"כאילו לא די בחברותם המקוממת...

...בסיעה חילונית". במילים האלה פותחת כתבה ב'בקהילה', השבוע, והיא באה להזעיף מבט כלפי מתפקדי הליכוד החרדים שיצביעו בעד תוכנית ההתנתקות.

אודה ולא אבוש: התקשיתי להבין את הלוגיקה שמאחורי הדברים.

הכל מסכימים כי אילו היו חרדים רבים יותר מתפקדים לליכוד, ייתכן כי המצב הזה היה נמנע לגמרי. ברור, הלא, כי אילו היה 'בקהילה' משוכנע כי נטפי תשבחות על ליבם של הליכודניקים החרדים יפעלו באופן הרצוי, הוא היה נמנע לגמרי מאיזכור הבעייתיות שבהתחברותם למפלגה חילונית.

אבל רגע, טוען 'בקהילה' - אם אתם כבר מצביעים בעד ההתנתקות, אז בשביל מה התפקדתם בכלל! שוב הופכת ההתפקדות למשהו גרוע... כלומר - הבעיה היא לא החברות בסיעה חילונית, אלא ההצבעה בעד ההתנתקות.

'בקהילה' של השבוע זועק פנייה ישירה למתפקדי הליכוד החרדים - עשרה אלף במספר, לפי הערכות זהירות. הקו אותו נקט העיתון ברצותו לשכנע את אותם חברים להתנגד לנסיגה, הוא האומר דרשני. קו מעניין.

קובי אריאלי, למשל, גוייס למשימה והוא משתדל לדחוק לעמדה נחותה את המתפקד החרדי בליכוד, שהוא "בושה וחרפה" לפי הגדרתו. הגדרה מעניינת. חסרת רחמים, בנאלית משהו.

ממה שהצלחתי להבין, יש איזה היגיון פסיכולוגי בשיטה החינוכית של 'בקהילה'. זה עובד ככה: עובדה קיימת היא שישנם אלפי מתפקדים חרדים, שבכוחם להשפיע על תוצאות המשאל. מה נאמר להם? האם "עשו טובה, הכו בליכוד והצילו את גוש-קטיף"? לא. זה לא תקין. יוצא שאנו מעניקים תוקף לחברות לא רצויה בסיעה חילונית.

מה שנשאר, זה 'לרדת' עליהם כמו שצריך, כדי שאולי תחושת הנידוי תגרום להם, כמו לילד נזוף שסרח, לחזור בתשובה לפחות בקטע של ההצבעה. משהו כמו שרב אומר לבן-קהילתו שהשתמד: "התנצרת, אוקיי. עכשיו לפחות תדאג שאירופה תמתן את יחסה לישראל".

זה מה שהבנתי השבוע מהעיתון. אולי טעיתי.

מידי פעם כותב קובי ממש איכס.

השבוע, למשל, זה קרה לו.

שטויות והבלים. מסתלבט על כולם שהוא יודע מי היה ז'בוטינסקי. הרי זו סתם הכללה ולכלוך מבפנים ומוזר לי ש'בקהילה' נתנה במה לצחוק מבפנים על החרדים.

הרי החילונים, ושקובי ילך ויבדוק, לא יודעים יותר מהחרדים, גם לא בשאלה של אינטליגנציה כמו 'מי היה ז'בוטינסקי'?

חוצמזה, שאם הם הם כבר מתפקדים לליכוד, יש להם דעה משל עצמם, כמו כל חילוני אחר, ובלי כל קשר למי היה המנהיג.

ודי כבר לצביעות של אריאלי!!!

דוס_מחמד,

אני לא חושב ש"בקהילה" נתן במה 'לצחוק מבפנים על החרדים'. בכלל לא. הנקודה היא אחרת לגמרי: העיתון ביקש להדגיש את העובדה שהליכוד הוא אפילו לא סוכה בשביל מתפקדים חרדים. בטח לא בית פוליטי. ז'בוטינסקי, במקרה הזה, הוא רק משל. משל שמוכיח עד כמה גדולה ה'התנתקות' של המתפקד החרדי בליכוד מהתנועה אליה חבר. התנתקות לא חד-צדדית, צריך לומר, מכיוון שגם בליכוד אין מי שרואה בחרדים שותפים לדרך.

לא זו, אגב, הנקודה שהפריעה לי. בהחלט אפשר להסכים עם הטענה שההתפקדות החרדית בליכוד היא בושה, ולו משום שהיא מנציחה את התדמית החרדית השואפת להשיג השפעה בכל מחיר ובכל מקום, נוסח 'הפרוטוקולים של איציק קויפמן'.

אבל, היה מקום לבקר את הניסיון של הכותבים ענבר ואריאלי 'לחנך' את קוראי העיתון שחברו לליכוד.

יותר מזה: ביום שישי, כשכתבתי את האשכול הזה, חשבתי שהניסיון הזה נועד לכישלון. אף אחד לא אוהב שמטיפים לו מוסר. אבל הניצחון שהושג במשאל, ביום ראשון, הוכיח שטעיתי, כנראה.

קובי צדק בכל מילה.

מי שלא רוצה לקבל את האמת בפנים - שייצא החוצה!