האם יש תועלת בכפיה דתית ?

האם יש תועלת בכפיה דתית ?

במדינת ישראל כיום קיימים חוקים שונים בעלי אופי דתי. לדוגמה, החוק שאוסר על נישואים אזרחיים, או האיסור על נסיעת תחבורה ציבורית בשבת. וזאת בניגוד למדינות שונות כגון ארה"ב, בהן יש הפרדה מלאה בין הדת ובין המדינה. מטרת חוקים אלה, על פי הגדרתם של המפלגות הדתיות, היא להעניק צביון יהודי כלשהו למדינת ישראל. כלומר, שמדינת ישראל לא תהיה מדינת מחולנת לחלוטין, אלא שיהיה לה אופי דתי, או ליתר דיוק "חזות" דתית.

ברם, השאלה הנשאלת היא: האם יש בכלל תועלת כלשהי בחוקים אלה, או שמא הנזק רב על התועלת ?

אם מטרת החוקים היא לגרום לכך שאזרחי המדינה ישמרו את מצוות התורה – אזי אין הם מצליחים בכך כלל. החוק יכול, למשל, למנוע מהתחבורה הציבורית לנסוע בשבת, אבל הוא אינו יכול למנוע מאדם פרטי לעשות זאת ברכבו הפרטי. כמו כן החוק יכול לאסור נישואים אזרחיים דווקא בגבולות המדינה, אבל הוא לא יכול למנוע מבני זוג שחפצים בנישואים אלה לנסוע לחו"ל ולהתחתן שם. סיכומו של דבר, מי שבאמת רוצה לחיות שלא על פי ההלכה יכול לעשות זאת, ואין שום חוק בעולם שיכול לעצור בעדו.

זאת ועוד, לא רק שאין לחוקים אלה תועלת חיובית, אלא שיש להם אף השפעה שלילית מאוד. הרבה חילונים מתנגדים לחוקים אלה, ורואים בהם כפיה דתית ששוללת מהם את חופש הפרט. לא נהיה רחוקים מן האמת אם נאמר שיותר ממה שהחוקים הדתיים קירבו יהודים לדת, הם ריחקו אותם ממנה. אין זה עקרוני לצורך הדיון שלנו אם ההתנגדות מצד החילונים הינה מוצדקת או לא. עצם העובדה שחוקים אלה גורמים לשנאה גדולה בקרב החילונים הינה מספקת. שנאה שלא הייתה קיימת כלל, או על כל פנים לא הייתה כל כך חזקה, אילו חוקים אלה לא היו קיימים.

אכן, יש מי שיטען שגם אם חוקים אלה לא מועילים מבחינה מעשית, עדין יש להם תועלת סמלית, כלומר בכך שהן מזכירים לאזרחים שהמדינה היא יהודית. חשוב שהמדינה תראה לפחות כמו מדינה יהודית, ולכן אף על פי שהחוקים לא עוזרים ממש בכך שאנשים מקיימים מצוות בגללם, לפחות החוקים מזכירים להם שהם חיים במדינה יהודית, ולפיכך ייתכן שבעתיד הם יתקרבו אל הדת.

ברם, גם אם נקבל טענה זו, דבר שהינו לגמרי לא ברור, עדיין עלינו לשאול את עצמנו: האם הנזק הרב שנגרם מהחוקים הללו על ידי שהם מרחקים בפועל את החילונים מהדת, שוה את התועלת שאולי יוצאת מהם. איננו רואים שום תועלת מהחוקים הדתיים, אבל אנחנו בהחלט רואים את הנזק הרב שנגרם בגללם, שמא עלינו לקיים את דברי חז"ל "הווה מחשב שכר מצווה כנגד הפסדה" ?

