האם האמינו היוונים במיתוסים שלהם?

למרות שהנושא עצמו אינו קשור ישירות לנושאי הדיון דנן, בכל אופן מצאתי לנכון להביאו בשל ההקשר העקיף לרבים מנושאי דיונינו - קרי - הסוציולוגיה של המיתוס.

מנאי עבדכם הנרצע
ג.ס.


בין שתי אמיתות

מאת גבי הרמן

האם האמינו היוונים במיתוסים שלהם


פול ון. תירגם מצרפתית: דן דאור. הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 200 עמ', 69 שקלים

פול ון, פרופסור בקולג' דה פרנס ומן האינטלקאטואלים הבולטים בצרפת, כתב ספר מלומד, רהוט, ולעתים מבריק, שכאשר התפרסם לראשונה ב-1983 זכה לשבחי הביקורת ותורגם לכמה לשונות. ולמרות כל אלה, ספר זה שגוי מתחילתו ועד סופו.

ניתן לסכם את עיקריו כך: על השאלה המופיעה בכותרת התשובה היא דו-משמעית: היוונים האמינו ולא האמינו במיתוסים שלהם. הם לא האמינו על פי רוב שמינוס ציווה על בניית מבוך ("לבירינת") בכרתים כדי לכלוא בו את השור-אדם מינוטאורוס, אך האמינו שהוא היה שליט חזק שבנה צי. הם לא האמינו שתזאוס נלחם במינוטאורוס הנ"ל, אך האמינו בממשותו ההיסטורית. שהרי המיתוס לא היה לדידם אלא אירוע היסטורי אותנטי, שהזיכרון הקולקטיווי קישטו ביסודות פלאיים. כל שנדרש לעשות כדי לחשוף את אמיתותו היה לבערו מיסודות אלה, או כדברי ון "לטהר את המיתוס באמצעות התבונה" ("לוגוס").

תהיותיו של ון בעניינים אלה מובילות אותו לשאלה בדבר טיב ה"אמת" ומעמדה במדעי החברה והרוח. טענתו הבסיסית היא שבני אדם אינם חושפים, או מגלים, את האמת. הם ממציאים אותה. במלים אחרות, מה שאנו קוראים לו אמת אינו דגם מושלם כלשהו הקיים במציאות החיצונית, ואף לא דפוס קוגניטיווי המסייע בידינו להשיג מציאות זו. האמת היא המצאה גרידא, שיקוף אקראי של המציאות הפנימית על המסך תלוי-התרבות של תודעתנו האנושית. בתור שכזאת אין לה זיקה כמעט למציאות החיצונית. האמת של איינשטיין אינה שונה מן האמת של האיליאדה. האמת של המיתוס אינה שונה מן האמת של ההיסטוריה הרציונלית. כולן הן יצירי הדמיון.

דרך ההנמקה של ון מזכירה לא במעט מגמה שפשטה לאחרונה בציבור הרחב, הידועה בשם "יחסיות תרבותית" (אם כי הביטוי cultural relativism מציין גם תפיסה לגיטימית לגמרי, שלפיה קיים קושי בהבנת מערכת האמונות של תרבות אחת במונחים של תרבות אחרת). פילוסופיה נדיבת-לב זו מבקשת לקדם אידיאלים אציליים של צדק חברתי ושוויון בין-מגדרי, בין-מעמדי, בין-גזעי ובין-תרבותי על-ידי טשטוש גבולות מוכרים. לעתים היא עושה זאת גם במחיר גימודם, ולפעמים אף הקרבתם, של הישגים או ערכי תרבות שנחשבו עד כה חשובים.

המכשיר העיקרי באמתחתה הוא הרדוקציה. עיקרי אמונתה מתמצים במשפט המובא על-פי-רוב גם כהנחת יסוד וגם כמסקנה: "אין הרי הבדל משמעותי בין... לבין...". אין למשל הבדל משמעותי בין האמת של המדע המודרני לבין האמת של מיתוס שבטי. אחרי ככלות הכל גם המדע המודרני הוא סוג של מיתוס - שרקחו בני שבט המערב. כותב שורות אלה נכח פעם בהרצאה שנישאה במסגרת מכובדת באוניברסיטת קיימברידג', ובה טען המרצה כי בחשבון סופי גם תורת האבולוציה היא סוג של מיתוס. את הצלחתה הכבירה יש לזקוף לזכותו של צ'רלס דארווין, שהקסים את בני דורו במתק שפתיו ושיכנעם לקבל את תורתו. רוב הקהל שנכח באולם הינהן בראשו בהסכמה.

האומנם? כל ביולוג מתחיל מבין שתורת האבולוציה חבה את הצלחתה לכושרה להסביר באמצעות היפותזה פשוטה אחת אין-ספור פרטים קונקרטיים שמתקיימים, והתקיימו, מיליארדי שנים, במערכת האקולוגית שלנו. כל ביולוג מנוסה יודע שהיפותזה זו אומתה ואושרה מחדש, שוב ושוב, מנקודות מבט חדשות ובלתי-צפויות בשורת תגליות מרשימה, חוקי מנדל, ה-DNA, הגנום. כל חוקר של תולדות המדעים יסביר שתגליות אלה התבססו על הפרדה ברורה בין המציאות פנימית של החוקר לבין המציאות החיצונית של התופעות, או במלים אחרות בין הסובייקטיווי לאובייקטיווי. האבולוציה תעבוד הרי גם אם נוציא את עורך התצפית מן התמונה, וחוקי הכבידה ימשיכו בפעולתם גם לאחר שהמין האנושי יעבור מן העולם.

