תימה על דרך ההסיבה בימינו.

כידוע, על פי ההלכה יש חיוב להסב בסדר פסח, וכל מי שלא הסב בשעת אכילת המצה או שתיית ארבעת הכוסות – לא יצא ידי חובה (שו"ע או"ח תעב, ז, וע"ש בבאר הגולה).

בזמנם של חז"ל הדרך להסב הייתה לשכב בצורה מלאה על גבי מיטות, כשחלק הגוף העליון מורם קצת ונשען על יד שמאל, ממש כמו שהיה נהוג בכל רחבי העולם ההלניסטי, וכך משמע מהרבה מקומות בגמרא שהיו מסבים דווקא על גבי מיטות ולא על גבי כיסאות.

לעומת זאת, המנהג כיום הוא שיושבים על הכסא בצורה עקומה, כשחלק הגוף העליון נוטה כלפי שמאל. אין ספק שלא לכך התכוונו חז"ל כשדיברו על "הסיבה".

לדעתי מנהג זה אינו נכון, ולא רק שאין מקיימים בו את החיוב להסב, אלא שיתכן אף שלא יוצאים ידי חובה כלל.

לפיכך נראה שיש לנו כיום שתי אפשרויות:
1. להסב בצורה מלאה כפי שנהגו בזמן חז"ל, ואף על פי שאין המנהג להסב כך במשך כל השנה, הואיל וכך תיקנו חז"ל יש לומר שהדין לא נשתנה (וכך הוא הדין בהרבה הלכות שונות).
2. להסתמך על דעת הראבי"ה שאין חיוב להסב בימינו, הואיל וממילא אין אנו מסבים במשך כל השנה (הובאו דבריו בהגהת הרמ"א על שו"ע או"ח תעב, ד), ולשבת על הכסא כפי שאנו נוהגים במהלך כל השנה. ואף על פי שדברי הראבי"ה הובאו להלכה דווקא לגבי נשים, בכל זאת דעת הראבי"ה עצמו היא לפטור גם גברים מהסיבה.

אולם, באופן בו אנו מסבים כיום ייתכן בהחלט שלא מקיימים את המצווה כלל, הואיל ואין זו הסיבה שעליה דיברו חז"ל. כמו כן, דרך ישיבה זו גרועה מדרך ישיבה נורמלית ואפשר שמי שיושב כך נחשב למי שלא הסב שלא יצא ידי חובה, שהרי אין דרכם של "בני חורין" לשבת בצורה כה לא-נוחה.

נישט - דבריך לעולם לא ימוטו.
לב - ישר כח.מאוד נהנתי.
לגבי הויכוח מה מהותה של ה"יהדות" - ההלכה או עיקרי האמונה -
יש להבחין בין 2 מושגים- 'יהודי' ו'יהדות'.
היהודי הוא יהודי אף על פי שחטא.ולכאורה אף על פי שכפר.
אמנם יקרא 'כופר' ויהיו למושג זה השלכות הלכתיות כמו דין מעלין ואין מורידין וכדו' אבל ישאר יהודי.
כי המסגרת היא מסגרת של עם.
אמנם הדיון נסב על השאלה מהו התוכן שנקרא 'יהדות'.
מה הנפק"מ בשאלה הזו?
אין ה'יהדות' מושג הלכתי.ואם תאמר מיהו שנקרא כופר? בודאי שלזה כללים ברורים שמי שכופר בעיקרי האמונה הוא הכופר.ודוקא על אי - קיום התורה אין הוא נקרא כופר (אולי מומר וזה ענין אחר.ויש בזה חילוקים של לתאבון ולהכעיס). בכל מקרה אין זו השאלה כי יתכן שאחד יחשוב על רעהו שהוא כופר ואין לזה כלום עם יהדותו של הכופר.

