| נשלח ב-12/3/2004 10:38 |
 |
| |
האם נוכל לקבל את מסקנות בקורת המקרא ?
בציבור הדתי מקובל לראות בבקורת המקרא (להלן:ב"מ) כפירה גמורה ואפיקורסות מוחלטת. אולם השאלה הנשאלת היא האמנם כך ?
ישנם "ניצנים" של ב"מ כבר אצל חז"ל. למשל הדעה ששמונת הפסוקים האחרונים בתורה לא נכתבו על ידי משה כי אם על ידי יהושוע. חז"ל הסיקו זאת רק משום שלא ניתן לשייך את הטקסט שמספר לנו על המאורעות שאחרי מותו של משה - למשה עצמו. אם כן, לכאורה אפשר ליישם פרשנות זו גם למקרים אחרים בהם יש תיאורים אנאכרוניסטיים בתורה. (כידוע על "סוד ה-12 של אבן עזרא)
כמו כן, ישנה דעה שאיוב "לא היה ולא נברא". חז"ל לא חששו לומר שספר שלם (!) בתנ"ך לא מתאר לנו מציאות היסטורית, אלא הוא בא ללמד אותנו חכמה ומוסר, מדוע, אם כן, שלא ניישם כלל זה גם למקומות אחרים בתנ"ך, במקום להכנס לפולמוסים על "התנך: היסטוריה או מיתוס ?"
*
כנגד ב"מ מועלות טענות רבות מקרב הציבור הדתי, אולם דעת לנבון נקל שאין בטענות אלה ממש. לדוגמה:
- "חוקרי ב"מ הינם אנטישמיים" - גם אם זה נכון, אין זה יוצא מגדר "ארגומנטום אד הומינם", כלומר, טענה אישית ולא עניינית. גם אם החוקרים הינם שונאי יהדות, עדיין יש לשקול את הטענות הענייניות שלהם, ולא את דעותיהם האישיות.
- "בין חוקרי ב"מ עצמם יש הרבה מחלוקות" - טענה זו נכונה, אולם למעשה מדובר רק על הפרטים הקטנים, ולא על העקרונות עצמם, כמו לדוגמה החלוקה למקורות שונים, תיארוך מאוחר יותר של כתיבת התורה, האמינות ההיסטורית של כל סיפורי המקרא וכיו"ב.
- "ב"מ סותרת את האמונה הדתית" - דבר תלוי בשאלה איך אנו מגדירים את "האמונה" ואת יחסה לכתבי הקודש. לדעתי דבר זה תלוי בשאלה האם התנ"ך יצר את האמונה היהודית, או שהאמונה היהודית יצרה את התנ"ך ? או בלשון אחר, האם התנ"ך הוא "סיבה" לאמונה הדתית, או "סימן" לאמונה הדתית ?
כל מי שלומד את ב"מ יודע שקשה מאוד לסתור את דבריהם, אפילו הרב ברואיר ששלל לחלוטין את מסקנות ב"מ, הודה בפה מלא שמבחינה ספרותית לא ניתן לדחות את דבריהם, ולכן הוא פיתח את "שיטת הבחינות". אולם מי שמתקשה לקבל את שיטתו מבחינה לוגית, נשאר במבוכה רבה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/3/2009 00:21 |
|
| |
"אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה".
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2009 19:02 |
|
| |
הטובה ביותר מכל בחינה ממה שהיה בעבר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2009 17:49 |
|
| |
הטובה ביותר דלשעבר? או גם בהוה.
תוקן על ידי יקר ב- 04/01/2009 17:45:42
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2009 10:15 |
|
| |
גם התקופה הזאת- התקופה הבא יותר טובה, תמיד הבא ,יותר טובה מהעבר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2009 06:25 |
|
| |
התקופה הבאה "ומלאה הארץ דעה את הי כמים לים מכסים" בביאת גוא"צ בב"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2009 19:10 |
|
| |
למה להחזיר אחורה את תקופתו?, שהיא עולה לעין ערוך, מכל בחינה, על כל התקופות, כולל התקופה הגאונית כדבריך.
