או רע חיים, סי' תרצ"ח

הנה איתא "שלושים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות החג", אך אין לדקדק בזה והמקילים יש להם על מה שיסמוכו (והכל כמנהג המדינה) והוא רחום יכפר עוון.

הלכות רבות תיקנו – השייכות לאותו חגא, ואני ליקטתי מפי סופרים וספרים. והלכתי אחר המחמירים ואחר הנוגע לחוגגי החג בפורום דהכא.


הלכות יום העצמאות, או רע חיים, סי' תרצ"ח.


א] נהגו עם הארץ להיות תולין דגל על רכביהם, שנאמר "אלה ברכב ואלה בסוסים. ואל יתבייש מפני המלעיגים. ובפרט יזהר שלא תחלש דעתו מפני העוברים ושבים, בין חרדים ובין חילונים.

ב] הקפידו המחמירים שלא לתלול דגל העשוי פלאסטיק. דאינו עומד ברוח מצויה, ובקל יתלש ממקומו ויעוף ח"ו. ובקל יכול הדגל לבא לידי בזיון ח"ו ותורה חסה על ממונם של ישראל.

ג] בשנה זו, נהגו המהדרין ללבוש בגדי משי רקומים זהב, לזכר אותו הנס. שערק אותו חסידא ופרישא מדירתו בשכונת רמות - לחיק דעת האמת, והדליק המשואה לתפארתם.

ד] נהגו חסידים ואנשי מעשה להעלות על שולחנם רק ממאכלים העומדים תחת כשרות הרבנות מטעם, משום הכרת הטוב.

ה] תפילת ערבית יתפלל כסדר תפילת יו"ט, כמנהג אבות המדינה.

ו] נהגו לומר הלל, והמקילים יש להם על מה שיסמוכו, שכן פסק מרן המחבר (דב"ג, שם והביאו מרן הגר"ע להלכה).

ז] בעת אמירת הלל, באמרו "לא לנו השם" יכוון כנגד פסוק הנאמר 'להיות עם חפשי בארצינו'. ('התקווה' א יב).

ח] אחר אמירת הלל, אומרים חצי קדיש יתום וחצי קדיש שלם, ומוציאים מגילת העצמאות וכל הקהל שר 'התקווה'.

ט] הקפידו המהדרין לכבד את ה'פוסט חרדים' בעליה לתורה, לקיים מה שנאמר 'שנה ופירש יותר מכולם', ולקיים מה שנאמר 'שאינו יודע לשאול את פתח לו' – לחבב עליהם מצוות היום.

י] נהגו לעשות 'מי שברך' לאחינו החפשיים (לע"ע). והקהל קם ועומד על רגליו ומריע בכל כוחו 'אחינו אתם' ומריעים ג"פ.

יא] לאחר 'מי שברך' – עושים 'מי שפרע' להחרדים, המחללים קדושת היום, וכל העם צועקים ג"פ פראזיטים.

יב] והרב נושא המגילה בידיו ומחזירה לארון. ונהגו שהולכין משני צדדיו שניים מנכבדי הקהילה ודגל בידם. וכל העם מאחוריהם ושרים "הדגל שלי הוא כחול ולבן".

יג] סוגרים הארון. והרב עומד ודורש מענייני היום, ומדבר מהלכות החג – בחג. ומושך את העם בדברים המושכים את הלב ומשבח המדינה. ונהגו להדגיש שמדינת ישראל היא המקום היחיד עלי אדמות בו חיים יהודים בהשקט ובטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בלא סכנת רדיפות ובלא רדיפת דת כאשר בגולה.

יד] והרב עושה 'מי שברך' לעולים מרוסיה ואסיה וכו'. וכל העם מכוונים כנגד דעתו של חוזה המדינה ז"ל, שראה בחזיונו שככל הגוים מדינת ישראל (ועלתה בידו). וזכר לרצונו להעביר את העם לדת החסד והרחמים – דת הנוצרים.

טו] ב'עמידה' אין 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', שכן כבר שבנו לעירנו בהאתחלתא דגאולה.

טז] אומרים על הניסים. וכשמגיעים ל'לכשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך', משימים עצמם כאינם מבינים מה שקוראים, ובמופלא ממך אל תדרוש.

