| נשלח ב-5/5/2004 13:35 |
 |
| |
דעת הרמב"ם="דעת אמת"?
בפורום אחר היה לי ויכוח עם מנהלת הפורום ששלחה
אותי לכאן,כדי שתתנו לי תשובה.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=802766
באותו פורום התווכח ידידינו היקר מוטי נ"י עם מרת גינגית
אשר כינתה את דבריו(של הרמב"ם ליתר דיוק)כ"דיעה שמתאימה לדעת אמת ולא לאדם חרדי ומאמין"
שאלתי אותה איך היא משווה את דעת הרמב"ם ל"דעת אמת"?
והיא השיבה לי ש"הרבה דרכים לפרש ולהבין את דברי הרמב"ם".
שאלתי אותה א"כ מהוא הפירוש הנכון(לדעתה)לדברי הרמב"ם?
והיא ענתה לי ש:
"כשארצה להכנס לדיון על משמעות דברי הרמב"ם, אעשה זאת עם אנשים בעלי כיוון תורני מקובל על רבותינו (כפי הדרישה הכתובה בנוהלי הכתיבה מאלה שכותבים בפורום הזה)...לכן אני ממליצה לך לעיין שוב בנוהלי הכתיבה פה, ואם אתה באמת חושב שאתה מתאים לרוח הדברים פה בפורום, אזי תשאר ובמילא השאלה ששאלת לא ממש תהיה רלוונטית ולא תפנה אותה אלי, אלא לעמיתך מפורום עצור כאן חושבים"
לכן באתי אליכם בבקשה שתסבירו לי האם מוטי טעה והטעה
והאם דעתו(שהרמב"ם ועוד סוברים ש...)מתאימה אכן ל"דעת אמת"?
***
תוקן ביטוי ציני
תוקן על ידי - מיימוני - 05/05/2004 17:49:39
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 14:35 |
|
| |
קצת על גישתו של בלומנטל לרמב"ם: (ציטוט מעבודה שנכתבה על
ר' אברהם בן הרמב"ם). מבלי להכנס לשאלה האם בלומנטל צודק, הרי גישתו היא
הפוכה מהמקובל במדע על הרמב"ם.
<בלומנטל לא התייחס בפרוש לר' אברהם אך התייחס בצורה כללית
למשפחת הרמב"ם. כפי שציין פנטון הרי הרמב"ם נראה כרציונליסט היוצא דופן
במשפחתו, ר' מיימון וצאצאיו המיסטיקנים . בלומנטל משייך את משנת הרמב"ם
לגישה שהוא מכנה 'מיסטיקה אינטלקטואלית'. לדבריו הרמב"ם רואה את
הפילוסופיה כבסיס למיסטיקה, כאשר הדרגות העליונות הם לא ההתבוננות
הפילוסופית אלא האהבה והעבודה שבאות בעקבותיה . הוא מציין שהיו מסורות
במזרח בזמן צאצאי הרמב"ם שקראו את המורה כחיבור צופי . בלומנטל התייחס
במאמרו במיוחד לתפילה ולתפילה המתבוננת בפרט . גישה זו פותרת את הסתירה
שהוצגה לעיל. יש לה יתרון על פני האפשרות הקודמת בכך שר' אברהם שמטרתו
לגלות את הסודות מתפרש כפשוטו ואלו הרמב"ם שמבטיח לקורא שספרו הוא אזוטרי
ומסתיר במכוון את הסודות מתפרש על פי כתבי בנו. לדעתו של בלומנטל הבנה זו
במשנת הרמב"ם עברה במסורת במשפחת הרמב"ם.
פרשנותו של בלומנטל לרמב"ם חוצה את הדיכוטומיה בין פילוסופיה
ומיסטיקה. חלק מהסתירות בין ר' אברהם לאביו הינן סתירות בדברי הרמב"ם עצמו
ויישובם של סתירות אלו בדברי הרמב"ם מיישבות את הסתירות שבין ר' אברהם
לבנו. לדוגמא, בלומנטל סיכם מעלות עובדי ה' אצל הרמב"ם ע"פ משל המלך של
הרמב"ם , כאשר הרמה השישית היא הרמה של היודעים פיזיקה ומטאפיזיקה והם
נמצאים אצל המלך בפנים, והרמה השביעית הם העומדים כל הזמן לפני המלך והם
הנביאים לרמותיהם. ניתן לדמות את הפרוש של ר' אברהם לעובד ה' בדרגה השישית
או השביעית של אביו .>
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/01/2009 14:31:58
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 13:25 |
|
| |
האם יש קישור לכנס שהיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 11:26 |
|
| |
Shlomo_L:
האם מישהו יכול לומר בכמה מילים מה טענתו מעוררת הסערה של דוד בלומנטל בדבר הרמב"ם כמיסטיקן?
