עודכן ב- 15:12 27/04/2004
בתפקיד היהודים: נוצרים
קהילה קטנה של יהודים-משיחיים המאמינים בישוע חיה בערד בשלווה יחסית, עד שהחרדים גילו אותם והכריזו עליהם מלחמת קודש. עכשיו מאשימים אותם בציד נפשות, משווים אותם לנאצים, וטוענים שהם שורפים נשמות ורוצים להשתלט על העולם
מאת שרה ליבוביץ דר
ביום שישי לפני שבועיים הציצו פ' וילדיה מחלון ביתם בערד וראו לתדהמתם ברחבת החניה מול הבית כמה מאות חרדים עם שלטים, "המיסיון ביישובנו, בכייה לשעה ולדורות", "מיסיונרים ציידי נפשות הסתלקו מעירנו". פ' אומרת שהיא הרגישה כמו בקרקס, "רק איפה הפיל". פ' היא יהודייה המאמינה במשיחיותו של ישוע. בשבועות האחרונים מתנכלים החרדים בערד ל-15 המשפחות של היהודים המשיחיים. איש כמעט לא נחלץ לעזרתם. המשטרה נותנת לחרדים רשיון לקיים הפגנות מול בתיהם הפרטיים, ראש העיר מתעלם מההתנכלויות, ואילו חברי מועצת העיר, גם החילונים, תומכים בחרדים, שנציגיהם יושבים בקואליציה העירונית.
"הבית שלי היה כמו כלא", אומרת פ' על הפג-נתם של מאות החרדים המתלהמים. "המשטרה הקיפה את הבית בבריקדות, החרדים היו לבושים יפה והתחילו לנאום. הם אמרו שיש פה נוצרייה שהורגת וגונבת את הילדים, שהנוצרים הם אלה שהתחילו עם השואה. הרגשתי מוזר".
פ', ילידת קליפורניה, אלמנה תכולת עיניים שמשתדלת להישאר אופטימית ומנסה לשוות למצב אופי קומי, שומרת על איפוק. המקומון "הצבי", ששלח כתב לסקר את ההפגנה, ציטט את דבריו של הרב הראשי האשכנזי של ערד בזמן ההפגנה. "אתם מתחפשים לצברים ומחייכים אלינו", הוא קרא, "אבל אתם רק מחכים לאפשרות הראשונה לתפוס אותי ולצלוב אותי. לכו מפה צבועים. לפחות הייתם לובשים גלימות ועונדים צלבים גדולים, כך היינו יודעים להיזהר מכם. אתם אלה שאבותיכם שרפו יהודים למוות בכל שנות ההיסטוריה. אתם נבלה בישראל ולכן יש להקיא אתכם מכאן".
א' היתה בזמן ההפגנה בביתה של פ', יחד עם עוד עשרה יהודים משיחיים. "ישבנו, שרנו והתפללנו", היא אומרת. "לא רצינו להפוך את זה לסכסוך, חיכינו שהם יסתלקו". פ' מתנחמת בעובדה שהמפגינים לא ניסו לפרוץ לבית או להרוס את הגינה הקטנה המקיפה אותו. "הם פעלו על פי החוק, לא נגעו ברכוש, אבל לא ידענו למה לצפות מהם".
ארבעה ימים אחר כך שוב באו כמה חרדים עם שלטים. פ' מעריכה שזאת היתה ההפגנה השביעית מול ביתה. "הילדים שלי ישבו במרפסת וצפו בהם. נדמה לי שהם חשו מבוכה. הם לא הסתכלו עלינו, הם הסתירו את הפנים עם הידיים. גם אני במקומם הייתי מרגישה מבוכה. יש כל כך הרבה דברים גרועים בעולם והם באים להפגין דווקא מול הבית של אשה אחת שאוהבת לקרוא את התנ"ך?"
הם חושדים שאת לא אשה תמימה כל כך, לדבריהם את שיכנעת קטינה להצטרף אליכם ובביתך מתנהלות אסיפות מיסיונריות.
"אז הם טועים. לא כל האסיפות שלנו מתנהלות כאן, אולי רק מחציתן וגם זה כבר לא קורה. והצעירה שהצטרפה אלינו עשתה זאת מרצונה החופשי אחרי שמלאו לה 18".