יתר על כן, אם מטרת החוקים היא אך ורק סמלית, ישנן דרכים אחרות להשגת מטרה זו. , אפשר לשמור את החוקים שלא פוגעים בחופש הפרט של האזרח, ולבטל את החוקים שכן פוגעים בו. למשל, החוק שאוסר על הצגת חמץ בפסח בחנויות, הינו חוק שאכן לא פוגע כלל בחופש הפרט של הארח. החוק מתיר לאדם לאכול חמץ בפסח, וכן לסחור בו, כל האיסור הוא אך ורק להציג אותו לראווה כדי למנוע מפגיעה אפשרית ברגשות הציבור הדתי. לפיכך, חוק מסוג זה יכול להשאר הואיל והוא לא גורם לשום נזק, אולם לגבי חוקים שכן פוגעים בחופש הפרט, אזי חוקים אלה יכולים להתבטל.

שורש הבעיה טמון בכך שהן המפלגות הדתיות והן המפלגות החילוניות (קרי: "שינוי") הינן בעלות ראיה חד צדדית. המפלגות הדתיות אינן מוכנות לוותר על קוצו של יו"ד בנוגע לחוקים הדתיים, והן לא מודעות כלל לנזק שנגרם מכך. ומאידך גיסא המפלגות החילוניות רוצות לבטל כל חוק בעל נימה דתית, גם כאשר הוא לא פוגע בחופש הפרט. הפתרון היחידי הוא פשרה, היינו הסכם בו כל צד מכבד את הצד השני ומוכן להתפשר כדי להגיע למצב של "הפסקת אש". אולם, נכון לעכשיו אנו חיים במציאות של "כל דאלים גבר", ולא נראה שאף צד שואף להגיע לפשרה כלשהי.



תוקן על ידי - רב_צעיר - 29/04/2004 18:48:47

למען הסר הספק -

סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר 'מנוחה שבועית' אותה חובה להעניק לכל עובד כך:

"(א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.

(ב) המנוחה השבועית תכלול -

(1) לגבי יהודי - את יום השבת;

(2) לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את יום הראשון או את היום הששי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו".

מצו"נ,
אכן, לא קראתי בעיון מספיק, ולא שמתי לב שהתייחסתם ספציפית לנושא התחבורה הציבורית בלבד. צר לי. יתכן שאזכור רשות השידור בלבל אותי (אגב, שמא ידוע לך מכוח מה משדרים גל"צ וגלגל"צ בשבת? והרי זה חילול שבת שלא לצורך מבצעי). התייחסתי יותר למה שקורה בתחום התעשיה, שהוא מוכר לי יותר.

בכל זאת אתייחס לכמה נקודות גם בעניין זה. יום מנוחה אלטרנטיבי אינו משמש תחליף ראוי לשבת, שהרי אם חפץ אדם לבלות עם ילדיו, או סתם עם חברים וקרובים שיום המנוחה שלהם הוא שבת (והרוב יהיו כאלו) לא יועיל לו יום מנוחה באמצע השבוע. לגבי המוסלמים, ע"פ חוק הם אינם מחוייבים ליום מנוחה בשבת (אם כי איני בטוח אם החוק מחייב לתת להם יום מנוחה בשישי - דומני שכן), וממילא המצב הקיים אינו מהווה פגיעה בהם. לגבי הגמישות, אינני בטוח שניתן לחייב מעסיק לשלם שכר גבוה יותר בשבתות וחגים, אך בכל מקום עבודה הפועל בהם שאני מכיר (מפעלים, בתי חולים, אבטחה וכו') אכן משולם שכר גבוה יותר עבור עבודה בשבת - בד"כ 150% או 200%. למרות זאת, זה לא יפתור את שאלת הגמישות. זאת משום שברגע שמעסיק החליט שכדאי לו לשלם את העלות הגבוהה יותר עבור תפעול העסק בשבת, אין זה משנה לו מי יעשה זאת; זה שעובד בשבת אינו מקבל שכר בסיסי גבוה יותר, אלא רק תוספת עבור העבודה. לכן, העלות להסיקו בימות החול זהה לזו של שומר השבת, ולגבי ימים אלה אין הבדל ביניהם מבחינת המעסיק; ההבדל הוא בכך שהעובד בשבת נותן אפשרות לתפעל בשבת, וזה שאינו עובד בשבת אינו בעל היתרון הזה. לכן תוספת המשכורת משפיעה על המוטיבציה הכללית של המעסיק לפעול בשבת, אך לא על הבחירה בין עובדים - שתמשיך להיות מוטה לטובת מי שאינו שומר שבת.

