עד היכן איסור חמץ - עשיית סדר

אולי מי מחכמי הפורום יוכל להאיר את עיני בעניין איסורי חמץ בדבר שנפסל לאכילת כלב.

א. האם יש איסור אכילה בחמץ שנפסל לאכילת כלב? (אם לא, אז מדוע יש צורך בכשרות על תרופות).

ב. חמץ אסור גם בהנאה. שמעתי שרק לפי שיטה מסויימת אסור להשתמש בחמץ כסבון למשל.

מהו הגדר המדוייק של הנאה שאסורה מחמץ בפסח?
האם רק חמץ שלא נפסל לאכילת כלב אסור בהנאה? (כלומר, כל תכשירי הספק חמץ אין בהם בעיית הנאה גם אם יש בשימוש בהם הנאה?).

ג. מהו הגדר של 'נפסל לאכילת כלב'? (כל מה שאינו בגדר מאכל, או שהגדר רחב יותר וכולל דברי שאינם מאכל אך אינם מזיקים - נ"מ לשפתון או סבון שנכנסים לפה אך אינם מאכל).

אודה לכל מי שיוכל להאיר את עיני, ואם זה יהיה עם מקורות אז תודתי כפולה ומכופלת.

חמץ שנתעפש ונפסל מאכילת כלב או ששרפו באש קודם זמן הביעור ונחרך עד שאינו ראוי לכלב מותר לקיימו בפסח.
מכל מקום אסור לאכלו, שכיון שרוצה לאכלו מחשיבו לאכילה.
על אחת כמה וכמה תרופות, שהן ראויות וחשובות לאכילה אפילו לאדם חולה, ואינו נקרא נפסל מאכילת כלב.
דיו שנתבשל בחמץ קודם הפסח ונפסל מאכילת כלב, מותר לכתוב בו בפסח, ואין לחשוש שיתן את קולמסו לפיו בפסח שהרי אין מתכוין לאכלו.
בשפתון שנכנס לפה, משתדלים בד"כ לעשותו באופן שהטעם הנכנס לפה לא יזיק ולא יגרום טעם שאינו טוב. ויש מקום לדמותו לנפסל מאכילת כלב שהחשיבוהו במחשבה. ויש לברר אצל רב ומורה הוראה.
כל ההלכות הנזכרות מבוארים היטב בשו"ע סוף סימן תמב.