מהי 'יהדות' משמעותו מהו תוכן יהודי מקורי.וזו לא שאלה הלכתית אלא שאלה כללית.אולי היא תהיה הלכתית אם נשאל מהי תורה.
לדעתי ניתן להגדיר זאת לפי הטקסטים המקודשים שלה שהם התנ"ך והתלמוד.
נראה שההגדרה היא המחויבות לטקסטים המקודשים.מי שרואה חובה להתמודד אותם הוא הנאמן ל'יהדות'.
ואכן גם הגר"א וגם הבעש"ט התעסקו ביהדות כי פרשו את הטקסטים שלה.
לפי זה היהדות מכילה גם עניני מחשבה וגם עניני הלכה.
אני מזדהה עם מה שטען ממללא שהיו הבדלים גם בפסיקת הלכה.ואין זה נכון שההבדלים היו מזעריים כי היו הבדלים שהיתה להם השלכה גדולה כמו שבמקום אחד היו סוקלים על דבר מסוים ובמקום אחר מתירים.
וגם באמונה היו יסודות מוסכמים כמו ההליכה אחרי התלמוד והאמונה בה' ובהשגחה (כלשהי).
ובאמת ההגדרה שלה היא המחויבות לטקסט.
אמנם מי שיחשוב שחברו כופר יחשוב בהכרח שאינו עוסק ביהדות האמיתית לדידו.וקיום ההלכה לא יעזור לו בזה.




תוקן על ידי - ישרן - 29/04/2005 15:53:33

לישרן

<"המהרי"ל מתכוין כשמסב כמו בימי חז"ל על מיטה - ואז נראה כחולה כי חולה שוכב על מיטה ואוכל עליה. המהרי"ל מתכוין כשמסב כמו בימי חז"ל על מיטה - ואז נראה כחולה כי חולה שוכב על מיטה ואוכל עליה">

הערתך מקובלת עלי, אולם דברי לא זזו ממקומם, שהרי גם מי שיושב בסעודה מרופד בכרים, ונוטה לצד כשהוא שותה, נראה חולה גב.

וזה לשון הרמב"ם החריגה בקיצוניותה,השבעה לכל קורא בספרו מורה הנבוכים.וכדאי שרב צעיר וחביריו ישימו השבעה זו מול עיניהם טרם יפצחו פיהם ברינה בייחוס דעות לרמב"ם.(האיזוטרי והאקזוטרי)




פתיחת ספר מורה הנבוכים (ד"ה אמנם דמיון)

"
ואני ** משביע באלהי ית' ** כל מי שיקרא מאמרי זה שלא יפרש ממנו אפילו דבר אחד, ולא יבאר ממנו לזולתו, אלא מה שהוא מבואר מפורש בדברי מי שקדמני מחכמי תורתנו הידועים. אמנם מה שיבין ממנו ממה שלא אמרו זולתי מחכמינו לא יבארהו לזולתו, ולא יהרוס ויקפוץ (עצמו) להשיב על דברי, שאיפשר שיהיה מה שהבינו מדברי חילוף מה שרציתיו, ויזיקני גמול תחת רצותי להועילו, והיה משלם רעה תחת טובה. אבל יתבונן בו כל מי שיבא לידו, ואם ירפא לו מדוה לבבו ואפילו בענין אחד מכל מה שיסופק, יודה השם ויספיק לו מה שהבין. ואם לא ימצא בו דבר שיועילהו בשום צד יחשבהו כאלו לא חובר, ואם יראה לו בו שום הפסד כפי מחשבתו, יפרשהו וידין אותו לכף זכות, ואפילו בפירוש רחוק. כמו שחוייב עלינו בחק המונינו, כל שכן בחק ידועינו וחכמי תורתנו המשתדלים להועילנו באמת כפי השגתם: "

הערות בקצרה לרב צעיר,על מה שטוען שהרמב"ם אינו מראה נאמנות גמורה לחז"ל.(מספר כנגד מספר) ושאר הערות על הודעותיו הבאות אחר כך.

1-לרמב"ם היתה פרשנות שונה,למושג שדים ורוחות(ראה מו"נ).ומבחינתו הוא לא חולק על התלמוד.

2-אתה מחליט מהו פירוש התלמוד ל"עין הרע" ומכאן מסיק שהרמב"ם חולק.אל תניח הנחות,ואל תסיק.אליבא דהרמב"ם זהו עומק כוונת חז"ל.מכאן שאינו חולק.

3-בכל מקום שמצא הרמב"ם ענייני קמיעות,הרי שיש לו בזה פירוש אחר מהמקובל בימינו.פסיכולוגי או אחר.או שזו דעתיחיד ואינה דעת רבים.אין הכרח שהוא חולק על דבריהם.עניין של פרשנות ופסיקה.

