האם יש הגיון בבחירה לשמור תורה ומצוות ?

באחד האשכולים היה לא מזמן דיון בנוגע להכרעה של האדם לקבל על עצמו עול תורה ומצוות, הדיון נסב סביב השאלה האם זוהי הכרעה הנובעת מהרצון, או הכרעה הנובעת מהתבונה. העמדה שאני נקטתי בה היא שאכן מדובר על הכרעה רצונית, ולא על מסקנה שאדם אמור להגיע אליה בהכרח על ידי תהליכי חשיבה דיסקורסיביים כלשהם. הביקרת שהופנתה כלפי היא שגישה זו נראית לכאורה סתמית, כלומר האדם כביכול בוחר באופן שרירותי לחלוטין לקיים מצוות, כאשר באותה מידה ממש הוא היה יכול גם לבחור את האופציה השניה. וזאת בניגוד לגישה השכלתנית שמתיימרת להעניק נימוק רציונלי לבחירה של האדם לשמור מצוות.

לדעתי, ביקורת זו אינה נכונה כלל, שהרי בסופו של דבר הכל תלוי ברצונו של האדם. גם אם נבאר את התבונה שבקיום המצוות, סוף סוף הכל עדיין תלוי ברצונו של האדם לחיות על פי תבונה זו. על כל פנים, נכון הוא שחובה עלינו לבאר את המשמעות הרציונלית של קיום המצוות, ולא להסתפק בהכרזה שמדובר על "הכרעה ערכית". אולם עם זאת עלינו לזכור תמיד שאין בדברים אלה משום שכנוע כלשהו לאדם שלא בחר לקיים מצוות, שהרי הבחירה היא תמיד חופשית ביד האדם, אלא כל כוונתנו היא לתת נימוק שכלי המתקבל על הדעת להכרעה שלנו לשמור תורה ומצוות.

ממללא

אני בהחלט מסכים לאופן בו אתה מנתח את המצב דהאידנא, למרות הקושי הנפשי שכרוך בכך. וכדאמרי אינשי: "האמת כואבת".

אולם, אני עדיין חושב שהנסיון שלנו לעשות רציונליזציה של הדת הוא מוצדק, ואין בו שום פסול. אני חושב שתופעה זו לא מיוחדת דווקא לאנשים דתיים, אלא שמדובר על תכונה כלל אנושית.

כלומר אע"פ שהאדם מונע מכוח הרצון שלו, עדיין יש לו צורך נפשי לעשות הצדקה רציונלית של הבחירות שלו. לדעתי אי אפשרי, וגם אין צורך כלל, להתעלם מהצרכים הנפשיים שלנו, לרבות צורך זה. ולכן אם אנו חשים באמת שעלינו לנמק את הבחירה שלנו להיות דתיים, אסור לנו להתעלם מצורך זה.

דבר זה תקף לא רק לציבור הדתי, אלא גם לציבור החילוני. ראה בעצמך את הספרות העברית החדשה, כגון עמוס עוז וא"ב יהושוע, או את הגיגיהם של אנשי הרוח כגון יוסי שריד, ותבין שתכונה זו, הווה אומר הנסיון לתת הצדקה רציונלית להכרעות הרצוניות שלנו, הינו משותך לכל הצדדים.

יש מן האנכרוניזם בניסיון להתחקות אחר משבר הדתות במאות האחרונות.

אנו אין לנו אלא המציאות שבפנינו.

במציאות הזו, בני אדם רבים חיים ללא כל תודעת א-ל בחייהם ואין כל סיבה שהמצב הזה ישתנה, כיוון שהעולם כפי שהוא מתנהל בפנינו הוא עולם מחולן.

חרף זאת, עדיין יש ציבור גדול שחי חיי תורה ומצליח לשמר את עצמו כציבור כזה ולהעמיד דורות של שומרי מצוות.

האם יש בכך הגיון?

יש הגיון בכך שאדם שגדל בתוך התורה חפץ להמשיך לחיות בה ולגדל על פיה את ילדיו.

יש הגיון בכך שאדם שאין בחייו כל זיקה לאלמנטים דתיים, לא חפץ בהם.

מעבר להגיון יש יוצאים מהכלל בשני הצדדים.

האם לדעתכם יש מוצא מהמצב הזה?

לדעת רבים בציבור הדתי והחרדי, זה רק עניין של זמן עד שכולם יחזרו בתשובה שלימה.

לדעת כמה חפצי שינוי אולטרה חילוניים עוד מאה שנה לא יהיו אנשים דתיים.

בפועל, המציאות דהאידנא כנראה תישאר על כנה עוד מאות שנים.

