ר' לייבלה וייספיש - מי מכיר?

בהיותי נער, נתקלתי לראשונה בתכנית טלויזיה (ר"ל) ביהודי לייבלה וייספיש.

הלה היה אחד האורחים בתוכנית אירוח פופולארית, אך בלט בשונותו. יהודי חרדי בלבוש ירושלמי-פרושי דהוי, קשיש, אך די רהוט. לאולפן הוא הגיע עם המזוודה אליה הוא הולך לכל מקום. ומה במזוודה? כל כתבי הפילוסוף הגרמני ניטשה.

הייתי אז צעיר ולא כל כך הבנתי מיהו ניטשה, אך משפט שאמר וייספיש בתוכנית חרוט במוחי עד היום:

"בלי לקרוא ניטשה, אי אפשר להבין כלל את היהדות", הוא טען.

אמנם, הוא לא היחיד ולא הראשון שראה את היהדות בפריזמה של פילוסוף גוי, ובכל זאת, אינו דומה ניטשה לאריסטו או קאנט. עד היום, לא ברור לי החיבור הזה.

לאחר מכן התברר לי שלייבלה היה ממקימי ומפעילי 'נטורי קרתא' האגדית, בימי עמרם בלוי ודעימיה. מה שרק הוסיף לסקרנותי בדבר האיש.

הדבר האחרון שקראתי עליו, היה שבזמנו הוא סולק משכונה חרדית ירושלמית בה התגורר. לא ברור למה.

לאחרונה נתגלגל לידי ספר שכתב בנו בענייני הלכה ובהסכמת כמה מגדולי דורנו. בסוף הספר, מסופר על האב. כמובן שאין בו אף מילה על ניטשה וכל כולו מוקדש לאורחותיו של וייספיש כיהודי חרדי צדיק, מתמיד ולוחם מלחמת השם בגיבורים.

אם מישהו מהחברים הכיר את האיש ואת משנתו, אשמח להרחיב דעת.

ערב טוב.

למרות שגם אני מעולם לא חשבתי שוויספיש הוגה דעות דגול, הזלזול בו כאן מוגזם. היו לו תובנות אינטיאוטיביות מעניינות ונדמה לי שעיקר הבעייה שלו היה יכולת ניסוח והצגת דברים ולאו דווקא בעייה של פרשנות והבנה.

מיימוני, אידך:
אני זוכר אותו עוד משנות ה70 וצדק אידך שלא היה לו מה למכור בכלל וגם למידת השטחיות לא הגיע. קוריוז מבולבל? בהחלט, כושר אנליטי בסיסי? חחחחחחחחההה, מלומד? הס מלהזכיר.
(הכותב הכירו מקרוב)

ועל זה נאמר: "אנושי, אנושי מדי..."

אידך גיסא



על הביוגרפיה הקצרצרה אך החשובה. עכשו גם אני יודע!

ו-



על הסיפור האישי ועל ההברקה של לייבלה ויספיש. הייתי אומר שרואים שהוא יהודי משלנו, אילולא הייתי חושד שיחשבו אותי לקטנוני...



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תודה רבה לכם, חברים. בהחלט מעניין.

רק עכשיו ראיתי את פנייתו של מיימוני. סליחה שלא התייחסתי. לייבל'ה וייספיש תיפקד כקוריוז פופולרי בתרבות החילונית של שנות השמונים והתשעים, בתור "חרדי ממאה שערים" שבזקנתו גילה את ניטשה והתמסר להגותו. אני אעלה כאן רק זכרונות אישיים בודדים.

לראשונה שמעתי את לייבלה וייספיש ב"צוותא" תל אביב כשהייתי חייל. הכרתי כבר את משנתו של ניטשה, ולייבלה נראה לי (בצדק) די מבולבל. חיצונית הוא היה לבוש באופן שלומפרי, בלי שיניים, עם שי"ן דומה לזו של הרב שך. למרות שהציגו אותו כמומחה לניטשה, הוא לא אמר כלום (ועשה רושם שגם לא ידע כמעט כלום) על ניטשה מעבר לנקודה המרכזית בעיניו - שניטשה, שבז לכל שיטה ולכל אידיאולוגיה ולכל דת עלי אדמות - העריץ רק את היהדות. הוא חילק בקדחתנות את ה"דפים שהדפסתי" (שתיהן בפ"א רפה...), שהיו מלאים בציטוטים מבולגנים מדברי ניטשה על היהודים, מהם ניסה לבסס את טענתו. יותר מכל הוא בא להפריך את דעת הסוברים שניטשה היה אנטישמי, עפ"ל. הוא הפליג בערכו ("גוי זה... צדיק... קדוש") ועשה רושם שהוא כאילו מתחרה בעצמו (לייבלה נגד וייספיש) בהעלאת הסופרלטיבים ל"גוי זה". ניטשה הצטייר כאילו הערצת היהדות הייתה העניין המרכזי בחייו.