4-כל הסגולות שבחז"ל,אפשר שאינן דעת רוב אלא דעת יחידים,או שהיו ידועים להם עניינים וסברא בדבר,ממילא יכלו להורות על פיהם.אבל להרמב"ם כיון שלא שייך בזה טעם.אין טעם ואולי אף איסור לנהוג לפיהם.ומצא סמך לזה מהגדרת מעשה אמורי של חז"ל וכיוצ"ב .נמצא שהמב"ם הולך לפי חז"ל עצמם.

5-באגרתו שם,הרמב"ם מציין שאינו חולק על חז"ל,אלא שזו דעת יחיד.ובכלל ראה שם שלא בהינף אחד עשה זאת אלא צירף כמה טעמים עד שיהא אפשר לדחות.ושוב,מכאן שאינו חולק על חז"ל בדבר.אלא שזוהי דעת חז"ל.

הערה כללית-לעולם אין לשפוט את דעת חז"ל לפי סוגיא במקומה,אלא מתוך מכלול דבריהם במשנה ובתלמוד.כך עשה הרמב"ם,ולכן יכל לטעון בשופי שדעתו היא דעת חז"ל ודחה סוגיות שלמות מפניה.(וכיוצ"ב עשו הגאונים)ואין להסיק מדחייתו סוגיא שלימה,שהוא חולק על חז"ל.מלבד שפעמים מה שנראה לנו פשט הגמרא,איננו הפשט לדעת הראשונים.אלא שאנו מורגלים בפרשנות רש"י ותוספות עם השפעות הקבלה.ולכן אין להסיק שהרמב"ם חולק על התלמוד או מעקר את פשוטו כל היכא שפרשנותו חריגה בנוף ימינו.

*******

להודעתו השניה של רב"צ,

*ייתכן שהרס"ג לא דחה את אמונת הגלגול אלא מפני שהיתה נפוצה אצל הקראים.ויש רגליים לדבר שכך היא כוונת כל ספרו.(ראה בעניין כיבוש יריחו)

*האמונה בקבלה אינה יכולה להיות מתחייבת כמו שאר ענייני האמונה.ואין להקיש ממנה ומפרטיה (כמו הגלגול) על המחוייבות להלכה או ליסודות האמונה המקובלת מדורי דורות.

"קדושת הגזע" נמצאת ברמב"ם במו"נ ברמז.ודווקא לגבי אותו נושא שעליו דיבר ריה"ל.מעבר לכך,גם ריה"ל לא דיבר במונחים של קדושת הגזע,מפני שהיהדות אינה כזאת,אלא מאפשרת גיור.וזו הקצנה ועיוות.אלא שיש הפרש בין גר לבין ישראל,וגם זה לא לנצח.

*אשמח לראות "הוכחה" חותכת שהרלב"ג האמין בקדמות העולם.לפי דבריו בפירוש התורה נראה כי כוונתו היתה בשיטה הניאואפלטונית דווקא.אולי גם יש רלב"ג איזוטרי?.

לגבי הרמב"ם,מיותר לציין שדחה את קדמות העולם ע"פ אריסטו,וראה בה עקירה של יסודות האמונה.והוא חוזר על כך בכל הזדמנות.אבל זה כנראה לא הועיל לו אצלך,אז גם לי לא יועיל לצטט שוב את לשונותיו הברורים.

*אף ההשגחה הטבעית שאתה מייחס להרמב"ם אינה שוללת התערבות רצונית של האלוהים לרמת הפרטים.(ומהם 70 השרים של אומות העולם המופיע בקבלה? אם לא השגחה בכללים?) אגב,הרמב"ם אינו היחיד בדעה זו.

*נא להביא ציטוט מדוייק בדברי רבי משה תקו (בספר כתב תמים) שטענת כי הוא אומר שהקב"ה הוא גוף ומי שיכפור בזה הוא "כופר".אין לי ספק שדבריו אינם כפי הבנתך.(או מה שמצאת בדברי החוקרים השונים)והרמב"ן כיבדו במאד (ראה בחידושיו לגיטין),ואילו היה סבור שזו דעתו שהקב"ה הוא גוף,היה מתנגד לו בתוקף ללא קץ.לכן דבריך מהבל ימעטו,עד שתוכיח.

*********

להודעה שלישית של ר"צ.

