| נשלח ב-2/5/2004 15:36 |
|
| |
מיוחד - /שמוסען של ראש ישיבת גור שפת אמת
התפרסם בהצופה
בסוד שיח אדמו''רים
כל חלב ל ה'"
[מתוך דברים שנאמרו מפי ראש ישיבת "שפת אמת", הגאון רבי שאול אלתר שליט"א]
שבועות הוא יום גדול, זמן מתן תורתנו, והוא ג"כ יומא דהילולא של האדמו"ר מגור בעל ה"אמרי אמת" זי"ע. כ"ק אאז"ל (אדוני אבי זכרונו לברכה), האדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם" סיפר לי כמה פעמים מעשה מופלא מאביו ה"אמרי אמת". בר המצוה של אאז"ל היה בסוף חודש תמוז תרצ"ט, כמה חודשים לפני מלחמת העולם השניה. בתקופה שאחרי בר המצוה הרגיש אאז"ל שה"אמרי אמת" רוצה לפייסו עבור דבר מה, ומחפש להפיס דעתו בכל מיני דרכים. הוא קנה לו חומשים יקרים יותר וכדומה. אאז"ל לא ידע מדוע רוצה הוא לפייסו, ולאחר זמן נודע לו של"אמרי אמת" היו תפילין יקרות מאוד. תפילין של רבי משה פשעוורסקער. גדולי החסידות עוד מדורות קודמים החשיבו מאוד תפילין שכתב ר' משה והיו מוכנים לשלם כל הון דעלמא בכדי להשיגם, והפליגו מאוד בגודל קדושתם, וה"אמרי אמת" רצה ליתנם לאאז"ל בהגיעו למצוות. אלא שזמן מה קודם בר המצוה בא יהודי עני ל"אמרי אמת" והתאונן בפניו שאין לו תפילין, או שתפיליו נגנבו או מסיבות אחרות, וה"אמרי אמת" נתן לו את התפילין של ר' משה, ועל כך חיפש להפיס דעתו של אאז"ל, על התפילין שלא קיבל. מעשה דומה היה גם לאחר פטירתו של השפ"א (האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת") זי"ע. יהודי אחד בא ל"אמרי אמת" והתלונן שאין לו תפילין ונתן לו ה"אמרי אמת" את התפילין של אביו השפ"א שנפלו בחלקו בירושה. כשהתפלאו בני המשפחה על כך ושאלהו מדוע היה צריך לתת דווקא תפילין יקרות אלו, הלא העני היה מסתפק בתפילין אחרות פחות חשובות, ענה להם ה"אמרי אמת" בדברי הרמב"ם (סוף הלכות איסורי מזבח) שהיו רגילים על לשונו, שהאדם צריך להביא קרבנו מן היפה והמשובח ביותר, והוא הדין בכל דבר שהוא לשם אדון הכל הטוב שיהיה מן הנאה ומן המשובח וכו'. האכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו, כסה ערום יכסה מן היפה שכסותו, וכן הוא אומר (ויקרא ג' ט"ז) כל חלב לה'.ולכן, כשבא לפני יהודי ומתאונן שאין לו תפילין מחויב אני ליתן לו את התפילין היקרות והחשובות ביותר שברשותי, כדי לקיים כל חלב לה'.