אגב, תחבורה ציבורית בשבת, אם תופעל ע"י "אגד" ו-"דן" תיצור בעיה לחברים הדתיים בקואופרטיבים, מאחר ובהיותם בעלי מניה הם נוטלים חלק בחילול שבת כבעלים.

אם כן, עדיין נשאלת השאלה: האם בהתחשב בבעיות שפירטתי יש לאסור הפעלה של תחבורה ציבורית, ולמנוע את חופש התנועה מרבים? זו אינה שאלה קלה, ואין לי עליה תשובה ברורה. אכן, הפגיעה אם תופעל תחבורה ציבורית היא במגזר מצומצם, והנהנים הם מגזר נרחב, ומה גם שהם שייכים, ככלל, לשכבות החלשות יותר; ובכל זאת, טיעון דומה יכול להכשיר גם את השרץ של רמיסת החוק המתבצעת באין מפריע בעשרות מרכזי קניות לאורך כל כביש רענן בארץ, ואשר בהם קונים עשרות, אם לא מאות, אלפי ישראלים מדי שבת. גם כאן יש הרבה יותר נהנים מאשר נפגעים. נכון, מצד שני, שהפגיעה במי שאינו מסוגל לנוע ממקום למקום בשבת חמורה יותר מאשר במי שאינו יכול לנסוע לקניון בצומת הקרוב ולבזבז שם את כספו. בקיצור: אין לי תשובה טובה, אבל נראה לי ששינוי במצב יכול להתבצע רק במסגרת של מהלך כולל שיסדיר את כל הנושאים האלה (במלים אחרות, אמנה חברתית) ויקבע באופן חד משמעי את הגבולות של תהליך הכרסום - שאם הוא הפיך ואם לא, הרי הוא מתרחש במהירות לנגד עינינו.

אגב, שים לב שלא העלינו כאן את הטיעון הקלאסי של "הפרהסיה של מדינה יהודית", וצריך עיון אם זה מחיסרון שמוצאים אנו בטיעון, או מכך שאיבדנו את הרגישות שהיתה לפני דור אחד למהותה של מדינה יהודית ואימצנו סוג של תפיסה של "מדינת כל אזרחיה" שבה הקריטריון היחיד הוא הפגיעה בזכויותיהם של יחידים או קבוצות של יחידים.

מציץ,

החוק מסדיר גם את מנוחת המוסלמי ביום ששי ומנוחת הנוצרי ביום ראשון.

השכן,

אתה כנראה צודק. טרם נולדתי כשהפרשה התרחשה ואני זוכר רק במעורפל שהיה בג"צ בנושא.

גם וגם

ראשית כל , שים לב שלא דיברתי על התרת הרצועה מכל וכל אלא באופן ספציפי לגבי תחבורה ציבורית וכדומה .

נדמה לי שגם בארצות סוציאליסטיות מאד פועלת תחבורה ציבורית בימי המנוחה . וגם שם אנשים חפצים לבלות סופי שבוע עם משפחותיהם . האם זה אומר ששם משלמים השכבות החלשות את המחיר שלא יוכלו להיות עם משפחותיהם ביום המנוחה ? האם שם אין הגנה על כל אותם אנשים המעדיפים להיות עם משפחתם בסוף השבוע ? התשובה היא שמצד אחד מדובר בצורך גדול של הציבור ומצד שני הרי סוף סוף אין המדובר על שלילת יום המנוחה מכל וכל אלא במתן יום מנוחה אלטרנטיבי . בנוסף לכך מדובר רק במגזר קטן של המשק שפועל ביום המנוחה . וממילא ההשפעה על השכבות החלשות היא זניחה .

העלית את הענין של יתרון הגמישות . אינני בקי בחוקי העבודה , אבל האם לא ניתן לאזן יתרון כזה על ידי העלאת השכר לעבודה בשבת ?