*לגבי המייחסים דעות לרמב"ם שאינן כפי המפורסם באומה.ראה להלן מה שאעתיק.מעבר לכך,מה שאתה מבין כ"קדמות" אינו בהכרח מה שהם הבינו.

**הראב"ד לא אמר שהרמב"ם כפר בתחיית המתים.בדוק היטב בלשונו בפרק ח ואף זה כתב בלשון "קרובים".(והרי הרמב"ם עצמו בפרק ג מונה את הכופר בתחיית המתים בכלל אלו שאין להם חלק לעולם הבא)

המהרי"ל מתכוין כשמסב כמו בימי חז"ל על מיטה - ואז נראה כחולה כי חולה שוכב על מיטה ואוכל עליה.

לרב צעיר

<"להסב בצורה מלאה כפי שנהגו בזמן חז"ל, ואף על פי שאין המנהג להסב כך במשך כל השנה, הואיל וכך תיקנו חז"ל יש לומר שהדין לא נשתנה (וכך הוא הדין בהרבה הלכות שונות)">

על שינוי בהלכה, בגלל שינוי בדרך הישיבה בעת האכילה, ראה במשנה ברכות דף מב עמוד א:

"היו יושבין - כל אחד מברך לעצמו, הסבו - אחד מברך לכולן".

וברש"י:

"היו יושבים - בלא הסבת מטות, שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה, ואוכלין ושותין בהסבה"

"כל אחד ואחד מברך לעצמו - דאין קבע סעודה בלא הסבה".

ובתוספות:

"הסבו אחד מברך לכלן - ואנו אין לנו הסבה אלא בפת בלבד ופת מהני אפי' בלא הסבה דדוקא לדידהו שהיו אוכלים בהסבה היו צריכים הסבה אלא ישיבה שלנו הוי קביעות לנו כהסבה דידהו שהם היו רגילים כל אחד להסב על מטתו ועל שלחנו אבל עכשיו כולנו אוכלים על שלחן אחד וכשאנו אוכלין יחד היינו קביעותינו".

******

<"מסכים, אך הבעיה היא שאנשים מסבים היום לא כמי שיושב בדרך חירות, אלא יותר כמו מי שסובל מבעיות גב קשות ועיוות חמור בעמוד השידרה">

ראה ספר מהרי"ל (מנהגים) סדר ההגדה ד"ה [כ]:

"פעם אחת כתב מהר"ש שמצא כתוב בגליון אלפסי שהניח לו אביו מה"ר זעקיל ז"ל, ששמע מפי רבו הר"ר יודא ז"ל דדוקא בימיהם שהיו רגילין בהסיבה בשאר ימות השנה, אז מחוייבין בה בפסח, אבל לדידן שבשאר ימות השנה לא נהגינן בהסיבה, אין לנו לעשותה בלילי פסח,דמה חירות שייך בזה אדרבה דומה לחולה, וכ"כ אבי העזרי". (והוא בראב"ן, פסחים דף קסד טור ד).






תוקן על ידי - נישטאיך - 27/04/2005 11:45:52

בס"ד
לעניין ההסבה הרי שהכריעו הפוסקים האחרונים ז"ל
להסב על צד שמאל וזה נקרא דרך חירות,ובודאי שלא נעלם
מעיניהם דברי הגמרא אלא שהפשט בסוגיא הוא אחרת ממה נראה לנו.
הערה נוספת בעניין קדמות העולם בודאי שברור מדברי הרמב"ם
במורה הנבוכים ח"א(פע"א)ודחה את דבריהם בעניין קדמות העולם.ובח"ג (פט"ז)כי הפילוסופים דברו סרה על ה' בעניין
ידיעת ה' והשגחתו בעולם.עש"ה .ר"ל שאין הרמב"ם מקבל דברי אריסטו אלא היכן שאינו סותר פנותדתנו וכמבואר בפתיחה למורה הנבוכים.

תוקן על ידי - shay98 - 26/04/2005 4:05:54

לגבי הכרעה במחלוקות מחשבתיות.

אם אינני טועה חלקו בית הלל ובית שמאי בשאלה אם טוב לו לאדם שלא נברא משנברא, ובסוף נמנו וגמרו.

מישהו זוכר עוד מקרים של הכרעה במחלוקת מחשבתית?

