| נשלח ב-1/4/2004 11:43 |
 |
| |
הלכות אוסטרליה (ביעור חמץ)
איש\אישה דרים באירופה\ארה''ב\ישראל ונוסעים לאוסטרליה לחג הפסח.
עקב ה - time zones השונים, חג הפסח באוסטרליה יחל מספר שעות לפני המקומות הנזכרים.
נשאלת השאלה ממתי חל חיוב ביעור חמץ שברשות הנוסעים הנ''ל ואשר ממוקם ב time zone אחר.
........
מענין לענין באותו ענין. שמעתי כי הרבי מחב'ד נ''ע הורה לחסידיו לא לטוס מאוסטרליה לארה''ב בימי ספירת העומר. אבקש מידע נוסף.
...................
וכאן המקום לאחל לחברי פורומינו אשר בכל אתר ואתר חג פסח כשר ושמח (אויי ויי איז מיר!!! נגמרה לי האקונומיקה הכשרה לפסח).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2007 10:44 |
|
| |
זילבר,
כמדומני שהרב סולובייצ'יק דן בשאלה שהעלית וחידש שתמימות פרושו שכל יום שאני עומד בו יהיה תמים, כלומר שרק העבר מעניין אותי ולא העתיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2007 01:33 |
|
| |
האם נדונה השאלה ההפוכה לקטן שהגדיל וגר שנתגייר: גוסס העומד למות בימי הספירה? וכן קרובו היודע שיהיה אונן ,בהנחה שאונן פטור מהספירה (בבאור הלכה הובא מהמהרש"ל שחייב).
נראה שזה תלוי בשאלה הפילוסופית האם:
א. האינפורמציה על העתיד קיימת כבר בהווה ורק איננו יודעים אותה כפי שאנו יכולים לא לדעת עובדה מהעבר. או:
ב. רק מידע על העבר וההווה קיים.משפטים המתייחסים לעתיד אינם אמיתיים או שקריים, אלא אם הם מתייחסים רק למושג העתיד שיש לנו בהווה.
לפי א. הגוסס יודע שימות כפי שראובן יודע שאתמול לא ספר, וכמוהו לא יברך. לפי ב. כרגע קיימת רק החובה לספור והעובדה שימות ולא יוכל לספור תמימות עדיין אינה קיימת.
חקירה זו קיימת גם בנושא תנאים: ההבנה הפשוטה שמי שמקודשת על תנאי מקודשת מספק עד שיתברר אם התנאי יתקיים וזה לפי א. אבל לפי רשש"ק בסוגיא בענין תנאי בריש כתובות, אם רוב הסיכויים שהתנאי יתקיים הרי היא מקודשת בדין וודאי, ורק אם לא יתקיים נדון מכאן ולהבא ולמפרע שאינה מקודשת, והפך הדברים אם רוב הסיכויים שלא יתקיים התנאי. נראה לי שדבריו אינם מדין רוב וכוונתו שנסקול הנואף עמה עפ"י דין וודאי זה אע"פ שאין הולכים בנפשות אחר הרוב. לדעתי כוונתו שהעתיד אינו קיים והתנאי יכול להיות מוסב רק על המושג שלנו על העתיד ולכן הדין ודאי.
ולפי זה גוסס יספור בברכה.
וכן מי שחושש שעלול לשכוח: אפשר לומר שמברך רק מדין ספק ספקא: אולי ישכח ואולי יש חיוב תמימות, אבל לפי דבריי חיובו לברך ודאי.
נישטאיך,
לגבי תלות שבועות בספירה ראייתך מגר וקטן שהגדיל לא מוכרחת. אפשר לומר שהם עם הצטרפותם לעמ"י מצטרפים לספירה שלו ושבועות הוא "יום החמישים" גם מבחינתם, אלא כיוון שספירתם אינה תמימה אין בכך מצוות עשה. לעומת זאת החוצה את קו התאריך לא "מתחיל מאפס" כמו גר וקטן אלא ממשיך את הספירה של קהילה אחרת.
בקטן כאמור ייתכן שספירתו ספירה או בגלל שדרבנן מצטרף לדאורייתא או לפי הדעה (לא זוכר מי) שחייב במצוות מדאורייתא, אלא שאם עבר הוא אנוס כי אין בו דעת.
תוקן על ידי nmzilber ב- 06/04/2007 2:16:39
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 18:14 |
|
| |
להלבן.
<"סיבכת אותי לגמרי:
בקשר לקו התאריך הבאת משערי הלכה ומנהג ח"ב, ואח"כ שאלת אודות קטן שהגדיל בתוך ימי הספירה, והשבתי לך שגם בזה דן באותו מקור.