כמו כן , הרי יש בארץ ציבור גדול של מוסלמים (אולי לא קטן מציבור שומרי השבת) שדוקא מעדיפים לא לעבוד ביום ששי , מה אתם ? האם אין במצב הקיים משום פגיעה בהם לא פחות ממה שיהיה פגיעה בשומרי שבת אילו המצב ישתנה ?

ואולי על ידי מתן אפשרות לנהגים מוסלמים להחליף נהגים שומרי שבת בשבת שבתורם יחליפו אותם ביום ששי , אנחנו דוקא מטיבים עם כולם .

רב"צ,

1. אכן כדבריך לענין ממזרים. אבל ביטול הנישואין הדתיים עשוי להביא לריבוי נישאים בנישואין אזרחיים, שיתחייבו בג"פ כדמו"י, אבל לא יגיעו לזה, כי לא יהיו רשומים כלל כנשואים ברבנות. ועם זאת, כדכתבתי לעיל, עדיין אני סבור שראי לבטל חובת הנישואין הדתיים כמות שהיא היום, ואפשר להביא פתרונות אחרים.

2. קיום תחבורה ציבורית כדי למעט באיסורים נ"ל שגויה מבחינה הלכתית. איפכא, איני אחראי על מעשיו של היחיד (אלא מדין ערבות), אבל הנהג שנוהג בתחבורה ציבורית רשמית, נשמע לי פחות טוב. אם לא הלכתית, אז אתית.

ממללא,

דומני שההיפך. היתה החלטת ממשלה שלא יהיו שידורים בשבת, ועו"ד רסלר הגיש בג"צ נגד ההחלטה. כך דכירנא לי.




אוי לשכן ואוי לשכנו

מציץ,
ראשית כל, העולם אינו מחולק לשומרי שבת ולכאלה שאינם שומרים אותה; קיימת קבוצה גדולה של אנשים השומרים באופן חלקי, או שאינם שומרים כלל אך מעוניינים לא לעבוד בשבת - למשל, כדי להיות עם המשפחה. החוק הקיים מגן על אנשים אלה; ברגע שהוא ישתנה, הם יהיו חשופים ללחץ כבד מצד מעבידים קיימים ופוטציאליים לעבוד בשבת בניגוד לרצונם. באותה מידה, אדם שירצה להתחיל לשמור שבת יתקשה לעשות זאת אם עד אותו רגע הוא יעבוד בשבת.

לגבי שומרי השבת עצמם, ברור שבאופן בסיסי, מעסיק מעדיף עובדים המאפשרים לו גמישות בסידור משמרות וימים, במילוי מקום וכיו"ב. לכן, מראש, מעסיק הפועל בשבת יתן עדיפות לעובדים שאינם שומרי שבת. מעבר לכך, לגבי שומרי השבת עצמם, העבודה במקום עבודה הפועל בשבת תיצור בעיות קשות. למשל, אתה מפעיל מכונות ייצור; אתה מתחיל תהליך מסויים ביום חמישי - כאשר ידוע לך שהוא יסתיים בשבת, ואז יהיה צורך בחילול שבת כדי לסיים אותו ולהוציא את החומר מן המכונה. אתה מנהל קבוצת עובדים - אתה עצמך אינך עובד בשבת, אבל אין לך ברירה אלא לתת הנחיות לעבודה בשבת. מה אתה עושה? סביר להניח שבשלב מסויים תנסה לחפש תעסוקה שאינה מחייבת אותך להתלבט עם מצפונך כל הזמן. בקיצור, יווצר מצב בו מקומות עבודה רבים יהיו מחוץ לתחום בפועל, גם אם לא בכוח, לשומרי שבת.

ועוד הערה: אתה מניח מצב בו יהיו תמיד די עובדים המעוניינים לעבוד בשבת. מי יהיו עובדים אלה? הרי כמעט כל אדם מעדיף להיות בשבת עם משפחתו וילדיו מאשר לעבוד. מכאן התוצאה ברורה - כמו במקרים אחרים, החלשים ישלמו את המחיר. מי שאין לו ברירה, מי שהתחרות על מקום עבודה היא קשה מבחינתו, שהשכלתו נמוכה וארנקו ריק - ייאלץ לעבוד בשבת; אלה שיש להם יימנעו מכך. אם זה נשמע מוכר, זה לא במקרה: אותה מתכונת חוזרת גם לגבי עבודה מתחת לשכר מינימום, העדרם של תנאים סוציאליים וכו'. במדינה בה רוב האוכלוסיה מעדיפה לשבות ביום מסויים, הגנה על הזכות לשבות ביום זה היא בהחלט בגדר זכות סוציאלית.