יז] בברכת 'ולמלשינים', מוסיפים כנגד אנשי נטו"ק וחסידי סאטמאר שר"י וכנגד כל אותם שאינם מאמינים בהתנוצצות הגאולה ואינם נוטלים חלק בבנין הארץ. טעה ולא הוסיפם מסלקים אותו. ויש אומרים שצריך בדיקה אחריו.

יח] 'אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדוות הרצל היא מעוזכם'. ועושים סעודת היום בהרחבת הדעת ובפיזור עשן לקיים מה שנאמר 'אכול ושתה כי מחר נמות' ואוכלים בו מאכלים מיוחדים לסימנא מילתא:
חומוס, ואומרים: 'כלי חמס מכרותיהם'.
חסה, ואומרים 'על כל פשעים תכסה אהבה ותאווה'.
ונהגו המדקדקים לאכול בטנים אמריקאים, ואומרים: "יה"ר שארה"ב תכפול ותשלש הסיוע השנתי".

יח] זמן העמידה בצפירה, כמובא בספרים, הוא לכה"פ דקה אחת. והמחמירים נהגו לעמוד 72 דקות. אבל לא גזרו על כל הציבור, שהיא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה.

יט] מעשה בהרב ד"ר עופר והפרופסור תא-חזי וד"ר יניב, שהיו מסובים בתל אביב והיו מספרים בתקומת המדינה כל אותו הלילה, עד שבאו סטודנטיהם ואמרו להם "רבותינו, הגיע זמן מנגל של שחרית".

(וההלכות קיבצתי מהספרים: שו"ת 'כאן חושבים', ספר 'מדחי אל דחי', ספר 'חזון הרצל', ספר 'ביעור הלכה', ספר 'הצופה לרשע', ספר 'ההלכה והקידמה', וקובץ 'הישראלי היפה')

more links
http://www.jewsnotzionists.org/index.htm

http://www.nkusa.org/index.cfm
link for yom houtsomos

מהדורה בתרא בעזה"י


א. מצוות הנפת הדגל, מצווה חביבה ואהובה היא על ישראל, וראוי להתאמץ בה עד מאוד, שנאמר "ודגלו עלי אהבה".

ב. נהגו רוב ישראל, לתלות דגל כחול לבן, על בתיהם, שלוש אמות מצד פתחי המרפסות, לפרסם כינון מלכות ישראל בא"י. יש שנוהגים לקבוע את עץ הדגל בברזל ודיבלים, ויש שנוהגים לתלות הדגל באטבים על חוטי המרפסת, ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים ולראש ממשלתו שבארץ.

ג. המניף בתוך ביתו לא יצא ידי חובה, ויש לו לשוב ולהניף מחדש מחוץ לביתו, שהרי כל ענינו של דגל להתנופף בחוץ על נס, כנאמר "על נס להתנוסס".

ד. נשים חייבות להניף, שאף על פי שדרכו של איש לכבוש, ואין דרכה של אשה לכבוש, אף הן היו באותו הנס.

ה. חסידים ראשונים נהגו לתלות הדגל מערב ראש חודש, ואנשי מעשה מערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויש להקל לכל הציבור, להניף את הדגל בו ביום, וזמנו עד יום ירושלים, וכל המשהה את הדגל לאחר מכן עובר על בל תוסיף.

ו. מעשה באשה כשרה אחת ב"קריית משה" שתלתה דגל בו ביום, ועף ברוח, ולאחר שעיינתי רבות, נוטה דעתי לומר שיצאה ידי חובת ההנפה, ואינה צריכה לחזור ולשנות.

ז. שיעור הדגל לכל הפחות, אמה על שתי אמות, מטעם פירסומא ניסא והמהדרים נהגו לתלות דגל שגודלו שתי אמות על ארבע אמות, ומעשה באחד מגדולי הדור, שתלה דגל שגודלו כחצי מרפסת, ושיבחוהו חכמים.

ח. צבע הפסים והמגן דוד בין תכלת לכרתי, ואם צבעם בצבע אחר הדגל פסול, ויש לגונזו. אמנם רוחב הפסים והמגן דוד בדגל שיעורם כ20 סנטימטרים. דגל ארוך שתולים על הבנינים, אעפ"י שאין לו מגן דוד - כשר, מכיוון שניכר בו שנעשה לשם מצוות דגל, הרי הוא בכלל דגלי ישראל הכשרים.

