כתב גם_וגם בהודעה האחרונה שבעמוד הראשון, כלשון הזה:
האמנם אמר רבי עקיבא "מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו"? בנוסחים טובים לא נמצא חלק זה של מאמר ר"ע. לא ברור כלל ועיקר שר"ע ראה במוות על קידוש ה' מטרה שיש לשאוף אליה.
עכ"ל.
מלבד השאלה עצמה יש לדון בה:
א. האם השאלה תלויה באמונה בהשארת הנפש וחיי עוה"ב?
ב. האם השאלה [גם או רק] תלויה בכל אדם, אם לדרגתו יש צורך במסירות כל חייו למוות עקד"ה?
לפי המסופר, ר' אלחנן וסרמן ותלמידיו ברכו ברכה זו - אם זכרוני אינו מטעני - לפני הריגתם בידי הנאצים. בוודאי שעסקו בתשובה לפני מותם, לפי הסיפור המפורסם, כדי שיהיו "קרבן בלא מום".
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-10/3/2004 01:17
האם יש לברך על קידוש השם?
רבי יעקב עמדין כותב במגדל עוז, (אבן בוחן, פנה א אות כו), שיש לברך על קידוש השם, וז"ל: "ונ"ל שיש לו לברך כשמקיים מצוה זו, הגדולה שבגדולות, ברוך... אקב"ו לקדש שמו (בעשרה אומר *ברבים*), כמדומני שראיתי ברכה זו כתובה בספרים ולא אוכל לחפש אחריה עתה".
מדבריו נוכל להבין, שלדעתו, המצווה בקידוש השם היא "להיות מוכן" למות, ולא המיתה עצמה, שאל"כ הרי היא מצווה התלויה באחרים, שאין לברך עליה, בדוגמת מצוות הצדקה.
תוקן על ידי - נישטאיך - 10/03/2004 1:23:22
נשלח ב-7/3/2004 12:48
נראה שהתשובה לשאלה היא כצד ב' שבהודעת הפתיחה ואינה תלויה לא בעוה"ב ולא בהשארת הנפש שאינם מעניין העשיה לשמה. כפי שפירש מהגרג"ן על הצורך לאברהם בניסיון העקידה, כדי לחזק את יראתו.
ממילא יש שהוא זקוק למסירות נפש, יש שדי לו בניסיון של מוכנות למסי"נ גם אם בסוף לא מסר ויש [תיאורטית עכ"פ] שבמעלה כזאת שאין לו צורך מאחר וכל נימי נפשו מסורים לאמת מפני שהיא אמת!
נשלח ב-7/3/2004 07:27
אמאשלום--
סיפור זה שמעתי מאחד האדמורי"ם (יהודי זקן מופלג וחביב עד לאחת).הוא אמר לי שזה סיפור על "חסידי" בריסק.
נשלח ב-7/3/2004 07:11
אמשלום
בהמשך של אותה רוח.
מי שאינו מאמין לסיפור יכול לחפש אחרי גיבור המעשה אי שם בסמטאותיה של ירושלים. זה קרה לפני כמה שנים, והוא עדיין זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול. ואם תשאלו אותו, נכון או לא נכון, הוא יענה בהימהום שבחיוב:
הממ.. הממ...
(הוא עדיין נזהר מההפסק).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-7/3/2004 07:07
ברוח פורימית משהו -
יהודי אחד הולך ברחוב, כאשר לפתע מתנפל עליו זר שלוף סכין ומאיים להרגו. ברגש של מחוייבות דתית מברך היהודי: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו למות על קד"ה".
מזהה הזר שלפניו מקרה קשה, מחביא את סכינו ומתחיל לברוח. נבהל היהודי, ובעודו רודף אחרי הזר צועק לעברו: "מממ...מממ"...
פורים שמח!
נשלח ב-7/3/2004 04:10
יכול להיות ששאלת האידאל במוות על קידוש השם.היא שורש המחלוקת בין בעלי התוספות הסוברים כי מי שאינו מצווה להרג ובכל זאת נהרג נקרא קדוש.לבין הרמב"ם הסובר ש"מתחייב בנפשו"
לדעת התוספות זהו מעשה שיש לשאוף אליו(הכוונה לכשיבוא).והוא לכשעצמו הוא עניין גדול.
ואילו לדעת הרמב"ם הוא כורח ואינו עניין עצמי.
נשלח ב-7/3/2004 03:37
פורים שמח.
<"האמנם אמר רבי עקיבא "מתי יבוא פסוק זה לידי ואקיימנו"? בנוסחים טובים לא נמצא חלק זה של מאמר ר"ע. לא ברור כלל ועיקר שר"ע ראה במוות על קידוש ה' מטרה שיש לשאוף אליה">
אין ספק שבימי רבי עקיבא היו גישות שונות לקידוש השם, ראה למשל:
1) "תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש!.(עבודה זרה דף יח עמוד א).
2) "כמה נאים מעשיהן של אומה זו: שמעון בן יוחאי אמר: "כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן, גשרים - ליטול מהן מכס. ... ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה - יתעלה, יוסי ששתק - יגלה לציפורי, שמעון שגינה - יהרג, (שבת דף לג עמוד ב).
אך שלא כרחב"ת, הוא לא מסר את נפשו, אלא ברח למערה.