פתאום אתה מציין לר' משה פיינשטיין, ושואל שוב לכוונתי".
אין ספק שאתה "מסובך", אולם לא הייתי אני זה שסיבך אותך, וכי היכן הזכרתי את רמ"פ?!
עיינתי בשערי הלכה ומנהג וגם בלקו"ש, אך עדיין איני מבין את דבריו הק'. ואילו היית אתה מעיין שם היית מוצא, ששאלותי הם משם (אם כי הוא מזכיר שם, את הגר שנשתחרר, שחיובו לפני השחרור היה כאשה, ולא את הגר שנתגייר, שמעולם לא היה חייב, בספירת העומר לפני שנתגייר.
למיימוני,
לא הבאתי את הקטן ואת הגר, כדי לדון בשאלת הברכה, אלא כדי לדון בשאלת הקשר בין הספירה לשבועות, טענתי היתה, שמשני אלו אנו יכולים להוכיח, שהספירה אינה הגורם לחיוב חג השבועות, אלא יש לנו את האפשרות להפריד, בין הספירה והחג, דהיינו חמישים יום לספירה, שאלות שאינן שלי, אלא הן שאלות המועלות בשערי הלכה ומנהג שציינתי. על הטענה, שמי שמגיע "מעבר לים" עליו לחוג את חג השבועות ביום בו חוגגים במקום שאליו הגיע, מאחר והוא נגרר אחריהם, השיב האדמו"ר, שלא מצאנו שלגבי הספירה, נגרר היחיד אחר הציבור, וע"ז אפשר לשאול: אם "לא מצאנו היא ראיה", הרי גם לא מצאנו שלגבי שבועות לא נגררים, וכפי שכתב בעצמו, שדבריו הם חידוש.
שבת שלום ומועדים לשמחה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:29 |
|
| |
האם לא הייתה השאלה אם הוא מחויב לבטל/בער לפי זמנו או לפי זמננו?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2004 07:20 |
|
| |
ותמיהני על חכמי הפורום כיצד לא העלו בדעתם את הפתרון הבא: לכלול בשטר מכירת החמץ האוסטרלי סעיף המאריך את תוקף המכירה עד למוצאי החג באר'י.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 14:55 |
|
| |
רבינו
בהנחה שאיסור בל יראה וימצא עניינו עצמי ולא שמא יבוא לאוכלו כמיוחס לר"ן, אין ספק שיש לו לבטל לפי זמן אוסטרליא.
לגבי הספירה, מי שיסע יסע ולא יספור, החיוב לא חל על מי שאין לו ימים. בארה"ק יש רב בשם ר' מרדכי גרוס, הוא טען שאין לתכנן נסיעה באופן שישנה השעות לעניין הספירה, לגבי כל ימי הספירה.
הנידון תלוי בנקודה השקפתית כללית, אם המצוות הם בגדר סימון וי או בגדר התנהגות עם מה שלפנינו. התפיסה הרווחת של מצוות כמשלוחי שכר או פיוס למרום גוררים הכרעה כרמ"ג הנ"ל, מה שלא נראה נכון לתפיסה היותר שורשית בתפיסת המצוות המעוגנת בתורה וכו' ומפורשת בראשונים, כרמב"ם ורמב"ן.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 13:14 |
|
| |
נישט איך
סיבכת אותי לגמרי:
בקשר לקו התאריך הבאת משערי הלכה ומנהג ח"ב, ואח"כ שאלת אודות קטן שהגדיל בתוך ימי הספירה, והשבתי לך שגם בזה דן באותו מקור.
פתאום אתה מציין לר' משה פיינשטיין, ושואל שוב לכוונתי.
אתמהה: מדוע אינך מעיין בשערי הלכה ומנהג שם ע' קמג ואילך!?
או לפחות בלקו"ש ח"ח ע' 55 ואילך.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 11:31 |
|
| |
נישטאיך
אתה בקיא במקורות יותר ממני.
השיטה המקובלת אצלנו, לפי שאנו מחייבים "תמימות", היא שגר באמת אינו יכול לספור בברכה.
לגבי קטן שהגדיל בימי הספירה, יש כאן חומר לכמה וכמה מחברי ספרים. אני משער שניתן לסכם את כל הפילפולים במשפט הקצר שכתבת:
האם הדרבנן מועיל לדאורייתא.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2004 10:14 |
|
| |
אצל הרב עובדיה יוסף ביביע אומר ישנם שני סימנים ארוכים, בענין זה, ובתוך דבריו הוא מתייחס לשאלה של "דרבנן מועיל לדאורייתא", דבר הנדון במקורות רבים, כולם מתייחסים רק לקשר שבין דרבנן לדאורייתא, להמשך הברכה בשם.