פ' הצטרפה לקהילה המשיחית לפני 15 שנה, אחרי מות בעלה. הם גרו בטבריה. הוא נהרג בתאונת דרכים כשהיתה הרה עם בנם השלישי. "אנשים מהקהילה המשיחית ממש עזרו לי", היא אומרת. "הייתי עם שלושה תינוקות, רק שש שנים בארץ ובלי בעל, רציתי לחזור הביתה לקליפורניה אבל זה לא הכי קל לארוז שלושה תינוקות ולנסוע. הרבה אנשים באו לנחם ונעלמו, חברים מהקהילה המשיחית הושיטו לי עזרה אמיתית. זה הרשים אותי. אמרתי לעצמי שהאל נראה טוב. התחלתי לבטוח בו, קראתי את התנ"ך ואת הברית החדשה, החיים שלי התחילו להשתנות, התחילו לקרות לי דברים טובים, פתאום היתה לי תקווה".
מעריצה את הדתיים
לפני ארבע שנים עברה פ' לערד והצטרפה לקהילה המקומית הקטנה של היהודים המשיחיים בעיר. ראשוני הקהילה באו לערד במקרה לפני שבע שנים, ראו כי טוב והשתקעו. האחרים באו בעקבותיהם. בארגון החרדי "יד לאחים" אומרים שיש בישראל כ-12 אלף מהם, אבל אנשי הקהילה אומרים שמספרם קטן בהרבה, רק אלפים ספורים.
היהודים המשיחיים מאמינים בישוע, וחוגגים את חגי היהודים בנופך נוצרי. הם עורכים, למשל, ליל סדר, אבל מזכירים בו גם את ההיסטוריה הנוצרית. לבניהם הם חוגגים בר מצווה, ובטקס מכריזים הבנים על אהבתם לישוע. רובם גרים בבאר שבע, ירושלים, תל אביב, טבריה ונצרת. פ' עברה לערד כדי לפתוח בעיר בית אומנה לילדים של בני הקהילה שאינם יכולים להישאר לגור בבית הוריהם. היא אף מסייעת לנשים צעירות שהרו וילדו מחוץ לנישואים.
יש לה שלושה בנים, שני הצעירים לומדים בפנימיות צבאיות, הבכור כבר משרת בצבא. "לאף אחד זה לא מפריע שהם משיחיים", היא אומרת. "אחד הבנים שלי אפילו הדריך מבקרים מארצות הברית שבאו לסייר בבית הספר. הם היו נלהבים מאוד מהסיור".
בשבוע שעבר שהתה בביתה נערה שילדה מחוץ לנישואים עם בתה התינוקת, וארבעה ילדים שהוצאו מבית אביהם האלכוהוליסט. בין הכנת ארוחת צהריים לילדים לטיפול בתינוקת היפהפייה, פ' מנסה להבין מדוע בחרו החרדים להפגין דווקא נגדה. "אף פעם לא הסתרתי את האמונה שלי. בלשכת הרווחה בערד יודעים שאני משיחית. אחרי ההפגנה התקשרה אלי העובדת הסוציאלית ושאלה אותי אם התמונה שפורסמה בעיתון המקומי היתה של הבית שלי. כן, הם הפגינו על יד הבית שלי, אמרתי לה".
היא אומרת כי עד שהחלו הפגנות החרדים נוכחותה במקום ועבודתה לא הפריעו לאיש. "אף פעם לא ניסיתי להעביר מישהו על דתו, אבל לפני כשנה אחת הבנות שגדלה אצלי והיום היא חיילת התיידדה עם נערה מערד, הביאה אותה לכאן, הנערה התעניינה במה שאנחנו מאמינים, בדיוק אז היא למדה לבחינת הבגרות בתנ"ך, קראתי אתה פרקים מהתנ"ך וכשהיתה פעילות נוער היא הופיעה. לא זרקנו אותה, למרות שהיא היתה מתחת לגיל 18. היא הוטבלה רק אחרי שמלאו לה 18. אחר כך היא התיידדה בצ'טים עם צעיר דתי, הוא בא אלינו הביתה, רשם את שמי ואת כתובתי והביא לכאן את המפגינים".