אופפפ, אני מתחיל להיכנע...

ובכל זאת, לגבי ב', אתה פרנואיד. אל תדאג. זה לא יקרה.

ב. יש לנו כנראה הערכות שונות לגבי מה עלול להיות בעתיד . אני בהחלט חושב שהמגמה יכולה להתהפך ונראה לי שיש סבות טובות לחשוב כך .

ג. נקודת המוצא שלי היא שכל כפייה חייבת בהצדקה . ההצדקה מקורה תמיד בצורך הרבים או בשמירת זכויות האזרח. לאזרח יש זכויות רבות אבל בין הזכויות האלה לא נמנית הזכות לראות אנשים בעלי אורח חיים שונה משלי חיים לפי אורח החיים שאני מאמין שהוא נכון .

יתכן שפספסתי כאן משהו , אבל נראה לי שכאשר ניתנת לעובד הזכות לבחור לעצמו האם הוא רוצה שיום המנוחה שלו תהיה בשבת או ביום חמישי אין זה פוגע בזכויות סוציאליות של אף אחד . בהנחה שיש מספיק עובדים המוכנים לעבוד בשבת ומכיון שבכל מקרה חייב המעביד לתת יום חופש לפי בחירת העובד , אינני מבין כיצד מתן אפשרות בחירה תפגע בסיכויי העסקתם של שומרי שבת . אולי אם תסביר לי אבין .

מציץ,

א. כאשר הוקמה רשות השידור והחלה לשדר בערבי שבתות, ניסה מישהו למנוע זאת באמצעות עתירה לבג"צ שאכן נדחתה.

ב. הסטאטוס קוו והחקיקה הדתית נוצרו באוירה ציבורית ופוליטית מאוד מסויימת. הזמן שחלף מאז יצר מציאות אחרת לחלוטין ששנינו יודעים שרק תלך ותתמיד את אחיזתה ולא להיפך. לכן, החקיקה הדתית הולכת ומתמוססת.

ג. יש לי בעיה עם מה שנראה לי כנקודת המוצא שלך, והיא, שלא מוצדק לכפות דבר ברגע שקמצוץ דתיות נכרך בו. למשל, אינך מוחה על כך שעובד ישראלי לא יכול לוותר על זכותו לשכר מינימום או לימי חופשה אף אם הוא מוכן לוותר עליהם. ואולם, ברגע שמדובר ביום מנוחה, זה כבר כפייה דתית. זכות סוציאלית לא נפגעת רק מעצם היותה נובעת מאמונה.

איני טוען שיש איזו נוסחת קסם. כל הכרעה לכל כיוון פוגעת בזכויות מסויימות. הפוליטיקה מהווה בעיני את 'היד הנעלמה' וכוחות השוק שמניעים אותנו למה שמוסכם על כלל הציבור. זהו בעיני אחד מצדדיה היפים של הדמוקרטיה (ויש לה גם צדדים אחרים).

יש לציין, כי ישנם מקרים בהם לא רק שהחוקים הדתיים לא עוזרים לשמירת המצוות, אלא שהם אף מזיקים להם
כגון:

1. החוק שמחייב נישואים אזרחיים, הינו למעשה חוק לריבוי ממזרים. לפי המקובל בהלכה כיום זוג שחי ללא קידושין לא נחשב לנשוי על פי ההלכה, ולכן אין בו מקרים של ממזרות (הדבר תלוי במחלוקת הרמב"ם והגאונים ואכמ"ל), כך שלמעשה עדיף יותר שזוג חילוני - שממילא מועד יותר לפורענות - יחיה ללא נישואים דתיים !