למותר לציין שלא התרשמתי. מאז יצא לי לשמוע אותו עוד פעם-פעמיים, והתרשמותי לא השתנתה לטובה, אולי אפילו להיפך. הוא ליגלג על בני הישיבות שאין להם מושג בהגות ואינם מסוגלים לחשוב מעבר לדף הגמרא שבו הם אוחזים. לא אהבתי את זה. אבל פעם אחת,

רק פעם אחת, הוא זרק איזו נקודה למחשבה. לא משהו מדהים, ובסופו של דבר די סיסמתי, אבל בכל זאת, משהו שיש בו מעט טעם. זה היה לאחר שהרצה ב"בית הלל" באוני' העברית, וחזר כרגיל על דרשתו הקבועה אודות ניטשה ששלל כל שיטה וכל דת וכל השקפה וכו' וכו' ורק את היהדות העריץ ואהב. ניגשתי אליו לאחר ההרצאה ושאלתי אותו: הרי ניטשה שלל כל שיטה באשר היא שיטה וכל השקפה באשר היא השקפה, כי הוא הרי היה נגד שיטתיות כדרך מחשבה; ובכן, איך יכול היה להעריץ את היהדות, הרי גם היא (היהדות) בגדר "שיטה"! לייבל'ה הרים את ראשו, הציץ מבעל למשקפיו, וענה בטון נוקב: "היהדות זה לא שיטה, היהדות זה החיים בעצמם".

עד כאן זכרונותיי מלייב'לה וייספיש.

למי שרוצה, בסוף קובץ המאמרים "ניטשה בתרבות העברית" ישנה רשימה של לייבל'ה, מכתי"ק. וראו את המבוא של פרופ' גולומב, שם.

אידך גיסא

תוקן על ידי - אידך_גיסא - 30/04/2004 2:59:03

תודה לכם מוישה ועכנאי.

אני ממליץ לכם לעיין במאמר של רוני אבירם ובספר 'שתי עגלות וכדור פורח' בעניין האדם האחרון להשלמת התמונה.

לגבי ניטשה ויהדות:

ביקורת המוסר עומדת בבסיסה של הגותו של פרידריך ניטשה, כמו גם ביקורת ערכי יסוד אחרים. ניטשה חילק את המוסר למוסר העבדים ומוסר האדונים, כאשר מה שהוא מזהה כמוסר היהודי-נוצרי הוא מסווג כשייך לראשון.
ספרו האחרון של ניטשה 'הרצון לעוצמה' הוא עריכה של כתבים מהעיזבון, בין היתר נתגלו זיופים של אחותו אליזבת' פורסטר ניטשה שמגמתם לקרב את ניטשה לנאציזם.
אמנם ניטשה התבטא לא אחת בגנות האנטישמיות שפרחה בגרמניה של זמנו, אולם דבר זה קשור קשר הדוק לביקורת שלו על מורשתו של המלחין האנטישמי ריכארד ואגנר ממנה הושפע עד מאד בצעירותו וכשהבשילה הגותו בחר לבקר אותה על מסריה הגלויים והסמויים.
ביקורת המוסר של ניטשה נוקבת כמו גם ביקורת כל הערכים שעליהם הושתת העולם המערבי של זמנו. מנגד רעיון 'הרצון לעוצמה' כמסקנה הכרחית מביקורת המוסר, שזור גם בכתביו האחרים של ניטשה בגילויים שונים.
לדעתי הויכוח הוא רק אם 'הרצון לעוצמה' הוא המסקנה ההכרחית המתבקשת מהגותו, או שמא הוא גם זכה לניסוח ככזה.
בכל מקרה לדעתי הקירוב של ניטשה ליהדות הוא שגוי ומקורו באי-הבנה של הגותו.