ההפגנות מול ביתה של פ' התחילו לפני כמה שבועות. ההפגנות הראשונות היו קטנות. "באו כעשרה מפגינים עם שלטים. שמתי לילדים סרט בווידיאו כדי שלא יפחדו, אחרי כמה שעות הם הלכו ולמחרת חזרו. לא פחדנו. אני דווקא מעריצה את הדתיים. הם עומדים מאחורי האמונה שלהם, אי אפשר לאהוב את האל ולהסתתר. גם אני לא מסתירה את האמונה שלי".
שכניה של פ' ניסו לעזור. זוהר גלנט, השכן בבית ממול, פנסיונר של מפעלי ים המלח, צילם את המפגינים באחת ההפגנות הראשונות. זה לא הרתיע אותם. בהפגנה האחרונה הוא ניסה להתווכח עם החרדים. "אי אפשר היה לעשות הרבה, הייתי מזועזע", הוא אומר. בחום לוהט בצהרי יום שרבי בשבוע שעבר, כמה ימים אחרי ההפגנה, הוא חיכה בפתח ביתו עד שפ' יצאה להחזיר את הילדים הביתה מבית הספר. גלנט חצה את מגרש החניה הגדול המפריד בין בתיהם ואמר לה שתוכל לפנות אליו אם תותקף.
"רוב המפגינים בכלל לא היו מערד", הוא אומר. "הם הביאו אוטובוסים עם חרדים. זה היה נורא. הסיתו נגדם כמו שהסיתו נגד היהודים בתקופות הכי שחורות בהיסטוריה. הם בכלל לא מיסיונרים. אני גר מולם כבר ארבע שנים ובכלל לא ידעתי שהם יהודים משיחיים. הבת שלי למדה בכיתה עם אחד הילדים שגדלו שם בבית והוא אף פעם לא דיבר על זה. אני הרגשתי איום, הרגשתי מדוכא. איך אפשר לדבר ככה נגד בני אדם? הם הרי משרתים בצבא, החרדים לא משרתים בצבא. החרדים אמרו בהפגנה שערד הוקמה בגלל האוויר הטוב והיהודים המשיחיים מזהמים את האוויר. אבל אף חרדי לא הקים את ערד".
גם השכנה יעל קרן לא ידעה שהיא גרה מול יהודים משיחיים. "הכלב שלי ברח אליהם הביתה ונכנסתי אליהם, לא ראיתי שום סימן לזה. עד ההפגנה אף אחד לא ידע על זה שום דבר, אז איפה המיסיונריות? לפעמים בשבתות אני שומעת מהבית תפילות, אבל זה לא מפריע. לא היהודים המשיחיים מפחידים אותי. היה מפחיד לראות קבוצה כזאת גדולה של חרדים מפגינה כאן. אני לא יכולה להבין איך הרשו להם לערוך הפגנה כאן".
השכנים התלוננו
יקים פיגרס, מנהיג הקהילה הקטנה, אומר שהוא היה מופתע שהפגנה כזאת, "שהתירה את דמנו", התקיימה בחסות המשטרה. "הם אמרו שאנחנו יותר גרועים מאחמד יאסין, שאנחנו כמו הנאצים. אני מופתע שהם קיבלו אישור להפגין מול בית פרטי בלב שכונת מגורים".
רב-פקד משה איבגי, מפקד תחנת ערד, מבטיח שזה לא יקרה יותר. "ההפגנות הבאות יהיו במקום אחר. השכנים התלוננו, אני לא רוצה פרובוקציות עם השכנים. זה לא היה צמוד לבית, זה היה 50 מטר מהבית, זו גם לא היתה הפגנה אלא אסיפת מחאה, הכל היה מאוד מסודר".
הרבנים הסיתו נגד היהודים המשיחיים בצורה מסודרת מאוד ואתם לא עשיתם כלום.
"אם תוגש תלונה על הסתה נטפל בזה. אני בקשר עם שני הצדדים. נטפל במי שצריך. הדתיים בסך הכל התפללו ועזבו את המקום. השכנים זרקו מלים דווקא לחרדים והקניטו אותם".
הרב בן ציון ליפסקר, הרב האשכנזי של ערד, אומר שהוא לא מתחרט על שום מלה. "אני אומר בקול ברור וחד משמעי: אני אוהב כל אדם, אני חי בטוב עם כולם, אבל הם פעלו בניגוד לחוק וגרמו לשני אנשים להמיר את דתם בערד".