ט. יוצאים ידי חובה בדגל פלסטיק, והמהדרין בדגל בד צבוע, והמהדרין מן המהדרין בדגל בד רקום.
י. ועכשיו רווח המנהג, לתלות דגלון על המכונית, ומנהג ישראל דין הוא, ואין לפרוש מהציבור ויש לתלות בחלון ימין שכל פניות שאתה פונה יהיו לימין. אמנם, יש להסתפק האם גם אוטובוסים ומוניות חייבות בדגל, והמחמיר להניף דגל ישראל באוטובוס תבוא עליו הברכה, ובלבד שלא יריב עם הנהג, ולא ירבה מחלוקות בישראל. ומעשה בחסיד אחד שקנה מכונית ביותר מחומש, להניף עליה דגל ישראל, והעני.

יא. מי שיש לו שתי מכוניות, רבו התנאים ויש לו לעשות שאלת חכם, באיזה ראוי לתלות את הדגל. על אופניים או אופנוע, אין להניף דגלון, מפני שאינם ראויים לישיבת קבע.

יב. בעניין דגל שאול, כבר פסקו שיוצאים ידי חובה, שנאמר "ואנחנו בשם אלוקינו נדגול", ואעפ"כ יש לכל בן ישראל להחמיר ולקנות דגל משלו בעשרה שקלים, לקיים את הפסוק "איש על דגלו".
יג. בדין דגל שנעשה ע"י נוכריים, נהגו להקל ובלבד שיעמוד אצלו ישראל, בזמן רקימת המגן דוד. דגל עם מגן דוד של חמש צלעות, מנהג עובדי כוכבים ומזלות הוא, ויש לשורפו.

יד. נשים צדקניות נהגו לתפור שמלות מדגל ישראל, לקיים מה שנאמר "ודגלו עלי אהבה". ויש למחות בהם, ומכל שכן שאין לתפור בגד-ים מדגל ישראל, מפני ביזוי המצווה. ברם, נהגו לכסות את ארונות הרוגי המלכות בדגל ישראל, ויש למנהג זה שורשים עמוקים בספרים הקדושים.

טו. יש שנוהגים לתלות דגל עמא-ריקא לצד דגל ישראל ומנהג שטות הוא. ברם, בעניין תליית דגלי עכו"ם על מבני ציבור, יש להקל משום דרכי שלום.

טז. נהגו לתלות תמונות ראשי המדינה וסמל המדינה ודגלונים קטנים במרפסות, וכל המרבה הרי זה משובח, וכן נהגו גבאי בתי הכנסיות לתלות שרשרות נייר, ובהם תמונות הדגל וסמל המדינה, בליל התקדש חג. ומנהגים אלו יש לו שורשים עמוקים בקבלה, כידוע ליודעי ח"ן.

יז. דגל שנפל יש להרימו ולנשקו מפני קדושת המצווה. דגל שהתבלה יש לגונזו, ודבר פשוט הוא שאין לעשות עימו כל תשמיש בזוי, מפני כבוד המדינה. ואלו המבזים את הדגל, הרי זו דרך מינות וכל אלו המפרישים עצמם מן הציבור, אפילו הם כמשה וכשמואל, לא יראו בנחמת הציבור. וכל הרואה עובדי כוכבים ומזלות רשעים שורפים דגל ישראל, יש לו להוריד פלגי דמעות על חילול ד' ולקרוע בבגדו, ויאמר "שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך, כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו".

יח. מי ששהה בחו"ל בשהיית ארעי יש לו להניף את הדגל במקומו, ובלבד שלא יתגרה בגויים. אמנם, אלה היורדים להשתקע, שדרים בגלות המרה בדירת קבע, אין להם להניף הדגל, מכיוון שפרשו מהציבור שוב אין עליהם חובת הנפה, עד שיעשו תשובה ויקבלו עליהם עול מלכות ישראל. ברם, אחרי שעיינתי רבות בדבר חשבתי שמא אוחזים הם בתשובת המשקל, כלפי אלו המכונים חרדים היושבים בארץ הקודש ואינם מניפים, ואילו הם נמצאים בגלות ומניפים, ויבואו אלו ויכפרו על אלו, וד' יעשה הטוב בעיניו.


