בית פורומים עצור כאן חושבים

יום השואה ממבטים שונים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/4/2004 08:20 לינק ישיר 
יום השואה ממבטים שונים



הנהגת המדינה קבעה את יום השואה ביום התמרדות גיטו וורשה וכך כינו אותו: יום השואה והגבורה. כנראה מפני שלא יכלה להשלים עם דמותו של ישראל כעם המשלים עם גורלו בידי הווה, אלא כעם הלוקח את גורלו בידיים.

מעניין שדווקא מנחם בגין הלוחם הציוני-לאומני ביקש שיום השואה יאוחד עם תשעה באב, שהוא יום המציין את השלמת ישראל עם גורלו המר ביותר. גם הרבנים החרדים שהעדיפו את צורך אזכור השואה מעל צורך הזהירות מחידושי פיוטים, צירפו את פיוטיהם לקינות תשעה באב [אך זה אולי כדי למעט בחידוש].

[אך בל נשכח שמנחם בגין עם כל לאומניותו ביקש והעדיף להיקבר בהר הזיתים "בתוך שאר מתי ישראל" מאשר בהר המיועד לקבורת מנהיגי הציונות!]

יוצא שבעם אחד ייתכן אותו יום עם משמעוית הפוכות. חלק אחד יראה ביום זה יום השלמה עם הגורל ויום תפילה שייאמר לצרותינו די. ואילו חלק אחר יראה ביום זה יום המכריז די להיות גורל ישראל נתון ביד אלוקיו, אלא יהיה נתון ביד שליטיו.

הבוחר יבחר ויקרב!



דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-12/5/2005 01:36 לינק ישיר 

אולי, עדיף לשנות כיוון ולהתרכז בשיר יפה
של יוצר אנונימי מגטו ורשא שפורסם לראשונה בימים אלו.

ונתתי נקמתי באדום...

הנקמה הגדולה, הנקמה הצפויה,
באדום הרשעה, באומה הבזויה,
אשר הרבתה פצע, העמיקה כאב,
הלא היא כמוסה, טמונה בלב -
בלב אל נקמות אשר יופיע,
ייקץ כישן, יצריח, יריע.

האדם, אף אם כאלונים חסון,
לבו כארי, והוא רוכב על האסון,
עז כנמר, בשכלו ירקיע שחקים,
קל כצבי, ירוץ כברקים,
ולוא מלא דעת ושירה כים
וכארזים גבהו, גדול ורם
על כנפי דמיונו יעוף כנשר -
לא יוכל למצוא דבר פשר:

מה ואיך תהיה זאת הנקמה,
אשר תשקיט הקול הנשמע ברמה,
קול דמי מיליונים צועקים מאדמה,
הקול המזעזע של יציאת נשמה,
לא נשמה - רק נשמות לרבבות
של גויות נרצחות כגוית נבות...
של קדושים וטהורים נקברו חיים
בלויות צחוק חופת על הש(ניים)
של שפתי הרוצחים "המקזלמרים"
יעלו בפראותם על חזרי היערים...

מה ואיך תהי זאת הנקמה,
שתוכל לגמול ולשלם נחמה,
על השמדת אמהות על בניהן
על נחלי הדמע שנגרו מעיניהן,
דמעות קדושות, דמעות עשוקים,
מדוכאים ומעונים, מובסים ומבוקים
שגורשו מבית תענוגיהם ככלבים
כצאן לטבח מובלים, נסחבים
לאן ואיפה - מי יודע?
ואת קול זעקתם אין שומע

כי הקשיחו לבותם אלה האכזרים
אלה - בצורת אנוש חזרי-היערים.
מה ואיך תהי זאת הנקמה
על עלבונה של האחות רוחמה
אשר דכאו לארץ חיתה,
גזלו שארה כסותה ועונתה
וערום ועריה מבוססת בדם,
בדם של שבר הגדול כים,
בדם של חרב רשע ממותת,
בדם תבוסה השותת ותוסס...
ו"בדמייך חיי" אין אומר לה עתה,
לא בפמליא של מעלה ולא במטה,
כי השלטן לאדום אשר על חרבו חי,
ואין אומר לו: הרף! ואין אומר לו: די!
והוא סובא לדם, ישתהו בשיר...
ושב על קיאו, מיער החזיר.