לזכותו של ון ייאמר שהוא עמד על הקשר שבין שיטות המדע המודרני לבין עמדות היוונים כלפי המיתוסים שלהם. השאלה הנשאלת היא האם הוא היטיב לתארו. בסביבות שנת 600 לפני המניין המקובל, בימים שבהם משלו עדיין הדת והמיתוס בתודעת היוונים, זרק יווני תמהוני לאוויר שתי מלים שעתידות היו להיכנס להיסטוריה כמשפט הפתיחה של הפילוסופיה ושל המדע: "הכל מים". אמירתו של תאלס איש מילטוס ניתנה כתשובה לשאלה שסיקרנה את היוונים זמן רב: מה פשר הריבוי, השונות והשינוי העצומים בטבע (ר"ל של צורות, צבעים, תנועות, עצמים).

תשובתו של תאלס היתה מהפכנית משלוש בחינות לפחות: היא היתה מנוגדת לאינטואיציה (הניסיון מראה שלא הכל מים); היא הבחינה בין מהות ("מים") לתופעה (כל הצורות, הצבעים, העצמים הקיימים בטבע); ובראש ובראשונה היא הציעה עיקרון מסביר לתופעות העולם מבלי להיזקק ליסודות מיתיים ואלוהיים. במלים אחרות, תאלס הפקיע את הטבעי מן העל-טבעי ומיקם אותו במציאות החיצונית, הניתנת להשגה באמצעות החושים.

לאמיתו של דבר, האמת של תאלס התגבשה במידה רבה כאנטיתזה של אמת הדת והמיתוס, והמתח בין שתי האמיתית ליווה גם את היצירה של ממשיכי דרכו. "אני עומד לכתוב על המחלה הקרויה קדושה", כותב היפוקרטס מקוס, אבי הרפואה הרציונלית (או אחד מתלמידיו), "שאיננה קדושה או אלוהית יותר מכל מחלה אחרת, שהרי יש לה סיבות טבעיות". הוא התכוון למחלת הנפילה, שברוב התרבויות הקדומות האמינו שהיא נגרמה בידי אלים, או שדים ורוחות, וטען שניתן למצוא לה מרפא גם מחוץ לתחומי הדת והמיתוס. באותו זמן בערך כתב תוקידידס האתונאי היסטוריה ("המלחמה הפלופונסית"), שבה הוא מציג את מהלכי הצדדים היריבים כפועל יוצא של מניעים בנפש האדם (פחד, כבוד, שאיפת בצע) ולא כתוצאה של הפעלה בידי כוחות עליונים.

למעשה, האבות המייסדים של החשיבה הרציונלית התייחסו בספקנות למיתוס לכל אורך הדרך, וביקשו להוציא תופעות רבות ככל האפשר מתחומו, ולהכפיפן לשלטון התבונהוהשכל. הביקורת שמתחו על המיתוס היתה נוקבת ולעתים אף לעגנית. כסינופנס מקולופון, למשל, העז לקרוא תיגר על מוסר האלים. הומרוס והסיודוס, לפיו, ייחסו לאלים כל דבר מביש ומגונה בקרב בני-אדם: גניבה, ניאוף ומרמה. במקום אחר הוא טען כי האלים אינם אלא יצירי הדמיון. בני-אדם, הוא כתב, יצרו את אליהם בצלמם וכדמותם. לו היו לסוסים ידיים הם היו צרים את אליהם בדמות סוס.

המסקנה העולה מכל אלה היא שהאמת של המדע והפילוסופיה המודרניים, שנולדה מן האמת של תאלס וממשיכי דרכו, שונה מן האמת של המיתוס. ההבדל הקריטי נעוץ בכך שהאמת של המדע הובילה להישגים מוחשיים. בעזרתה חשף האדם את סוד החיים, מיפה את היקום, יצר את פלאי הטכניקה המודרנית והגיע לירח ולמאדים. ככל שהמיתוס יקר ללבנו, וככל שחשוב שנמשיך ונחקור אותו, אנו נאלצים להודות שהאמת שלו לא הובילה להישגים כאלה. צורת המחשבה הגלומה בו הפרתה אולי את הדמיון הספרותי, אך לא איפשרה חריגות מגבולות המסורת. עם הכנפיים של איקרוס, או הסנדלים המכונפים של הרמס, לא הצליח האדם להמריא - מלבד אולי בדמיון.

ספרו של ון, שהתפרסם בעזרת משרד התרבות הצרפתי ותורגם במדויק בידי דן דאור, ראוי שנקרא בו ונקרא בו שוב ושוב, ולו רק כדי להיווכח שאין אמת כאמת.

Les Grecs ont-il cru a leurs Mythes?\Paul Veyne

גבי הרמן הוא פרופסור להיסטוריה של העת העתיקה באוניברסיטה העברית


http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=404980&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 18/03/2004 20:02:11

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 18/03/2004 20:05:21