אז תגישו תלונה במשטרה.
"זה לא יכול לעזור. אני כרב צריך לצעוק חמס כשאני יודע שהם שורפים נשמות. אני חייב להגיד את מה שאני חושב. לכו לאפריקה, שם יש אנשים נבערים, תנסו להפוך אותם למאמינים. אל תקחו את הילדים שלנו".
גם הרב יוסף אלבו, הרב הראשי הספרדי שנשא דברים בהפגנה, סבור שהכל היה בסדר. "כל יהודי צריך להפגין מול תופעה כזאת של מי שמציגים את עצמם כיהודים, אבל חודרים לתוך השכבות החלשות ומתחילים להשפיע. וישנם אנשים שנופלים בפח".
מי בערד נפל לפח שלהם?
"אני לא יכול לציין בדיוק מי השמות. אבל הדבר הזה ידוע".
אפילו השכנים שלהם לא ידעו שהם יהודים משיחיים.
"היא הנותנת. את רואה כמה העניין מוסתר ומכוסה? הם מתאמנים איך לדבר, יש להם אפילו חזות חרדית עם ציציות וטליתות".
אחד מבניה של האשה שנגדה הפגנתם משרת בצבא.
"מה זה שייך? גם דרוזים משרתים בצבא. כאן מדובר בהשפעה מוסווית וזה נגד החוק".
אין שום חוק כזה.
"אני לא יודע. את כל הנושאים האלה יודעים ב'יד לאחים' לעומק".
אלכס הרטובסקי מארגון "יד לאחים" בבני ברק היה ממארגני ההפגנה. "הם מציגים את עצמם כנרדפים אבל הם הרודפים", הוא אומר. "יש לנו קו טלפון חירום כמו הקו להטרדה מינית, כל אחד מגן על העסק שלו, כמו שבן אדם מגן על חיות משוטטות כי זה כואב לו. אנשים מתקשרים אלינו, בני משפחה של מי שהצטרפו לכתות ויש לנו גם אנשים מתוך הכת. את יכולה לקרוא להם מלשינים, בעיני הם גיבורים שפועלים למען מטרה קדושה. צריך להבין את מהות הנפש של האנשים האלה. הם רוצים להשתלט על כל העולם, הם לא יכולים להתאפק, הם חייבים לבשר. אני הייתי בהפגנה בערד ודרך אגב אני מאוד נהניתי. לא חשבתי שלציבור בערד זה כל כך כאב".
אתם מתכוננים להמשיך?
"אנחנו עוד נפעל הרבה. נגיע לכל משפחה. נדבר איתם. אנחנו לא אלימים. פעם נתנו מכות למיסיונרית משוויצריה, אבל זה לא היינו אנחנו".
בגלל האוויר הנקי
גם מול ביתו של יקים פיגרס התקיימה הפגנה, אם כי קטנה יותר. הוא כבר דור שני לאמונה, הוריו הצטרפו ליהודים המשיחיים, אם כי לא נולדו למשפחה יהודית. אמו הולנדית, אביו ספרדי, הוא גדל בעומר, שירת בצבא, נפצע בתאונה ועד היום משרת במילואים. פיגרס, עובד סוציאלי במקצועו, הוא מנהיג הקהילה הקטנה. הוא בא לערד לפני כחמש שנים בעקבות זוג חברים. "הופתעתי שכל זה קורה בערד", הוא אומר. "אנחנו מנסים להיות אזרחים שומרי חוק. הבעיה עם ההתקפות האלה זה שהיום זה אצלי ומחר אצל מישהו אחר. מדובר פה על חופש מצפון וחופש אמונה".
אשתו דבי, מורה לאנגלית, גדלה בנהריה להורים יהודים מאנגליה. אמה היא משיחית ידועה בנהריה. "החרדים רדפו אחריה שנים, תלו פוסטרים בעיר עם שמה וכתבו שצריך להוציא אותה מנהריה כי היא מיסיונרית מסוכנת. בערד האוכלוסייה החרדית נראתה לנו שקטה, לא מתלהמת, אנחנו אף פעם לא נכנסים לאזורים שלהם".
