| נשלח ב-5/5/2004 10:01 |
 |
| |
חוק שימור החומרה
.
"מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת:"
(פסחים פ"ד מ"א)
לעתים, לא צריך להיות מומחה גדול בתורת המשחקים כדי להבין תהליך פשוט.
מודל פשטני:
נניח כי בעולם יש שני מקומות בלבד, הגליל ויהודה. בכל אחד ממקומות אלו חיות מאה משפחות בלבד. קיים קשר בין שני המקומות.
בגליל, נוהגים להחמיר, ביהודה – לא.
בכל שנה מתחתנים אנשים, ואחרים נלב"ע.
מאחר ומתקיימים קשרים שונים, גם קשרי נישואין מתקיימים בין יהודה לבין הגליל. קיימת תנועת הגירה בין הגליל לבין יהודה.
בכל שנה, אחוז מסויים מהזוגות הנישאים, עובר לגור במקומה של הכלה. האברך הצעיר שנישא, עובר להמשיך את לימודיו כשהוא סמוך על שולחן חותנו. חלקם, נותרים במקום אליו עברו.
כלומר, בכל שנה, נוספים אנשים שנוהגים בחומרה, שכן כל אנשי יהודה שהיגרו לגליל מקבלים עליהם את חומרי הגליל, ואילו אנשי הגליל שהיגרו ליהודה, ממשיכים לנהוג בחומרתם.
עם השנים, האנשים ביהודה שאינם נוהגים בחומרה יהפכו למיעוט. חלקם, יקבלו עליהם את חומרת רוב האוכלוסיה(כבר הפכה לחומרת המקום אם רוב האוכלוסיה נוהגת כך ? ), וחלקם, יותירו בידיהם את אי ההחמרה עד שתעלם באותו האופן בו התמוססה.
סוף התהליך – כל העם, גם ביהודה וגם בגליל – ינהג באותה החומרה.
כעת, הוסיפו מקומות מגורים נוספים וחומרות נוספות, והמשיכו את הסדרה לאינסוף.
ומכאן, חוק שימור החומרה:
אם המחמיר שומר תמיד על חומרי מקומו, והמהגר למקומו מקבל עליו חומרי המקום, אזי, בהנתן כי הגירה קיימת באופן קבוע, ברבות הימים תהפוך חומרה מקומית למנהג ישראל.
המעוניין בהוכחה המתמטית, מוזמן לקרוא את מאמרו של פרופ' ישראל אומן:
R.J.Aumann: Agreeing To Disagree, 1976
(ניתן למצוא באינטרנט מאמרים רבים העוסקים במאמרו של אומן)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 19:30 |
|
| |
פוטובר
דבר דומה לשלך קראתי פעם בספרו של ד"ר ברן, פסיכולוג שחיבר כמה ספרים פופולריים.
הוא טען שמילים שמציינות נושאים מסויימים מקבלות בשלב כלשהו טעם וריח, ולכן אנו מסתייגים מלהשתמש בהן.
לכן גם מחליפים את הכינוי של בית הכבוד, כמו בדוגמא שלך, מפני שברגע שמתרגלים לשם הזה, זו כבר מילה לא מכובדת.
אמנם זה תהליך בלתי פוסק.
זו מן הסתם לא דוגמא יפה, אך ראה כיצד משתנים השמות שמכנים לצרכי הגוף, ואלו תמיד צלילים שאינם מילים. מטרתם לבטא ריחוק ודחיה, ואלו צירופים לשוניים ללא תוכן מסויים.
אמנם, בציבור שלנו יש מקפידים להשתמש במונחים שמופיעים בגמרא (קטנים וגדולים), ולדעתי זה עוצר את התהליך של החלפת הכינויים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 17:46 |
|
| |
הנה דוגמה לכך בשפה האנגלית גילגולה של המילה toilet
שהפכה להיות מזוהה עים הפעולה ,והפכה לbath room
או באמריקה לrest room (אגב זה המקום האחרון שאני הולך בו
לנוח)ז"א תרבות אשר תפקידה לשים מחיצה לאינטימי,ע"י עלה
תאנה,שפה,וכן פאה נוכרית שאט אט הפכה להיות מזוהה עים
הסיבה, הרי זה טבעי שיוחמר דינה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 17:05 |
|
| |
יש כמה סיבות להחמרה.
אחת מהם לטעמי היא השגרה והשיעמום.
ההחמרה היא סוג של ריענון וסוג של מתיחת פנים למעשים שכבר איבדנו עניין בהם.