רוח דרומית

הרשה לי לחלוק שוב על הניתוח ההיסטורי שלך . לענ"ד כאשר ניתנות לאנשים כמה אלטרנטיבות שהם יכולים לבחור ביניהם (כמו להיות דתי או להיות חילוני) , הרי שאי אפשר לדעת מראש מה הם יבחרו . כאשר יש מצב של פתיחות לאפשרויות שונות הרי שבאופן בלתי נמנע יתקיים גיוון ואנשים שונים יעשו בחירה שונה . כשאר הבחירה של אנשים אינה מגוונת זה מעיד רק על כך שאין להם באמת בחירה .

בזמנים שבהם היה קל לחצות את הקוים ושהתקיימו אלטרנטיבות אטרקטיביות היתה עזיבה רבה יותר של הדת . בזמנים שהיה הסתגרות ודחייה מפני העולם החיצוני לא היה עזיבה כזאת.

היהדות של בעלי התוספות או של הש"ך והט"ז לא היתה שונה באופן מהותי מזו שלנו , והאנשים האלה קיבלו באופן טבעי את אורח החיים היהודי בלי הרבה התחבטויות . בספרד שהיהודים חשופים בה להשכלה ולתרבות הערבית היה מצב שונה בגלל החשיפה הזאת .

וכבר אמרו חז"ל : לאו עכברא גנב אלא חורא גנב . הבעיה היא לא היצר הרע אלא החור - הקלות היחסית שבה ניתן בימינו לאמץ אורח חיים אחר .

רוח ,
"מי יתן איפוא ויוחקו מיליך" ...

ויותר מכך שנזכה לראות בהתממשותם .

רב צעיר אתה מנכס לעצמך אשכול לא לך , כבר דנו בנדון בהרחבה יתרה באשכולו של תתקדש.

מצו"נ,

האם כתבי פילון עסקו בשאלות שהטרידו את יהודי א"י בימי בית שני? אני בספק.

כתות המינים לא היו אלטרנטיבה ליהדות אלא מדובר באנשים שתרו אחרי לבבם הרע. מה שאי אפשר לומר על תרבות יוון או על ההשכלה.
אבל אע"פ שגם אז היו מתייוונים, אסור לשכוח שהיו גם המקבים שידעו מה צריך לעשות כדי להשליט את התורה מחדש.

אינני אומר שהזליגה לא הייתה קיימת גם אז. אבל נראה שההזדהות הייתה חזקה בהרבה.
השוותי זאת לאם היית שואל אדם ממוצע ברחוב "האם זה הגיוני להיות אזרח במדינה?" הרוב המכריע של האנשים או שהוא לא היה מבין את השאלה או שהיה חושב מעט ועונה שאע"פ שקשה ומסוכן וכו' במדינה, הוא עדיין מעדיף להשאר כאן. הסיבה לכך היא ההזדהות שקיימת בין האזרח למדינתו.
מיעוט היה עונה שהוא מעדיף לעזוב וחלק אכן עוזבים ממש. אבל מדובר במיעוט.

מלבד זאת, חוץ מהמינים שפרשו ונדמה לי שמדובר במיעוט מבוטל היו גם קבוצות גדולות שהצטרפו ליהדות כמו האדומים וגם ברומא עצמה היה "טרנד" של התגיירות לאחר המרד הגדול שהקיסרות נאלצה להפסיק באמצעים אלימים.


רב צעיר,

אכן מה שכתבתי לא היה מדוייק מספיק. משום שהשינויים המדעיים והמוסריים נכללים כמו שכתבת ב"מציאות המשתנה".

אבל לכן בדיוק אני חושב שהבעיה היא בהלכה, ולא בעצם הגילויים המדעיים או האתיים וכו' [קשה גם להאשים אותם לא?]
כי הרי אם ההלכה הייתה משכילה לנתק עצמה מתפישות מדעיות, גל החילון שסחף את אירופה היה משפיע פחות. וגם אם לא נאשים את גדולי הדורות ההם בעוורון, כי הרי אין לצפות מהם שיבינו מייד את הלך המדע הרי שעד זמננו כבר ניתן היה לצפות שהעניין יובן.

כמו כן, אם היהדות של ימינו הייתה מגבשת קו אחיד ומותאם למציאות המודרנית לגבי שאלות כמו: הנדסה גנטית, שיבוט בני אדם, הפלות וכו' אז באמת היה מתקיים בנו "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה", משום שאלה שאלות שכל אומות העולם מתחבטות בהן, ובמסגרת ההלכה אפשר למצוא להן פתרונות.

