יש הורים שרגילים להעיר לילד: בזה המורה שלך טעה, ובזה אינו מבין כלל, וכאן צדק המורה. דומני שזהו החינוך הכי גרוע שההורה יכול לתת לילד.
וכך גם בצבא, ברגע שמישהו מנסה להסיר את האימון העיוור של החייל למפקד, אף שהוא מוסיף מיד ומעיר, שמ"מ צריך להשמע לפקודות, מ"מ את הפגיעה בעיצוב דמות החייל הוא כבר פעל.
ב) יש חילוק בין ביקורת על מנהגי ההמון, שאין להם מקור, או ביקורת על רב פלוני אלמוני שניסה להנהיג מנהג חדש ומוטעה, לבין הביקורת על התלמוד, ודיונים כלליים: עד כמה מותר לנו לומר שהתנאים והאמוראים היו אנשים כמונו, שידיעתם מוגבלת, ומסוגלים לטעות, ומכ"ש שאיננו יכולים לקבל את דבריהם בחכמת המדע.
הדיונים האלו, ובפרט בפומבי, אינן משפרות על הדת והמסורת בדורינו.
ג) בנקודה הכואבת, תרשה לי לגעת בקצה המזלג, בסגנון שיכול להתקבל גם בחוג זה:
במדינות ליטא ורוסיה לא נהגו לישון בסוכה, לפחות מסיבת הכפור. לא היה בזה שום הפרש בין החסידים למתנגדים.
עיקר הקושי בהבנת המנהג הזה הוא בקשר לאנשי המסירות נפש של חב"ד, שנזהרים בסוכה עד הקצה, לא אוכלים ולא שותים מחוץ מסוכה, אפילו טיפת מים, ואפילו כשהגשם שוטף. ודוקא בענין השינה מקילים לגמרי.
על כך ניתן הסבר מיוסד על הקבלה והחסידות.
אף אחד לא בא להנהיג קולות שאינן נהוגות בחוגים אחרים. עדיין לא נברא האיש שיאשים את חב"ד שאינם נזהרים בסוכה בקלה כבחמורה. אלא שההסבר בא לתת נימוק לפרודוקס הנראה לעינים.
* * *
ועל שאלתו של ווטו נשאר לי רק לומר, שלא בחנם האשימונו: דקדמי פומייכו לאודנייכו, שיש בזה מספיק כדי להשיב לשאלתך. קבלת התורה היא ע"י נעשה ונשמע.
אמנם זהו רק בזמן מתן תורה, שע"ז נאמר מכאן מודעה לאורייתא. עד שבא זמן הפורים שאנו עומדים בו, שע"ז נאמר: הדר קבלוה בימי אחשוורוש דכתיב קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו כבר.

הלבן ,

מבחינת היחס להמפקד אני מסכים אתך, הויכוח הנטוש הוא [מבחינתי] רק איך המפקד מדבר אלינו באמצעות שכליאל לפני מסורתיאל [כדברי הראשונים] או להפך [כדעת ההמון]!


זרח"ע,

המפקד כאן הוא הווה אחד אלוקינו. תורתו היא חוקתנו בה נהגה וממנה נחכים [רק שדרוש "דרך ארץ קדמה לתורה" לדעת איך להגות].


תוקן על ידי - ווטו1 - 05/03/2004 10:23:06

הלבן

זה לא מיימון, זה מיימוני...



***

אני סבור שהעלית שאלה גדולה.

ויש לי תשובה עליה, אבל היא ארוכה.

האם תסכים להקדיש זמן ולקרוא אותה?

כך:

בזאת אני מסכים - יש תפקידים של חיילים. ויש תפקידים של מצביאים. לחיילים אין את כל הנתונים של המצביאים, ולכן אין ברירה אלא לציית למצביאים. חייל שיסרב פקודה מסכן לא את רק עצמו אלא לפעמים את כל המערכה.

בדוגמא שלך, החיילים לא רק שמתחו ביקורת לא מוצדקת על המפקדים שלהם, אלא ממש הסיתו נגד הצבא, וזו עבירה חמורה מאד.

השאלה היא כמובן, כמו בכל אנלוגיה, עד כמה דומה המשל לנמשל.