אם פתאום מתחילים לדבר על פיאות, וסוגים, והודו, זה נותן עניין מחדש לעצם כיסוי הראש.
זה יוצר אישו מעניין שהוא סתמי , רגיל , ומשעמם.
וזה גם מחזק ומאמת את ההרגלים והמצוות והחומרות וכ"ו
החמרה כחומר משמר.
מה שמניני קרליבך עושים לתפילה,
עושים ההחמרות לחרדים .
|
|
|
|
| נשלח ב-23/6/2004 13:47 |
|
| |
) יוצאת חומרה חדשה ואומרים שמן הראוי להחמיר.
2) בן תורה רצוי שיחמיר בחומרה החדשה.
3) לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם, והחומרה מתפשטת לציבור הרחב.
4) נוצרת מערכת שמאפשרת את החומרה, כגון אוטובוס מהדרין וועד כשרות מהודרת.
5) מעתה, כל מי שאינו שומר את החומרא נכנס לגדר איכא דרכא אחרינא ומוגדר כרשע.
תוקן על ידי - אריק123 - 23/06/2004 13:50:40
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 11:27 |
|
| |
האם אין כאן השפעה של דמויות גדולות כמו הח"ח והחזו"א?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 11:11 |
|
| |
הניתוח הזה מנסה להעמיד את כל התורה כולה על רגל אחת, ועל כן סופו של ישקף את המציאות על מורכבותה.
החלוקה על בסיס מוצא כשלעצמה היא שמנטרלת חומרות מלהתפשט בקרב כלל ישראל.
מצב אנושי בסיסי זה, שמוכר לנו כבר מאמירות לא מחמיאות של בני א"י כלפי בני בבל ולהיפך כבר בתלמוד, קיים בימינו ביתר שאת.
האם ישיבע בוחור ליטאי יאמץ חומרה ספרדית או חסידית? ודאי שלא. הוא אף לרוב ידע ללגלג עליה בלשון למדנית ולהסביר מדוע היא חומרת שטות שמתאימה לפרענקים.
האם חכם ס"ט למשעי יאמץ חומרה מזרח אירופאית? ודאי שלא. אף הוא ידע לעיתים ללגלג עליה תוך הסתמכות על ספרות ההלכה הענפה.
ואלו רק דוגמאות ספורות.
מה שאולי טשטש את עובדת היסוד הזו, הוא תהליך הישיביזציה והליטאיזציה של הציבור התורני במדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות. נוצר מצב שבו מושג היהדות הצרופה זוהה עם הישיבה הליטאית, כך שגם מי שלא צמח בעיירה ליטאית שאף להידמות לטיפוס הליטאי.
בד בבד, עוצבה הישיבה הליטאית הישראלית ברוח הבני ברקית המחמירה (ועל כך הרחיב פרידמן במחקריו).
כך, שבחור ישיבה ספרדי או חסידי למשל, אימץ לעצמו את החומרות הליטאיות-ישיבתיות מתוך ראיית הטיפוס הליטאי כאב טיפוס של יהודי צרוף (אגב, פרידמן טוען שאתוס ליטאי זה הוא שנתן את הטון אף בישיבות הציוניות, ויש מן האמת בדבריו).
ואולם יש לזכור, שבאותו תהליך השילו מעצמם אותם נספחי עולם הישיבות חומרות שהביאו מהבית. לא היה קשה למצוא בחור ספרדי בישיבת חברון שמתחיל את תפילת מנחה מ'אשרי', למשל, דבר שישיש עממי בבי"כ ספרדי לא יהין לעשות. לא קשה להבחין גם בבחורי ישיבות מרקע חסידי עם קפוטת שבת וללא זקן, למשל.
עם התחזקות שס ומעמדם של גדולי תורה ספרדיים אותנטיים כמו הר"ע יוסף, הר"מ מאזוז ועוד, חלה רגרסיה בתהליך הזה, בכל הנוגע לבחורי ישיבות ספרדיות. מי ששמע שיעור של הר"ע יוסף על פסח למשל, ובו נימת לגלוג ממש כנגד החומרות האשכנזיות, מבין את החידוש שבדבר.
דומני שגם הקמת ישיבות חסידיות ברמה גבוהה והתבססות חצרות מרכזיות על שלל מוסדותיהן הביאה לתהליך כזה בציבור החסידי.