לפני כן הם גרו בבאר שבע. ב-98' תקפו חרדים כמה פעמים את הקהילה המשיחית בעיר והזוג פיגרס החליט לחפש מקום מגורים אחר. "גם האוויר בבאר שבע מאוד מזוהם, לא רצינו לגדל שם את ילדינו", אומרת דבי פיגרס, "היום יש לנו ארבעה ילדים. הסתובבנו הרבה עד שהגענו לערד והתאהבנו בה, עיר קטנה וחמודה".
היא אומרת שלא באו לכאן "כדי להפוך עולמות", ולכן הופתעו מן ההתנפלות החרדית.
למה הופתעת? אתם מסתובבים בעיר קטנה עם קהילה חרדית די גדולה ומציעים את הברית החדשה, לא חששתם שזה יעורר עליכם כעס?
"זה לא נכון שאנחנו מטיפים. אם אנחנו מדברים עם מישהו, זה רק עם מי שממילא מתעניין. אני לא דוחפת לאף אחד את האמונה בגרון. אנחנו מטיפים רק למי שמגיע לקהילה, אנחנו לא יוצאים לרחובות. רוב האנשים שאני מכירה בכלל לא מתעניינים בנושאים האלה. רוב החברים שלי הם חילונים".
בשבועות האחרונים היא חיה בחשש מתמיד. "הם באו עם שלטים על יד הבית שלנו. הם התפללו בקולניות ביידיש, אבל עד כמה שאני יודעת אין תפילות ביידיש, אז כנראה הם קיללו אותנו. קשה לי לתאר את ההרגשה. זה נוראי. הם אפילו לא מכירים אותנו. יקים שאל אותם למה הם מפחידים את הילדים. הם אמרו, 'כי יש פה מיסיונרים', והם בכלל לא ידעו שההפגנה נגדנו ואנחנו לכאורה המיסיונרים האלה שנגדם הם מפגינים. זה לא נעים. שירתתי בצבא, הייתי בשטחים, בעזה, אמי יהודייה ופתאום אני נתונה להתקפות כאלו. לפני שכל זה התחיל חייתי חיים רגילים, עכשיו אני מרגישה מסומנת. זו תחושה מאוד קשה. אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי. כאילו שאני חיה על כוכב אחר".
הרב אלבו טוען שכמה גברים מכם מסתווים לחרדים והולכים עם טלית וציציות.
"אני לא מכירה אף גבר כזה. יש חבר אחד בקהילה, שחור לא יהודי, שסידר תסרוקת שנראית כמו כיפה, כדי להביע כבוד ליהדות, אבל אף אחד לא יכול לחשוד בו שהוא חרדי".
גבול הסובלנות
רק מעטים בעיר עומדים לצידם של היהודים המשיחיים. "להוציא אותם מכאן מיד", תובע אודי אשר, בעל חנות פיצוחים במרכז המסחרי הגדול של ערד. בשעת צהריים חמה המרכז המסחרי ריק, אשר רק מחכה להזדמנות להביע כעס. "מישהי באה אלי, קנתה אצלי פיצוחים ונתנה לי את הברית החדשה. רציתי לזרוק אותה מהחנות, התאפקתי אבל לא הבנתי מה היא רוצה. היא יודעת שאני יהודי, למה היא ניסתה להמיר את הדת שלי? אם להם מותר, גם לחרדים מותר. זו מלחמת הישרדות. אנחנו צריכים לשמור בעיר על צביון יהודי. לי עדיין יש מגבלה במוח, שאני לא רוצה לגור על יד נוצרי ולא על יד מוסלמי".
בערד יש 26 אלף תושבים ואבטלה של 9.6% (לעומת 10.9% בממוצע הארצי); 40% מהתושבים הם עולים חדשים, בעיקר מחבר המדינות. בעיר יש קהילה חרדית גדולה, 300 משפחות של חסידי גור, כ-50 משפחות של חסידי חב"ד וכ-50 משפחות תומכות ש"ס. בשנים האחרונות השתנתה ערד מעיר שתמכה באופן מסורתי במפלגת העבודה לעיר ימנית. בבחירות ב-96' הצביעו כאן כ-30% למפלגת העבודה לעומת 22.9% לליכוד. ב-99' הצביעו 64% לאהוד ברק לעומת 35.9% לבנימין נתניהו. ב-2001 התרחש המהפך. אריאל שרון קיבל 58.7%, ברק רק 41.2%. ב-2003 כבר זכה הליכוד ב-26% מהקולות לעומת 12.3% בלבד שקיבלה מפלגת העבודה.
