הנה צרפתי את הלכות יום העצמאות וכל מי שאינו בקיא בהם מובטח לו שיכשל בהם ר"ל
הלכות יום העצמאות, או רע חיים, סי' תרצ"ח.
א] נהגו עם הארץ להיות תולין דגל על רכביהם, שנאמר "אלה ברכב ואלה בסוסים. ואל יתבייש מפני המלעיגים. ובפרט יזהר שלא תחלש דעתו מפני העוברים ושבים, בין חרדים ובין חילונים.
ב] הקפידו המחמירים שלא לתלול דגל העשוי פלאסטיק. דאינו עומד ברוח מצויה, ובקל יתלש ממקומו ויעוף ח"ו. ובקל יכול הדגל לבא לידי בזיון ח"ו ותורה חסה על ממונם של ישראל.
ג] בשנה זו, נהגו המהדרין ללבוש בגדי משי רקומים זהב, לזכר אותו הנס. שערק אותו חסידא ופרישא מדירתו בשכונת רמות - לחיק דעת האמת, והדליק המשואה לתפארתם.
ד] נהגו חסידים ואנשי מעשה להעלות על שולחנם רק ממאכלים העומדים תחת כשרות הרבנות מטעם, משום הכרת הטוב.
ה] תפילת ערבית יתפלל כסדר תפילת יו"ט, כמנהג אבות המדינה.
ו] נהגו לומר הלל, והמקילים יש להם על מה שיסמוכו, שכן פסק מרן המחבר (דוד בן ג. להלכה)
ז] בעת אמירת הלל, באמרו "לא לנו השם" יכוון כנגד פסוק הנאמר 'להיות עם חפשי בארצינו'. ('התקווה' א יב)
ח] אחר אמירת הלל, אומרים חצי קדיש יתום וחצי קדיש שלם, ומוציאים מגילת העצמאות וכל הקהל שר 'התקווה'.
ט] הקפידו המהדרין לכבד את ה'פוסט חרדים' בעליה לתורה, לקיים מה שנאמר 'שנה ופירש יותר מכולם', ולקיים מה שנאמר 'שאינו יודע לשאול את פתח לו' – לחבב עליהם מצוות היום.
י] נהגו לעשות 'מי שברך' לאחינו החפשיים (לע"ע). והקהל קם ועומד על רגליו ומריע בכל כוחו 'אחינו אתם' ומריעים ג"פ.
יא] לאחר 'מי שברך' – עושים 'מי שפרע' להחרדים, המחללים קדושת היום, וכל העם צועקים ג"פ פראזיטים.
יב] והרב נושא המגילה בידיו ומחזירה לארון. ונהגו שהולכין משני צדדיו שניים מנכבדי הקהילה ודגל בידם. וכל העם מאחוריהם ושרים "הדגל שלי הוא כחול ולבן".
יג] סוגרים הארון. והרב עומד ודורש מענייני היום, ומדבר מהלכות החג – בחג. ומושך את העם בדברים המושכים את הלב ומשבח המדינה. ונהגו להדגיש שמדינת ישראל היא המקום היחיד עלי אדמות בו חיים יהודים בהשקט ובטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בלא סכנת רדיפות ובלא רדיפת דת. כאשר בגולה.
יד] והרב עושה 'מי שברך' לעולים מרוסיה ואסיה וכו'. וכל העם מכוונים כנגד דעתו של חוזה המדינה ז"ל, שראה בחזיונו שככל הגוים מדינת ישראל (ועלתה בידו). וזכר לרצונו להעביר את העם לדת החסד והרחמים – דת הנוצרים.
טו] ב'עמידה' אין אומרין 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', שכן כבר שבנו לעירנו בהאתחלתא דגאולה.
טז] אומרים על הניסים. וכשמגיעים ל'לכשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך', משימים עצמם כאינם מבינים מה שקוראים, ובמופלא ממך אל תדרוש.
יז] בברכת 'ולמלשינים', מוסיפים כנגד אנשי נטו"ק וחסידי סאטמאר שר"י וכנגד כל אותם שאינם מאמינים בהתנוצצות הגאולה ואינם נוטלים חלק בבנין הארץ. טעה ולא הוסיפם מסלקים אותו. ויש אומרים שצריך בדיקה אחריו.
יח] 'אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדוות הרצל היא מעוזכם'. ועושים סעודת היום בהרחבת הדעת ובפיזור עשן לקיים מה שנאמר 'אכול ושתה כי מחר נמות' ואוכלים בו מאכלים מיוחדים לסימנא מילתא:
חומוס, ואומרים: 'כלי חמס מכרותיהם'.
חסה, ואומרים 'על כל פשעים תכסה אהבה ותאווה'.
ונהגו המדקדקים לאכול בטנים אמריקאים, ואומרים: "יה"ר שארה"ב תכפול ותשלש הסיוע השנתי".
ויש להקפיד לקיים מנגל וכל אחד יאכל כזית לקיים מה שנאמר "עוד היום בנוב לעמוד ינופף ידו" (מתוך הפטרת יום העצמאות) ואין נפנוף יד אלא במנגל (ראה שם)
יח] זמן העמידה בצפירה, כמובא בספרים, הוא לכה"פ דקה אחת. והמחמירים נהגו לעמוד 72 דקות. אבל לא גזרו על כל הציבור, שהיא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
יט] מעשה בהרב ד"ר עופר והפרופסור תא-חזי וד"ר יניב, שהיו מסובים בתל אביב והיו מספרים בתקומת המדינה כל אותו הלילה, עד שבאו סטודנטיהם ואמרו להם "רבותינו, הגיע זמן מנגל של שחרית".
(וההלכות קיבצתי מהספרים: שו"ת 'כאן חושבים', ספר 'מדחי אל דחי', ספר 'חזון הרצל', ספר 'ביעור הלכה', ספר 'הצופה לרשע', ספר 'ההלכה והקידמה', וקובץ 'הישראלי היפה')
 |
|
|
