מוקדש לאיקה שהעירה באשכולי על שכר ועונש אם מועיל או מזיק יותר...
נגיד אדם שמשום מה מותר לו (פיקוח נפש פיזי, נפשי, חינוכי וואט עבער..) לעבור על מצוה מהמצוות ויש לו ברירה לעבור על מצוה מדאורייתא בצנעא או על דרבנן בפרהסיא, מה עדיף?
כוונתי היתה רק לשאלה העתיקה, האם לעובדה שיש למצווה טעם מובן, יש השלכה כל שהיא על סיבת הציווי.
ראה, יומא דף סז עמוד ב:
"את משפטי תעשו - דברים שאלמלא (לא) נכתבו דין הוא שיכתבו, ואלו הן: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, וברכת השם".
חשבתי גם על מחלוקת הראשונים בענין טעםאיסור אכילת המאכלים האסורות, אם האיסור. הוא סיבת הטומאה, או הטומאה היא סיבת האיסור.
לא חשבתי
נשלח ב-21/7/2004 19:13
נשט"א,
השאלה "עתיקה" מתקופה כאשר אי נטילת חיים הבאה כהוראת הווה במציאות נתפסה כמי שנפרדת מהוראת ציווי השם בתורה, אך למובן שהיינו הך, נעתקה השאלה העתיקה!
נשלח ב-21/7/2004 18:53
לבוגי
כשכתבתי "חומרת העבירה", התכוונתי ל"גרעין הקשה" של העבירה.
אם כי יש לשאול, האם רציחה אסורה מפני שהיא נטילת חיים, או מפני שהוא ציווי ה'.
והשאלה עתיקה.
נשלח ב-21/7/2004 18:32
נישטאיך
תודה על המקור המתאים והמבטא את שהתכונתי אליו.
ברור שאם הציבור רואה את המעשה כהיתר גמור אין בעיה, השאלה היא כאשר רואים את זה כאיסור או כהיתר שהיה עדיף בלעדיו.
הרשה לי להעיר שלפי הרעיון המוצג כאן, כן משתנה חומרת עשיית המעשה אם היה זה בפרהסיא לגבי המצוות שאינן מחמת המוסר כמו רצח וגזל כיון שעיקרן הוא נטילת חלק בנוהגי עם המצוות (השתייכות חברתית) ועצם המצוה היא רק טפילה לרעיון זה לכן עיקר חומרת העבירה היא הפרהסיא שבה וגם בצנעא אינה עבירה אלא משום שסוף סוף בעיני עצמו הוא פורש מעם המצוות. (בעצם גם לגבי גזל כשגוזל בצנעא יכול להיות שלמרות שעשה עוול ברמת הציווי האלוהי-שכלי, אבל ברמת הציווי התורני-ישראלי קלה העבירה. השוה רמב"ם לגבי גר תושב המקיים מצוות מתוך הכרתו השכלית.)
נשלח ב-21/7/2004 15:54
לבוגי.
ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן שפה סעיף ג.
"ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא, אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן, הרי הוא כעכו"ם. ואם אינו מחלל אלא בצינעה, אפילו מחללו באיסור דאורייתא, הרי הוא כישראל...".
חומרת עשיית המעשה האסור כשלעצמו=העבירה, אינה משתנה בין אם היה זה "בפרהסיא" או לא, אלא ב"סמל" של עשיית מעשה איסור ברבים, ולכן ייתכן, שהתשובה לשאלתך תלויה, באם ידוע ל"ציבור", שהוא עושה מעשה בהיתר או לא.
את הפסקה האחרונה שלך לא השכלתי להבין או שמא אינה אלא אלגוריה?
כונתי בדיוק למה שכתבת: 'התייחסתי לבחינת ההלכה שהיא הקובעת ולא שום השקפה או מחשבה. ולזה לא נכנסתי אם שמת לב. ובכוונה.'
אני עוקב אחר הודעותיך (מתוך סיפוק והערכה) ולמדתי להכיר את מהלך מחשבתך (הדומה לזה של וטו וספרן). לכן אני מבין שאינך יכול להתייחס בהודעה 'לאחרים', לנושא הזה שאני מעלה לגבי מצב שאינו לאחרים אלא ל'בין אדם לקונו'. על סמך זה קראתי לך מצטדק. לדעתי זה נובע מכך שאת אישיותך הוירטואלית אתה מתאים לאישיותך הרשמית. לולא זאת, נראה שלא היתה לך בעיה להתאים אותה לאישיותי הרשמית (ווירטואלית).