הלכות נפנוף המנגל ובו י"ט סעיפים

א. נהגו ישראל לצלות בשרים על האש, ביום העצמאות והוא הנקרא מנגל בפי העם. הגה: ויראה לקנות בשר בהמה, ואם אין לו יקנה בשר עוף. ונהגו להציג בפתחי המרכולים והסופרמרקטים מערב ראש חודש, פחמים, דגלונים ושאר כלים למצות החג, והרי הם בכלל מזכי הרבים.

ב. אין לבשל או לאפות, לא בתנור ולא בסיר, ומכל שכן לא במיקרוגל, ומי שלא צלה על גבי גחלים, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצות המנגל לקורבן הפסח שעליו נאמר: "אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ".

ג. נהגו למנות אדם חשוב לעמוד אצל המנגל ולנופף, והוא הנקרא "מנופף", לקיים את מה שנאמר בהפטרת היום "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו".

ד. כל הבא בצבא ישראל ראוי לבוא בקהל המנפנפים, כנאמר: "דגל מחנה יהודה לצבאותם", והוקשה מצוות מנגל למצוות דגל. לכתחילה ראוי למנות אדם שבא בקשרי המלחמה, ובדיעבד אפשר למנות אפילו טוראי ובלבד שעושה מילואים דבר שנה בשנה. בעניין נוכריים, כל ששירת בצה"ל ראוי לנופף, ואין להסתפק.

ה. נשים ששרתו בצבא הקודש רשאיות לנפנף, שאף הן היו באותו הנס, ובלבד שינפנפו בצניעות כיאה לבנות ישראל כשרות. ובנות שירות לאומי, כבר הוקבע ע"י גדולי הדור, שדינן כשירות צבאי לכל עניין, וכל המפקפק הרי הוא מהמקצצים בנטיעות, שמעיז פניו כנגד גדולי הדור.

ו. מצווה מן המובחר לעשות מנגל בגולן ובירושלים שנאמר: "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון גבעת ירושלים".

ז. נהגו ישראל לנפנפף בקרטונים ובפלסטיקים, ומנהג בישראל דין הוא ואין לשנות. אמרה לי צדקת אחת שראתה גבר מנפנף במטריה והסתפקתי בדבר, ולעניות דעתי בדיעבד יצא, אבל אין לעשות כן לכתחילה.

ח. בעניין מאוורר חשמלי ומייבש שיער הנקרא "פן", ראיתי בכמה קהילות שמדליקים מאוורר חשמלי למול המנגל, ולא יפה הם עושים שנאמר "ינופף בידו". אמנם אם המאוורר קטן ומחזיקו בידו, ראיתי בשו"ת "לב האלון" שנוטה להתיר, וכש"כ מייבש שיער ידני.

ט. המנפנף אל ינופף פחות מ20 נפנופים ולא יותר מחמש מאות, בגלל ספק פיקוח נפש. ועל אלו הנוהגים להחמיר היכן שיש להקל כבר נאמר בנביא: " למה לי רוב נפנופיכם, יאמר ד'".

י. החכם עיניו בראשו, וישים משקה קל אצל המנופף, לבל יתייבש בשמש ובחום המנגל, משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ועל אלו שלא עושים כן נאמר, "והנה בא היום בוער כתנור".

יא. בזמן הנפנוף נהגו יראי ד' לומר: "לשם מנגל מצווה", ומנהג יפה הוא.

יב. יש לעמוד בזמן הנפנוף, שנאמר "לעמוד ינופף ידו". ובדיעבד היושב בזמן נפנוף יצא ידי חובה.

יג. בזמן הנפנוף יש לנגן בכלי שיר וזמר, והמהדרין יתופפו בדרבוקה, לקיים את מה שנאמר: "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכם" ומי שאין לו כלי נגינה, יצא בשעת הדחק, בשירי עבריים שנהגו הציבור לשיר, ואין להקל. וראיתי כאלו שמדליקים הרדיו, ומשמיעים משם שירים, ולא יפה הם עושים.

יד. במנגל חשמלי רבו הספקות, ועיין בספר "נפנופי מצווה" להרב המופלג בחכמה מורנו הרב י. ראוזענבערג, שנוטה לאסור מנגל חשמלי מפני שאינו מעלה עשן, ואינו עושה פחמים, ולהלכה נראה לי לאסור, גם מטעם שאינו אש אמיתית.

