פירושו של שטרת ממרני ושטר וועקסל

שוב קשה לי להלביש זאת בלשון הט"ז ושוע"ר, שהרי מה שהבאת משו"ת הב"ח סי' לג, מיירי שהרווחים הם בע"פ, ומ"ש בסי' סז, מיירי שקצב הריוח וכללו בקרן, שבזה אוסר הט"ז, ומתיר רק באופן שהריוח תלוי בסך הרווחים, ובזה איני מבין איך כתבו בממרני?

להלבן.

שאלה בענין שטר ממרנ"י שנחתם ללא כל סכום חוב, ראה בשו"ת נודע ביהודה מהדורה קמא - חו"מ סימן ז

"ראשון לציון דברי הסמ"ע בסימן מ"ח דפליג על הע"ש וסובר הסמ"ע שהמוציא ממר"ם שחתם בו שמעון *והנייר מצד השני חלוק לגמרי שיכול המוציא לטעון כמה שירצה* וא"כ אי הוה המנוח מוהר"ר ליב סג"ל חי היה נאמן לתבוע על ר' אהרן בסתם חתימה זו כמה שירצה א"כ גם היורשים יכולים למימר שמגיע לאביהם על ס"ח זו אף שלא פרט להם אביהם שום סך ואינם יכולים להוציא כיון שאינם יודעין כמה"

על שטרי ממרנ"י שבו סכום החוב, כולל קרן ורבית, ראה שו"ת ב"ח (הישנות) סימן לג:

"על מה שנהגו מקצת מלוים, שלוקחים ממרמי מהלוה, על סך הקרן, ומתנים יחד בעל פה, שנותן לו סך זה בתורת עיסקא, לעשות לו ריוח כך וכך, ומשלם לו שכר טרח, ואחר כך יהא הכל קרן ופירות באחריות המקבל, וקובע לו זמן פרעון קרן ופירות, לזמן פלוני, ותנאי זה מתנים יחד, לפעמים בינם לבין עצמם, ולפעמים בפני עדים, אבל הממרמי הוא *נכתב בסתם משמעות הממרמי* על סך פלו' לשלם לזמן פלו', ולפעמים כתוב משמעות הממרמי, על סך פלוני, קרן לשלם לזמן פלוני, והיה ספק בעיניך אם יש באיזה צד מהצדדים הנ"ל, איסור ריבית אם לאו".

וראה גם בשו"ת ב"ח (הישנות) סימן סז:

"שט"ח שקורין ממרני, משמעותה בזה הלשו,ן שט"ח שמעבר לדף על ארבעים זהו' פו' קרן וריוח אי"ה, ארבעה זהו' פו' ועשרה גדולים פ"ו, ע"צ היתר כתקנת חז"ל, ומשך השותפי' יהא עד יום א' בר"ח טבת ש"פ לפ"ק עכ"ל,. וטענת המקבל, דאין כאן אלא עשרים זהו' קרן, בתחילת הנתינה, ואח"כ הוסיף בסוף כל זמן וזמן, עד שזקף הקרן לארבעים זהובי, גם טען, שלא הרויח כלום, וע"ז ישבע כדת וכדין, והנותן מכחישו, וטוען שהקרן הוא ארבעים זהו', כמפורש בממרמי, ועסק זה נעשה כמנהג שטרי עסקא, במלכות זה"/

אם כדבריך, שזהו הסוג השני של ממרמי, אזי אינו קשור לענינינו.
שהרי כותבים הט"ז ושוע"ר, שנוהגים לכתוב שטר ממרמי בהיתר עיסקא, שהסכום הסופי (באופן המותר שנזכר שם ושם) הוא תלוי ועומד במידת הריוח שבמשך זמן זה, וא"כ עדיין לא הובן לי באיזה אופן היה נהוג לכתוב שטר ממרנות זה?

להלבן,

תגובתי זו נכתבה, בסמוך לזמן תגובתך על דברי, שבהם הבאתי את דברי גולאק, אך מאז, לא היתה לי גישה לאינטרנט.

שטר הממרני, שאת תיאורו הביא גולאק, והדומה לתיאור שטר הממרני שהביא הסמ"ע, (חושן משפט סימן מח בתחילתו): "ועיין מ"ש עוד בעיר שושן, בענין כתיבת הממרנות, שנוהגין בהן בזמן הזה, דצריך שיהא *סך וזמן פרעון כתוב בהיפוך הדף נגד חתימתו ממש*", הוא השטר ה"סטנדרטי".