2. החוק שאוסר על תחבורה ציבורית בשבת גורם במקרים מסויימים לריבוי חילול שבת, היינו במקום שרק הנהג של האוטובוס יחלל את השבת, אנו גורמים לכל נוסע לחלל אותה על ידי נסיעה ברכב פרטי או במונית.

זאת ועוד, אפשר היה להתיר תחבורה ציבורית בה הנהגים הם לא-יהודיים, או על כל פנים רוב הנהגים הם כאלה, ואז גם היה נגרם פחות חילול שבת.

נראה לי שאנשים פשוט מקבלים כאכסיומה את ההנחה ש"החוקים הדתיים טובים ליהדות". אולם כאשר בוחנים את המצב רואים שהוא רחוק מלהיות כך.

ממללא

א. ראשית , הדברים שלי נאמרו כתשובה לטענה שאין בכלל מקום לדון בנושא הכפייה הדתית . העובדה שכיום אין את הסוג הזה של כפייה אינה מבטלת את הצורך בדיון , מכיוון שבעבר הלא רחוק לא נמנעו מכפייה כזאת . התבטלות הכפייה מהסוג הנ"ל אינה כתוצאה מעדכון ההשקפה הדתית/חרדית בנושא אלא של גורמים אחרים (כמו התערבות בתי משפט וכדו') . בפוליטיקה כמו בפוליטיקה הכל פתוח והגלגל יכול להתהפך וממילא הדיון אקטואלי ורלוונטי כמו תמיד .

ב. ככל הידוע לי ישנם כל מיני דברים הפועלים בשבת (רשות השידור למשל) בהתאם לחוק . אני מניח שהמחוקק דאג גם להם וכמדומני שהעובדים יכולים לבחור להם את יום המנוחה שלהם . כאשר מדובר בשאלה של תחבורה ציבורית מדובר בסה"כ בהכנסת עוד דבר לתחום הנ"ל .

אריק

אם אתה מסכים אתי שהרציונאל למצב הקיים הוא דתי דיי .(אני עדיין תקוע פה בהדיפת הטיעון של ממללא למעלה שאין בכלל כפייה דתית במדינה)

מציץ ונפגע,
דבריך מעוררים מחשבה, אולם רק הערה אחת לדבריך. כתבת:
אם אנו מסכימים שאין לכפות על שמירת שבת בתחום הפרט הרי ק"ו לזה
אבל יש מקום לפרוך את הק"ו, כי גם אם נניח ששמירת שבת היא ענין פרטי, פרט לכל מה שהועלה כאן ולדיני ערבות, נישואין אינם רק ענין פרטי. אני יודע שדעה זו נשמעת שמרנית, אך הנלענ"ד כתבתי.

ממללא
הערה שאיני יכול להמנע ממנה. נסח את הכותרת ביתד למקרה ונציג המפד"ל היה ראש עירית י-ם ולא כל בתי העינוגים היו נסגרים בשבת.

בנוגע לנישואין אזרחיים הועלו כאן שני טענות כבדות משקל . האחד של אריק בדבר יצירת שני עמים – כאשר פסולי חיתון מתחתנים הם מרבים פסולי חיתון וגורמים לכך שחלק אחד מעם ישראל אינו יכול להתחתן עם חלק אחר מעם ישראל כדין . הטענה השנייה היתה של ממללא , שיש לדבר השלכות בלתי ניתנות לתיקון על הצאצאים והדבר מהווה פגיעה משמעותית בזכויותיהם .

אני רוצה לבחון את שני הנימוקים האלה מבלי להתייחס לפן הדתי . מבחינה הלכתית , כאשר פסולי חיתון מתחתנים הם עוברים בדר"כ על איסור לאו . אם אנו מסכימים שאין לכפות על שמירת שבת בתחום הפרט הרי ק"ו לזה . ובכל מקרה , יש לבודד את הנימוקים ה'חילוניים' מהנימוקים ה'דתיים' בכדי לראות אם הם עומדים לעצמם .