אנא ציין למי שמדבר בענין: דרבנן המועיל
לדאורייתא, לגבי חיוב שבועות,
מה תאמר על גר שנתגייר בימי הספירה?
שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 23:56 |
|
| |
בזמנו שמעתי מרב אחד שטען שהרב משה פינשטין פוסק להלכה שאין צורך להטביל כלים מאלומיניום, ואף על פי שלכאורה דינם כדין מתכות, הואיל וחז"ל לא הזכירו כלי אלומיניום בתור הכלים שחייבים בטבילה, סימן הוא שהם פטורים.
ואמנם, כידוע אלומיניום לא היה קיים בזמנם של חז"ל, אולם הואיל ודין זה של טבילת כלים נלמד מדרשת הפסוקים, והרי פשוט שהקב"ה ידע מראש כל מה שעתיד להיות מומצא על ידי האדם, ואם כן הואיל והדרשה לריבוי כלים מאלומיניום לא נימסרה לחז"ל - שמע מינה שאין חיוב לטבול אותם.
ולענ"ד אם דבר זה נכון, הרי צע"ג (=צריך עיון על דברי הגדול), שהרי יש להקשות על כך כמה קושיות:
א. אין זה כה ברור שדין טבילת כלים הוא מדאורייתא, שהרי אע"פ שהרשב"א כותב כך במפורש, הלא דעת הרמב"ם שדין טבילת כלים הוא "מדברי סופרים", וכבר נשפך דיו רב וקולמוסין נשתברו בפולמוס סביב פירוש כוונת הרמב"ם במושג זה (ודעת החויקרים מהאקדמי"א שהוא מדרבנן, ע' במאמריהם של י' לוינגר ופרופ' ד' הנשקה), ועכ"פ מידי ספק לא יצאנו. ואם כן, אין שום ראיה משתיקתם של חז"ל, שהרי אין סברא לומר שהם ידעו מעצמם על האלומיניום שעתיד להתגלות.
ב. עצם הטענה שהקב"ה היה אמור למסור לחז"ל את כל מה שעתיד להיות נגלה נראית די תמוהה בעיני, שהרי דבר לא מוזכר בגמרא מהעלעקטרי, או שאר מיני גילויי הטעכנולוגי"א למיניהם וכיו"ב, שמע מינה שדבר זה לא היה ידוע להם כלל.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 01/04/2004 23:59:42
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 21:52 |
|
| |
דוגמא להאמור כאן אם אפשר להביא ראי' ממה שהגמרא לא מקשה או מתרץ באופן שלא היה שייך בזמנם, יש בשו"ת ד"ח יו"ד כה לענין מליחה בסוקר, וז"ל שם, וקשה הלא יוכל לקיים מצות ברית מלח בצוקר וכה"ג ואינו חשיב כרותח (דעתו שם דצוקר כשר למליחת קרבן אבל אינו מבליע ומפליט משום דאינו כרותח) וצ"ע, ואולי י"ל משום דבזמן הש"ס לא הי' שכיח הסוקר הגם שכל רז לא נעלם לחכמינו הקדושים זלה"ה מ"מ נקטו לתרץ הקו' באופן היותר נקל.
הנה מאחד מראשי החסידים, עלה על דעתו לתרץ משום שלא היה שכיח בימי חז"ל אבל לא נח דעתו בזה עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 20:30 |
|
| |
רב צעיר
עמדת על נקודה מהותית.
אם נתבונן, העובדה שיש ייחוס שעות שונה לאיזורים שונים בעולם - בו זמנית - היא מנוגדת לאינטואיציה.
האם ניתן לפתח מודעות כזו בלי להיתקל במצב ענינים כזה באופן שטופח על פניך?
נראה לי שיש שני תנאים שצריכים להתקיים על מנת שהתייחסות לשאלה כזו תתעורר:
א. שיהיו יהודים במרחקים משמעותיים כך שניתן להבחין בין מצב שונה ביחס לגרמי השמים - לילה ויום, לפני שקיעה ואחריה, או אפילו יממה שלימה.
ב. שיהיה קשר בו זמני בין שני המקומות, כך שיחדור למודעות הרעיון שראובן נמצא בלילה בעוד שמעון ביום, והם שניהם באותו זמן.
