מיזרי שלום
וברוך הבא אל הפורום
העלית נושא שתמיד עיניין אותי. אשתדל לענות בקיצור המירבי. אם גם לא לפי הסדר שלך. התשובה תתחלק למבוא ואחר כך תשובות, שיינתנו פעמיים מסיבה שתובהר בהמשך. קריאת המבוא כמעט הכרחית להבנת התשובות. השתדלתי לקצר ולהיות ברור. אלו שני דברים שלא תמיד הולכים ביחד. כמו כן, הסתמכתי על ידיעות כלליות והכרות עם ספרים. אם משהו לא ברור, חזור ושאל!
מבוא
א. לדעתי - בעקבות פרייזר (בעל THE GOLDEN BOUGH) שורש אחד לאמונה התפלה, למדע ולכל חשיבתנו. אנו מחפשים כללים וסיבתיות בכל תופעה.
כאשר אני טורק דלת ומתרחשת רעידת אדמה, אני עלול להיבהל במידה כזו שאחשוב שהטריקה גרמה לרעידת אדמה. כך נוצרת הנחה של קשר סיבתי, שמובילה להשערה של מה שנקרא בתקופה המודרנית "חוק טבע".
קישור זה תואם לחוק פסיכולוגי שזוהה ונוסח במאה העשרים בימי הפסיכולוגיה הביהביוריסטית, ואז קראו לו "יצירת התניה".
התניה אינה נוצרת בדרך כלל בפעם אחת. ואכן, האדם הזהיר בימים עברו לא היה ממהר לקשר קשר סיבתי בין שני אירועים אלא אם כן הם קרו מספר מסויים של פעמים, שנים או שלושה לפחות.
בשיטת הניסוי והטעיה, אמונות כאלו סיפקו מידע חשוב על המציאות. כפי שהראה קרל סגן בספרו "המדע נר בעלטה", כך יכול היה להאסף מידע חשוב ושימושי על תרופות ועוד, מהסוג שמצוי עדיין אצל עמים שאנו מכנים פרימיטיביים.
אך כדי שההיסקים שלנו מצירופי אירועים יהפכו להיות מדע, עדיין הם צריכים לעמוד בתנאים נוספים. למשל, אנו רוצים לקשר אותם למסגרת תיאורטית רחבה, שתסביר לנו למה זה קרה. הנכונות שלנו לקבל הסברים מסויימים ולא אחרים השתנתה במשך הדורות. היום איננו מוכנים לקבל הסברים מהסוג של "האבן הזו שמיששתי לפני המירוץ גרמה לי לנצח" בגלל "שהאבן הזו נאספה על ידי לאור הירח באמצע החודש בחצות הלילה בדיוק כי זו השעה של הכוכב מרס והשפעתו". פעם היו מוכנים לכך.
ניסיתי להראות כיצד אורח החשיבה האנושי, הפסיכולוגי, מוביל באותו קו לעבר המדע, אך גם לעבר מחוזות אחרים. כאשר הניתוח ויצירת ההשערות נעשית לפי המתודולוגיה הנכונה בעינינו, יש לנו תיאוריה מדעית וחוק טבע. כאשר היא נעשית לא לפי הכללים, אין היא אלא אמונה טפלה.
***
האמונה הטפלה, לפיכך, נובעת משימוש לא זהיר בכללי החשיבה והמדע האנושיים.
***
אדם רציונלי נזהר מאמונות תפלות, אך קשה מאד להשתמט מהן, גם בגלל שהן מתפתחות מתוך הפסיכולוגיה, גם בגלל שחלקן מושרשות בתרבות שלנו, וגם בגלל שיש לנו אמונות שנחשבות לנכונות או קרובות לנכונות והן אינן כאלו.
למשל, קשה לאדם לוותר על חשש שיש לו. מי שטרק את הדלת פעמיים, ובכל פעם תהיה רעידת אדמה, יפחד לטרוק את הדלת, גם אם הוברר לו בידי מדענים ואפילו פסיכולוגים שאין קשר בין האירועים.
***
לפיכך, התשובה לשאלותיך היא כדלקמן
1. איני מאמין באמונות תפלות עד כמה שאני מסוגל לזהותן.
2. אם אני מזהה בעצמי כאלו, אני משתדל לא להניח להן להעיב על חיי וחשיבתי, ולהתפטר מהן.
3. אני מכיר הרבה אמונות שנחשבות בעיני לתפלות. אלפים! אולי יותר.
4. כל אדם מאמין במידה זו או אחרת באמונות תפלות. כאמור, אדם צריך לנפות כל העת את מערכת החשיבה שלו כדי להתפטר מהן. לפיכך, אני נוטה לחשוב שכל האנשים שאני מכיר נגועים בזה, מי מעט ומי הרבה. מה שמבדיל בין האנשים אינו התמכרותם לאמונות תפלות, אלא התמכרותם המודעת לאמונות כאלו, נסיונם לבער אותן, והצלחתם לבערן.
5. התבאר במבוא.
6. התבאר במבוא.
7. זו שאלה מעניינת. אני סבור שיש אנשים רבים שנמצאים במצב הפרדוקסלי שבו חלק מאמונותיהם חשודות בעיניהם כתפלות, אך הם לא יוותרו עליהן בגלל החשש שיזיקו לעצמם, כמו בדוגמא שהובאה במבוא.
אמנם, אם לא נדבר על אמונות תפלות, אלא על הקורפוס (אוסף) של אמונות תפלות שמוכרות בתור כאלו בתרבות המערבית, כמו תליית פרסה, פחד מחתולים שחורים, הקשה בעץ, ועוד ועוד – אני סבור שתגלה שהציבור היהודי, הדתי והחרדי, יחסית רחוק מאד מאמונות כאלו.
הסיבה היא שהתורה שלנו מלמדת אותנו להתרחק מהן, לחשוד בהן, להסתייג מהן, ולהילחם בהן. על חלק מאמונות אלו אפילו נאמר איסור בתורה. כמו "לא תעוננו" ו"לא תנחשו".
חינוך בן אלפי שנים זה הצליח לנקות מעם ישראל רבות מן האמונות התפלות שעדיין דבקות בעמים אחרים.
לפיכך, אצל יהודים שומרי מצוות
1.אין אמונה באמונות תפלות מהקורפוס שהזכרתי. לכל הפחות - לא אמורה להיות אמונה כזו.
2. אמונות תפלות אינן משפיעות על סדר יומם. לפחות - לא אמורות להשפיע.
3. כל מה שמזוהה כאמונה תפלה הופך מייד לשטות ואף לאיסור.
וכן בכל השאלות האחרות.
7. עם זאת, כיון שיש מרחק רב בין אידיאל ליישום, ייתכנו יהודים רבים שהם שומרי מצוות, אך קשה להם להתפטר מאמונות שהתרגלו אליהן מסיבות שונות, אך הם בדרך כלל מתביישים בהן ומשתדלים להתפטר מהן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|