ולכאורה המעשה הוא פלא, ה"אמרי אמת" הרי לא היה צריך את התפילין כדי להרויח ממון. הוא רצה לתת אותן לבנו שהוא מחויב בחינוכו כדי שיקיים מצות תפילין באופן נעלה יותר, והנשמה שבמוחו ותאוות ומחשבות ליבו יומשכו לעבודתו יתברך בבחינה יותר גבוהה, ומסתמא אילו היה נותנן לו, היה גם מזהירו שלא יפרסם הדבר מחשש יוהרא וטעמים אחרים, וא"כ מדוע נתן אותם לעני שלא היו לו תפילין הרי גם בנתינתו אותן לבנו היה מקיים מצוה רבה, מצות חינוך "ושננתם לבניך", וגם על מצוה זו נאמר: "כל חלב לה'", שתהיה מן הנאה והמשובח, והיה לו להשאיר תפילין אלו אצלו ולתת לעני תפילין פשוטות. ואילו רצה להנותו בממון יכול היה ליתן לו מעות שיעור שווי התפילין וגם בזה היה העני מרוצה דיו. ובאמת במעשה השני עם התפילין של השפ"א (ה"שפת אמת") סופו של דבר היה שאחד מבני המשפחה הלך ופדה את התפילין מאותו אדם בממון רב, וגם במעשה השני המקבל רצה למכור את התפילין אלא שבתוך כך פרצה המלחמה ולא עלתה בידו למוכרם, והוכיח סופם על תחילתם שלא היה להם עניין בגודל קדושתן של התפילין, אלא בשווי הכספי הרב שלהם, וא"כ עדיף היה אילו ה"אמרי אמת" היה נותן תפילין פשוטות ומעות בשיעור שווי התפילין, ואת התפילין החשובות היה משאיר אצלו כדי ליתנן לבנו. שכן, היה לו עניין בגודל קדושתן של התפילין ובפעולה שיפעלו אצלו, וזו עדיפא. לנצל את התפילין למטרה האמיתית לשמה נכתבו, לשעבד תאוות ומחשבות ליבנו, וזוהי תימה רבה.
ונראה בביאור הענין, אדם שנותן לבנו תפילין חשובות ויקרות, אף אם כוונתו טהורה, כדי שיגיע הבן לדביקות והתקשרות לקב"ה בבחינה גבוהה ואין כוונתו להתפאר ולהתיהר ח"ו, מ"מ מעורבת במעשה איזו שהיא נגיעה עצמית, דקה מן הדקה. שאחרי ככלות הכל בנו הוא, עצמו ובשרו. אך כשנותן הוא את התפילין לאחר שאין לו שייכות עמו, כאן נתעלה הוא מעל כל הנגיעות העצמיות והחשבונות האישיים, ורק את רצונו של מלך מלכי המלכים מקיים הוא במעשה זה ולא את רצונו שלו כלל. זו היא קבלת עול אמיתית, ובזה ייקרא האדם עבד נאמן לקב"ה, למסור הכל להשי"ת ללא שום נגיעה אישית וללא שום חשבון. ואעפ"י שבמעשה זה נראה לכאורה שאחרי הכל החשבון הוא צודק, ועדיף לתת את התפילין למי שיודע להעריך את גודל קדושתן ותהיה לו מהן את התועלת האמיתית, נראה שה"אמרי אמת" רצה להרגיל עצמו בכך לא לערוך שום חשבון ולמסור הכל להקב"ה. שכן, אדם שמתחיל לערוך חשבונות אף אם בתחילה החשבונות אכן צודקים ואמיתיים, בסופו של דבר יסמא היצר את עיניו ויביאהו לבקש חשבונות רבים, משאות שווא ומדוחים, ויטהו לגמרי מדרך הישר. ועל כן, צריך האדם להרגיל עצמו מתחילה לא לחשב שום חשבון שיש בו משום כניעה עצמית, רק לעשות רצון הבורא ית' בפשטות ובתמימות ובקבלת עול, וכדאיתא ב"אמרי אמת" (שבועות תרע"א דיבור המתחיל ביום) מלכותא דשמיא כעין מלכותא דארעא. שכמו מלכות הארץ עושה כעין מלחמה גם בשעת שלום בכדי לדעת איך ללחום כשתבוא עת מלחמה, כן בקבלת עומ"ש (עול מלכות שמיים) צריך להרגיל עצמו במסירת הנפש. נפש מלשון רצון, להתעלות מעל כל הנגיעות העצמיות, ולכן אף שבמעשה זה כשלעצמו היה החשבון צודק, לא רצה ה"אמרי אמת" לערוך שום חשבון כדי לקבוע בעצמו מידה זו, שכשמגיע מצב כזה של חשבון אישי מול רצון השי"ת, צריך למסור נפשו ורצונו להשי"ת. "כל חלב לה'", בבחינת הקדמת נעשה לנשמע. לא לערוך שום חשבון אלא לעשות ככל המצווה. ואף שאין לנו השגה כלל וכלל במדריגתו של ה"אמרי אמת" זי"ע, זהו מה שנוכל אנו ללמוד ולהבין ממעשה זה. מה שלמד כ"ק אאז"ל מהמעשה אינני יודע, הוא סיפר זאת מבלי להוסיף שום פירוש מעצמו וגם לא שאלתיו על כך, אבל נראה שזה מה שאנו צריכים ללמוד וליישם.