למשל - קשר טלפוני. אבל טלפונים לא היו עד סוף המאה ה-19...
מתי באמת מבחינה היסטורית הופיעה לראשונה המודעות לכך שבאיזורים שונים של כדור הארץ יש זמנים שונים, וההבדל יכול להגיע ליום שלם?
האם ספרו המפורסם של ז'ול ורן, "סביב העולם ב-80 יום" הוא הראשון מסוגו? ואם כן, האם זה רק בגלל שרק באותה תקופה חדר למודעות הרעיון שניתן להקיף את העולם בשני אופנים, ושבכלל ניתן להקיף את העולם, באופן שעומד גם לרשות הציבור?
ודרך אגב - זה היה מהפך טכנולוגי, כי מגלן כבר הקיף את העולם קודם לכן.
אבל יתכן שזה היה אותו מהפך שמתחולל היום כאשר מציעים לבני אדם שלא עברו הכשרה לבקר בתור אסטרונואוטים בחלל.
ואם כן, שאלות מסוג יגאל רמון בקידוש ותפילין - שאלתו של אקדמאי - יחדרו למודעות, בעודן בינתיים שאלות תיאורטיות, כמעט משחק אינטלקטואלי.
ושוב לענייננו:
האם ניתן לפתח מודעות למשמעות ההלכתית של הבדלים בין איזורי זמן רק על סמך ההיכרות עם כך שבאיזורים שונים השמש שוקעת מאוחר יותר? או שלשם כך צריך קשר חי בו זמני? ואולי דמיון והתבוננות מספיקים לזה?
הלא גם בסוגיות של פסחים (מים שלנו) אנו רואים שהניחו שהשמש נעה סביב הארץ, ובסופו של דבר היא חוזרת למקומה הראשון כשהיא עוברת במסלול מתחת לאדמה. הווה אומר: לכל חלק אחר בעולם מערכת שעות משלו.
איני יודע את התשובה, אך אני סבור שהדחיה של רב צעיר לראיה שניסה העונג יום טוב להביא - לדברי מציץ - אינה צריכה להאמר בלשון ספק אלא בלשון קרובה לודאי. רחוק בעיני שאפשרות כזו יכלה לעלות בתודעתם של חז"ל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 19:04 |
|
| |
נראה לי שקשה לקבל את ראיותו של העונג יו"ט, הואיל והוא מדייק מלשון הגמרא (כלומר, מכך שהגמ' לא ציינה זאת בתור אפשרות) והרי:
א. לא תמיד הגמרא מקשה מכל אפשרות שיש להקשות, אלא מסתקפת בקושיה אחת (כדברי התוס' בהרבה מקומות: "... וי"ל דטובא פריך").
ב. ייתכן שהסוגיה התעלמה מאפשרות כזאת שהיא מאוד נדירה, ועוד: מדובר על הפרש זמן קצר יחסית (שהרי חז"ל לא היו מודעים לאפשרות להתגורר במקומות בעלי הפרשי זמן גדולים) שאפשר להתעלם ממנו לעניין הסוגיה.
והנלע"ד כתבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 18:41 |
|
| |
רב צעיר
עיינתי בעונג יום טוב . ראייתו היא מהגמ' שציינת שמוכח שם שלתרומת חמץ אין דמים בשום אופן , ואת"ל דאזלינן בתר מקום הימצאם של הבעלים אם כן יש היכי תמצי שיהיה דמים לחמץ בשביעי של פסח כאשר הבעלים נמצאים במקום שכבר יצא החג.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2004 18:34 |
|
| |
מיימוני
השאלה בשבת יכולה להיות לא רק בגלל שביתת כלים, אלא גם מחמת שליחות, שהרי אני עושה זאת למען איש שאצלו כבר חל השבת, והרי האיש ההוא רוצה ליהנות מהפקס ולקרוא אותו, והרי זה כאילו הוא ממנה אותי לעשות מלאכה בשבת, בשעה שאצלו כבר חל השבת.
ואף שמבואר בשו"ע סי' רסג סי"ז שמי שקיבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לו לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה.
מבואר בשוע"ר שם (קו"א ס"ק ח), שזהו כיון שלענין זה לא קיבל עליו את השבת, משא"כ כאשר אצל מקבל הפקס כבר חשכה השבת יש מקום לאסור מטעם הנ"ל.
אלא שלמעשה הקילו בזה.
ואם המצא ימצא מי שמחמיר בזה, אין מקום לפתוח עליו את אשכולו של לכיש, כי יש לו על מה לסמוך.
|
|
|
|
|