מה ואיך תהי זאת הנקמה,
על מכרו האומה הקדושה לאמה.
ושמחה כי נואמת לגברת:
הרימי המצנפת, הסירי העטרת!
עשי עמי והכיני בידיך,
חרב וזין לצוארי עולליך,
שמלה ונעלים בשביל מעניך,
למען ידרכו בחזקה על גבותיך...
עשי עמיו ואיני (נ)נך כלום,

הן אם תמותי, הן אם ייטול בך מום -
הלא על אלה תרגז הארץ,
התפקע מחמס שוד וקרץ -
אשר מלאוה על כל גדותיה,
בני אדום - מיער חזיריה.

מה תוכל היות הנקמה בהמה,
אשר שחתו רחמים באף ובחמה,
לגרות היהודים איש ברעהו,
למען איש את אחיו, יסחבהו
לגרוש, לאבדון או לקבורת חמור...
הפכו לאכזרים בני עם הבכור,
אלה השוטרים - אשר לא כבארץ הם
הכו בשביל אחיהם שענו שם -
רק השוטרים "האינטליגנטים" של היום,
שבם נתגלה הרפש, זוהמת האדם,
שמסרו את עצמם לרשות השד
ועבדו "באמונה" כאילו שמחו לאיד
הם חדדו הסכין בעת נפל אשור...
עזרו לרעה והשלימו את הבור...
מלאו חוריהם טרף, גזל וחמס,
ונשמתם לא זעה, לבם לא נמס,
כי בידיהם מובילים אחיהם לטבח
ובאותה שעה עיניהם לשחר, לרווח...
- מחמס יעקב זה אשר יסמר שער,
תכס בושה את אדום חזיר היער...

מה תוכל היות הנקמה החמורה,
בעד אבדן אלה שאין להם תמורה:
חברי רבי עקיבא, חכמי תעודה,
צדיקים וחסידים, שארית יהודה,
חייהם - שלשלת של תורה וקדושה,
ועתה - הה! מה מכתי אנושה -
נלקחו לשבי - לא לשבי של תפיסה,
כי אם לשבי שסופו מיתה -
מיתה שאינה יפה בקרנות סגורים,
בין חמרי-צואה ובשדה קבורים.
וכמה מהם היו מאושרים,
שנרצחו על אתר, והובלו לקברים.
ככה נשמדו האריות והכפירים,
על ידי הכלבים, מיער החזירים.

הימצא אפוא בבן-תמותה כח,
ובראש אנוש - שכל ומוח,
לחשב ולתכן נקמה מתאמת,
אשר בד בבד ובפלס אמת,
תהי לזאת הרשעה הבוקעת זבול,
לאלה המעשים - שלום וגמול?
אם שתי דמעות עשיו לפני אביו,
בהאצילו ברכתו ליעקב החביב,
הורישו לו שלטון עלינו זה כמה,
לתת אותנו לבזה ושמה -
מה יהיה הגמול לימי הדמעות
שנגרו מעינינו בפרוע פרעות,
לנחלי הדם, לאלפי העקדות,
לשממות הקהלות, לחורבן העדות,
לעוללים מנופצים, לנשים מעונות,
לגרושים וטלטולים, למיתות משונות,
לאלה הנתלים, הנהרגים ונשרפים,
בשנות דור ודור, בימות אלפים
..מה יהיה הגמול? - מי ישער שער -
לאדום הבזויה, לחזיר היער?

רק יוצר תבל, בורא רוח וגויה,
הוא יוכל לברוא מחדש בריאה -
ובריאה חדשה, זו הנקמה תופיע,
הוא ייתן נקמתו וידו יודיע
במלכות הרשעה, בממשלת הזדון,
הוא ישלם הגמול, יגרה מדון,
ישלם לחיק אדום שבעתים
וימחה זכרו מתחת השמים...