גם בבחירות המוניציפליות נחלה מפלגת העבודה תבוסה בערד. בנובמבר 2003 גבר ד"ר מוטי בריל, מועמד עצמאי שנחשב בעיר לבעל נטייה ימינה, על בצלאל טביב, שהיה ראש העיר מטעם מפלגת העבודה במשך 15 שנים. היהודים המשיחיים התיישבו בעיר בתקופתו של טביב. "לא הרגשתי אותם", הוא אומר. "שמעתי עליהם כשמישהו בא אלי לפני שלוש שנים ואמר שישנם כאלה בעיר והם מקיימים פגישות באחד הבתים. זו לא היתה תלונה. הוא אמר שהם מאוד נחמדים. זה נכון שהם מדברים על העניין הנוצרי, אבל עם זה הם שמחים ושרים ומדברים על אהבה. זכותו של כל אדם לעשות בביתו כרצונו. לי זה לא הפריע".
היחס של בריל ליהודים המשיחיים שונה. "הם לא נרדפים. למה הם נרדפים?" הוא שואל. "הם מגיעים למקום ועובדים על הקצה של החוק שאוסר לעסוק במיסיונריות. אנחנו מתייחסים אליהם בנימוס ובסובלנות ראויה, אבל הם רחוקים מלהיות צדיקים גמורים. יש קבוצה של חרדים שאומרת שהם כבר עברו על החוק כשחילקו לפני פסח אוכל לניצולי שואה ושמו בחבילה גם את הברית החדשה ומאה שקלים".
הם מכחישים.
"בינתיים אני לא פועל ולא עושה שום דבר נגדם. אין לי מספיק חומר לפעול נגדם אז אני לא נוקט שום צעד אקטיווי. ביום שהם יעברו את הגבול, עיריית ערד תפעל במלוא כוחה לסלק אותם. אילו היה לי משהו שהוא הוכחה מוחלטת, הם לא היו בערד. מכיוון שאין לי, אני סובלני. בינתיים הם על הגבול, אבל הם רחוקים מלהיות צדיקים נרדפים. אנחנו נמצאים על ספו של מאבק. מגיעה חבורה שמנסה לעשות משהו אחר, עד גבול מסוים מאפשרים להם, אבל רק עד גבול מסוים. זו עיר סובלנית מאוד, אבל מיסיונריות זה מחוץ לחוק. כל זמן שאנחנו בתחום האפור אנחנו לא מתעסקים אתם".
כדי לשמור על הקואליציה העירונית אתה מעדיף להעלים עין מהתנכלויות ליהודים המשיחיים?
"מותר לאנשים לעשות הפגנה על יד בתים פרטיים. זה לא נעים, לא מקובל, לא שגרתי, אבל מותר. ואין לזה קשר עם הקואליציה העירונית. יש אנשים שחושבים שמה שהם עושים זה רע ומפגינים על יד הבתים שלהם. מה רע בזה?"
גם יצחק בנישתי, חבר מועצת העיר מטעם מפלגת העבודה, מסתייג מהיהודים המשיחיים. "אני נגד כל ההתארגנות המשיחית הזאת, אני לא בעד ואני לא תומך בהם. מדובר ביהודים שעוסקים במיסיונריות".
זו שמועה שהחרדים מפיצים. אין לזה הוכחה.
"לכן אני אומר שאם הם עוסקים במיסיונריות, אני מתנגד. אני לא מתערב בזה".
אם אין הוכחות לפעולה מיסיונרית, למה שלא תתערב להגנתם?
"אני באמת נגד זה שעושים הפגנות מול בתים פרטיים ומפריעים לשכנים. כל השכנים כבר מוטרדים מאוד".
ומה עם היהודים המשיחיים? גם הם מוטרדים מאוד.
"פשוט לא הייתי בשבועיים האחרונים בערד. אני אשקול להתערב לטובתם. בהחלט אשקול את זה".
מי המיסיונר כאן
סרגיי ביחובסקי, חבר מועצת העיר מטעם שינוי והאחראי מטעם המפלגה על אזור הדרום, אומר שהוא נקרע בין החוק - "בשבילי החוק זה הדבר הכי חשוב, החוק אומר שאסור לעשות עבודה מיסיונרית" - לבין האנשים עצמם, "שהם מאוד נחמדים ואפילו פתחו מועדון שחמט לעולים מברית המועצות לשעבר. אני במצב ממש גרוע".