------------------------------
אל תאמר לכשאפנה אשתנה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 11:23 |
|
| |
omek04:
האזנתי לכל ההרצאות.כולם (טוב כמעט..) אהובים כולם נחמדים.
למי שזמנו קצר ואין עיתותיו בידו.אני ממליץ להאזין דווקא להרצאותיהם של.:
א-פרופ' לסקר-שנותן מידע מבוסס ללא ספקולציות מיותרות.ושם מציין את עניין "ה אלוקינו ה אחד" שהנוצרים חשבוהו למקור לשילוש בתורה.וכן לגבי ייחוס ישו ל"משיח בן נתן"
(דרך אגב יש לשים לב ששני עניינים הללו הובאו בזוהר.מעניין..)
ב--פרופ' גד פרוינדטל-בעניין תיאוריית ארבעת הכדורים של הרמב"ם.שמה הוא מציין כהקשר עקיף את עניין המספר 4 עוד מהתפיסה הפתגוראית.עם אחי הטוהרה.ממש מרתק.
(נ"ב-לפני מספר שנים הוציא ת"ח מבני ברק ספר שעוסק בעניין המוסיקה.הוא יישמח לשמוע שהרבה מיסודותיו לקוחים מהערבים )
ג-פרופ'גדעון ליבזון-השפעות האיסמעיליה והשאפי על פסיקת הרמב"ם בדברים שאין להם גילוי ברור מהתלמוד והן נתונים לסברא שכלית עצמאית.באמת חידוש.ואם שאפי לא גנב מהרמב"ם או לא הוחדר לתוכו מהרמב"ם .זה בהחלט גילוי.(ליבזון טוען ששאפי נשען על מקורות קדומים)הקבלות מדהימות בין שאפי לרמב"ם.
ד-פרופ' שרה סטרומזה על אבן רושד והרמב"ם.-הרקע שהיא נותנת שם מתנועת המואחידון,הוא קריטי להבנת האנטי אנתרופומורפיה שנקט בה הרמב"ם בצורה רדיקאלית.וכן לגבי השפעת הרבולוציה התיאולוגית שניסו לנקוט המואחידון על הלך הרמב"ם.המרד באסטרונומיה הפתולימאיסטית לכיוון הקוסמולוגיה והפיזיקה האריסטוטלית עקב המואחידון .וכן לגבי התאסלמותו של הרמב"ם.
ה-אחרונה חביבה הפרופ' קתרינה ריגו-פירוש רבי משה מסלרנו על המורה נבוכים.-סקירה מבוססת ואחראית על הר"מ מסלרנו וגישתו בפירוש המורה.מפי המרצה שלדעתי הכי הרשימה בכל הכנס הזה,ברמת הידע העצום שלה.
המכנה המשותף להנ"ל לענ"ד הוא ההתרחקות מספקולציות מיותרות.ו*רוב* דבריהם הם עובדות.ככה שבזה יש ריווח ודאי.לגבי היתר רבה ההשערה על העובדה.
*****
מיימוני:
עומק
יישר כוח ותודה רבה על הסיכום של הרעיונות העיקריים.
האם מישהו יודע אם ומתי יוצא ספר?
מסתברא
אם שמעת את ההרצאות, האם אתה מסכים עם התרשמותו של עומק?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 11:21 |
|
| |
מסתברא:
מה עוד יכולים האקדמיים לחדש בתחום? הנושאים נראים נדושים.
*****
מציץ_ונפגע:
כבר אמר אותו ר"מ "וואס פארשטייט שוין א פרענק אין א רמב"ם?"
*****
ממדבש:
מסתברא
מה ידוע לך על זיקת הרמב"ם להלכה המוסלמית?