ווארשא, תשרי תש"ג

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=571893&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2005 16:37 לינק ישיר 

הדגמה קטנה למה מקבל הקורא החרדי:
לאחר שזכינו שבשישים השנים האחרונות לא פרצה מלחמה עולמית גרעינית, שכאמור היתה חלילה משכיחה את השואה, יש ענין לאנשים רבים לעסוק בהסטוריה של המלחמה השניה. יש מכונים והסטוריונים המתפרנסים מזה בארץ ועוד מתפרנסי שואה רבים בארצות הברית. יש להם סיבה טובה להמשיך לעסוק בשואה שהיתה לפני למעלה מיובל שנים. הם עדיין לא מיצו עד תום את נאד הדמעות והדמים. (כספים משמע) אין הכוונה רק לכסף שאפשר להפיק מחשבונות הבנקים העולמיים שהותירו קרבנות השואה, שיורשיהם לא יכולים להביא מסמכים. בוודאי שלא לכספים ונכסים האצורים בבנקים בארץ ואיש אינו מתכוין להחזירם. גם לא לתרומות של יהודי העולם שמתגייסים תמיד להציל את המדינה שהוצגה כמקלט לפליטי השואה. פעילותם ל"הנצחת השואה", להבדיל מהנצחת קדושי השואה, נועדה בעיקר במישור ההשקפתי. כל אחד מנסה "להרויח", מן השריפה אשר שרף ה'...

המציאות היא שהחילונים כבר לא מתענינים כמעט בשואה כשלעצמה אלא בלקחיה. נזקקים לה רק כמה הסטוריונים שמתפרנסים ועושים משכורות ומילגות, פרסים וטקסים על דמם של קרבנות השואה. מלבדם איש אינו מתעניין באירועי מלחמת העולם השניה. יש ביניהם כמה דתיים שחייבים להוכיח לדור הצעיר שהציונות המדממת בכל זאת שוה את המחיר הנורא. כי כל מחיר דמים רח"ל של הטרור והמלחמות, לא יגיע למספרים ולזוועות של מוראות השואה. לכן הם צריכים להרחיק את עדותם שישים שנה אחורה ולהשתמש בשואה ככל האפשר יותר...

אם תאמרו, איך מאבק נגד היהודים גרידא נקראת מלחמה עולמית? התשובה היא שגם המלחמה הנאצית היתה בעיקרה נגד היהודים ונגדם סחפו את כל העולם כולו. לא יאומן אך יסופר, כי גם היטלר עלה לשלטון אך ורק על גלי השטנה שהפיץ נגד היהודים. כל הצדקת המלחמה העולמית, היתה "פתרון סופי" לבעית היהודים...

אולם, מה שמותר לומר וחובה לציין בשבוע בו מתקיים הפסטיבל השנתי להשמצת היהדות בשם הזכרון והשואה היא העובדא שהיהדות הנאמנה היא היחידה שמנציחה באמת את קדושי השואה ה' ינקום דמם. היהדות החרדית היא ורק היא, מנציחה ומקיימת וחורטת בלב הילדים והדורות הבאים את אמונתם ותורתם ואורחות חייהם של הקדושים, שהנאצים בקשו להשכיחם. "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד"...

יש הבדל תהומי ואולי אפילו סתירה בין הטקסים והמפעלים להנצחת השואה, לבין הנצחת קדושי השואה בלימוד תורתם והקמת מוסדות תורה וחינוך וחסד לשמם ולזכרם, בדרך אבות. כמו החתול ובעלת הבית שרודפים אחר העכבר. הם רוצים להנציח את השואה ולא להנציח את היהדות שלפני השואה. הם צריכים את השואה בשביל להתקוטט ולנשוך ולהרויח ממנה כספים והצדקת הציונות. אנחנו מנציחים את היהדות שהיתה לפני השואה כדי להבטיח את המשך קיומו של עם ישראל. אנו קוראים לישיבות, בתי מדרש, היכלי תורה וחסידות ומוסדות חינוך וחסד, על שם העיירות והצדיקים שחיו ופעלו שם. אנו מנציחים את החיים. הם עורכים "טקסים" שינציחו את החורבן.