טו. פחמים ונפנפנים שעשה בהם מנגל, צריך לנהוג בהם כבוד, ואל יזרקם לאשפה. ונהגו אנשי מעשה, להדליק בהם מדורת ל"ג בעומר ובלבד שהנפנף אינו עשוי פלסטיק, שאז ריחו רע לבריות ורע לעולם.

טז. מי שעשה מנגל משניצל תירס, טופו ושאר ירקות, לא יצא ידי חובת היום, שהוקשה מצוות מנגל למצוות קורבן פסח. ועוד שנאמר "והיית אך שמח", ואין שמחה אלא בבשר ויין. הגה: ונהגו קהילות הטבעונים והצמחונים לעשות מנגל מטופו, לקיים מה שנאמר "מה טובו אהלך יעקב", אל תקרי טובו אלא טופו. והנח להם לישראל, ובלבד שישרו את הטופו במים מבעוד יום.

יז. יש לעשות מנגל תחת כיפת השמים, בגנים, בשמורות, בפארקים הציבוריים, ובכל במקום שנהגו קהל ישראל להתאסף בחבורה גדולה. ומי שעשה מנגל בדירתו כאילו לא עשהו ולא עוד, אלא שמוסיף חטא על פשע, ומזיק את השכנים בעשן, ועושה את ישראל טרודים ובעלי טרוניות בחג, ועליו נאמר "ויקטרו באהליהם, ויוציאו דיבת הארץ רעה".

יח. כל מי שלא יצא ידי חובת מנגל ביום העצמאות, יתגבר כארי, ואל יבוש מפני המלעיגים, ויעשהו ב"יום עצמאות קטן", הוא יום ירושלים ויכוון לצאת ידי חובתו.

יט. נהגו לשיר את שיר המעלות במנגינת המנון התקוה ואין לשנות.


הלכות כלליות ליום העצמאות ובו י"ב סעיפים


א. בענין שנהגו בני ובנות ישראל להכות בפטישי פלסטיק על קדקודי הבריות, אמר כבר הנביא ישעיה: "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק, וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף מַחֲלִיק פַּטִּיש אֶת הוֹלֶם." וכן כל דבר שמוסיף אחוה ורעות בישראל, רוח חכמים נוחה הימנו, ובלבד שלא יכו מכה, שיש בה ספק פיקוח נפש.

ב. ברם, בעניין תרסיס שלג, אף שנאמר "וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין", יש לאסור באיסור חמור, וכבר צווחתי על דא, שאין לעבור על דברי המלכות שאוסרת ומחרימה תרסיס מסוכן זה, וכן שאין לעשות את ישראל מלוכלכים בחג, ועוד שמרבים מדון וריב בעיצומו של החג הקדוש הזה, ועל אנשים חטאים אלו קרא החכם מכל אדם את הפסוק: "כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד"

ג. מיד לאחר תפילת ערבית של חג, נהגו אנשי מעשה שבירושלים תובב"א, למהר ולעלות על הגגות, כנאמר "כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת" בכדי לראות זיקוקין של הר הרצל, ואין מזרזים אלא למזורזים. והמהדרין נהגו לצהול בעת חזיון הזיקוקי די נור. וכל שלא ראה שמחת זיקוקי יום העצמאות, לא ראה שמחה מימיו.

ד. נוהגים לאחר סעודת החג לצאת לרחובה של עיר ולשמוח עם העם בבמות לקיים מה שנאמר: "שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ", ואף שמביאים קוסמים וזמרים ומוצאים דמים רבים, נוחה רוח חכמים מהם שמשמחים את הבריות. והחסידים נוהגים לשוטט בעיר הבירה לקיים מה שנאמר: "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ: שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ, לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן."