לאלו שלא הספיקו להשתתף:
http://www.gafni.co.il/media/shazar/170504/
*****
רב_צעיר:
ממדבש
מה זאת אומרת ? ידוע לו שאלו שטויות והבלים !()
 (זה מוקדש בשבילך מסתברא)
*****
מסתברא:
נו, הקשבתי. בינתיים הערות קלושות במח"כ הפרוספרים הנכבדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 11:11 |
|
| |
אקדמאי: כנס בינלאומי על הרמב"ם 7/5/2004 00:00
יהיו שם כל ה'מי ומי' בתחום.
תוכניה ופרטים [בלינק שהקדימני בו ממדבש למעלה]
*****
רב_צעיר:
מעניין להשוות זאת לתמונה שמצורפת לאשכול בנוגע להשטתחות על קברי צדיקים, http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=919205
ומציינין את הקברות, ובונין נפש (=מצבה) על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן-דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות. (רמב"ם, הלכות אבל, פרק ד הלכה ד)
מעניין ממה הרמב"ם היה מקבל יותר נחת רוח ?
*****
אקדמאי:
זה לא אותו הרמב"ם, על מה אתה מדבר?
יש רמב"ם של משנה תורה
יש רמב"ם של מורה נבוכים
יש רמב"ם של הקבר בטבריה
יש רמב"ם של האקדמיה
יש רמב"ם של בריסק,
של התימנים
של קאפח
של חב"ד...
אתם מוזמנים להוסיף.
*****
אקדמאי:
ואיך שכחתי:
יש את הרמב"ם של ליבוביץ.
תוקן על ידי עצכח ב- 09/01/2009 11:20:11
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2004 17:56 |
|
| |
רב צעיר
אין לי הפרשנות של אבן תיבון - אולי תביא את דבריו, לפיהם אתה קובע כי הרמב"ם קיבל השקפת אריסטו על ההשגחה?
(אם כבר ציטוטים, אז עוד ציטוט אחד קטן)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2004 15:51 |
|
| |
אשר
אצטט את דבריך בצבע ירוק:
ההיגיון אומר שהמצוות נועדו כדי להשפיע על משהו מסוים
ההגיון של מי ? הגאונים, הרמב"ם, והרבה יהודים שומרי תורה ומצוות בעלי השקפה רציונלית בהחלט לא סברו כך. יתר על כן, גם אם נניח שאכן המצוות אמורות להשפיע על משהו, מדוע שהן בהכרח ישפיעו על "עולמות עליונים", בהחלט ייתכן שתפקיד המצוות הוא דווקא להשפיע עלינו, כלומר שיש להן תפקיד מחנך.
הניסיון לומר שכל המערכת העניפה של תרי"ג מצות ופרטיהם ודקדוקיהם, בתורה שבכתב ושבע"פ (שהרמב"ם שם את האמונה באמיתותה כעיקר באמונה) מוכיח שיש בזה יותר מאשר אוסף סמלים פגאניים שהעם לא הצליח להשתחרר מהן, גם ספריו ההלכתיים של הרמב"ם עצמו מוכיחים את ההתיחסות הרצינית שלו להלכות שב"מורה" הוא מסביר שהם בס"ה שרידים פגאניים או סמלים חינוכיים למיניהם.
הרמב"ם היה מודע היטב לכך שהרבה אנשים לא יבינו את ההשקפה שלו בנוגע למצוות, ולכן הוא כותב לתלמידו:
ויודע אני כי נפשך תרתע מן העניין הזה בהחלט במחשבה ראשונה, ויקשה עליך זה, ותשאלני בלבך ותאמר לי, היאך באו ציווים ואזהרות ומעשים גדולים מדוקדקים מאוד ובזמנים קבועים, והם כולם אינם מטרה לעצמם אלא מחמת דבר אחר, וכאילו שזו תחבולה יעצה ה' עלינו כדי שישיג את מטרתו הראשונה, ומה מונע ממנו יתעלה לצוותנו במטרתו הראשונה ויתן בנו יכולת לקבל את הדבר, ולא היה צורך לכל אלה אשר אתה חושב שהם על דרך המטרה השניה.