אין מישהו שיכול להקפיץ לפה חזרה את רב_צעיר?

לינק לרגל הרגל
הסבה דרך חירות ושינוי בצורת הסדר /הרב יואל בן נון

http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=5333

.

מוקפץ, לרגל הרגל.

הקראים והצדוקים הוציאו את עצמם מכלל ישראל בכך שכפרו בתורה שבעל פה, ולפיכך יצרו לעצמם יהדות מסוג חדש (ואינני נכנס כעת לשאלה ההיסטורית של התפחות התורה שבע"פ). מסיבה זאת לא הייתה שום אפשרות שהם יחיו ביחד עם עם ישראל (הפרושי) וממילא הם נאלצו לחיות בנפרד.

*

אינני מסכים כלל להשוואה שלך בין מחלוקת בהלכה ובין מחלוקת בהשקפה. כאשר, לדוגמה, רש"י ורבינו תם נחלקו בעניין סדר הנחת הפרשיות בתפילין, אף אחד מהם לא ראה בשני פושע או כופר. אולם, בהרבה מאוד עניינים שבהשקפה המחלוקת הייתה מאוד מאוד משמעותית. לפי הרמב"ן מי שלא מאמין בחידוש העולם הינו כופר (היינו הרלב"ג, ר"ש אבן תיבון, וכנראה הרמב"ם) לפי הרמב"ם כל מי שמאמין בהגשמה נחשב לכופר (היינו הרבה מאוד מחכמי צרפת בזמנו, וע' השגת הראב"ד המפורסמת!). רש"ר הירש קרא לרד"צ הופמן כופר (!) משום הערה מחקרית שהוא כתב באחד מספריו.

אינני אומר זאת סתם מתוך סברה (אם כי לדעתי זוהי סברה מאוד נכונה), אלא אתה יכול לראות שבמהלך ההיסטוריה של עם ישראל, עיקר המחלוקות היו בתחום ההשקפה דווקא, למשל המחלוקת החריפה סביב הרמב"ם בה שרפו את ספריו, המחלוקת במאה ה-13 בין חכמי נרבונה לחכמי צרפת, המחלוקת בין הגר"א לבין החסידות ועוד. לעומת זאת, בתחום ההלכה המחלוקות היו די רגועות ובבחינת "אלו ואלו דברי אלוהים חיים". כך שלסיכום לא הייתי אומר שהמחלוקות בהשקפה בתוך היהדות האורתודוכסית היו דווקא ב"פרטים הקטנים".

*

בעניין הפרשנות הרדיקאלית לרמב"ם, רק אציין שלא לאו שטראוס התחיל בה (כפי שציין בצדק רביצקי), אלא כבר במאה ה-13 אתה יכול לקרוא את פרשנותם של הנרבוני, ר"ש אבן תיבון, אבן כספי ואחרים. הם סבורים בפשטות שהרמב"ם האמין בקדמות העולם, השגחה נטורליסטית וכיו"ב. כמו כן, הראב"ד היה הראשון שטען שהרמב"ם לא מאמין בתחית המתים.

הטענה שלי היא שבעולמה של היהדות האורתודוכסית ניתן למצוא מגוון גדול מאוד של השקפות ודעות. לפיכך, לא הייתי מוציא את ליבוביץ' מתוך הקהל, הואיל וממילא כמעט כל מה שהוא טען כבר נאמר לפניו על ידי יהודים אורתודוכסיים, כגון הרמב"ם, הרלב"ג, אבן תיבון ועוד.

[אגב, ליבוביץ לא היה הראשון שטען שביהדות אין "עיקרי אמונה", כבר משה מנדלסון קדם לו, ובמובן מסויים שפינוזה וקאנט]

רב"צ,

גם הקראים והצדוקים הכירו בחיוב לעבוד את הא-ל באמצעות מצוות התורה.

יתרה מזו, את החלוקה שאתה עושה בין עצם החיוב במצוות, שבו כולם מכירים, לבין הפרטים שהם במחלוקת, ניתן לעשות גם בענייני השקפה.

באותה מידה ניתן לומר שכל גדולי ישראל, לרבות האר"י, ריה"ל והרמב"ם, האמינו שהמתים עתידים להחיות, שמשיח יבוא בפועל, ושאחר המוות יש עוה"ב.