ה. בו ביום, יש לצאת ולראות במצעדים, במטסים, במשטים ובמפגנים של צבא המלך, ולבקר במחנותיהם באשר הם, ואין לחשוש מפני "כוחי ועוצם ידי", שסברא זו דחויה היא, ולהפך, כל המרבה לראות הרי זה משובח, שנאמר: "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עשה ד'." ולא עוד אלא שמערכות ישראל קרויים מערכות ד' שנאמר: "כי חרף מערכות אלקים חיים". וכל הרואה במערכות ישראל, מובטח לו שיקראו לו למילואים דבר שנה בשנה.
ו. נהגו ותיקין ואנשי מעשה להשכים בבוקרו של יום, ולצאת בחבורות של בחורים ובתולות שהגיעו לפרקם, לשוח בשדות, בכרמים, בערוצים ובואדיות של ארצנו הקדושה, לקיים מה שנאמר: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ". ומנהג יפה הוא, שאוחזין במעשה האבות כנאמר: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה". ואף שכמה מגדולי ישראל אין דעתם נוחה מתערובות של בחורים ובתולות ביחד, ואף שאין ממנהגי להכניס ראשי בין הרים גדולים, אני הדל אומר להקל היכן שיש צורך גדול, והנח להם לישראל שאם אינם נביאים הם בני נביאים הם.

ז. אחד הנוסע ברכב ואחד ההולך ברגל יצא ידי חובת המצוה כנאמר: "וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה." ואין הליכה אלא ברגל ואין נסיעה אלא ברכב. ויש לטייל במרחבי כל ארצנו הקדושה כפי שציוה ד' את אברהם אבינו: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ." וכל המקיים מצוה זו כהלכתה, מובטח לו שבזכות המצוה הגדולה, שיזכה להכיר את ארץ ישראל, בחוריה ובתוליה, ויזכה לבית נאמן, אמן כן יהי רצון.
ח. ועתה נהגו מקצת אנשים סכלים מאחב"י לעשות מחלוקות עם הציבור, ולהתאבל על כינון המדינה, ויוצאים בלבוש שחורים שק ואפר לרשות הרבים, בעיצומו של היום הקדוש הזה, ובודאי מנהג השוטים הוא. ועליהם קראתי את הפסוק "חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם, לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת". בתחילה סברתי שמא אינם מהעם היהודי כלל, והם צאצאי הערב רב שעלו ממצרים, ולאחר שעיינתי רבות בדבר, סובר אני שהם בני בניהם של אלו שפרשו מהציבור ולא ראו בצרתו, ועל כן אינם יכולים לראות בנחמת הציבור. ואני אומר שהם כתינוקות שנישבו בן הגויים, שמחזיקים מעשה אבותיהם בידם, שיש לקרבם לדת האמת בעבותות של אהבה, לבקש רחמי שמים עליהם, ולעשות שלום בינם לבין אביהם שבשמים ואחיהם שבארץ, בנועם, במתק שפתיים ובדברים רכים המשברים גרם. וכל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו, ועליו נאמר: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים".

ט. בשנת היובל נהגו לעשות שני ימים טובים של יום העצמאות. אחד כנגד זכור והשני כנגד שמור. ואם יצא יום שני של יום העצמאות ביום ששי, הרי הוא יום עצמאות משולש, ומקצת דיני יום העצמאות נוהגים בשבת, כמו שראיתי לצדקת אחת שהדליקה נרות שבת בצבעי תכלת ולבן ויפה עשתה, וכל הרוצה להוסיף בדברים אלו - הרשות בידו.

י. דבר פשוט הוא שאין לעשות מלאכה ביום העצמאות, וכל העושה מלאכה הרי הוא בכלל "המבזה את המועדות" ואינו רואה סימן ברכה בעמלו. ברם, ביום עצמאות שחל בערב שבת, יש להקל לבעלי החנויות לפתוח חנותם, בכדי שיוכלו אחינו בני ישראל, לקנות כל צרכי שבת ולקיים ו"קראת לשבת עונג".

יא. נהגו כל אלו שיש בהם ריח של תורה, לעלות לרגל ביום העצמאות לראש המדינה, ואל השרים היושבים ראשונה במלכות, ואל שרי הצבא. ויש לעם ללמוד ממנהגיהם הטובים וללכת בדרכם. וכל הזוכה לראות פני ראש הממשלה עין בעין ולדבר איתו פנים בפנים, מעלה עליו הכתוב כאלו ראה פני שכינה, ומובטח לו שניצול ממרעין בישין ומדינים קשים בכל אותה שנה, ולא זו בלבד, אלא שזוכה לדברים הרבה, ועליו אמר ישעיה הנביא בנביאותו: "מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ".

