הערת אגב לגבי הירושלמי שהבאת:
בבבלי יומא סט ע"ב, נמצאת המקבילה לדברים, אולם שם מובא גם הסבר להחזרת הנוסח לקדמותו:
אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו - שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות?
היינו יכולים לחשוב כי החזרת הנוסח של "הגדול הגבור והנורא" ייעשה בשל הניסים הגלויים והנפלאות המצויות של חזרת העם לארצו ובניית בית המקדש - ולא כך הוא!
חידוש הנוסח אינו נובע מן החיים המתחדשים בארץ, אלא מתוך שינוי מהותי בתפיסת העולם והמציאות (של אנשי הכנה"ג לעומת ירמיהו ודניאל): "גיבור" הוא זה שמצליח לכבוש את יצרו [ניתן אולי להבין כי יש פה דוקא תפיסה "גלותית" של גבורה]; "נורא" הוא מי שמאפשר קיום לעם ישראל, בין האומות [שוב - זו יכולה להתפס דוקא כהגדרה "גלותית"].
נשלח ב-25/1/2005 11:38
אלי_כין
אני מסכים עם דבריך. ברצוני להוסיף כי יש צורך חשוב להתפלל בנוסחאות ארצישראליות כי הם מדגישות ומתארות את הקשר שלנו עם ה' בצורה רחבה יותר, בצורה הלאומית- גאולתית.
כגון: צור ישראל וגואלו במקום גאל ישראל, וכן בברכת גבורות ה' "משפיל גאים דן עריצים ... כהרף עין ישועה לנו תצמיח.
במובן מסוים אפשר לומר שזה חוסר אמת לראות את הנהגת ה' רק בצורה מצומצמת כמו שהיה בגולה.
ואגב, זה אפשר לראות דבר מבהיל שכתוב בברכות ירושלמי:
ר' סימון בשם ר"י בן לוי למה נקרו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר ר' פינחס משה התקין מטבעה של תפילה האל הגדול הגבור והנורא. ירמיה אמר (ירמיהו לב) האל הגדול הגבור ולא אמר הנורא. למה אמר הגבור לזה נאה לקרות גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. ולמה לא אמר נורא אלא שאין נורא אלא בית המקדש שנא' נורא אלהים ממקדשך. דניאל אמר (דנייאל ט) האל הגדול והנורא ולא אמר הגבור בניו מסורין בקולרין היכן היא גבורתו. ולמה אמר הנורא לזה נאה לקרות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה החזירו הגדולה ליושנה האל הגדול הגבור והנורא. ובשר ודם יש בו כח ליתן קצבה לדברים הללו. אמר ר' יצחק בן אלעזר יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו.
(זה מובא גם בבבלי יומא)
ולמבין דברים אלו ק"ו בן בנו של ק"ו כי הנביאים צמצמו את תארי ה' כי כך תפסו את מצבם, למרות שבאמת גם בגלות ה' גדול גבור ונורא.
תוקן על ידי - יאיר100 - 25/01/2005 11:44:38
נשלח ב-24/1/2005 16:41
שחרית
נוסח ברכת השכיבנו מובא בירושלמי ברכות פרק ד הלכה ה.
איננו משוכנעים שבארץ ישראל לא ברכו ברכות השחר (חלק מהברכות מובאות בירושלמי) ובכלל לא כל דבר שלא הובא בארץ ישראל צריך לבטלו כליל.
הדבר שכתוב במבוא היה על תקופתנו. שבתקופתנו מתגבש נוסח בארץ חיינו המבוסס על נוסחאות ארץ ישראל בעבר עם השפעות מנוסחאות שונות בעבר ובהווה (כמו כל נוסח)
יאיר
נשלח ב-24/1/2005 13:50
יאיר
הבסיס לשאלת היכולת לשנות נוסח תפחלה בנוי לדעתי על הדיון בגאונים ןבראשונים לגבי אמירת עניינו בערבית ובשחרית של תענית ציבור דעת הגאונים לומר זאת ודעת חלק מהראשונים כדברי רש"י שאין לומר זאת מחשש שמא ישבור את הצום ונמצא משקר בתפילתו והרי: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". ולכן יש לומר עניינו רק בתפילת מנחה וכך פסק השו"ע עיין בט"ז בדיני תפילת עניינו שטוען שראוי לומר את התפילה גם בשחרית אך ללא המשפט ביום צום תעניתו ובכך נפתרת הבעיה של הראשונים ושל השו"ע והיא השקר בתפילה.
יסוד זה הינו בסיס חשוב האוסר לומר דבר שקר בתפילה [למרות שברור שגם אם אדם שובר את הצום עדיין רוב הציבור צם וזהו בכלל יום צום תעניתנו אך למרות זאת פוסק השו"ע ואחרים נגד אמירת שקר בתפילה]
על כן לא רק שיש צורך לשנות קטעים מסוימים בגלל סיבות היסטוריות והפיכת קטע תפילה לשקר כיוון שהוא התקיים כבר אלא דבר זה הוא חובה!