אין קדושה בשואה אלא חורבן ועצב, דם ודמע. יהדות אמריקה שעמדה על הדם ולא סייעה במאומה (אין כאן המקום לפרט אבל הפרטים בידינו) לקרבנותיה, "חוגגת" היום סביב השואה, עד שהפכוה ל"דת השואה". הזהות היהודית של המתבוללים באמריקה הולכת ודוהה. הם מאבדים את זיקתם ליהדות ורוב צאצאיהם מתבוללים בין הגויים. הם (והיהדות המודרנית הצועדת אחריהם בתהליך בלתי נמנע) נאחזים בשואה כאל בני דת חדשה. זאת דת הטקסים שאינה מחייבת כמו הדת היהודית המקורית. היא נותנת להם הזדמנות להוכיח כי הם יהודים, באמצעות טקסים שנתיים ותרומות למונומנטים. במקום שיזכו להיות עם ה' ולשאת בגאון את הזהות היהודית, הם השילו מעל שכמם את עול התורה והמצוות ואמצו יהדות של חושך ואפילה. במקום לאור באור ה' הם שייכים ל"דת השואה" המסמלת את הטרגדיה הנוראה ביותר.

בארץ ישראל שיש בה יותר חרדים לדבר ה' והזהות היהודית ברורה יותר, לא הפכה השואה ל"דת השואה". היא נותרה מוקד להתרסות הדדיות בין החרדים לציונים. אנחנו מאשימים את ההנהגה הציונית ויש לנו הוכחות ברורות על כך שלא זו בלבד שלא נקפו אצבע להצלת יהודים, אלא אף סירבו לכל הצעה ודחו כמה הזדמנויות להציל מליון יהודי הונגריה, בעיסקת יואל בראנד הידועה והמפורסמת כ"משאיות תמורת דם". שלא לדבר על אלה שעיניהם צרה בחייו של כל יהודי חרדי שממשיך בדרך החיים של קדושי השואה. ואילו הם מתריסים בפנינו על שדחינו את ה"בשורה הציונית" מפי המצורעים. זאת ביודעם כי הציונות היתה אפיזודה חסרת סיכוי לפני השואה ובלעדי השואה היא אכן היתה נגוזה. רוב היהודים החרדים והלא חרדית לא קבלו את הציונות. אפילו החלוצים שעלו לארץ, רובם חזרו לחוץ לארץ. אילולא השואה, לא היו נותרים בארץ אלא החרדים בלבד. רוב החרדים דחו את הציונות ולא את ארץ ישראל. הם ידעו כי ההנהגה הציונית שמה לה כמטרה לעקור את האמונה והתורה מעם ישראל, באמצעות העליה לארץ ישראל...