שטר הממרני, שלא היה בו סכום חוב לתשלום, ייתכן שהוא "שטר ממרני בנאמנות", שנכתב למטרות שונות, "טהורות", ראה לדוגמה בשו"ת ב"ח (הישנות) סימן לב: "*ממרמי* שנוהגים עתה בדורותינו ליתן ולישא בהם אם יש רמז בתלמוד או בפסקי הגאונים להגבות בה בב"ד או אינו כי אם תקנה ומנהג בלבד כי בתשובות הרא"ש כלל ס"ה דין ג', לא כתב אלא *שהיו נוהגים בזמנו לתת ממרמי כזו ביד המתעסקים בשבילם כדי לכתוב עליו שטר, אבל לא שיגבו לה בב"ד בנייר חלק*...", או שנכתב למטרות "לא טהורות", כגון, להשביע, ושלא להשביע, (קרי להסביע), את הכותב או את המחזיק, או אף כדי להבריח נכסים, (ראה דברי מלכיאל, ח"ג סימן ס"ג): "לא אוכל להתאפק, מלעורר אשר בעוונותינו הרבים ביותר, לכתוב נכסיו על שם אחר או לעשות חובות ושטרי אמנה לאחרים, על ביתו ונחלתו, כדי שלא יוכלו בעלי חובות לגבות ממנו, והאיש המסייע בזו הוא מסייע ידי עוברי עבירה, וכשעומד נגד הבעל חוב ואינו מניחו לגבות, הוא גזל גמור, ויש אנשים החושבים זאת למצווה, שעושה טובה לחבירו, שאין מניח לבעל חובו למכור ביתו וחפצו, ובאמת אין לך עבירה גדולה מזו", והוא כפי שנהוג בימנו, שרבים הם החותמים ונותנים, שיקים, קבלות או מסמכים אחרים, "בלנק", שרק "בעת הצורך", מלאים אותם בפרטים "מתאימים", (על שטרי אמנה, ראה שילם ורהפטיג, דיני חוזים במשפט העברי, עמודים 40-52, (הוצאת מכון הרי פישל, 1974).

נוסחו של שטר ממרני זה, היה ככל השטרות, אך מאחר ואת הסכום ה"דרוש", הוסיפו רק לאחר החתימה, היה שטר "בעייתי", מבחינת ההלכה, וכפי שכתב הב"ח ), בסוף תשובתו, שהבאתי לעיל, (ישנות, סימן לב: "כתבו התוספות בפ"ק דגיטין (דף ז') בד"ה מודה ר"א דבחתמו עדים תחלה ואח"כ יכתוב שטר ע"ג חתימתן אין כאן עדות כלל וע"ש, וה"ה בשטר דכתיבת ידו לאו כלום הוא לפי הדין, ואין חילוק בין תבעו בה בפני ב"ד, כשהיה כתוב כנגד החתימה המשמעות כך וכך, ובין לא היה כתוב שם שום דבר, בכל גוונא *אין גובין בה לפי הדין*, והלכך, *אין מקום לממרמי זו להגבות בה אלא ע"פ תקנת המנהיגים* שקיימו וקבלו על עצמם להיות לה כל יפוי כח של כל שטרי חובות".

אלא שתמה אני, מדוע יהיה מותר לחתום על שטר "ממרני" שכזה, שהוא "שטר אמנה" והרי "א"ר כהנא: אסור לו לאדם שישהה שטר אמנה בתוך ביתו, משום שנאמר: (איוב י"א) אל תשכן באהליך עולה. ואמר רב ששת בריה דרב אידי, ש"מ מדרב כהנא: עדים שאמרו אמנה היו דברינו - אין נאמנין; מאי טעמא? כיון דעולה הוא, אעולה לא חתמי", (כתובות דף יט עמוד א).

אך ראה בשו"ת יביע אומר (חלק ז-חו"מ סימן ז, ושו"ת ציץ אליעזר חלק ז' סימן מז), השואלים על המנהג להלוות מעות בלי עדים, ואף ש"אמר רב יהודה אמר רב: כל מי שיש לו מעות, ומלוה אותן שלא בעדים - עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול". (בבא מציעא דף עה עמוד ב), המביאים "הסברים" שונים, למנהג זה: "שמאחר ו"אין אדם מעיז בפני בעל חובו", הוא לא יכחיש את ההלוואה, או כהסברו של הערוך השלחן (חו"מ סי' ע' סעי' א), שכתב: "ומה שאין נזהרים עתה בזה, ולווים זה מזה, גמ"ח בלא עדים ובלא שטר, משום דמכירין זא"ז ונאמנין זל"ז ויודע המלוה שלא ישכח ולא יכפור לו", אך אין להסביר על פיהם, גם את שאלתי על שטר הממרני, שחתמו עליו ללא סכום ההלוואה, שהרי שטר זה היה עובר לסוחר, ואין הקונה מכיר את הלווה.

בענינו, אפשר לענות על פי דברי הריטב"א, (מגילה דף כח עמוד א): "והנכון דההיא לאו איסורא ממש דאורייתא או דרבנן אלא מדת חסידות בעלמא וכענין שאמרו (ב"מ ע"ה ב') אסור לאדם שילוה מעותיו בלא עדים", ואולי כך הוא גם שטר האמנה, כפי שכתב, שילם ורהפטיג, בענין היתר כתיבת "שטר אמנה", (שם עמ' 50): "נראה שחז"ל לא אסרו במפורש עשיית שטר אמנה, אלא אסרו לקיימו או להשהותו זמן בלתי סביר...", שהרי אמרו במערבא משמיה דרב אמרי: (איוב י"א) אם און בידך הרחיקהו - זה שטר אמנה ושטר פסים, (כתובות יט), וכן אמרו: "א"ר כהנא: אסור לו לאדם ש*ישהה* שטר אמנה בתוך ביתו", שאסרו להשהות, ולא אסרו לכתוב אותו או לחתום עליו.

לגבי הממרני והרבית.

זכור לי, רבות שישנן תשובות רבות, הדנות בענין נוסח ההיתר עיסקא בשטר ממרני. כן זכורה אצלי תשובת הב"ח הישנות, אף שאיני זוכר ברגע זה את מקומה, (סימן ל+), הדנה בשאלת שטר ממרני, שהיה כתוב בו סכום חוב "כולל", והחייב טען, שהסכום כלל קרן ורבית, אך מחזיק השטר טען שכולו קרן.

לכשאתפנה אבדוק את הדברים.

שבוע טוב.