ושמע תשובתך אשר תסיר מלבך את החולי הזה, ותגלה לך אמתת מה שהעירותיך עליו. (מורה נבוכים ח"ג, לב)
נכון שבתנ"ך אין כמעט הסברים לכך,
יותר מדוייק לומר שאין שום הסברים לכך. התורה רק מצווה אותנו לקיים את מצוות ה', והיא מעולם לא מציינת שום השפעה מאגית שיכולה לצמוח מקיומן. כבר ציינתי לעיל שדווקא חוקרי המקרא סבורים שהמקרא בא לשלול את הגישה המאגית שרווחה בקרב העמים הפאגאניים.
למשל, התורה אמצה את חוקי הטומאה וטהרה שרווחו בקרב כל העמים, אולם בניגוד להם היא לא ציינה שום השפעה רוחנית שיכולה כביכול לצמוח מדינים אלה. שאר העמים חשבו שהטומאה יכולה להזיק לאדם מבחינה פיזית או רוחנית, שהוא עלול להיות חולה ממנה או לסבול ממזל רע, אולם התורה רק אוסרת על אדם טמא לאכול קדשים ולהכנס למקדש, ומלבד זאת אין לטומאה שום השפעה ממשית על האדם.
יתר על כן, התורה אסרה במפורש פעולות מאגיות שונות שרווחו בקרב עמי קדם, כגון כישוף, ניחוש וכדומה, אף על פי שבעולם העתיק לא רק שלא שללו פעולות אלה, אלא אף ראו אותן בחיוב, היות וסברו שהן דרך "לתקשר" עם כוחות עליונים שונים.
אך בחז"ל יש ויש, (גם בלי הזוה"ק).
בחז"ל יש מגוון של דעות סביב כל נושא. גם בנידון דידן אתה יכול למצוא הרבה גישות ששוללות את התפיסה המאגית. למשל ראה את דעתו של רבן יוחנן בן זכאי:
שאל גוי אחד את ר' יוחנן בן זכאי:
אילן עובדיא דאתון עבדין נראים כמין כשפים. אתם מביאים פרה ושורפים אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת, מזין עליו שנים ושלשה טיפין ואתם אומרים לו טהרת?!
אמר לו: נכנס בך רוח חזזית מימיך?
אמר לו: לא ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית?
אמר לו: הן.
אמר לו: ומה אתם עושים?
אמר לו: מביאים עיקרים, ומעשנין תחתיו, ומרביצין עליה מים, והיא בורחת.
אמר לו: ישמעו אוזניך מה שאתה מוציא מפיך! כך הרוח הזה רוח טומאה, דכתיב: וגם את הנביאים ורוח הטומאה אעביר מן הארץ מזין עליו והוא בורח.
לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו: לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?
אמר להם: חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים,
אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי גזירה גזרתי,
אי אתה רשאי לעבור גזרותיי דכתיב: זאת חוקת התורה. (במדבר רבה יט)
וכן ראה את דברי המדרש:
וכי מה איכפת לו להקב"ה בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו או מה איכפת לו בין אוכל טהורות לאוכל נבלות אמר שלמה אם חכמת חכמת לך וגומר (משלי ט) הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל שנאמר כל אמרת ה' צרופה (מדרש תנחומא, פרשת שמיני ח)
כך שכפי שאתה רואה לא הייתי אומר ש"דעת חז"ל" היא שיש למצוות השפעה מאגית כלשהי. אינני אומר שלא תמצא מדרשים שכן תומכים בגישה זו, ברם ברור שחכמינו לא ראו בכך דעה מוסכמת. ואם ריב"ז לא סבר כדעת הזוהר, גם לי מותר ללכת בדרכו.
תוקן על ידי - רב_צעיר - 13/05/2004 15:53:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2004 13:42 |
|
| |
איקה
כתבתי לעיל עיין שם
האם עיינת שם ?
כל המהלך שלו מבוסס על הסתירה בין דברי הרמב"ם שם לדבריו בפרקים הקודמים. אגב, הוא כתב זאת באגרת אישית שאותה שלח לרמב"ם, ו"מסיבה מיסתורית" כלשהי הרמב"ם העדיף שלא לענות לו. אינני אומר שזהו הפרוש ההכרחי לדעת הרמב"ם, אבל הוא בהחלט אפשרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2004 00:55 |
|
| |
רב"צ
אתה לא יכול להתעלם מהתופעות הלא טבעיות שמופיעות בתנ"ך ובחז"ל
אתה יכול להפוך את כל הנביאים והחכמים למטוטמים?