הם במצב גרוע עוד יותר.
"הפעולה שהחרדים נקטו לא נכונה. הדרך שהם מגיבים היא לא כל כך יפה".
גבי בחן, שהיה חבר מועצת העיר הקודמת מטעם מרצ (בבחירות המוניציפליות האחרונות מרצ לא הכניסה נציג למועצה), מתנגד להפגנות החרדים. "הרבנים של העיר מנהלים פוליטיקה לא לגיטימית על גבם של היהודים המשיחיים", אומר בחן. "קל מאוד לקבוצה גדולה להשתמש בקבוצת מיעוט כדי להתגבש בעצמה. היהודים המשיחיים חיים את חייהם והם לא מורגשים. השאלה היא מי המיסיונר כאן. חסידות גור בנתה בית ספר לחילונים כדי להחזיר בתשובה. העיר צריכה להיות פלורליסטית. ככל שהמגוון פה יהיה יותר גדול, נהיה קהילה חזקה יותר".
למרות זאת בחן לא עשה עד כה דבר להגנת המותקפים. אולי הוא יכתוב מאמר למקומון, הוא אומר. איתן מיכאלי היה אף הוא נציג מרצ במועצה הקודמת. הוא כבר כתב מאמר למקומון. "יותר מזה קשה לעשות", הוא אומר. "ערד הפכה לעיר שקשה מאוד לגייס בה אנשים. בעבר הצביעו פה למפא"י, ד"ש ומרצ, בשנים האחרונות ש"ס והליכוד התחזקו. חבל שהרבנים לא מבינים שהם משחקים בחרב פיפיות. כפי שהם מסיתים היום נגד היהודים המשיחיים, מחר יסיתו נגדם. הם מלבים את האש ובסופו של דבר הם ייכוו ממנה".
משה אדרי, ראש סניף הליכוד בעיר, אומר שקרא את החוק "ואני מקווה שראש העיר יפעל על פי החוק ובזה הבעיה תיפתר".
הבעיה לא תיפתר אם יאסרו על החרדים להתנכל להם?
"אני לא רואה שמישהו מציק להם. אני הייתי מציע שבשום עיר בארץ לא תהיה פעילות מיסיונרית".
שלושה סעיפים בחוק העונשין אוסרים על פעילות מיסיונרית. על פי סעיף 174א', "הנותן או מבטיח לאדם כסף, שווה כסף או טובת הנאה חומרית אחרת כדי לפתות אותו להמיר דתו או כדי שיפתה אדם אחר להמיר דתו, דינו חמש שנות מאסר או קנס". על פי סעיף 174ב', מי שמקבל טובת הנאה כדי להמיר את דתו, דינו מאסר של שלוש שנים או קנס. על פי סעיף 368, מי שעורך טקס המרת דת של קטין או עושה פעולה אחרת המביאה לידי המרת דתו של קטין, דינו מאסר שישה חודשים.
בדצמבר 2001 נפלה בוועדת החוקה הצעת חוק של ח"כ משה גפני מיהדות התורה, להטיל עונש מאסר של שלושה חודשים על מי שמנסה לשדל להמרת דת באמצעות הדואר או הפקס. "יש לי ילד קטן בבית, הוא יכול לקבל בדואר, הוא יכול לקבל באמצעות הפקס, הוא יכול לקבל באמצעות הדואר האלקטרוני חומר מיסיונרי", הסביר גפני בוועדה ב-26 בדצמבר 2001. "מעניין למה אתה מקבל ואני לא מקבל", תהה ח"כ אופיר פינס. "דיברתי עם מנהל הדואר כבר הרבה מאוד פעמים", השיב גפני, "מגיעות ערימות".