יב. נהגו ישראל לקיים חידון תנ"ך עולמי ביום העצמאות, לתינוקות של בית רבן שהגדילו, ולחלק להם פרסים ומתנות כדברי הרמב"ם, ומנהג החכמים הוא, שמרבים, מגדילים ומאדירים תורה בישראל, וכל הרואה את החידון לפחות שלוש פעמים בחייו, ואפילו בטעלעביזיא רחמנא ליצלן, ד' ישמרנו, מובטח לו שהוא מנוחלי עולם הבא. וכן נהגה המלכות לחלק פרסים בטקס רב רושם בתיאטראות ירושלים, לעוסקים עם הציבור באמונה, ואף על פי שנאמר שהקב"ה ישלם שכרם ולא בשר ודם, מלכות ישראל שאני, שכן נאמר בשלמה "וישב שלמה על כסא ד'".

מצורף קובץ

יזכור
http://www.izkor.gov.il/izkor11b.htm

kefireh upikerses

ווי קען איך טרעפן די ניגון "התקווה"?

עבדים היינו לפרעה במצרים, לפלשתים לסיסרא, ליבין מלך כנען בארץ ישראל. לסנחריב, לנבוכדנאצר ולאנטיוכוס, להורדוס ולאספסיאנוס. עד שבא טיטוס והחריב את בית המקדש השני, הגלנו מארצנו ונטל ממנו שלטון ומלכות. התפזרנו בין שבעים אומות וגלינו למאה שבעים וארבע מדינות. נמסרנו לשבט ולחסד בידי מלכים פריצים ועריצים. סולטאנים צארים וקיסרים.

סבל רב סבלנו בין האומות. פעמים רבות גורשנו ממדינה למדינה ורכושנו נבזז. עלילות דם. תחום מושב. פרעות. מסעי צלב. מלחמות ומרידות שדם יהודי נשפך בהם כמים. אלפים נשרפו על המוקד בספרד הנוצרית. עשרות אלפים נטבחו בפרעות ת"ח ות"ט. מיליונים נחנקו בגזים באירופה תחת שלטון הנאצים, עד שזכינו להשתחרר מעול הגויים ולעלות לארץ ישראל.

מעשה בעסקנים וחכמים שהיו ישובים בגולה וחושבים כיצד לשכנע את אומות העולם להכיר בזכותנו לחיות בשלווה. עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו עד שאתם מתכננים תוכניות גדולות כבר בנו בתים וגאלו קרקעות והתחיל אור הגאולה להאיר בארץ ישראל.

מתחילה עלו מחשבות זרות בלב אבותינו. חלק התייאשו מהגאולה ואמרו: "היה יהודי בבתיך ואדם בצאתך". חלק חשבו שאם יתבוללו בין האומות תיפטר הבעיה היהודית. חלק חשבו להתיישב באוגנדה כמקלט זמני והברון הירש כבר קנה מאות אלפי דונמים בארגנטינה לישב בהם יהודים. אך האנשים הפשוטים הצביעו ברגליהם "ארץ ישראל" כי שם נולדנו ושם נחיה, אותה אנחנו אוהבים ועליה אנחנו עתידים להבנות מחדש.

כנגד ארבע בנים דיבר האגדה. אחד חרדי ואחד דתי ואחד חילוני ואחד מתנכר.

חרדי מה הוא אומר? מה המדינה הזו לכם? ואע"פ שהוציא את עצמו מהכלל, הריהו עיקר שהוא יושב בארץ ישראל, חי בצניעות, עוסק בתורה ושומר על הגחלת שלא תכבה.

דתי מה הוא אומר? למה יש צרות במדינת ישראל שהיא "אתחלתא דגאולה"? אף אתה אמור לו שנמשלה הגאולה לזריחת החמה. בתחילה חושך ואור משמשים בערבוביה ולאט לאט היא רבה והולכת. ועוד כדאי לזכור כי מעט מן האור – דוחה הרבה מן החושך.

חילוני מה הוא אומר? אל תסתכל עלי שאין לי כיפה. אני יהודי מאמין וחם בלב. אף אתה חבק אותו ואמור לו "הכי אחי אתה – חזק ואמץ!"

מתנכר מה הוא אומר? מה אתם עושים בארץ ישראל שגזלתם מהפלשתינאים? אף אתה אמור לו שבורא עולם נתן לכל אדם חלקת אדמה לחיות בה, והוא ברא את ארץ ישראל במיוחד לעם ישראל. ואע"פ שגלינו מארצינו, לא ויתרנו עליה ולא שכחנו אותה וגם היא לא שכחה אותנו ושמרה לנו אמונים.