החרדים לדבר ה' לא "חוגגים" את יום השואה ולא את יום העצמאות, שהפכו לימי התרסה נגד ה' ונגד הדת והדתיים ובעיקר נגד החרדים. זאת חוצפה ישראלית אופיינית לדרוש מן החרדים להצטרף לטקסים שמציינים את הכיבוש והדיכוי והקיפוח הציוני של הקהילות היהודיות בארץ ישראל. חבל שרוב האזרחים לא מבינים זאת, כי כלי התקשורת בידי הציונים. כשיהודי חרדי נמצא בבית ושומע את הצפירה הוא נזכר בשיר הפרטיזנים החרדים: "מיר וועלן זיי איבערלעבן אבינו שבשמים". אנחנו נדבק בארץ ישראל בע"ה, גם כאשר הם ירדו כולם לאירופה ולאמריקה.
אבל כשיהודי חרדי הולך ברחוב ושומע צפירה אסור לו להתגרות באומה ולהמשיך ללכת, משום "חמירא סכנתא מאיסורא". נכון שהלב רוצה לקום ולהפגין בהליכת התרסה דווקאית נגד "טקסי השואה". אבל אין ברירה. הק.ג.ב. צופה ובולש ואסור להתגרות באזרחים התמימים שאינם מבינים דבר וחצי דבר במלחמת ההשקפות והדעות. הם מביטים עלינו בזכוכית מגדלת. שליחי התקשורת הסובייטית שולחים את נשק המצלמות והמסרטות כדי לבלוש אחר החרדי שאינו מקיים את "מצוות" דת השואה והמדינה. מעניין שדווקא דוגלי ה"זכות לאכול חמץ" בפסח, הם הכופים את חוקי דת השואה והמדינה. אבל בלבנו פנימה אנו בזים למכחישי היהדות שנשרפה בשואה ואותיותיה פורחות בארץ ישראל ובתפוצות. אנו בזים לטקסים של אלה שנלחמים נגד היהדות שמנציחה ומחיה ומקיימת את התורה והמצוות ששמרו באמונה קדושי השואה ה' ינקום דמם.
יהי רצון שנזכה ליום הגאולה והישועה וניוושע תשועת עולמים מן האויבים מבחוץ ומבפנים, על ידי משיח צדקנו בב"א.

(מתוך מאמר של ישראל אייכלר ב-"המחנה החרדי", הובא בח"ח)



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2005 15:59 לינק ישיר 

אלף, כי רק חלק מהציבור זוכה לקרא את העיתון הזה.
בית, אין מה להשוות לגודש החומר שילד חילוני או דתי נפגש עימו, ספרות ,סרטים,וטקסים.
לדעתי כל מה שעליך לעשות זה לשוחח עם כמה ילדים חרדים ,לדעתי תווכח שהיתד לא הנחיל מי יודע מה,בלשון המעטה.
אגב, מכיון שאני חושש שמסתתרת אידואולגיה מאחורי גישת ההתעלמות. יקח זמן רב עד שיחול שינוי ששוה יהיה לציין אותו בפורום.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/5/2005 10:09 לינק ישיר 

אידך גיסא,
יש לך הצעות אלטרנטיביות? האם ראית במקום אחר שמשהו כזה הצליח?

אגב, האם אותה בקורת נכונה גם ליום העצמאות, לדעתך?

השואה היא ארוע בעל משמעות היסטורית גדולה בהרבה משל מסעי הצלב, לכן גם זכרונה צריך, לדעתי, להיות חזק בהרבה. כמובן, מנקודת ראות חרדית אין ביניהם אלא הבדל כמותי ולא איכותי, ואין לשניהם את המשמעות התאולוגית של חורבן הבית ושל היציאה לגלות. לכן, לגבי מי שמפרש את ההיסטוריה מנקודת ראות בלעדית של הכוונת האל את המציאות, אין הצדקה לקבוע מעמד מיוחד לשואה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2005 09:39 לינק ישיר 

גו"ג,

אין לי שום דבר נגד התזמור הנ"ל, והייתי רואה זאת בחיוב אילו נעשה גם לימי אבל "דתיים"; אבל יש בכך סימן לדלות מסויימת, כאשר כל כולו של היום בנוי על כך.

השואה תישאר זכרון עמום כמו מסעי הצלב? אני לא יודע אם זה כל כך לא-רצוי. לדעתי, אחד החששות (כנראה הבלתי-מודעים) של המנהיגות החרדית להיכנס לדינמיקת הנצחת השואה החילונית היא וודאק בגלל המקום העצום שיש לשואה בהבניית הזהות היהודית המודרנית. מלבד החשש הרגיל להכניס את היהדות החרדית לכור היתוך עם כל הגורמים הבלתי-רצויים, יש כאן חשש עמוק יותר (בלתי מודע לבעליו, כאמור) לבנות את הזהות היהודית במידה רבה כל כך על "ברית הגורל", על חשבון "ברית הייעוד" (במונחי הרב סולובייצ'יק; ואל תנפנפו לי ב"לקחי השואה" כמסר נורמטיבי השייך ל"ברית הייעוד").