ויתכן שהמוסר השכל שנשאר לנו ממעשה זה והלימוד שנוכל ללמוד ממנו, (אם נלמד זאת היטב לכל ימי חיינו), לדעת איך ניגשים למצוות ללא שום חשבונות, הוא (במידה מסוימת) הרבה יותר חשוב וגדלה מעלתו ממעלתן וחשיבותן של התפילין שכתב ר' משה פשווערסקער.
שאול שיף הצופה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2022 13:46 |
|
| |
כיום ראש ישיבת פני מנחם
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2004 17:37 |
|
| |
בכל הפורומים מסתובב כעת סיפור שמקורו באדם אחד שהחליט להמציא סיפור כאילו האדמו"ר מגור שליט"א התקשר לחסידו לפני התאונה ואמר לו משהו, וכך לבנות 'מופת'. דיברתי אישית עם בעל המעשה, ר' חיים מנלה מרחוב מעון 21 ערד, הכחיש מכל וכל את המעשה שהאדמו"ר התקשר. הוא זועם מאד על השקרים בשמו. מי שרוצה יכול להתקשר אליו באופן אישי. כפי שאמרתי קודם ניסיון נואש של חסידים מתוסכלים. ואם ככה כל הסיפורים על אדמו"רי גור מצבנו קשה מאד. השיחה הוקלטה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/5/2004 10:25 |
|
| |
ודרך אגב :
עמית דור מדווח בפורום "העניין שלנו":
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=935719
דומני, שהסקופ המסעיר של השבוע הינו ללא ספק הסיפור אשר התרחש ביום שישי האחרון בין ערד לבאר שבע.
גב' מ. תושבת ערד [ובת דודתי - ומכאן התוודעתי לסיפור, פשוט ליויתי אותו מתחילתו ועד סופו] הינה רכזת פרויקט 'שולחנות השבת' שיזם הרבי מגור הרב יעקב אלתר לפני מספר שנים. פרויקט מרשים ומוכר היטב לכל המזדמן בימי חמישי ושישי באיזורי מסחר ובילוי מרכזיים בארץ, - שם מוצבים שולחנות 'שבת', לחלוקת נרות שבת, חומר עיוני ועיתונות דתית לחלוקה לכל דורש [ובלבד שאיננו דתי].
הפרויקט מופעל בידי מתנדבות, מרביתן חרדיות.
בקיצור, ביום שישי האחרון בשעה מוקדמת מאד בבוקר מצלצל הטלפון בבית משפחת מ. ןעל הקו למרבה התדהמה הרבי מגור בכבודו ובעצמו.
אבי המשפחה הנמנה עם חסידי גור איבד את לשונו מרוב תדהמה. "רעייתך עוסקת למען השבת, נכון?", שואל - אומר האדמו"ר. הנ"ל מגמגם תשובה חיובית. והאדמו"ר מגור חוזר ואומר לו: "היא עושה למען שמירת שבת, טוב, יכולה היא שתרחם" [ביטוי תלמודי אודות כוחה של השבת], ומסיים את השיחה.
האיש מבולבל לגמרי מגיע לתפילת הבוקר לבית הכנסת, ומספר לחבריו את הסיפור, - כמובן שיש מהם מי שכבר החליטו כי האיש הוזה בהקיץ או גרוע מכך, כי דבר כזה פשוט אינו קיים שם.
בשעה 9 בבוקר יוצאת רעייתו ברכב ההסעות למתנדבות לכיוון באר שבע, ליום שישי של פעילות.
בכביש באר שבע-ערד מאבד הנהג את השליטה מסיבה כלשהי, סוטה לשולי הכביש ומתהפך מספר פעמים עד שנתקל בגרוטאה של רכב כבד כלשהו.
הנהג נהרג במקום. הרכב מרוסק כולו, והגברת משתחלת החוצה לאט לאט, בריאה ושלימה, וכל הנזק מסתכם בכמה חבלות יבשות ... - מגיעה בכוחות עצמה אל הכביש ומזעיקה עזרה. כעבור כמה דקות מתלקח הדלק בפיצוץ גדול. בשעה 3 בצהרים משתחררת הגברת לביתה אחרי כל הבדיקות האפשריות.