הרמב"ם הלך בגישה מסוימת שהיתה מנוגדת לרוח התנ"ך וחז"ל בקטע הזה, ומכיון שהוא העריך את חז"ל הוא התפתל כדי להסביר ולהוכיח את מה שהוא טען, דבר אחד ברור שהמקורות הפילוסופיים שלו לא היו חז"ל.
אפשר לקבל את דבריו ואפשר לחלוק עליהן, אבל אי אפשר לנסות לומר שהוא מייצג את השקפתם של חז"ל.
הבעיה שנוצרה סביב זה הפכה את השאלה שממנה צמח האשכול לשאלה שאי אפשר לדלג עליה ואי אפשר לפתור אותה.
הרמב"ם בספרי ההלכה שלו מופיע כגדול פוסקי ההלכה בכל הזמנים, ומאידך דעותיו אינן מקובלות על רוב רובו של הציבור שכל כך מעריך אותו, וזה עוד מאז שהוא היה חי ועד היום.
הפיתרון הנוח ביותר מבחינתי הוא לומר שהרמב"ם טעה בקשר לזה ונטה אחרי הפילוסופיות ה"יוונית" שהיו נפוצות מאד בימיו.
זה שספריו ההלכתיים מקובלים מאוד בכל שדרות הציבור מוכיח על בגרות של הציבור שהתמודד עם השאלה והצליח להפריד בין הרמב"ם בהלכה לרמב"ם בהשקפה, דבר שיתכן שבימינו לא היה יכול לקרות כפי שרמזת.
--------
ההיגיון אומר שהמצוות נועדו כדי להשפיע על משהו מסוים, נכון שבתנ"ך אין כמעט הסברים לכך, אך בחז"ל יש ויש, (גם בלי הזוה"ק). הניסיון לומר שכל המערכת העניפה של תרי"ג מצות ופרטיהם ודקדוקיהם, בתורה שבכתב ושבע"פ (שהרמב"ם שם את האמונה באמיתותה כעיקר באמונה) מוכיח שיש בזה יותר מאשר אוסף סמלים פגאניים שהעם לא הצליח להשתחרר מהן, גם ספריו ההלכתיים של הרמב"ם עצמו מוכיחים את ההתיחסות הרצינית שלו להלכות שב"מורה" הוא מסביר שהם בס"ה שרידים פגאניים או סמלים חינוכיים למיניהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2004 21:22 |
|
| |
סליחה רב צעיר?
"יתר על כן, לפי הפרשנות של ר"ש אבן תיבון למורה נבוכים, יוצא שהרמב"ם קיבל לחלוטין את השקפת אריסטו לגבי ההשגחה האלוהית," עיין שם (מאמר יקוו המים).????????
העזב ה' את הארץ? האם אין הבדלה אצל הרמב"ם בין ה'השגחה הכללית' לבין ה'השגחה הפרטית'? - האם 'דינו' של האדם הוא כדין שאר בעלי החיים?
אמנם כהשקפת אריסטו אומר הרמב"ם : הקורות בעולם, ובכללן קורותיהם של בני אדם, משקפים את ההשגחה הכללית, את החוקיות שהטביע הבורא בעולמו, אולם להבדיל מאריסטו הוא קובע שלכל אדם ואדם ניתנה הרשות להתעלות מעל למציאות זו על ידי הידבקותו בה' – הידיעה שהאדם יודע את ה' היא היא הידיעה שה' יודע אותו, והיא השגחתו עליו.
"כמו שאנחנו השגנוהו באור(= השכל) אשר השפיע עלינו, כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו, ובעבורו הוא עימנו משקיף ורואה... והבן זה מאוד!" (מו"נ ח"ג, פנ"ב)
תוקן על ידי - איקה - 12/05/2004 21:27:07
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2004 15:19 |
|
| |
ועוד,
כתבת: "קבלת ה"אמת" או מה שנראה לו כאמת."