בשו"ת הלכות קטנות בין דורו של ר' יוסף קארו בערך שחיי בצפת! מופיע שמנהגם לומר "ותוליכנו קוממיות בארצנו ולא לארצנו. הדבר הראה לי פשוט ומחוייב גם בדורנו אנו.
ולכן יש חשיבות לשנות קטעים שמהווים בעיה מבחינת שקר בתפילה ויש לכך כמה דוגמאות והבסיס של המצאות בארץ ישראל מחייב אותם ויש לכך יסוד בפוסקים כפי שראינו.
לגבי הנסיון לאחד נוסחים באופן כללי אינני בטוח שיש לכך ערך כל כך גדול שכוטלם יתפללו אותו נוסח בדיוק הבעיה כיום הינה ששוני הנוסח יוצר אלפי בתי כנסיות עם נוסחים שונים ותתי נוסחים דבר שמפלג קהילות ללא צורך בכל גווני היהדות.
הפתרון לכך לדעתי איננו נוסח אחיד אלא קבלת המנהג שמיוחס לרמב"ן בבית הכנסת שלו בירושלים שקבע שנוסח התפילה יהיה נוסח החזן וכל חזן שניגש קובע את נוסח התפילה ועל ידי כך כל אדם בלחש מתפלל את נוסח תפילתו השגור בלשונו ובקול מתפלל כל הציבור כפי מנהג החזן וישנה אחידות בקצב ובצורת התפילה של הכלל ויחודיות של כל מתפלל לעצמו.
שילוב זה הינו הפתרון הראוי בעיניי.
נשלח ב-24/1/2005 09:33
אכן, הוא עשה עבודה טובה וחשובה עם הרבה מאמץ, כל הכבוד
נשלח ב-23/1/2005 22:18
יאיר,
יישר כוח על העבודה המקסימה והחלוצית!
כאן הבת שואלת מה ברבות מפסקאות התפילה שהבאת ארץ ישראלי. רבות מהן נמצאו רק בתלמוד הבבלי. אמנם, יש חומר ארץ ישראלי בתלמוד הבבלי, אבל במקרה של ברכות הפעולות בברכות השחר למשל, יש לנו סבירות גדולה שאלה לא התקיימו בארץ ישראל, גם נוסחים א"י מן הגניזה לא מכילים אותן בדרך כלל. מדוע אם כן הן נכללו בסידור?
כמו כן, חתימת ברכת השכיבנו בסידורכם היא כבנוסח ע"ש המקובל כיום ולא כבנוסחים הארץ ישראליים שלה מן הגניזה: "הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל , מנחם ציון ובונה ירושלים".
כמו כן, לא לגמרי ברור לי הרציונל שלכם - אם זה נוסח א"י שהתגבש "על ידי ת"ח ותלמידיהם בארץ קדשנו" (לשון המבוא), מה עושות שם תפילות שנכנסו לסידור מאוחר בהרבה, לדוגמה 'על הנסים' ליום העצמאות...
תודה על ההערות. אני רוצה להוסיף שאנו שמים משקל גדול יותר לנוסחאות וההלכות החז"ליות (במידה ויש) מאשר לנוסחאות הגניזה.
(הטענה האחרונה, לדעתי, בוודאי נכונה במקרים רבים)
לבבא תור
עניתי לך בעבר כי המנהג לקרוא פרשת ציצית בתפילת ערבית מתאים לפסיקה הירושלמית(המופיעה גם ברא"ש):
שבגד של יום חייב בציצית גם כשלובשים אותו בלילה, לכן אנו שנוהגים להתפלל עם ציצית גם בתפילת הערב אמורים לומר פרשת ציצית. (זאת מלבד שבכלל ישנם דברים שראוי להמשיך על פי מנהגי ימינו)
כמובן, בקריאת שמע על המיטה לא אמורים לומר פרשת ציצית.
נשלח ב-23/1/2005 10:08
עוד שאלה - מה בדבר הטענה שרבים מן הנוסחים והמנהגים המוכרים לנו כבבליים, מקורם על פי המחקר במנהג הארץ ישראלי?
כך למשל מחזור הקריאה החד שנתי בתורה, שיש הטוענים ש"יובא" בבלה מארץ ישראל, אשר בה התקיים לצד מנהג הקריאה התלת שנתי.
נשלח ב-23/1/2005 09:51
יאיר, שאלה:
האם לא ראוי לדעתך לנהוג כמנהג ארץ ישראל הנזכר בירושלמי ושגם הבבלי מתייחס אליו בחיוב ?
אם התשובה היא כן, למה פרשת ויאמר בק"ש של ערבית מופיעה במלואה ולא כמנהג ארץ ישראל ?