בתור הקדמה , הבה נבחן את ההשלכות של נישואי פסולי חיתון . כאשר אנו מדברים על ההשלכות האלה , הרי שיש שני סוגי פגם הנוצרים אצל הצאצאים – ממזרות וחללות . ממזר או ממזרת אינם יכולים לבא בקהל והם יכולים להתחתן רק עם ממזרים או גרים . בכל נישואי ממזר או ממזרת הרי שבהתאם לכלל שהולד הולך אחר הפגום , גם הוולדות ממזרים . הממזרות נוצרת כתוצאה של ביאה שיש בה איסור כרת (לבד מנדה) – אשת איש או קרובים האסורים זה לזה .

חללה אינה יכולה להינשא לכהן . חללה שנישאת לכשר יכולה להשיא לכהונה . חלל יכול להינשא למי שהוא רוצה אבל גם ילדיו חללים . בנישואי כהן לחללה הולד חלל כמו בנישואי כהן וגרושה . החללות נוצרת על ידי נישואי כהן עם פסולה לו .

לאחר הקדמה נחוצה זו , הנה כמה נקודות למחשבה ביחס לשני הטיעונים שהועלו לעיל :

א. נתחיל מהטיעון על פגיעה בזכויות הצאצאים בנישואי כהן ופסולה לו . אמש הבריקה במוחי מחשבה מדהימה שמרוב פשטותה לא חשבתי עליה עד היום . כשם שהחללה מנועה מלהתחתן עם כהן , כך הכהן מנוע להתחתן עם גרושה או חללה! אם נתעלם מהסטיגמה שכהונה היא מעלה ביוחסין והחללות פגם , נגלה שיכול להיות שהכהן 'אומלל' הרבה יותר מאשר החללה ! יש לבחון את הסטטיסטיקות , אבל לאור שיעורי הגירושין הגבוהים בחברה שלנו יתכן שיותר ממה שהחללה מוגבלת במציאת זיווג , הכהן מוגבל. ואם כך יתכן שכהן שנשא גרושה לא רק שלא פגע בזכויות צאצאיו , אלא שהיטיב עמם בכך ש'שחררם' מעול הכהונה . כלומר, אם אנו מסתכלים על 'פגם' ביוחסין אך ורק מההיבט של אפשרויות הזיווג הפתוחות בפני ה'פגום' , הרי שיתכן ש'פגם' הכהונה חמורה מ'פגם' החללות ! וממילא כל הטיעון בדבר פגיעה בזכויות הצאצאים פשוט אינה מחזיקה מים בהקשר הזה .


ב. עכשיו הבה נבחן את שאלת הפילוג לשני עמים בהקשר של נישואי כהן ופסולה . גם כאן הכתה במוחי מחשבה שלא חשבתי עליה עד היום . כשם שהכהונה עוברת בירושה אך ורק דרך הבנים , כך החללות עוברת בירושה אך ורק דרך הבנים . מה שזה אומר הוא , שכאשר כהן נושא גרושה ומוליד חללים הרי שאוכלוסיית הפסולות לכהונה גדלה בדיוק בשיעור שבה אוכלוסיית הכהנים הצטמקה ! כלומר , יש לנו כאן שני אוכלוסיות שאינן יכולות להתחתן זה בזה . במדה וכהן נשא פסולה לו הרי ששני האוכלוסיות כבר היו קיימות . האפקט נטו של נישואי כהן לפסולי אינו בהגדלת שיעורם של שני האוכלוסיות - שיעורם של שני האוכלוסיות ביחד באוכלוסיה הכללית נותר כמו שהיה! מה שקרה הוא שהיה מעבר מאוכלוסייה א' לאוכלוסייה ב' . האם מעבר זה טוב או רע ? זה תלוי אם אתה כהן או חללה (ובכל אחד מהם יש שיקולים לכאן ולכאן) . אם לא טעיתי כאן במשהו בסיסי , הרי שהאפקט נטו על עם ישראל הוא פשוט אפס!