אידך גיסא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2005 09:31 לינק ישיר 

אידך גיסא,
כבר כתבתי כאן על קטנותם של אותם רבנים שלא הבינו שיש לתקן צום לזכר השואה. הטעות ההיסטורית הזו מבטיחה שבעוד כמה מאות שנים זכר השואה יהיה עמום כמו זכר מסעי הצלב.

עם זאת, לא מובן לי למה אתה מזלזל במה שאתה קורא "תזמור תקשורתי-ממסדי". יש כאן חברה שהחליטה לציין את היום הזה, והיא מגייסת את משאביה לנושא. גיוס זה הופך את היום הזה להרבה יותר חזק מתשעה באב, למשל (ובוודאי מארבעת הצומות האחרים) אצל כל מי שאינו חרדי. לטעמי, זה השג מכובד. איני בטוח שגם בקהילה בה אתה מצוי בחו"ל מורגש צום כמו צום גדליה, תענית אסתר או עשרה בטבת יותר מיום השואה. ברמת היחיד, אגב, כמעט כל מועדי ישראל הופכים דלים (אם נזדמן לך יום כפור בלי מנין, אולי חשת בזה).



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2005 09:04 לינק ישיר 

קעלמער,

דוק ותשכח, שהתייחסתי אל "מערכת החינוך" החרדית במובן הרחב, ולא רק במובן של מוסדות החינוך הפורמליים. גם התקשורת היא חלק מ"מערכת החינוך" במובן זה.

מאמרים ב'יתד' אינם קובעים שיח ציבורי? אז מה כן???

אידך גיסא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-8/5/2005 07:20 לינק ישיר 

אידך.

הענין הוא, האם המשפט הזה שכתבת נכון?
"מערכת החינוך החרדית נעשית יותר ויותר מודעת לצורך להנחיל את תודעת השואה"

האם היא אכן מודעת?
והאם מאמרים ביתד מחלחלים אל השיח הציבורי?
ב20 שנות לימודי במוסדות חרדיים מעולם לא הוזכרה השואה בשום תוכן לימודי או חינוכי. אני כמעט בטוח שהמצב היום דומה.
אז יש מאמרים ביתד. יש גם המון מאמרים על טכנולוגיה. לא הייתי יוצא בהכרזה שמערכת החינך החרדית מודעת לטכנולוגיה ומנסה להנחילה .

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/5/2005 07:19 לינק ישיר 


ווטו1


<"גם הרבנים החרדים שהעדיפו את צורך אזכור השואה מעל צורך הזהירות מחידושי פיוטים, צירפו את פיוטיהם לקינות תשעה באב [אך זה אולי כדי למעט בחידוש]">

רוב הרבנים החרדים העדיפו שלא להזכיר את השואה, כי הם לא ידעו איך להסבירה.

משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topicarc.asp?topic_id=1037362





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-8/5/2005 06:52 לינק ישיר 

שלוימלע אלופי,

אענה ראשון ראשון.

1. על מה אתה מלין? על כך שהחרדים אינם קוראים ספרות שואה או על כך שאינם כותבים אותה? אם אחרים כותבים, הם אינם יכולים לדעת אותה (ותיאורטית, אפילו טוב יותר מהדיוטות הסקטור שממנו באים הכותבים)?

2. אני מסכים, וכבר כתבתי שיש פגם ביחס החרדי לשואה. אלא שאת זה כתבתי בסיפא, ומשום מה יש נטייה להתייחס אל דברים כאלה כאל מס שפתיים שלצורכי איזון. ולא היא.

3. שוב, אני מסכים.