לדעתי המשל קורס בשלוש נקודות:

א. הציות של החייל למצביא נמשך בזמן פעולה. אז אין מקום להיסוס. אבל זמן פעולה אינו נמשך כל העת. כשהלחץ עובר, כשהקרב נגמר, גם המצביא צריך לתת דין וחשבון. אם החיילים ראו שהיתה תקלה, שנהרגו חיילים שלא לצורך, יש מקום להקים ועדת חקירה.

ואפילו בזמן פעולה, כאשר לחייל יש סיבה טובה לחשוד שהמצביא טעה, מחובתו להודיע למצביא ולצפות להתייחסות. אסור לו להתקדם קדימה אם יש לו יסוד סביר לחשוב שהמצביא טעה ובמקום שהיה אמור להיות נקי מחיילי אויב יש בעצם מארב.

כלומר, זו מערכת יחסים של היזון חוזר.

לא תמיד החייל יזכה להתייחסות, מפני שלמצביא יש מידע מודיעיני שלחייל אין. ולא תמיד ניתן לחשוף את מקורות המידע בפני החייל. אבל יש גבול עד כמה ניתן לפעול בלי לשתף את החיילים במידע כאשר המציאות טופחת על פניהם.

ובכן: לא תיארת נכון את הפעילות הצבאית. המשל שלך אינו מדוייק במלואו.


ב. בצבא, לכל חייל יש הזדמנות לטפס למעמד של מפקד ומצביא, ואז הוא ישותף במידע ובקבלת ההחלטות.

אלו שכותבים כאן בעצור חושבים אינם נמנים עם החיילים הפשוטים, שיש להעלים מהם מידע, אלא עם הסיירת המובחרת...

בציבור החרדי, ובמיוחד בציבור החסידי, יש נטיה לחלק את העולם לחיילים פשוטים ולמצביאים. היסוד הזה בולט אצל החפץ חיים, והוא משמש הרבה משגיחים. הרב אינו טועה. האדמור אינו טועה. ומה אני? אתה חייל פשוט בלבד.

זה לא נכון. כל חייל יכול להפוך למצביא. והדרך היא על ידי לימוד ובדיקה.

ובכן: גם במשל וגם בנמשל, איסור הביקורת הוא רק כלפי זוטרים, לא כלפי בני עליה. הוא אינו חל על קצינים - ולא על תלמידי חכמים.

ג. יש עוד הבדל מהותי בין חייל ליהודי. החייל אינו מתבקש להעביר ביקורת על החלטות הפיקוד. זה לא מחובתו. יהודי מוזמן ללמוד תורה. ותורה היא ולימוד היא צריכה - וכלל זה נוגע לכל דבר.

ארשה לעצמי לגעת בנקודה כואבת. אם אדמור מסוים מחליט לאסור על חסידיו לישון בסוכה, מטעמים שבקבלה, הוא אינו חסין מפני ביקורת תורנית. כל יהודי, ולו הפשוט ביותר, רשאי ואף חייב לשאול: איך יתכן שבתורה שבכתב ובתורה שבעל פה למדנו שיש מצוה לישון בסוכה, ובא אדמור פלוני וביטל אותה.

יתכן שיש לכך תשובות. אך מי שיאמר ליהודי: אתה חייל קטן, וסתום את הפה - עושה עוול.

לפיכך: המשל אינו מדוייק בנקודה זו, מפני שלחייל אין מקום לרכל על המפקד, בעוד שהיהודי נדרש לבדוק את מעשי הרב כדי ללמוד ממנו.

עכשו נחכה לרב הצבאי, הלבן, שיבוא להצדיק את הכללים שהעמיד קודם.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שכחת את הרפורמים

ואני חשבתי לתומי שלד"ה המפקד הוא בעל המימרא "פקד פקדתי".

הבעיה כאן היא הרבה יותר יסודית - לא ידוע מי המפקד: הרב שך, הרבי מלובביץ', הרב מילר, הרב אבינר, הרב שרלו, ועד הרבנים הקונסרבטיבי או האדמו"ר מרחלין.

חבצלת,
לא הייתי מתרגשת ממי שעושה לנו פה "סדרת חינוך" צבאית בלי שכף רגלו דרכה בצעד הראשון של מסע הכומתה.

כל המטרה של האשכול הזה כמו של כל מיני צריחות בכל מיני אשכולות היא לשלול את הלגיטימציה של הדיון הנדיר שנערך פה ולשלול את הלגיטימציה של הדנים פה.
ימשיכו החיילים האמיצים הללו להתנגד והשיירה תמשיך גם תמשיך לעבור לתפארת עמנו.