אני, קטן אמונה שכמוני [כיפת עור קטנה ... ודי למבין ...] הייתי מעורב בענין כמעט אונליין, שכן בהיותי קשור בצורה די הדוקה לעולם הרפואה נתבקשתי להעביר צילומים וכו' למומחה באיזור המרכז, [אודה ולא אבוש שלא נרגעתי עד שנסעתי במוצאי שבת עם חברים לראות את הרכב המרוסק במו עיני, עדיין בשולי הכביש].
המדהים שבכל הסיפור, כפי שסופר לי שכאשר התקשרו לספר לאדמו"ר מגור על הנס הגדול ולהודות לו על ה"נס", היתה תגובתו היחידה: "נו, מה הענין ... הרי כתוב כך, יכולה היא שתרחם ...".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2004 16:25 |
|
| |
אין הכי נמי .
(מתי תכניס כבר לראש שאני לא ליטוואק?)
אני מדבר על הסגנון הזה של של דיוק מהסיפור שממנ"פ בודאי לא הפסיד מזמנו שלא לצורך אפילו רגע וכו' וכו' . האם הוא הכיר אותו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2004 16:14 |
|
| |
מציץ,
האם סגנון הוורטים מזוג זה, לא ניתן למצוא אצל הגר"א החזו"א בריסק וכיו"ב?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2004 22:16 |
|
| |
מיציץ הרצון וההיסתופפות בצל אדם אלוה_י יכולה להשפיע לטובה
נ.ב.
למישהו יש את הלינק לכתבה של פותח האשכול?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2004 10:12 |
|
| |
מציץ
לא צריך להיות אדם "א-להי" כדי להשתוקק להיות בין לומדי תורה, גם ובמיוחד בשעה שאתה אינך מסוגל לכך.
ואולי, אם תעדיף, היא היא המלאכיות והאלקיות!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2004 09:58 |
|
| |
האם אין בוארטים וסיפורים שכאלה משום האלהת דמותו של הרבי ? מאדם אלוהי אי אפשר גם ללמוד הרבה מוסר השכל שכן מדריגתו נמצאת מעבר להשגת של בני אנוש רגילים .
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2004 09:42 |
|
| |
יישר כח על הווארט מהראש ישיבה בענין שינת האמרי אמת. פעם שמעתי זאת מפיו והוא הטעים איך שהאמרי אמת היה עסוק בערב שבועות בלקבל קהל אלפים והוא היה חייב את המנוחה, ולמרות זאת ביקש שיהיה חלקו באותם רגעים עם יושבי בית המדרש.
נדמה לי שהמקור לווארט הזה הוא הפני מנחם, שעבר פעם בשעה מאוחרת בלילה ליד איזו ישיבה ושמע קול תורה מהדהד. הוא נעצר והתענג לשמוע כיצד לומדים בהתלהבות ואח"כ הביע את אהבתו לתורה וכמה הוא מקנא באלה שיושבים עכשיו ולומדים. אם אינני טועה, הוא סיפר אז את האפיזודה מאביו האמרי אמת. שמעתי עובדה זו מהאדמו"ר מטאלנא שליט"א.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 13:30 |
|
| |
שינפלד ועומרמן,
האם זה נכון כי בישיבות גור לא לומדים עיון?
אם כן, מהם סדרי הלימוד וכיצד לומדים? (בקיאות? הלכה?).
האם משקיעים זמן וסדרים בלימוד ספרי חסידות של קוצק-גור?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 19:18 |
|
| |
מן הענין להביא כאן מה שפורסם בעיתון משפחה בגליון פסח:
בראיון עם הגרז"נ גולדברג, חתנו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל, סיפר הרב גולדברג ששמע מחמיו שכאשר האמרי אמת הגיע לירושלים נוצרה בעיה בירושלים.
האמרי אמת היה לומד כל הזמן, וכשהיו באים לבקר אותו היה מיד שואל קושיה בלימוד או בתוספות וכו', ומחמת חריפותו לא ידעו הרבנים לענות על קושיותיו.
וממילא כאשר רב מסוים היה צריך לבקר את האמרי אמת ממש חשש ללכת.