והיא שעמדה לאבותינו ולנו שבמשך אלף ותשע מאות שנות גלות ניסו הנוצרים והמוסלמים להתיישב בארץ הקודש ולא עלה בידם והיו בונים מבצרים ובנינים חזקים ולא מצליחים לישבם. נוטעים ולא עולה פרי, זורעים וצומחים קוצים. עד שהפקירו ארץ זבת חלב ודבש לביצות, מלריה ושממה, וכל כך למה? שהבטיחנו הקב"ה בתורתו הקדושה "וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיּשְׁבִים בָּהּ".

ברוךהמקום ברוך הוא. ברוך שומר הבטחתו לישראל שלפני שלושת אלפים ושלוש מאות שנה ניבא אלוקים ביד משה עבדו שאפילו יגלו ישראל לבין אומות העולם, לא יאבדו, לא יכלו ולא ישכחו את ארץ ישראל. וכך כתב בתורה "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". (דברים ל ג). ועכשיו שזכינו והקב"ה קיים את הבטחתנו בנו, העלנו לארץ, והיא נותנת פירותיה לנו בעין יפה, אנחנו חייבים לספר ולתת שבח והודאה על כך.

כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו ביום העצמאות – לא אמר דבר:

אנשים – אין גאולה אלא דרך ישראל שחוזרים לביתם בארץ ישראל ובירתם ירושלים.

מעשים – הקב"ה עוזר למי שעוזר לעצמו, שנאמר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ".

ניסים – אנחנו לא רק מאמינים בניסים, אנחנו מתחשבים בהם.

בכלדור ודור חייב אדם לראות את עצמו חלק מהתנ"ך ולזכור כי מה שנעשה איתנו היום נכתב בתורה, שנוי בנביאים, משולש בכתובים וכל חכמינו ז"ל דיברו על כך, שרו, בכו והתפללו שלוש פעמים בכל יום. הלא כך הבטיח אלוקים לרחל אימנו: "כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: (ירמיה לא טו)

כמה מעלות טובות למקום עלינו.

אילו הצילנו מידי אומות העולם ולא העלנו לארץ ישראל - דיינו.
אילו העלנו לארץ ישראל ולא נתן לנו כאן ממשלה שלטון – דיינו.
אילו נתן לנו ממשלה ושלטון ולא נתן לנו צבא להגן עלינו – דיינו.
אילו נתן לנו צבא ולא הצילנו מידי מדינות ערב שקמו עלינו – דיינו.
אילו הצילנו ממדינות ערב ולא הכירו בנו אומות העולם – דיינו.
אילו הכירו בנו אומות העולם ולא הפך אותנו לעם אחד – דיינו.
אילו הפכנו לעם אחד ולא האירה לנו הארץ פנים – דיינו.
אילו האירה לנו הארץ פנים ולא הייתה "עליה" מכל הארצות – דיינו.
אילו היתה "עליה" ולא בנינו ערים, כבישים ומפעלי תעשייה חכמים – דיינו.
אילו נבנתה כאן מדינה ולא גדל פה דור מלא מסירות והקרבה – דיינו.
אילו גדל פה דור נפלא ולא היינו מובטחים לגאולה שלמה – דיינו.

על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו שהצילנו מידי אומות העולם, העלנו לארץ ישראל, נתן לנו כאן ממשלה שלטון, נתן לנו צבא להגן עלינו, הצילנו ממדינות ערב שקמו להשמידנו, הכירו בנו אומות העולם, הפך אותנו לעם אחד, האירה לנו הארץ פניה, היתה "עליה" לארץ ישראל מכל הארצות, בנינו ערים, כבישים ומפעלי תעשייה מתוחכמים, גדל פה דור מלא מסירות והקרבה, ומובטחים אנחנו מאיתו לגאולה שלמה במהרה בימינו – אמן.

ברוך אלוקינו שהבטיח לאבותינו והחל לקיים לנו "וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָריו אָחוֹר לֹא יָשׁוּב ריקם" והבטיח לנו גאולה שלמה, ביאת משיח ובנין בית המקדש. עומדים אנו, מתפללים ומייחלים ליום שבו: "לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".


http://www.a7.org/news.php3?id=77068