גם כאן עלינו ללמוד מהמתודה של הרמב"ם, ולא מהאינפורמציה שעמדה לרשותו. הרמב"ם היה מוכן לקבל כל מה שנראה לו אישית כאמת, אף על פי שהדבר עמד לא פעם בסתירה למה שהמסורת לימדה אותו. לרמב"ם היה את היושר האינטלקטואלי לקבל עובדות מבלי שהוא ביקר את מי שאמר אותם, או את ההשלכות שיכולות לנבוא מהן. כל מה שעניין אותו היה האם הדבר אמת, או לא.
ואילו בימינו אתה יכול לראות בעצמך שהגישה הרווחת בקרב הציבור הדתי היא ההפך הגמור. אנשים איבדו לחלוטין את חוש הביקורת שלהם, והם מוכנים לקבל דברים שעומדים בניגוד גמור להבנה שלהם. כיום "אמונה" פירושה "כסילות", וכמה שאדם יותר כסיל כך הוא נחשב ליותר "ירא שמים".
תוקן על ידי - רב_צעיר - 12/05/2004 15:21:17
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2004 14:13 |
|
| |
אשר
1. למיטב ידיעתי המדע חולק עליך, והוא אכן מחפש סיבות לכל תופעה בטבע.
לגבי ההסבר ה"טבעי" לגבי ניסי התורה, ראה דבריו בפירוש המשנה למסכת אבות (על עשרה דברים שנבראו בין השמשות)
2. תמה אני עליך כיצד אתה מקבל ללא עוררין את הגישה הקבלית לגבי ההשפעה המאגית של המצוות, כאשר לאמיתו של דבר אין זה כה פשוט כלל. דווקא חוקרי המקרא מראים לנו שלתנ"ך הייתה גישה מאוד אנטי-מאגית, וזאת בהשוואה לשאר הדתות שרווחו באותה תקופה במזרח הקדמון. למעשה אתה יכול לראות זאת בעצמך מכך שהתורה אסרה עלינו כישוף, ניחוש וכו' אע"פ שהם רווחו באותה תקופה ונחשבו ללגטימיים ביותר. זאת ועוד, בתורה שבכתב אין שום רמז לכך שהמצוות משפיעות על "עולמות עליונים", זוהי גישה שזרה לחלוטין להשקפת המקרא, ורק הזוהר "מלביש" אותה על מצוות התורה.
3. גישת הרמב"ם לגבי ניסים היא מאוד מורכבת, וברור לנו שהוא לא היה יכול להתבטא בחופשיות בנושא כה רגיש מבחינה דתית. על כל פנים, אצטט לך את דבריו: "משה רבנו--לא האמינו בו ישראל, מפני האותות שעשה: שהמאמין על פי האותות--יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלאט וכישוף. " (הלכות יסודי התורה ח, א). כך שלפחות ניתן להסכים על כך שאליבא דרמב"ם האמונה הדתית אינה מבוססת על ניסים.
יתר על כן, לפי הפרשנות של ר"ש אבן תיבון למורה נבוכים, יוצא שהרמב"ם קיבל לחלוטין את השקפת אריסטו לגבי ההשגחה האלוהית, עיין שם (מאמר יקוו המים).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2004 01:02 |
|
| |
וודאי שישנם דברים בתורתו של הרמב"ם שאינם רלוונטיים לימינו, היינו הידע המדעי שעמד לפניו כגון ד' היסודות, הגלגלים וכו' (אגב, הוא היה מודע לכך שתאוריית הגלגלים אינה בהכרח אמיתית). אולם, טעות נפוצה היא לחשוב שהשקפתו וצורת חשיבתו של הרמב"ם מושפעים באופן ישיר מידע מדעי זה. השקפתו של הרמב"ם צמחה באופן א-פריורי מתוך תודעתו העצמית, והיא הייתה יכולה לצמוח באופן דומה גם בסביבה אחרת ובתקופה אחרת. לפיכך היא רלוונטית גם לימינו. להלן כמה מהיסודות החשובים ממשנתו של הרמב"ם, שהינם רלוונטיים גם לימינו:
1. הרמב"ם לא האמין כלל באמונות טפילות, כגון שדים, רוחות, אסטרולוגיה, כישוף וכיו"ב. וזאת בניגוד למקובל בכל העולם היהודי בתקופתו (וגם בזמן התלמוד)
2. לפי הרמב"ם למצוות אין שום אופי מאגי שאמור ליצור השפעה כלשהי ב"עולמות העליונים" - אלא תפקידן הוא לשמש כאמצעי לעבודת ה', השרשת התודעה המוסרית באדם, תיקון החברה וכדומה. וזאת בניגוד להשקפת הרמב"ן והקבלה.