הקמת ישיבות ציוניות שמונהגות על ידי רבנים בוגרי ישיבות כאלו, הביאה אף היא למפנה ולנטישת אידאולוגית הערצת האב-טיפוס הליטאי, אף בישיבות שנחשבות למדניות. צא ולמד מה מעמדם של רבנים כהרב אריאל או הרב שרלו, שאינם חביבי המגזר החרדי, בקרב הציבור הישיבתי הסרוג, לעומת רבנים שמרניים יותר.
בסופו של דבר, הפולטיקה מרסנת את חוק ההחמרה. ולענ"ד, טוב שכך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 10:36 |
|
| |
לא בהכרח אחרי ג' אלפים שנה , אבל אם הם בונים גדרות בקצב יותר גדול מאשר גדרות נהרסים הרי שיש איזושהי זמן שבו תתמלא הארץ גדרות . יתכן שזה יקח עשרת אלפים שנה אבל בסופו של דבר זה יקרה . ודבר זה פשוט הוא ואינו צריך לפנים .
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2004 10:31 |
|
| |
מואדיב
שבוע טוב
ואני לתומי חשבתי שאני מתווכח עם פרופסור.
עם יהודי פשוט כמוני הלא התירוץ פשוט.
אר קודם אחזור על שאלתך.
שאלתך היתה אם כל חומרא - מיום מתן תורה - סופה שתתפשט, אזי בסוף כל הדורת יתמלא כל העולם כולו חומרות.
ועל זה התירוץ כמיטב המסורת היהודית בשאלה אחרת
אם כל האנשים -מיום שהיתה יהודה לגוי- בונים גדרות , אזי אחרי שלשת אלפים שנה תתמלא כל הארץ כולה גדרות?
" כל זמן שירבו הפורצים ירבו הגודרים" החת"ס בתשובה
HAPPPY 33RD
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2004 09:18 |
|
| |
.
באצ'י:
ראשית, עלי להתנצל על כי כשלתי בהסבר דעתי, דעתי – ולא דעתו של פרופ' אומן, שרק על ההוכחה המתמטית שלו (לחובבי תורת המשחקים והוכחותיה), אני נשען.
למעשה, שאלתי ובקשתי, אחת:
האם נכון לצייר מציאות כי בהנתן הכללים שניתן רק להחמיר, ולעולם לא להקל, כל חומרה אשר מקובלת במקום כלשהו, צפויה בעתיד להתפשט ולהפוך למנהג ישראל מחייב?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2004 01:23 |
|
| |
השכן
התככונתי בציניות שהמנהגים האלו שמנית לא בוטלו בכלל במקומותי
ולגופו של חומרא
חומרא גדולה שבוטלה הלא היא טבילת עזרא לתורה ולתפילה
שבטלוה לטבילותא
אף שהרמב"ם כותב שאף פעם לא ביטל טבילה זו
וגם הבערה ובישול לצורך יו"ט מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 11:38 |
|
| |
באצ'י - לא הבנתי תגובתך.
אריק - שמעתי ממשגיח על שחיטה בחו"ל שכדי להוסיף משרות למקורבים (המתרבים והולכים), שוקלים באותו ועד כשרות למנות משגיח מיוחד לענין אותו ואת בנו. המשגיח יהיה מצויד בחותמת "ללא חשש אותו ואת בנו - בהשגחה משעת ההמלטה"...
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2004 09:00 |
|
| |
יוריקס,
אולי החומרות הם התשובה החרדית למותרות בציבור הרחב (לא רק החילוני). החרדי מחפש לו בקעה להתגדר בה, אינו יוצא למסעדת יוקרה ואינו גולש בהרי האלפים, מה נותר לו? להוסיף חומרה חדשה.
תאר לעצמך את התענוג העילאי לשבת שבועיים אחר פסח בבית הכנסת ולסנן בדרך אגב 'אני עוד לא אוכל חלות השבת, יש איזשהו ספק שמא הקמח היה במכירת חמץ', ושלא לדבר על כך שיש גם אנשים משועממים שדואגים להסב את תשומת לבנו לכל מיני איסורים כגון חלב בכור.
תוקן על ידי - אריק123 - 06/05/2004 9:02:12
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2004 23:22 |
|
| |
החומרות בימינו נחקרו היטב במאמרו של פרופ' פרידמן 'מודל השוק', בתוך: בחבלי מסורת ותמורה, תש"ן.
וכן במאמרו של ב' בראון 'חמישה טיפוסים של החמרה מן העת החדשה', דיני ישראל כ-כא, תשס"א.
|
|
|
|
|