4. היותה של טענה 'רב-שך'ית' עדיין איננה ערובה מלאה להיותה מוטעית... אולי קצת הדגשתי יותר את "תחרות העוצמה", אבל לא זו אמורה הייתה להיות הנקודה המרכזית. הנקודה המרכזית היא: כל כוחו של יום השואה הוא בתיזמור התקשורתי-ממסדי. אין לו כח משל עצמו, לא ברמת היחיד ואך לא ברמת הקהילה. לדעתי זו חולשה.

5. לפני הכל: "לבלרי יתד"? שכחת ש"לבלרים" זה רק "ההם"? ולגוף העניין: האם הצורך למלא דפים הוא רק בעיתונות החרדית? ותו: מה זה משנה מה המניע, אם התוצאה היא הכנסת חומרים על השואה, והרחבת ידיעותיו של הקורא?


אידך גיסא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/5/2005 18:27 לינק ישיר 

אידך,

1. כתבת: 'רמת הידיעות של בוגר ממוצע מן המערכת החרדית אינה נופלת מזה החילוני'. אם יש דבר כזה 'חילוני' בהקשר זה, נופלת גם נופלת, ולו בשל העובדה שהחרדי נזקק לספרות שכתב 'החילוני'. מלבד זאת, היא נופלת גם נופלת בהרבה מזו של בוגר המערכת הדתית-לאומית.

2. גם המערכת הכללית 'הלכה על כל הזירה', כל מונומנט לאומי בישראל משדר זכרון השואה, ובעוצמה רבה יותר מאשר ספרי 'חורבן יהדות אירופה'. שבאה ממניעים כלכליים, כפי שכתב קעלעמר. מלבד זאת, אני מציע להבחין בין ספרות שואה חרדית, לבין ספרות הנוסטלגיה 'קדם שואה'. מהסוג הראשון אין הרבה.

3. לדבריך, מחוזות התגובה החרדיים 'אינם לוקים בקיטש ושבלוניות'. - ברור! מי שאינו עושה - אינו טועה, אומר הפתגם.

4. טענה ג' - טענה רב-שך'ית מובהקת: מעט פסימיות מהולה בנוסטלגיה לקיום החגים העממי. מי השווה בכלל את יום השואה לשאר חגי ישראל? גם כאן בישראל חגי ישראל המסורתיים עוקפים בהליכה את יום השואה. אם בגולה הדוויה אין 'יום השואה' - בדיוק בשל כך היא גולה דוויה. (אם נעתיק את הפסימיות של הרב שך ליהדות אמריקה, אני לא בטוח שכאן בישראל נחגוג יום לזכרה...)

5. למרות ההתקדמות המעטה בשנים האחרונות, אין לנו עדיין 'ספרות שואה' חרדית, וגב' פרבשטיין עצמה מתריעה על כך. את עיקר ידיעותיו על השואה שואב הצעיר החרדי (כולל לבלרי 'יתד') אך ורק ממקורות חוץ-חרדיים (וכעדות קעלעמר). הדברים נכונים גם ביחס להיסטוריה של קהילות, רבנים ועוד, והיסטוריה יהודית בכלל, אבל זה כבר נושא לדיון אחר.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/5/2005 11:57 לינק ישיר 

שלוימעלע

איקון ירוק גדוש על דבריך, ואולי על הסיפור אפילו יותר מהטענה - שטעונה בירור כדרך הפורום (זה לא אומר שאיני מסכים).
***

הדברים הבאים נועדו להיכתב באשכול של התבהרות. אבל מילא.

יש כאן כמה ענינים:

א. הצורך והרצון הראוי (לדעתי) לעשות סימן וזכר לשואה.

ב. העובדה המשפטית, הסוציולוגית, שהסימן שנקבע הוא יום השואה, כולל צפירה - וזה נעשה בידי המדינה שאמורה להיות מדינת יהודים, אבל היא אינה מחוייבת להלכה.

ג. הפסיכולוגיה והסוציולוגיה האנושית, שגורמת לכל אדם לחוש רטט של התפעמות באותו רגע של הצפירה. (אלא אם כן הוא חרדי, ואז יש לו מטענים - מוצדקים או לא - נגד זה).