3. לרמב"ם יש ראיה טבעית לחלוטין של המציאות, היינו "עולם כמנהגו נוהג". וזאת בניגוד לשיטת הרמב"ן שלפיה אין שום טבע אלא הכל הוא רק ניסים.
4. מצוות התורה הן לא "גזירת הכתוב", אלא הן ניתנו לנו במציאות היסטורית מסויימת, ולכן הן מושפעות ממנה, לדוגמה דבריו המפורסמים לגבי טעם הקרבנות. וזאת בניגוד לשיטת הרמב"ן והקבלה. (עי' דבריו המפורסמים בפירושו לתורה). מיותר לציין שהידע שלנו כיום לגבי המציאות ההיסטורית בתקופת המקרא תואם אכן להפליא לדברי הרמב"ם.
5. הרמב"ם קיבל את מסקנות המדע, גם כאשר הם סתרו את פשט הכתוב בתורה. למשל דבריו בנוגע לאפשרות לקבל את דעת אריסטו לגבי קדמות העולם (מורה נבוכים ח"ב פרק כה), והשווה לדברי הרמב"ן בפירושו לתורה על בראשית א, א.
6. קבלת האמת ממי שאמרה, בתחום המדע ופילוסופיה כגון אריסטו, ובתחום התאולוגיה כגון אבן רושד, אבן סינא ואלפארבי.
7. הרמב"ם קבע שחז"ל, ולמעשה כל חכם, מסוגלים לטעות. וזאת בניגוד לגישה הרואה בדברי חז"ל "אמת אבסולוטית" שלא ניתן לחלוק עליה.
8. תפיסת האלוהות על פי התארים השליליים, דבר שתואם מאוד לתורת ההכרה המודרנית שהושפעה מקאנט וביקורת התבונה שלו. וזאת בניגוד לתארים החיוביים שמופיעים בקבלה.
לא רק שהמדע המודרני כיום לא סותר את ההנחות הנ"ל, אלא שהוא אף תואם להם להפליא
רב"צ
1. הרמב"ם מושפע מאד מהשיטה האריסטוטלית ש"האמינה" שלכל תופעה בטבע חייב להיות הסבר הגיוני, דבר שהוא לא בהכרח נכון, לדוגמה הרמב"ם פוסל את כל מה שאתה מכנה "אמונות טפילות" ומאידך מאמין בכל סיפורי המקרא כגון מכות מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה, דברים שלולא אמונתו היהודית הוא עצמו היה פוסל על הסף.
2. ההשפעה המאגית של המצוות, מה לעשות? מהתורה נראה שההסבר הקבליסטי הוא הנכון, אחרת מדוע הטרחנות הרבה והדקדקנות סביב כל המצות שנועדו להיות רק סמלים "כדי להוציא מליבם של כת הצבאה"
3. הרמב"ם בהחלט האמין בניסים לצערי אין לי ציטטות כעת אבל הם זכורות לי בהחלט.
4. אתה כותב כי לדעת הרמב"ם מצוות התורה היא הם לא גזירות הכתוב וכו'.
5. מסכים.
6. קבלת ה"אמת" או מה שנראה לו כאמת.
7. מסכים
8. בדבר הזה הרמב"ם הולך אחרי הפילוסופים ונצמד לציטטות מסוימות שכמותן והפכיהן יש בחז"ל לרוב, זוהי דעתו הסובייקטיבית, והיא לא בהכרח נכונה.
קיצרתי כפי מיסת הפנאי, אני מקוה להאריך בעניין בפעם אחרת
כט"ס.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2004 23:09 |
|
| |
טויב ,
פתחתי אשכול שיעסוק בענין באופן ממוקד . (החילוק המעט מלאכותי להבנתי בין השכל ושאר הקיום , שלהבנתי יוצר ממילא שניות במציאות , בין מה שקשור לה' [דהיינו לשכל] למה שלא [כל השאר] , הניסוח קצר , ונידון ביתר אריכות באשכול השני עיי"ש.)
ערב טוב.
|
|
|
|
|
