| נשלח ב-23/4/2004 09:16 |
 |
| |
מידת ההעמקה
אני מביא כאן תקציר (לא מדוייק) של שתי שיחות שהיו לי בשנים האחרונות, עם שני אנשים שונים, בנושא הרבי מליובאביץ' ומדינת ישראל.
שיחה א
* הוא: אני לא מבין איך הציונים האלה יכולים לחשוב שמדינת ישראל היא התחלת הגאולה. אפילו אני, עם השכל הפשוט שלי, מכיר את דברי הרמב"ם, שכתב, שהגאולה חייבת לבוא על-ידי מלך צדיק מבית דוד!
* אני: נשמע הגיוני... אבל, הרי גם אתם החב"דניקים המשיחיים עדיין טוענים שהרבי הוא המשיח, והרי הרבי כבר מת, ולא הצליח לבנות את בית המקדש! גם זה לא נשמע הגיוני במיוחד...
* הוא: רגע רגע, זה לא כל כך פשוט! משיח זה נושא מורכב, צריך ללמוד אותו לעומק! בוא נלמד את השיחה של הרבי מתאריך (...) ואז תבין שהרבי שליט"א הוא כן המשיח!
שיחה ב
* הוא: אני לא מבין איך החב"דניקים המשיחיים האלה יכולים עדיין לחשוב שהרבי שלהם זצ"ל הוא המשיח. אפילו אני, עם השכל הפשוט שלי, מכיר את דברי הרמב"ם, שכתב, שהמשיח צריך לבנות את בית המקדש וכו', ואם לא הצליח או שמת הרי מוכח שהוא לא המשיח!
* אני: נשמע הגיוני... אבל, הרי גם אתם הציונים טוענים שמדינת ישראל היא התחלת הגאולה, וזה קצת מוזר להאמין שיש גאולה בלי גואל...
* הוא: רגע רגע, זה לא כל כך פשוט! גאולה זה נושא מורכב, צריך ללמוד אותו לעומק! בוא נלמד את השיחה של הרב צבי יהודה מתאריך (...) ואז תבין שמדינת ישראל היא כן אתחלתא דגאולה!
הסבר
לא באתי כאן לדון בנושא הגאולה והמשיח. באתי רק להדגים את הבעיה של מידת ההעמקה.
בכל נושא קיימות דעות רבות, שאם נתעמק בהן מספיק נצליח להיווכח שהן נכונות וצודקות. אולם, הזמן שלנו מוגבל, ולכן אנחנו חייבים לבחור דעות מסויימות שבהן אנחנו מתעמקים. הבחירה הזאת קובעת למעשה את הדעה הסופית שלנו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2004 18:55 |
|
| |
אראל
כמדומה שאין קשר בין השאלה הראשונה לשאלה השניה.
אני מקווה שדיין בבית דין אינו נכשל בכשלים של המשוחחים בדיאלוגים שהבאת.
כללית, יש כאן שני קצוות שסקאלה ארוכה נמתחת ביניהם.
מצד אחד, אדם נצמד למה שהתרגל אליו, ואינו פתוח לשמוע מאומה.
מצד שני, אדם נמצא במצב שלעולם לא יוכל להחליט, כי שמא לא הקיף את כל מה שצריך להקיף.
במקרה הראשון (שלי, מצד אחד של הסקאלה), זה לא נראה כחסרון העמקה, אלא כשטחיות, וכפי שהגדיר פעם בוגי, לאדם הזה יש מחיצה שהוא אינו מסוגל להעפיל מעליה.
במקרה האחרון, (גם מהסקאלה), זה חסרון של ספקן, שמתודולוגית אינו יכול להכריע.
האמת נמצאת באמצע. עלינו להחליט, ועלינו לברר. וזה צריך להיעשות בתבונה.
ולגבי הדוגמאות מן הדיאלוגים שלך, שם תהליך ההעמקה מתחת לפני המבט השטחי נראה שהוא משרת תפיסה מיתית, שהיא בעצמה לוקה בשטחיות מרובה. זה טוב בתור בדיחה שחושפת פן עצוב בחיינו, אך אני מצפה מבני אדם חושבים שייטיבו להתבונן, ולא ייכשלו בשלב כה מוקדם של דיון כלשהו.
אני מתבונן במה שכתבתי ותוהה אם הסברתי מספיק ברור. אז אסכם.
ניתן לשרטט סקאלה. ועליה, בנקודות שונות, יופיעו הדרגות הבאות:
א. אדם שמאמין רק במה שגדל עליו. זו שטחיות. זה אדם שיש לו קיר, כהגדרת בוגי.
ב. אדם שמשתדל להעמיק מתחת לפני השטח, אך הוא מסתפק בהסברים מיתיים למחצה כדי להצדיק את עמדותיו שלו. זה מאפיין את שתי הדוגמאות מהדיאלוגים של אראל.
ג. אדם שאינו מסתפק במבט ראשוני, אלא בוחן, מברר הנחות יסוד, משווה גישות. משתדל לברר את האמת.
ד. אדם שאינו מסוגל להחליט, כי הרי תמיד יתכן שלא גמר להקיף את כל השיטות האפשריות.
אני משער שכולנו, (כולל הלבן - סמיילי), נסכים שהאידיאל שלנו הוא (ג).
ל(ד) הייתי מציע כדברי בעל חובת הלבבות, מחובת הזהירות שלא להיזהר יותר מדי...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2004 11:11 |
|
| |
אולי לא קיבלתי תשובה כי לא הסברתי מספיק את החשיבות המעשית של הבעיה. אז - הנה שאלה מעשית: מה צריך לעשות רב כאשר הוא נשאל שאלה בנושא חדש? עד כמה הוא צריך להעמיק? הרי, ככל שיעמיק יותר, יש סיכוי שיגלה נימוקים חדשים שיגרמו לו לשנות את דעתו שוב ושוב!
ומה בנוגע לשופט בבית-דין?
ומה בנוגע לסנהדרין? עד כמה הם צריכים להתעמק?
ואיך צריך להתייחס להחלטה שהתקבלה לבסוף - והרי ייתכן שאם היו מתעמקים יותר היו מגיעים למסקנה אחרת?
|
|
|
|
|