אינני יכול בלי הגוי הקדוש הזה

ציטוט מליבלע ויספיש

בהיותי נער פגשתי את האיש כמה פעמים ושוחחתי עימו באופן שטחי. אדם צנוע, שעשה תפילין לפרנסתו.

הוא היה מעודד אנשים לקרוא את ניטשה ושוחחנו עליו כמה פעמים. הוא היה בקי בכתביו וידע לצטט קטעים מ"זרתוסטרא" בע"פ.
ברור שהטענה של הבן, שזה רק לצרכים אפולוגטיים שקרית. והבן יודע שהוא משקר. וייספיש היה מטורף על ניטשה שנדמה לי היווה בשבילו כמעט דמות אב והוא הביע כעס (אישי כמעט) על אחותו של ניטשה שעיוותה לדבריו את תורתו של האיש.

איך קשור ניטשה ליהדות?

לדעתו של וייספיש כל תורתו של ניטשה נועדה כדי להפריך את תורת המוסר הנוצרית ולבסס את תורת המוסר היהודית. ניטשה (לפי הפרשנות הוייספישית) טען שהיהדות מציגה תורת מוסר מאוזנת (מה שגם נטען ע"י קודמים לו) וראה ביהדות מודל רוחני בר חיקוי שיציל את אירופה מניוון.

לפי ניטשה ישנן 2 שיטות מוסריות עיקריות שהשפיעו על המערב: הנוצרי, הרגשי והמתחסד המדרדר את האדם לצביעות וניתוק מ"החיים עצמם" והשיטה הרציונלית - קנטיאנית, המתיימרת לקבוע שיטת מוסר תוך שימוש בכלים לוגיים.
לעומת 2 שיטות אלו הציג ניטשה את האדם העליון הניטשיאני החי מעבר לטוב ולרוע -דמות של היהודי שהמוסר שלו נובע מכח החיים היהודי האינטואיטיבי. (שניטשה הזכיר בהערצה)

זו הייתה הפרשנות של וייספיש. כששאלו אותו על מקורות ניטשיאניים בהם המשמעות אחרת (למשל קטעים בהם מהלל ניטשה את הפגאניות) וייספיש היה נוקט באחת מ2 השיטות- או מוציא את הדברים מידי פשוטם או מאשים את אחותו של ניטשה שעיוותה את הדברים.

פילוסוף והוגה דעות גדול אני לא חושב שהוא היה. אני חושב שתורתו של וייספיש מעניינת הרבה יותר כתופעה פסיכולוגית מרתקת מאשר מההיבט הפילוסופי.









תוקן על ידי - מוישהגרויס - 13/03/2004 21:55:50

זכורני שבשעתו נערכו עמו כמה ראיונות מרתקים כמדומני בעיתון יום השישי , ולאחר פטירתו היו עליו מאמרים מעניינים לזכרו, המעוניין ודאי יוכל לנבור בארכיונים.

על פי זכרוני מקריאת הראיונות עמו , אכן לא מדובר ה"הסברת חוץ" אלא הוא אכן היה קשור בכל נפשו לרעיונותיו של ניטשה.

אין ספק, ר' לייבל'ה וייספיש אכן היה יהודי מרתק ומוקורי ביותר , ו...גם תמהוני במקצת.

שחרית, אינני זוכר שהוכה, ודאי לא "בידי אברכים קדושים של חסידות שאת שמה אסור לומר פה" , או שמא יש חסידות נוספת שאת שמה אסור להזכיר כאן ואנכי לא ידעתי...

תוקן על ידי - בר_בי_רב - 13/03/2004 21:53:04

לא זוכרת מי זה היה אצלנו שהכיר את ר' לייבלה וייספיש ז"ל, אבל זוכרת אני היטב שהוא בא אלינו, לאחת הקהילות של התנועה ליהדות מתקדמת והרצה בפנינו את משנתו. אני זוכרת גם שזרק מרה ביהדות הרפורמית, אבל הדבר לא מנע ממנו לשוחח בנעימות עם חברי תנועת הנוער שלה.



אחרי שנים, כששמענו שהוא הוכה נמרצות בידי אברכים קדושים של חסידות שאת שמה אסור לומר פה, הצערנו מאד.