אמנם יש פרטי אמונות ששנויות במחלוקת, למשל גלגול הנשמות, ואולם אלו פרטים שאינם עיקר.

אגב, דומני שגם אורבך עצמו טורח להדגיש דעות מסויימות כמוסכמות על כלל החכמים או על רובם המוחלט.

ושתי הערות לסיום:

א. איני יודע מי מאתנו מוסמך לרדת לסוף דעתו של הרמב"ם. הפרשנות הרדיקלית לרמב"ם אינה היחידה המסתברת ומולה עומדים קשיים לא מעטים. שמעתי למשל שהרב קאפח אמר וכתב שתחיית המתים לרמב"ם היא כפשוטו. אף עניין החיים שלאחר המוות נראה לי הקטן מוסכם על הרמב"ם גם אם מדובר בהישארות שכלית. אם נאפשר פרשנות כזו בדעת הרמב"ם, הרי שהבסיס המשותף עליו אני מדבר קיים בזכות עצמו.

ב. קיומה של דעה חריגה בעניין מסויים אינה משמיטה את הבסיס מתחת הסכמת הכלל. למשל, הדוגמה שליבוביץ' אהב להביא בשביל להכשיר את הדטרמניזם בעזרת ר"ח קרשקש, מלמדת רק שהייתה דעה כזו במסגרת היהדות ואולם היא הייתה דעת מיעוט בטל בשש מאות.

ממללא

כתבת לעיל שזוהי טענתו של ליבוביץ' שאין מצע רעיוני משותף בין גדולי ההוגים ביהדות, אולם לדעתי אין זו דווקא דעתו האישית של ליבוביץ', אלא זוהי המציאות ההיסטורית של עם ישראל. למשל:

בספרי המקובלים ישנה האמונה בגלגול נשמות, ואילו רס"ג כותב ב'אמונות ודעות' שזוהי אמונת הבל שמקורה בדתות ההודיות.

האר"י האמין ש'חכמת הקבלה' היא משמעותה האמיתית של היהדות, ואילו הרש"ר הירש לא האמין בה כלל.

ר' יהודה הלוי האמין ב'קדושת הגזע' של עם ישראל, ואילו אצל הרמב"ם לא תמצא שום זכר לכך.

הרמב"ן כותב שהאמונה בחידוש העולם היא מיסודי התורה, ומי שלא מאמין בכך הינו כופר. אולם הרלב"ג האמין בקדמות העולם, וכנראה שכך הייתה דעתו של הרמב"ם.

בנוגע לביאור המושג 'השגחה פרטית' אתה יכול למצוא אצל פרשני הרמב"ם - ובמיוחד אצל ר' שמואל אבן תיבון - דעות שרובם ככולם של ההוגים האורתודוכסיים היו רואים בהם כפירה גמורה.

ר' משה תקו (מבעלי התוס') חולק נחרצות על דעת הרמב"ם שאין לקב"ה גוף, והוא אף רואה בדעה זו כפירה (!).

סיכומו של דבר, מלבד האמונה במציאות האל, והחיוב שיש לעבוד אותו על פי מצוות התורה - אינני רואה שום מכנה משותף בין כל אותם חכמים שהשתיכו ליהדות האורתודוכסית, ולכן אינני חושב שזוהי 'דעתו של ליבוביץ', אלא כך היא המציאות. (וראה עוד בהקדמה של 'חז"ל אמונות ודעות' מאת א.א אורבך)

בנוגע למחלוקות השונות בהלכה, כבר כתב הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש שכאשר תדייק תראה שכל המחלוקות הנ"ל נוגעות רק לפרטי פרטים הקטנים, אך לא למצוות עצמן. מעולם לא ראינו מי שטען שאין צורך לשמור שבת, להניח תפילין וכיו"ב, אלא כל המחלוקות נוגעות כאמור רק לפרטים הקטנים, כמו למשל סדר הפרשיות בתפילין, או מה בדיוק מוגדר כ'מלאכה' בשבת וכדומה.

לפיכך, אני חושב שליבוביץ' אכן צדק בדבריו, ואינני רואה בעובדה שיש ריבוי מחלוקות בהלכה שום פירכא לכך.

תוקן על ידי - רב_צעיר - 08/04/2004 16:55:57