ג. עכשיו לבעיית הממזרים . כאן הפגיעה בצאצאים היא משמעותית הרבה יותר , שכן הממזר אינו יכול להינשא כמעט לאף אחד . אבל יש לזכור נקודה חשובה , גם כאשר ממזר נישא בהיתר לממזרת או לגיורת נולדים ילדים ממזרים . אף אחד אינו מעלה על דעתו למנוע מממזר להינשא בהיתר בגלל שיש בכך פגיעה בצאצאיו . אמנם , על כך ניתן לטעון שנישואי ממזר לכשרה יוצרת ריבוי גדול יותר של אנשים אומללים מאשר נישואי ממזר לממזרת . מצד שני , ריבוים של האנשים האומללים מוריד במדת מה מאומללותם של כלל האומללים .

ד. לגבי יצירת שני עמים בנישואי ממזרים עם כשרים , גם כאן הבעיה משמעותית הרבה יותר שכן הממזרות עוברת גם מהאם וגם מהאב לכל הצאצאים . אם נניח שממזרים ינשאו אך ורק לכשרים הרי שאוכלוסיית הממזרים תגדל בשיעור הנדסי . במדת מה ניתן להקליש טיעון זה , שכן גם בנישואי ממזרים לגרים יש ריבוי של ממזרים . אבל ברור שבהתרת הרצועה , הגידול באוכלוסיית הממזרים משמעותית הרבה יותר .

ה. למרות האמור לעיל לגבי ממזרים הרי שיש לשקול את השיקול הבא : הדרישה מממזר שלא להינשא לכשרה , שקולה לדרישה ממנו שלא להינשא כלל . אין להעלות על הדעת שממזר חילוני ייענה לדרישה בלתי סבירה כזאת רק בגלל שכמה רבנים מערימים עליו קשיים ביורוקרטיים . סביר להניח שהוא ימצא כבר את הבן זוג שלו . מכיוון שכך , יש להניח שתרומת המדיניות הנוכחית לצמצום תופעת הממזרות הבאה כתוצאה מנישואי ממזרים לכשרים היא אפסית . התרומה היחידה שיכולה אולי להיות בנושא הזה , היא במניעת נישואי אשת איש . כאשר מדובר בעגונות , יש להניח כנ"ל שתרומת הערמת הקשיים היא אפסית . אבל אולי יש מניעה כאשר מדובר ברשלנות לשמה .

ו. לאור האמור לעיל הרי שהדבר היחיד שאפשר להצדיקו בנימוקים לא דתיים , הוא דרישה כלפי נשים שלא להינשא לפני שהתגרשו כדת וכדין . וגם בזה מוטל אולי על השלטון לבחון כל מקרה לגופו , בכדי לראות אם המדובר ברשלנות באי השגת גט או לא . כלומר , יש לקיים הליך שבו פסולי חיתון ו/או פנויות החפצות בכך יכולות לפנות מלכתחילה למסגרת נישואין אלטרנטיבית . לגבי נשים הנישאות בשנית , ההליך יהיה שהמדינה לא תקיים עבורם את המסגרות האלטרנטיביות עד שיציגו גט כדת וכדין בפני הרבנות או שישיגו אישור מיוחד מרשות המיועדת לכך , שתינתן להן אחרי שיתברר שהן אינן יכולות להשיג גט .

ז. כמו ברפואה , הדרך היעילה ביותר להתמודד עם תופעת הממזרות היא על ידי מניעה . אינני יודע אם יש סטטיסטיקות בנושא הממזרים ומה הם הגורמים הראשיים לתופעה . המניעה הטובה ביותר לאותו חלק מהתופעה הנגרם כתוצאה מנישואי אשת איש , הוא הימנעות מעריכת קידושין כדין עבור אלה שאינן יכולות או מוכנות לקבל על עצמן שלא להינשא בשנית בלי גירושין כדין גם אם הדבר ידרוש מהן לעמוד בעגינותן . כמדומני שבכה"ג , אם נישאה בנישואין אזרחיים אין צורך בגט , ויתקנו אותי הלומדים אם אני טועה . לגבי הגורמים האחרים , חינוך והסברה ועוד פעם חינוך והסברה . כולי האי ואולי וה' יגדור פרצות עמו בית ישראל . והנלע"ד כתבתי .