נשלח ב-21/7/2004 13:37
בוגי
"להצתדק" ? על מה אתה סח. העלת שאלה מעניינת ובהחלט אפשר שאני טועה בסברא.אבל "להצטדק" מאן דכר שמיה.אני האדם האחרון שמחפש לעגל פינות לא נעימות בין בחיים ובין בתורה.התייחסתי לבחינת ההלכה שהיא הקובעת ולא שום השקפה או מחשבה.ולזה לא נכנסתי אם שמת לב.ובכוונה.
נ"ב אין לי שמץ של מושג למה אתה רומז.בעיות חברתיות? תסביכים נפשיים? מצעה של "אגודת ישראל" המשופר? אני ממש לא בעניינים.סלח לי.
נשלח ב-21/7/2004 13:22
תודה קלמר ש'הקפצת' את האשכול. נראה שרק אתה ווטו הבנתם את הכונה שלי. (אולי גם מיימוני ועומק04 והראשון העדיף להחליק והשני להצטדק.)
בכל אופן, הכונה היא שהתורה ניתנה לכלליות של בני ישראל ויכולים לקרוא הרבה מקרים שאדם ידע שלפי רמתו עדיף לו שלא לקיים את המצוה כפי שעם ישראל עדיין מבין אותה אלא כפי שהוא מבין אותה (כתבתי לפני דקה הודעה באשכול שילוח הקן על הצלת כלב פצוע בשבת). אלא מה? נשאר הערך של 'שייך לעם התורה'.
ערך זה הוא חברתי נטו ועיקרו בנוכחות החברה. גם אם סביר לנו לחשוב שכ"ק מרן אדמו"ר גדול הדור רשכבה"ג אינו מקיים את כל המצוות כאשר הוא בצנעא בינו לבין קונו, אבל הוא נזהר שלא ייודע הדבר (גם לא לזבוב ) והוא נוהג כך כי הוא סובר שזה רצון האל ממנו, לא נחשיב אותו פחות משום כך. (ישנם דברים שגם בחדרי חדריו יעשה האדם מפני ההשתייכות החברתית שלו, אבל לא בכל מחיר.)
לכן שאלתי במקומה עומדת כאשר מצד אחד יש את ההשתייכות החברתית של 'פרהסיא' אבל בה יעברו רק על 'דרבנן' מול ההשתייכות החברתית של 'צנעא' בה יעברו על 'דאורייתא', מה התשלובת שראוי יותר לשמור עליה?
נשלח ב-21/7/2004 12:48
בהיתר אכילת דבר איסור מטעם פיקוח נפש,אין כאן חילול השם,אלא אדרבה קידוש השם לעיני כל העמים,וראוי להתיר דבר זה בפרהסיא.ולהודיעם ההלכה בזה.דהקל הקל תחילה מאכילין אותו.וראוי לעשות זאת ע"י גדולי הדור.והנשאל הרי זה שופך דמים.שתורתינו תורת חיים היא,ולעומת מה שמונין אותנו המינין והאפיקורסיןוהגויים בכל המצוות החוקיות האלוהיות הרי כאן הוא עניין שמובן בגדר שכלי שבזה הם מודים.וצ"ע אי שייך כלל גדר חילול השם במה שמצווה ומחוייב האדם לעשותו כי הכא.וכמדומה שלא נאמר אלא בדבר הרשות הנעשה מול הנכרים או בדבר הרשות הנעשה ע"י ת"ח מול ישראל הגורם זילות במצוות.ואף אי יימצא כן גם בדבר חיוב ומצווה מ"מ היכא דלא חששו חז"ל לא חיישינן אנן.ומה נצדק מהם.
נשלח ב-21/7/2004 07:55
החזו"א מוכיח שאיסור חילול ד' חמור מדאורייתא רגיל, ויש ליקח נתון זה בחשבון.
החלוקה של דרבנן ודאורייתא אינה חד משמעית לגבי הקדמת זה לזה, כבר נידון כאן פעם לגבי הבא על הנוכרית לעומת הנידה מישראל, שיש צד להעדיף נדה, לינקי?
נשלח ב-21/7/2004 05:24
הקשר לא ברור.
השאלה היתה מהו הקל במקרה זה.
נשלח ב-21/7/2004 05:05
לגבי היתר האכלת דבר איסור .בגמרא יומא.
נשלח ב-21/7/2004 04:59
עומק
אולי מחמת עייפות, לא הבנתיך.
תוכל בבקשה להרחיב.
) והוא נוהג כך כי הוא סובר שזה רצון האל ממנו, לא נחשיב אותו פחות משום כך. (ישנם דברים שגם בחדרי חדריו יעשה האדם מפני ההשתייכות החברתית שלו, אבל לא בכל מחיר.)