ד. העובדה שלחרדים קשה להזדהות עם משהו שהמדינה קובעת מעצם היותו משהו שהמדינה קובעת. זה לא בהכרח מוצדק, למרות שיש לזה גם רקע הלכתי ותורני.

ה. העובדה שכל מעשה חיצוני ניתן להתפרש בדרכים שונות. אפשר לראות את הצפירה והעמידה בצפירה בתור רגע של התחברות והתמקדות בעובדה שכה הרבה נפטרו - וזה עושה רושם עוד יותר כאשר מדובר ביום חללי צה"ל - אלו שמתו כדי להגן עלינו.
אך אפשר לראות זאת כשיעור התעמלות כפוי.
ואיך קובעים מי צודק?

באחד מספריו הציע פרופסור שמואל הוגו ברגמן את האבחנה הנאה הבאה: חייזר כי ייקלע ליום שבו יש צפירת זכרון לא ידע מדוע עומדים. אותו דבר נכון, כמובן, לגבי תפילת 18 בבית כנסת (למי שרוצה, ואולי זה מוצדק ואולי לא, אפשר להוסיף "להבדיל"). כי ההתנהגות החיצונית היא רק חלק מהסיפור. מה שבלב, במחשבה, חשוב לא פחות ולמעשה יותר.

באשכולות על הצפירה מתערבבים רגשות סוערים, ובצדק, עם אבחנות פשוטות אלו. ואני מוצא את עצמי כמו הרב, שחושב שכולם צודקים, הטוען, הנטען, והרבנית.

לכולם יש צד אמיתי מאד. למעטים, למרבה הצער, יש אפשרות לראות את הצד השני. זה נכון בכל מקום, וגורם להרבה מחלוקות, אך כאן זה כואב במיוחד.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/5/2005 05:31 לינק ישיר 

אידך גיסא.

אני ראיתי זאת מאותו צורך למלא דפים ,חלק גדול של הכתבות גם נעשה להלחם באתוס הציוני , ולספר על הגבורה הדתית.

אני לא פוסל, כמובן, שכתוצאה מכך החלה המודעות לחלחל וזה הסיבה לשינוי ששמת לב אליו.

(אני לא חולק ,אני רק שם אצבעי על אפשרות אחרת.)

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/5/2005 05:13 לינק ישיר 

קעלמער,
אז איך תסביר את ההידרשות האינספית לנושא זה בעיתונות החרדית?

זכורני בימי חורפי, עת הייתי מנוי על יתד נאמן, שפעם אחת הם פרסמו מכתב למערכת של אחד הקוראים, שהתלונן על כך שבשבועות האחרונים לא הייתה אפילו תוספת-שבת אחת בלי התייחסות לשואה, וזה כבר מקלקל לו את העונג-שבת...

לדעתי זה משרת שני צרכים הרבה יותר עמוקים: את הנוסטלגיה לעולם שחרב; ובמקביל - את חידוד תחושת הצורך להתגייס לשיקום עולם התורה בארץ (צורך שהמודעות לו החלה להתרופף ככל ש"שעת החירום" שלאחר המלחמה הלכה והתרחקה).



אידך גיסא



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/5/2005 03:38 לינק ישיר 

אידך גיסא.

הערה (שלא מגובה במחקר .)- בילדותי לא היה כמעט בחברה החרדית דיבור או ספרות על השואה ,היה את 'שימקה' ואת ספרו של יונתן אייבשיץ , אה.. ואת ספרו של שיינפלד.
(ואת עיקר ידיעותי שאבתי ,רח"ל ,מהספרות החילונית )


הסיבה שהיום יש יותר מודעות וספרות אינה קשורה לצורך להנחיל את השואה אלא לצורך למכור (לא בשלילה) ספרים. יש היום מודעות לספרות חרדית וכמה כבר אפשר לכתוב על אדמורים וגדוילים?



הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > יום השואה ממבטים שונים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.

bholext