כך או כך, אינני יודע מה עבר במוחו של כל אחד שהחליט לעזוב את הדת. אבל אני כן יודע מה הבעיה היום.
אין לי ספק שאם בימינו היה קיים מוסד שהוא מעין סנהדרין שהיה מגבש קו אחיד לכלל היהודים ומותאם למציאות של מדינת ישראל המודרנית, הייתה נוצרת אלטרנטיבה שגם הייתה יכולה למשוך אליה חילונים, וגם הייתה יכולה בבא הזמן להפוך לאלטרנטיבה שלטונית של ממש.

גלשתי קצת מנושא האשכול, אבל העניין הוא שהשאלה עצמה שמוצגת בכותרת האשכול היא זו שמעידה על הבעיה, והשאלה האמיתית היא איך פותרים את הבעיה, כלומר איך הופכים את ההלכה למנגנון שהמקיים אותו לא צריך להתחבט בשאלה אם זה הגיוני או לא אלא הוא פשוט מקיים אותו כי "ככה הוא". כמובן שאי אפשר להגיד "ככה הוא" על מנגנון שנראה "צורם".

רוח דרומית,

בהמשך לדברי לעיל, אני מוכרח לציין שהטענה שלך לפיה משבר הדת נבע דווקא מחוסר ההתמודדות של חכמי ההלכה, ולא מבעיית המדע, פילוסופיה וכו' - הינו מנותק לחלוטין מהמציאות ההיסטורית.

הגע בעצמך, משבר הדת לא פקד אך ורק את היהדות, אלא לאמיתו של דבר היה מדובר על תופעה אוניברסלית. הדת הנוצרית, למשל, נפגעה לא פחות מהיהדות, וסמכותה של הכנסיה ירדה באופן מאוד משמעותי לאחר המהפך התרבותי של המאה ה-18.

בנצרות, כידוע, לא קיים שום מוסד הלכתי כלשהו, ולכן אנו מוכרחים לומר שהסיבה לכך הייתה כאמור חוסר ההתאמה בין תפיסת העולם הדתית, כפי שהיא עולה מפשטות כתבי הקודש, ובין תפיסת העולם המדעית של ה"עולם החדש".

זאת ועוד, כבר ציינו כאן, בצדק, שאכן לא מדובר על תופעה חדשה, אלא גם בתקופת בית שני היה מצב היהדות בכי רע. היו כתות שונות של הדת, היינו פרושים, צדוקים ואיסיים, שכל אחת פירשה את היהדות לפי הבנתה, וכמו כן היו הרבה מאוד מתיוונים שכפרו בתורה למחצה לשליש ולרביע. כך שאינני מקבל את הטענה לפיה היהדות דאז הייתה יותר "נורמלית" משל ימינו.

אריק,

לדעתי לא עיינת מספיק במה שכתבתי, האם אני טענתי שקיום המצוות הוא דבר חסר תועלת ? אתמהא ! הרי ציטטי את דברי הרמב"ם:

ועוד מכלל מטרות התורה השלמה עזיבת התאוות והזילזול בהן, וצימצומן עד כמה שאפשר, ושלא ידרוש מהן אלא ההכרחי. וכבר ידעת כי רוב להיטות ההמון והתפקרותם אינה אלא בזלילה במאכל ובמשתה ובתשמיש, וזה הוא המבטל את שלמות האדם הסופית, והמזיק לו גם בשלמותו הראשונית, המפסיד רוב מצבי אנשי הערים והנהגת הבית

כי ברדיפה אחר עצם התאווה, כדרך שעושים הסכלים יבטלו התשוקות העיוניות, ויפסד הגוף ויאבד האדם בטרם בוא עתו הטבעי לו, ויתרבו הדאגות והיגונות, ויתרבו הקנאות והשנאות והמחלוקות על נישול מה שביד הזולת גורמי כל זה , מפני שהסכל עושה את ההנאה בלבד תכלית הדרושה לשמה ולעצמה.

ולפיכך ניהל אותנו ה' יתרומם שמו בתתו לנו מצוות המבטלות את התכלית הזו, ומטות את המחשבה מהן בכל אופן, ומנע מכל מוח שמביא ללהיטות ולסתם תאווה.

וזו מטרה גדולה ממטרות התורה הזו, הלא תתבונן מקראות התורה היאך ציוותה בהריגת מי שנראה בעניינו שהוא מפריז בדרישת תאוות האכילה והשתייה, והוא בן סורר ומורה, והוא אומרו: זולל וסובא, וציווה לסקלו ולמהר להכריתו בטרם יחמיר עניינו ויאבד רבים ויקלקל תכונות צדיקים ברוב תאוותנותו. (מורה נבוכים ח"ג, פרק לג)

מהו, אם כן, הדמיון בין כך ובין משל הדיסה שלך ?