היתה גם מחלוקת על מה חייב ליהרג ואל יעבור:
3) "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד: כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג - יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. ועבודה זרה לא? והא תניא, אמר רבי ישמעאל: מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודה זרה ואל תהרג מנין שיעבוד ואל יהרג - תלמוד לומר וחי בהם - ולא שימות בהם" (סנהדרין דף עד עמוד א).
"בתנאים אלה הוכרחו חכמי ישראל, כדי למנוע קרבנות חינם, לאחוז בתחבולות ערמה שונות, להסתיר קיום המצוות והחוקים מעינם הרעה של הפקידים והדלטורים למיניהם". (שו"ת שרידי אש חלק ג סימן קלד, ראה גם ר"ר מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, עמ' כג).
ייתכן מה ש"ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות. מה לך יוצא ליהרג, על שמלתי את בני, מה לך יוצא לישרף, על שקראתי בתורה, מה לך יוצא ליצלב, על שאכלתי המצה, מה לך לוקה מאפרגל, על שנטלתי את הלולב", (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מס' דבחדש יתרו פרשה ו ד"ה לאוהבי ולשומרי), ובויקרא רבה פרשה לב, בשינוי, "מה לך יוצא ליסקל על שמלתי את בני מה לך יוצא לישרף על ששמרתי את השבת מה לך יוצא ליהרג על שאכלתי מצה מה לך לוקה בפרגול על שעשיתי סוכה על שנטלתי לולב על שהנחתי תפילין על שהטלתי תכלת על שעשיתי רצון אבא שבשמים".
כך היה למעשה, אך לא היה מומלץ.
נשלח ב-7/3/2004 02:12
אם אני מבין את כוונתך אז כך:
1-ברור שאין ממשות באלילות.
2-עניין המסירות נפש הוא למי שסבור שיש בה ממשות בלבד.
אך למי שיודע שהכל שטויות ודמיון אין לו צורך למסור נפשו (כלומר ע"ז יבוא הספק)
אני אישית סבור שממה נפשך חייב למסור נפשו.אם סבור שיש בה ממשוטת ח"ו חייב למסור נפשו כדי להוקיע מקרבו את הדמיונות.(שהם הם היצר הרע)ואם סבור שהם הבל על אחת כמה וכמה שלא יכרע להבל.
נשלח ב-7/3/2004 02:10
רוח דרומית
יש צדדים להקל.
ראשית, עד כמה שאני זוכר שמואל הוא שסובר שביחיד מותר לעבוד ע"ז ואינו חייב למסור נפשו.
שנית, יש סוגיא מורכבת מאד בסנהדרין על העובד מיראה ומאהבה, ויש מניעים שונים להשתחוויה לפסל. ומדוע לא נאמר שהמשתחווה לפסל ויודע שאין זה מאומה לא יהיה פטור?
אמנם קשה מסיפור בני חנה, שהאחרון לא השתחווה, אף על פי שהמלך ביקש ממנו להרים טבעת שזרק, ורק להראות כמשתחווה.
(כמדומה שיש דין בתחילת ע"ז על שתית מים מברז דמוי פסל, שאף זה אסור, שנראה כמנשק).
לפי דרכנו למדנו שיש מספר איסורים בע"ז:
א. להאמין ולעבוד כי מחשיבים אותה לאלוה.
ב. להראות בעיני הצופה מן הצד כעובד.
האם יש מצב שבו שני האיסורים אינם שייכים? אם כן, האם יהיה מותר?
שמא תמיד בכל מקום שיש אנס, הרי האנס סבור שהנאנס נכנע והריהו עובד, ולפיכך איסור מחמת מראית עין יש תמיד.
לא כתבתי אלא לעורר את לב המעיינים. ואשמח על הבהרות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-7/3/2004 02:07
מוטי,
אז טען כן ישעיה כדי להוכיח את ישראל, אך דעת סתם בני אדם היתה שיש ממשות באליליות והא ראיה שהרי עבדו אלילים אז וראה מה עשו לירמיהו הנביא. [השוה את תוכחות ישעיהו וירמיהו לתוכחות הפורום על האליליות שבקרבנו כיום.]
בטוחני כמעט שיש אשכול בשם כמו: "האם שייך ע"ז בימינו" שפתחתיו מזמן. [לינקזצר?]
נשלח ב-7/3/2004 02:01
ווטו הנכבד-
תוכל לבאר את כוונתך.מה פירוש שיגעון וכו..?הרי כל אלילות נחשבת שיגעון גם בזמנם שייחסו לה פעולות וכו..ראה לשון ישעיה (?) הבל המה מעשה תעתועים.
נשלח ב-7/3/2004 01:56
רוח יקר
אתה וודאי לא שואל מבחינה הלכתית .שהרי הדברים מבוארים באר היטב בגמרא וברמב"ם שעל עבודה זרה ימסור עצמו למות גם בינו לבין עצמו.ויהרג ואל יעבור.
אל תניח שעניין מסירות הנפש כדי להעצים את האתוס .תניח שהוא כדי להעצים את האהבה לבורא עולם (ושאר עניינים גבוהים).וזה שייך אף ביחידי.
נשלח ב-7/3/2004 01:54
רו"ד,
למיטב זכרוני מפורש ברמב"ם שהדין שוה בשני האופנים, אלא שבאופן שזה ברבים המצוה גדולה ביותר.
לגוף השאלה כבר דובר על כך שבזמננו אולי כלל אין את הדין כי במדינותינו לא מיחסים שום משמעות אלא שיגעון להאלהת פסלים.