מעלים בקודש,
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2009 16:01 |
|
| |
האתה יכול להחזיר את תקופת הגאונות על מקומה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2009 10:50 |
|
| |
לא מיכה אני לא מסכים, מאז ימי חורפי עברו הרבה מאד שנים, שנים שהקדשתי ללמוד דעת, והיום אני אומר לך
משרבו הרבנים נהיתה היהדות חולה אנושה, משרבו הרבנים רבו המחלוקות.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2009 23:42 |
|
| |
Archaeological excavations in southern Jordan have uncovered dozens of sites dated to the 7th and 6th centuries BCE and attributed to the Edomites. Modern Buseirah is generally identified with biblical Bozrah, probably the Edomite capital. However, most of the Edomite sites are small villages, farms or seminomadic sites. Edomites are usually associated with Edomite pottery, a ware found and manufactured both in southern Jordan and the Negev. For over a century, archeologists specializing in the Middle East maintained that there was no evidence of an organized state society in Edom earlier than the 800s or 700s BC, and first believed no Edom existed at all. Biblical minimalists touted this fact as one piece of evidence of the Bible's ultimate unreliability as a historical source.[31] Recently, however, excavations such as the 2004-2004 UCSD dig at Khirbat an-Nahas, part of the Jabal Hamrat Fidan (JHF) Archaeological Project, in Jordan have shed new light on the history of Edom, unearthing artifacts and evidence of settled state society as early as the tenth century BC,[32] although to what extent these sites reflect Edomite statehood is debated.[citation needed] Thomas E. Levy, among other scholars, concluded from a survey of the an-Nahas site that Edom was a sophisticated, urbanized society as early as the eleventh century BC, (the date of the first Israelite monarchy, according to the Bible) which even had its own copper works.[33] Newer data pushes back the archaeological chronology some three centuries earlier than the current scholarly consensus.[34] "Now," said Levy, "with data from the first large-scale stratified and systematic excavation of a site in the southern Levant to focus specifically on the role of metallurgy in Edom, we have evidence that complex societies were indeed active in 10th and 9th centuries BCE and that brings us back to the debate about the historicity of the Hebrew Bible narratives related to this period."[35] Radiocarbon tests from the site have confirmed that the industrial areas of the site date to the eleventh and tenth centuries BC.[36]
תוקן על ידי יקר ב- 02/01/2009 0:13:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2008 14:07 |
|
| |
כלומר אתה מסכים אם אמירה זו (דאל"כ מה לך לצטטה?)?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2008 09:57 |
|
| |
בימי חורפי אמרו- משרבו הרבנים הדוקטורים- נהיתה היהדות חולנית.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2008 02:25 |
|
| |
לא הצלחתי לעבור על הכל, אבל נראה לי שלא התייחסו כאן לאפשרות הבאה:
הרי כולנו יודעים (כלומר כל הסרוגים, המודרנים והעצכחניקים. ואינני מוציא מהכלל את האחרים, לעניין המקרא.) שאדם יכול להיות בו בזמן גם רב וגם דוקטור למתמטיקה. גם ביולוג וגם הסטוריון. גם פיזיקאי וגם אסטרונום. אין בעייתיות בעיסוק בשני התחומים אצל אדם אחד. אדם כזה, לו יכתוב ספר, ודאי יוכל לשלב בו מכל תחומי עיסוקו, ולכל הפחות יתבלו בהם כראות עיניו והבנתו בשני התחומים. אם כן, מדוע קשה להניח, כי נביא אחד בקיא היה בכמה סגנונות ואופני מחשבה, מה גם נביא כמשה רבינו, המהווה מנהיג כלל ישראלי לדורי דורות, ודאי שנדרש לו ידיעה בכמה עניינים. אם כן מה פלא הוא לומר, שאדם כזה משתמש בכל השיטות הידועות לו, בכל הסגנונות, דרכי סיפור ופעולה, וכו' וכו'. לגבי סתירות כבר כתב דרום חוקר את שיטתו בעניין שלושת קבצי החוקים שבתורה, ואולי ניתן לתרץ עוד תירוצים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2007 20:35 |
|
| |
תודה עצכח. רציתי לתקן גם את המלה 'הנחתך' [צ"ל: הנכתב] אלא שאני מפחד לתקן, כי גם עריכה גורמת לרווחים שיעלמו. יש דרך שאני אוכל לעשות זאת?
כעת רציתי לפרט מעט יותר:
אחת הבעיות הקשות עמם מתמודדים המפרשים היא הסתירה לכאורה של מספר בעלי החיים הטהורים שנכנסו לתיבה, שבעה - או שנים? פעם אחת כותבת התורה במפורש שבעה שבעה, ובפעמים האחרות היא מתעלמת מכך.
תמיד הייתי סבור שכנראה חלוקת פרשת נוח למקורות שונים 'מרויחה' את הבעיה הזו, והנה אני רואה שהיא לא תיקנה כלום בנקודה זו: הסתירה נמצאת בסי"א פיסקה 3.
שנית: אחת הבעיות שהחלוקה למקורות רוצה לפתור הן הכפילויות שבפרשת נח. כך למשל (פרק ז, פסוקים ו-ט):
(ו) וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ: (ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל: (ח) מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה: (ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹקִים אֶת נֹחַ:
ומיד חוזר הכתוב וכופל את עצמו לכאורה (פסוקים י-טז):
(י) וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ: (יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ: (יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה: (יד) הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף: (טו) וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים: (טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקִים וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ:
אך האמת היא שזו צורה רגילה של תחביר המקרא, המשתמש בסגנון של כלל ופרט: קודם הסיפור בתמציתיות ולאחר מכן בפירוט. אם נתבונן נראה שהקטע השני של פסוקים י-טז הוא פירוט של הפסוקים הקודמים: פסוקים י' יא' יב' הם ה'פרט' של פסוק ו'. פסוק יג' מקביל לפסוק ז'. פסוק יד' מקביל לפסוק ח'. ופסוקים טו' טז' מקבילים לפסוק ט'.
דוגמא נוספת לזה אפשר לראות בתחילת פרשת וישב (לז ה): וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:
ובפסוק ח: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו.
המילים שבפסוק ח נראות כחוזרות על עצמן [ואולי גם כאן יש 'ערבוב מקורות'...] אך המבנה פשוט מאוד: פסוק ה' הוא הכלל, ומספר את הענין כולו בתמציתיות יתירה. יוסף חלם חלום וסיפרו לאחיו, והם - בתגובה - שנאוהו.
עכשיו מתחילה התורה לפרט (פסוקים ו-ח): (ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:
(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:
(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:
|
|
|
|
|
|