והנה מצאו עצה. כי בירושלים היה הרב שמשון פולנסקי מטפליק שהיה ת"ח גאוני וידע את כל התורה כולה (כך התבטא שם הרב גולדברג), ומי שהיה הולך לאמרי אמת היה לוקח עימו את הרב מטפליק שידע לענות לקושיותיו של האמרי אמת.
וימשיכו כאן לגדל דור שיחשוב שהתורה היא נחלת חוג מסוים בלבד, וממש מוקבע בליבו שמי שהולך עם ספודיק או שטריימל מסתמא אינו יודע ללמוד "באמת"...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2004 09:51 |
|
| |
קיבלתי באישי:
סיפר לי אתמול חסיד אחד:
פעם הלך הפני מנחם לשבע ברכות של אחד העסקנים שלא נמנה מאנשיו בלשון המעטה, ואפילו שם לו רגליים בתקופה מסויימת.
לפני שיצא מהבית, פישפש וחיפש יין מובחר ביותר ישן ומיוחד, ולקחו לתת שם בשבע ברכות. תוך שהוא ממלמל "כל חלב לה'".
כנראה התכוין שרוצה לכוף את יצרו עם היין הכי טוב. אולי זה גם הפשט בסיפור של האמרי אמת.
הראש ישיבה מתאפיין במבטו העמקני על כל דבר, ושיטת הלימוד שלו שהוא מעתיק אותה לכל חלקי החיים. יש בו אמת פנימית מחייבת והוא אינו עושה הנחות לשום דבר, לכן כל סיפור שהוא מספר או רואה, מוציא ממנו את המוסר השכל הנכון.
כך למשל אביא דוגמא נוספת:
בראש גולת אריאל יש סיפור על סדר יומו המוקפד של האמרי אמת, כידוע שהיה מאד זריז וזהיר בזמנים, וביום רגיל היו לו כ70 שיעורים בלימודים שונים. כמו כן שאר לוח הזמנים שלו היה מדוייק ומחושב עד לשניות.
פעם התעורר האמרי אמת בלילה מקולות לימוד בבית המדרש. מיד ננער וקם ואמר "הם לומדים ואני נם לי"?
שאל הראש ישיבה: ממה נפשך, הרי אם לא היה זה זמן נחוץ לשינתו בוודאי לא היה ישן בזמן זה. הלא כל דקה ודקה מזמנו היו מחושבים, ואם היה לו צורך לישון בכל לילה כך וכך שעות, מדוע זה ננער לשמע הלימוד.
אלא ללמדך, שגם אם יש לך צורך גשמי, לפחות לא תעשה זאת לכתחילה, לפחות יכאב לבך מדוע אינך יכול להתעלות עוד. (הוא אמר זאת לגבי זמן שינה, שאמנם חייבים לשמור על הזמנים שתיקנו רבותינו, כדי לקום רענן בבוקר. אך לפחות כשאתה עובר ליד ישיבה בשעה מאוחרת בלילה, ורואה סדר שלישי סוער, יצא לבך...).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2004 22:52 |
|
| |
מירר, אתה שם לב שמתוך דבריך נשמע שאז ידך היתה במעל?
עוד שאלה, איך אתה מזהה דברים כאפיקורסות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2004 20:31 |
|
| |
[אופס] ממש "דיון בהסכמה " [ ].
|
|
|
|
| נשלח ב-3/5/2004 19:54 |
|
| |
מימוני ואידך היקרים,
חזרתי רק לרגע, לא בכדי להוכיחם על פניכם, אלא בכדי להעמידכם על טעותכם.
אל תשוו בין אז לעכשיו.
כל דיון שהוא על דרך החיוב, ובטח על דבר תורה, ובטח כשאין בו זלזול , או סילוף עובדות, או סתם הפצת שקרים,
מבורך הדיון, ומבורך המשתתף בו.
והנה אתם יודעים כהרגלכם בזמן רצונכם להניח בצד את המוץ, ולדון רק בתבואה.
חזקו ידידי.
אני חוזר למאורתי, אבל תמיד עוקב אחריכם בהתענינות ובהנאה. (להוציא במקרים שמושחלים דברי אפיקורסות)
|
|
|
|
|