החלוקה והקשר בין "אדם לחברו" ו"אדם למקום"

בע"ב, השמועה ששמעת על אמירת הקוצקער כנראה לא נכונה . (יש לך מקור ?)גם מבחינה הגיונית לא יתכן שהקוצקער יפרש בצורה כל כך עקומה פסוק בתורה וגם מפני  שהוא אמר בדיוק את ההפך :


  "לא רק השונא את חברו נקרא רשע, אלא גם השונא עצמו נקרא רשע."

http://bit.ly/2dOcfgf

דברים פרק כח

והיכן מצינו בתורה שצריך אדם לשנוא את עצמו ?
ובאשר לאהבת עצמו -הציווי משתמע מהפסוק ואהבת לרעך כמוך.

שמעתי פעם שהרבי מקוצק התקשה בפסוק זה. לא כתוב רק 'ואהבת לרעך', אלא נוספה המילה 'כמוך'. התקשה הרבי, היכן מצינו בתורה שאדם צריך לאהוב את עצמו? ענה הרבי, כשם שאדם צריך לשנוא את עצמו, כך צריך הוא לאהוב את חברו.

כשהתורה מצווה ואהבת לרעך כמוך משמע שקודם כל יש ציווי בתורה לאהוב את עצמך. 

ראיתי היום את הסלוגן הבא:
עברות שבין אדם לעצמו
אין יום הכיפורים מכפר 
עד שירצה את עצמו


אמת או נרקיסיזם?

חסיד דינגה

בתוספת לדברי אראל סגל נראה שגם החלת המונחים צדיק ורשע לתחום של בין אדם למקום היא מתקופה מאוחרת. הבסיס שלי הוא כי חיפשתי ולא מצאתי בכל התנ"ך את המושג יראה לגבי בין אדם למקום ורק מצאתי אותו או כרעיון כללי בתהילים, משלי ואיוב או לגבי בין אדם לחבירו כמו בפעם הראשונה (נדמה) שמופיע המושג בדברי אברהם לאבימלך רק אין יראת אלוהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי בבראשית פרק כ'.

אוסו_בוקו: בין אדם למקום מול בין אדם לחבירו 2/8/2005

שִׁמְעוּ דְבַר-ה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱ-לֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה. יא לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. יב כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. יג לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. יד חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא. טו וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ: יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. טז רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי: חִדְלוּ, הָרֵעַ. יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה. {ס}

באשכול סמוך הגיב גם_וגם לציטוטו של בטהובן (את הנביא המופיע למעלה) כך:

בטהובן,
להבנתי הצנועה, הנביא אינו יוצא כנגד המצוות כשלעצמן, אלא כנגד הצביעות שבקיומן במצב מושחת מבחינה מוסרית; במצב כזה, המצוות הן תועבה. לו היו אנשי יהודה מתקנים את דרכיהם המוסריות, היתה התיחסותו של האל למצוותיהם אחרת לגמרי.
זה עורר אצלי שאלה שהתחבטתי בה מזמן. אילו היה ערך עצמי למצות בין אדם למקום. איך נבין את הטענה שאם אין היהודים שופטים דל ויתום, אזי לא שווה כלום מצות הקרבת קורבנם.

נניח שאדם מציק ליתום אך ביד השניה תורם לאלמנה אוכל. האם גם אז הנביא היה מייסרו שאין ערך לתרומה לאלמנה? נראה לי, הקטן, שלא. על מה שצריך לייסרו צריך, אבל זה לא מאבד מהדברים הטובים שעשה. ואילו באשר למצוות בין האדם למקום נראה שהנביא טוען שאין להם שום ערך ואין השם חפץ בהן בכלל אם לא מתלווה אליהן התנהגות טובה בבין אדם לחברו.

האם אפשר ללמוד מכך שאכן הנביא בעצם לא מחשיב מצוות אלה כמונו?

*****
לפום_ריהטא:

שאלה נפלאה, וכבר קדמוך מבקרי המקרא, האוהבים לדבר על מוסר הנביאים, למול החרדים דהיום.