(אני מנסה להפעיל קצת לחץ פסיכולוגי )
נשלח ב-22/1/2005 22:40
עוד עניין קטן בענייני דיומא (מוצאי שבת שירה)-
הזכרת את ברכת גאולה מן הגניזה, היום שמעתי על נוסח שבו נאמר: "משה, מרים ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה...". אמנם לא ראיתי במו עיניי, אבל נשמע מעניין מאד, בעיקר על רקע העובדה שזה הנוסח הנהוג כיום בקהילות רפורמיות רבות ואיני יודעת עם הם ידעו על התקדים מן הגניזה.
נשלח ב-22/1/2005 22:37
נוסח ארץ ישראל הקדמון התאפיין בריבוי אנפין ובריבוי נוסחים. אכן חתימת ברכת גאולה בשמע היא מאפיין די ברור של תפילות א"י, אבל במקומות אחרים יש מגוון אפשרויות,* כולל ברכות מפויטות שנועדו להיאמר במקום הנוסח הרגיל.
דוגמה לריבוי האנפין - חתימת ברכת עבודה בעמידה שונה מנוסח לנוסח. מצינו: "שאותך לבדך ביראה נעבוד", "שאותך ביראה נעבוד", "שאותך לבדך נעבוד" ואם אתה מקבל שברכה אחת מעין שבע גם היא ממקור א"י הרי ששם נאמר: "לפניו נבוא ביראה ופחד".
האם אתם משתמשים בפרויקט של ד"ר אורי ארליך מאוניברסיטת באר שבע שממפה את העלים הליטורגיים מן הגניזה הקהירית. ממצאיו עשויים להועיל לכם מאד!
* אולי זו הסיבה שנוסח ארץ ישראל הקדמון חביב כל כך על הרפורמה ...
נשלח ב-22/1/2005 22:24
לשחרית
אם המילה סידור מצלצלת 'מילה מילה עד הפסיק האחרון'
אז נכון הדבר שאין סדור ארץ ישראל אלא סדורי א"י.
אך אם מבינים שבסידור יש דברים קבועים יותר כגון: חתימות של ברכות, צורת אמירת ההלל, מילים רבות שבכל אופן היו משותפות לנוסחאות בעלי מוצא ארץ ישראל ומצד שני יש דברים שלא נקבעו אז אפשר לומר בהחלט שהיה נוסח ארץ ישראל,
ובהחלט אפשר לבנות נוסח ארץ ישראלי ולהוסיף לו מנהגים שונים המקובלים בימינו.
דוגמא קטנה ומעניינת זה החתימה צור ישראל וגואלו.
יאיר
נשלח ב-20/1/2005 14:44
שחרית כתבה:
ואולי כדי ליצור בידול בין גאולת השמע ובין גאולת העמידה.
אם כי מעניין לציין שבנוסחים מן הגניזה יש לא מעט תחינות על בניית בית המקדש "בימינו", מה שאין כן בנוסח הבבלי (באותם מקומות).
מקובלני שאין "סידור" א"י אלא יש "סידורי" א"י. האם אפשר לקבל מידע לגבי מי הוציא את הספר, על אילו נוסחאות הסתמך וכיוב'?
תודה
נשלח ב-20/1/2005 14:42
יאיר פתח אשכול חדש בעל שם ותוכן זהים לאשכול זה [המנוגד לחוקת הפורום האוסרת יותר מאשכול 1 לשבוע]והוא המשך לאשכולו זה, ולכן אני מצרפו לכאן.
בעבר עשינו אשכול בנושא סדור ארץ ישראל.
כעת אני אשמח לדון על הנוסחאות עצמם, זה נושא מעניין בפני עצמו. (מי שרוצה לקנות את הסדור יפנה אלי)
כיום רוב ישראל נוהג לחתום בברכה שלאחר קריאת שמע במילים: גאל ישראל. (נוסח התלמוד הבבלי)
מלבד 1) האשכנזים שבערבית של יום טוב כשאומרים פיוט חותמים צור ישראל וגואלו (או מלך צור ישראל וגואלו)
שריד שנשאר מנוסח ארץ ישראל המופיע בירושלמי, ובנוסחאות הגניזה.
2)נוסח תימני קדום (הנהוג היום) החותם גואל ישראל, נוסח זה נשתמר אצל כל יהודי תימן בהגדה של פסח(בתפילה בכל הנוסחאות בעבר ובהווה חותמים גואל ישראל).
3)המתפללים בנוסח ארץ ישראל כיום חותמים צור ישראל וגואלו.
לענ"ד סיבת ההבדל שבבבל ראו צורך להזכיר רק את הגאולה בעבר(גאולת מצרים) ובארץ ישראל שהיו קרובים בציפיתם לגאולה ראו בה' גואל תמידי.
וכך שעוברים על נוסחאות ארצישראליות שונות אפשר להבין את ערכם וחשיבותם לימינו.(כי אנו חיים במובנים מסויימים בקרבה לעולם הרוחני של יושבי הארץ)
)