רק דיונים ספורים היו בשנים האחרונות בכנסת על פעילות מיסיונרית. אחד הדיונים הממצים נערך בוועדת הפנים בנובמבר 99', ובו הזהיר מפקח יוסף כהן, קצין ייעוץ וחקיקה באגף החקירות במשטרה, מפני רדיפה מתלהמת אחרי הכתות הנוצריות. "הממשל האמריקאי בכבודו ובעצמו מנהל מעקב צמוד אחרי רשויות אכיפת החוק במדינת ישראל בנושא רדיפה של כתות דתיות כהגדרתו, היות ולכתות המשיחיות בארצות הברית יש לובי חזק מאוד בממשל", הוא אמר. "לכן רשויות אכיפת החוק במדינת ישראל צריכות, כמו בכל חוק אחר, לנקוט משנה זהירות ויחס שהוא חוקי לחלוטין, לא פחות, לא יותר".
עם כתר על הראש
ה' חוששת מאוד מהפעילות של החרדים בערד. היא בת 41, אם חד הורית לשלושה ילדים, משפטנית. היא סירבה להיחשף או לגלות פרטים שעלולים להסגיר אותה, אבל הסכימה להיפגש בקניון של ערד. היא לא נפגשת עם זרים בביתה, כדי שלא ידעו היכן היא גרה, היא מסבירה. ילדיה משתדלים לא להזכיר את אמונתה באוזני חבריהם, כדי לא לחשוף את אמם להטרדות.
אל האמונה המשיחית היא הגיעה לפני שנתיים. "הרבה שנים חיפשתי את אלוהים", היא אומרת. "במסגרת החיפושים התקרבתי גם לחרדים. לפני כמה שנים אפילו תרמתי בהוראת קבע לרדיו 2000 החרדי, לבשתי שמלות ארוכות, הלכתי למקווה וקראתי כל יום שלושים פרקי תהלים".
שכנה שלה בהרצליה היתה יהודייה משיחית. "היא הקריאה לי פרקים מהתנ"ך. זה הבהיל אותי, אבל היתה לי גם משיכה לזה. היא ענתה לי על הרבה דברים שהציקו לי". ה' סיפרה רק למעטים על אמונתה החדשה. "אמי יודעת. אנחנו מנהלות ויכוחים ארוכים. היא ניצולת שואה. אבי עד היום לא יודע. אביהם של שלושת ילדי נבהל מאוד. הוא היה בטוח שהילדים ייפגעו. הוא נרגע רק אחרי שראה שלילדים לא קורה שום דבר. לאחי נודע רק לאחרונה".
קרובי משפחה שיודעים על אמונתה מתנכלים לה לפעמים לא פחות מהחרדים. "בני בא לבקר את אחד מקרובי המשפחה שיודע. לבני היה כתר על הראש שהוא קיבל ממסעדה למזון מהיר. על הכתר היו ציורים של צלבים. קרוב המשפחה היה כל כך מבוהל שהוא גזר את הצלבים".
אמונתה היא משהו פרטי, היא אומרת. "איך אני יכולה להיות מיסיונרית אם אני לא מדברת על זה כמעט עם אף אחד? לידיד שהביע התעניינות נתתי ספר לקרוא. הוא החזיר לי את הספר ואמר שהוא לא מתעניין בנושאים האלה ובזה הסתיימה השיחה. בחודשים האחרונים עשיתי קורס של משרד העבודה, אף אחד לא ידע שם שאני יהודייה משיחית. מבחינתי זה תהליך רוחני פרטי. אם אני לא משתפת בזה אפילו את הקרובים לי ביותר, למה שאשתף אחרים?"
בשבועות האחרונים היא אחוזת פחד. "לי זה היה הפתעה גרועה לגלות שגם בערד יש מלחמות דת. זה נשמע כמו אבסורד. זו עיר קטנה, שקטה ויפה, כשהייתי ילדה בילינו כאן את חופשות הקיץ, כשאמי יצאה לפנסיה היא חלמה לחזור לכאן וזאת הסיבה שעברתי לערד לפני שנה. מי האמין שזה יקרה כאן. אנחנו יודעים שצפויות לנו עוד רדיפות. נקבל את זה כמו גנדי בהודו, בהתנגדות פאסיווית. לא נסתלק מכאן. אנחנו מאמינים שאנחנו עושים טוב לערד. אני מתפללת שתהיה בערד פריחה כלכלית. בחורף התפללתי שיירד בערד גשם".
בעיניים חילוניות אתם די דומים לחרדים.
"זה נכון. יש פתגם שאומר שפגשנו את אויבינו והם אנחנו. העימותים הכי חריפים הם עם מי שדומים לך".
 |
|
|