לגופו של ענין, רוב נבואות הזעם מתייחסות לעבודה זרה, ונראה שמוסר הנביאים תפס את ע"ז כדבר החמור ביותר, דבר התואם את האמונה כיום.

אכן, נדיר למצא התייחסות למצוות בכלל בנביאים, מעבר להקשר השלילי של "שבתותיכם שנאה נפשי". עם זאת יתכן, שהציבור החרדי דאז, היה דומה לציבור דהיום, שהקפידו מאד על המצוות, אבל זלזלו נוראות בבן אדם לחברו, ולכן היתה ההתראה ביחס למה שהזניחו.

הרעיון של "שנאה נפשי" של מצוות של בן אדם למקום. נראה שהוא מבוסס על העיקרון, שאדם שמזלזל בצורה שיטתית בחלק מן המצוות חייב להיות כופר, ולכן אין שום משמעות לכך שהוא מקיים את חלק מהמצוות. ובלשון חז"ל, מומר לדבר אחד מומר לכל התורה כולה, ודוק.
חשוב להעיר, שסביר להניח, שבמקרה ולא היו מקיימים מצוות שבין אדם למקום, עדיין היה ערך למצוות שבין אדם לחברו, וזאת משום שיש ערך לעצם המעשה, בלי קשר לאמונה בתורה.

נראה לי שרב אידי פשוט התכוון להסביר את ההבדל בין המושגים הנרדפים (לכאורה) "צדיק - טוב", "רשע - רע". והוא פירש כדברי הגר"א (ראה כאן:  http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/hvdlim1/ra_rja.html ), ש"צדיק" ו"רשע" מתייחסים לעניינים שבין אדם למקום, ו"טוב" ו"רע" מתייחסים לעניינים שבין אדם לחברו. אין כאן שום טענה לגבי סדרי עדיפויות.

רבותי המלומדים כיד ה' הטובה עליכם שליט"א

מבלי להכניס ראשי בין ההרים בירידה לכוונת רצון ה', דעת חז"ל ברור מללו כדעה הרווחת אצל כלל החרדים לדבר ה' לשים את הירא את ה' וחוטא לבני אדם מעל הטוב לבריות ורע למקום. שמא תאמרו שזה במסגרת הדת היהודית ולא במסגרת תכלית הבריאה הנוגעת לכל אדם, ייתכן שכן הוא ובכל זאת לא אמנע מלהביא דברי חז"ל בספ"ק דקידושין והבוחר יקרב ויקרב.

וז"ל: אמר רבא רב אידי אסברא לי (ישעיה ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כיוצא בדבר אתה אומר (שם) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכי יש רשע רע ויש שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע.

הרי שזה המקיים את בין אדם למקום צדיק שאינו טוב וזה המקיים את בן אדם לחברו רשע שאינו רע. אולי התכלית הוא להיות טוב, אך עכ"פ חז"ל קראו לזה צדיק ואף לא צדיק רע אלא שאינו טוב ולזה רשע ואף לא רשע טוב אלא שאינו רע (וי"ל דלשנא דקרא נקטו).

_________________

לינקזצר ,

אשרנו שיש לנו זעצר כמותך!

כעת נזכרתי! כתבתי רק בסוגריים כי העדפתי להשתמש בדפוס המקובל של "בין אדם לחברו". אך למען מניעת אי ההבנה שהכוונה לאו דווקא לחברו ולאדם, אלא גם לבעלי חיים, לצומחים ולדוממים, הוספתי בסוגריים "לסביבתו". כעת שבכל זאת נולדה אי הבנה אצל איקה, חשבתי שמן הראוי היה לוותר על הדפוס למען הבהירות ושוב צ"ע!

ווטו1 -

בתחילת עמוד זה ציטט רוח_דרומית מהודעת הפתיחה שלך בה פירשת כבר ש"בין אדם לחברו" כולל כל סביבתו!

איקה,

לאור שאלתך באשכול אחר,

http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=558159&whichpage=2

אכן טוב היה לו הכותרת היתה "בין אדם לסביבתו" מאשר "בין אדם לחברו".

תודה על ההערה!